לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ז תמוז תשפ"א

מסכת יומא דף פ"ז

דף פ"ז – ע"א

רב ורבא כשיצאו לדון אמרו על עצמם: ברצון עצמו הוא נותן עצמו למיתה לישא עונש חטא אם ישגה בדין, ועם כל זה לא ישתכר מדין זה כלום לצורכי ביתו, וחוזר לביתו ריקם, והלוואי שתהא ביאה כיציאה – בלא חטא.

רבא כשראה גדודי בני אדם ההולכים אחריו לכבודו, כדי שלא תזוח דעתו אמר הפסוק: 'אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע [סופו -] כגללו לנצח יאבד'.

רב זוטרא כשהיו נושאים אותו בבית המדרש אמר: 'כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור'.

לא טוב לרשעים שנושאים להם פנים בעולם הזה (שמאבדים עולם הזה) כגון אחאב – שנאמר 'יען כי נכנע אחאב מפני לא יביא הרעה בימיו'.

טוב לצדיקים שאין נושאים להם פנים בעולם הזה (שזוכים לעולם הבא), כגון משה – שנאמר 'יען לא האמנתם בי להקדישני' – שאילו האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנם להפטר מן העולם.

אשריהם לצדיקים – לא דיים שהם זוכים אלא שמזכים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שכמה בנים היו לאהרן שראויים להישרף כנדב ואביהו, שנאמר 'הנותרים', אלא שעמדה להם זכות אביהם.

אוי להם לרשעים – לא דיים שמחייבים עצמם אלא שמחייבים לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שהרבה בנים היו לכנען שראויים להיסמך כטבי עבד רבן גמליאל, אלא שחובת אביהם גרמה להם.

כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו – שהקדוש ברוך הוא מונעו מלהיכשל בחטא – כדי שלא יהא הוא בגהינום ותלמידיו בגן עדן, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה – שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנום.

האומר 'אחטא ואשוב אחטא ואשוב' – אין מספיקים בידו לעשות תשובה, שכיון שחטא שתי פעמים העבירה נעשית דומה לו כהיתר.

האומר 'אחטא ויום הכיפורים מכפר' – כיון שחוטא על סמך כפרה זו – אין יום הכיפורים מכפר לו אפילו לרבי הסובר שיום הכיפורים מכפר גם אם לא עשה תשובה.

כל המקניט את חבירו אפילו בדברים – צריך לפייסו בממון, ואם אין לו ממון – ירבה עליו רעים עד שיתפייס.

המבקש מחילה מחבירו – אל יבקש ממנו יותר מג' פעמים, וכל פעם בשורה של שלש בני אדם. ואם מת – מביא עשרה בני אדם על קברו ומבקש מחילתו.

ר' ירמיה בא לפייס את ר' אבא, וישב ליד הדלת, ובשעה ששפכה השפחה מי שופכים נתזו על ראשו של ר' ירמיה, אמר: עשאוני כאשפה, וקרא על עצמו 'מאשפות ירים אביון', וכששמע זאת ר' אבא אמר שכעת צריך הוא לפייס את ר' ירמיה.

כשהיה אחד מצער את ר' זירא, היה ר' זירא ממציא את עצמו לפניו – אולי יבקש ממנו מחילה.

מעשה בטבח אחד שציער את רב, ולא בא לבקש ממנו מחילה בערב יום הכיפורים, והלך רב לפייסו, ורב הונא אמר שהולך לגרום מוות לטבח, ואכן כשבא רב לפניו היה משבר עצמות ראש של בהמה, ואמר לרב: לך!  אין לי אתך כלום, ועפה עצם מראש הבהמה והכתה אותו בגרגרתו ומת.

דף פ"ז – ע"ב

רב היה קורא לפני רבי בנביאים וכתובים, וכשנכנס ר' חייא וחפץ שיקרא גם לו – חזר לקרוא מראש הפרשה, וכן כשנכנס בר קפרא, וכן כשנכנס ר' שמעון ברבי, וכשנכנס ר' חנינא בן ר' חמא וביקש גם, אמר רב וכי כל כך פעמים נחזור לתחילת הפרשה, ולא חזר, והקפיד ר' חנינא, ורב החמיר על עצמו לבקש ממנו מחילה יותר מג' פעמים, והלך אצלו שלש עשרה ערבי יום הכיפורים.

רבי חנינא לא התפייס מרב, אף שביקש ממנו מחילה י"ג פעמים, וכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על פשעיו – משום שרבי חנינא ראה בחלום שתלו את רב על דקל – והוא סימן לגדולה, ודאג רבי חנינא שלא ימות כדי שיוכל רב להיות ראש הישיבה במקומו, ורצה להבריח את רב לבבל שיהיה שם לראש.

מצות וידוי – ערב יום הכיפורים עם חשיכה, אחר אכילה, שכבר קיבל עליו קדושת היום, אבל אמרו חכמים יתוודה קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו בסעודה מחמת שכרות, אך אף על פי שהתוודה קודם הסעודה חוזר ומתוודה אחר כך – שמא אירעה קלקלה של חטא בסעודה.

אף על פי שהתוודה ערבית, יתוודה שחרית, מוסף, מנחה, ונעילה.

היכן מתוודה ? יחיד אחר תפילתו, שליח ציבור באמצע תפלתו.

כיצד מתוודה ? לרב – 'אתה יודע רזי עולם' וכו', לשמואל – 'ממעמקי הלב' וכו', ללוי – 'ובתורתך כתוב לאמר כי ביום הזה יכפר' וכו', לר' יוחנן – ריבון העולמים כי לא על צדקתינו' וכו', לר' יהודה – כי עוונותינו רבו מלמנות וחטאתינו עצמו מספר' וכו', לרב המנונא – אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי' וכו', וזהו וידוי של רבא כל השנה. ואם אמר 'אבל אנחנו חטאנו' אין צריך לומר כנ"ל, כי הוא עיקר הוידוי.

בתפילת נעילה ('נעילת שערי שמים' או 'נעילת שערי עזרה') – מתפלל שבע ומתוודה, וחותם – לרבי מאיר אינו חותם 'מקדש ישראל' אלא 'הקל הסולחן', לחכמים אם רוצה לחתום כך חותם, (ונדחו דברי שמואל שאינו מתפלל שבע בנעילה אלא 'מה אנו מה חיינו').

תפילת 'אתה נותן יד לפושעים' – שליח ציבור אומרו באמצע התפילה, ויחיד אומרו אחר תפילתו.

תפילת ערבית במוצאי יום הכיפורים – לתנא קמא מתפלל ג' ראשונות ואחרונות, והביננו מעין י"ג באמצע, מפני הטורח, לרבי חנינא בן גמליאל משום רבותיו מתפלל י"ח שלימות, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.

תפילת נעילה שהתפלל בלילה – לרב פטור מלהתפלל ערבית, שתפילת נעילה פוטרת גם למי שסובר תפילת ערבית חובה, שסובר רב שזמן תפילת נעילה גם בלילה (עיין עוד להלן ריש פ"ח.).

***************

יום חמישי כ"ח תמוז תשפ"א

מסכת יומא דף פ"ח

דף פ"ח . יום ה' פרשת מטות מסעי – כ"ח תמוז תשפ"א

זמן תפילת נעילה – מחלוקת תנאים (כדלהלן) אם הוא ביום, ואינה פוטרת תפילת ערבית, או שזמנה בלילה, ופוטרת מעריב.

כל חייבי טבילות – הזב, מצורע, מצורעת, בועל נדה, טמא מת – טובלים כדרכם ביום הכיפורים, נידה ויולדת – טובלות כדרכן בליל יום הכיפורים. בעל קרי שצריך לטבול כדי שיוכל להתפלל: לת"ק בברייתא הראשונה – טובל רק עד המנחה, אבל אם כבר התפלל מנחה אינו טובל אף שעדיין לא התפלל נעילה, שסובר התנא שזמן נעילה בלילה, ויכול לטבול משתחשך ולהתפלל. לרבי יוסי – אם עדיין לא התפלל נעילה טובל, שסובר ר"י שזמנה ביום. לת"ק בברייתא השניה – אף אם כבר התפלל נעילה [וכן אם זמן תפלת נעילה בלילה] טובל, שסובר התנא 'טבילה בזמנה מצוה', וזמן טבילת בעל קרי הוא ביום.

שנינו: היה שם ה' כתוב על בשרו – לא ירחץ ולא יסוך, שלא ימחקנו, ולא יעמוד במקום הטינופת. הזדמנה לו טבילה של מצוה – לת"ק כורך עליו גמי וטובל, לרבי יוסי יטבול כך, שמא לא ימצא גמי וישהה טבילתו ליום אחר, וסובר ר"י שטבילה בזמנה מצוה. ולפי זה נמצא שת"ק של הברייתא השניה דלעיל – היינו 'רבי יוסי' [ר"י סתם, שהוא 'בן חלפתא'], ו'רבי יוסי' המוזכר בברייתא שם החולק וסובר שאין טבילה בזמנה מצוה – היינו 'רבי יוסי בר יהודה', שמצאנו שסובר שאינה מצוה.

בערב יום הכיפורים כל אדם ישפשף עצמו בחמין, כדי שאם יראה קרי ביום הכיפורים יוכל לטבול בלא חציצה.

הרואה קרי ביום הכיפורים שלא במתכוין – לפי שיטת הברייתא ששנו לפני רב נחמן – סימן טוב הוא לו שעוונותיו מחולים לו, וכן אמר רב דימי שהוא סימן שירבו לו בנים ובני בנים ויאריך ימים. לתנא דבי רבי ישמעאל – ידאג כל השנה, ואם עלתה לו השנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

הדרן עלך פרק יום הכיפורים

וסליקא לה מסכת יומא

***************