לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי ט' תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ב'

כתובות ב' – ע"א

משנה . תקנו חכמים שבתולה נשאת ברביעי בשבת – שמתקנת עזרא בתי דינים יושבים בעיירות ביום השני וביום החמישי, ואם יהיה לו טענת בתולים ישכים לבית דין בעוד כעסו עליו, שמא זינתה אחר אירוסין ואסורה עליו.

הטעם שבתולה לא תינשא באחד בשבת וישכים לבית דין בשני – שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה באחד ושני ושלישי בשבת, וברביעי כונסה.

תקנו חכמים שאלמנה נשאת ביום חמישי, ויתבאר הטעם בגמרא להלן (דף ה.).

הגיע זמן י"ב חודש משתבע הבעל להכין עצמה לנישואין ולא נשאה – אוכלת משלו, ואם היא בת ישראל והוא כהן אוכלת בתרומה לפי משנה ראשונה.

הגיע זמן י"ב חודש ביום ראשון – הואיל והוא מעוכב לנשאה מחמת אונס תקנת חכמים אינו מעלה לה מזונות.

הגיע זמן י"ב חודש והיה מעוכב מלכנוס מחמת אונס, שחלה הוא או היא או פירסה נדה, ללישנא קמא אינו מעלה לה מזונות, כשם שפטור כשהוא מעוכב מחמת תקנת חכמים, וללישנא בתרא ספק אם חלה הוא אם דומה לאונס תקנת חכמים, ואם תמצא לומר שחייב עדיין ספק בחלתה היא אם יכול לומר הנני מזומן, ואם תמצא לומר שפטור עדיין ספק בפירסה  נדה שלא בשעת ווסתה אם יכולה לומר מזלך גרם.

דף ב' – ע"ב

ללישנא קמא דרבא אין טענת אונס בגט, שאם נתן גט על מנת שאם לא אבוא עד זמן פלוני יהא גט, ונאנס ולא בא – הרי זה גט, משום תקנת צנועות שאם לא יהא גט לפעמים לא נאנס ותחשוש שמא נאנס ולא תינשא, ומשום תקנת פרוצות שאם לא יהא גט לפעמים אנוס ואמרה שאינו אנוס ותינשא, וכשיברר שהיה אנוס נמצא גט בטל ובניה ממזרים.

אין גט לאחר מיתה, ולכן אם התנה שיחול הגט אחר מיתה אינו גט.

'הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש' ומת בתוך י"ב חודש – לחכמים אינו גט כיון שאינו יכול לחול אחר מיתה, לרבותינו הרי זה גט, שסוברים כרבי יוסי שזמנו של שטר מוכיח עליו שלכן כתבו להודיע שאם לא יבא הרי הוא מגרשה למפרע מיום כתיבה ומסירה.

'הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש' ומת בתוך י"ב חודש – לכו"ע הרי זה גט, שהרי חל למפרע. אך אין ראיה מכך לרבא שאין טענת אונס בגט, שאפשר שדווקא אם מת אין הגט בטל, שהרי כל מטרתו היתה לפטרה מיבום, אבל אם לא בא מחמת שאר אונסים, כגון שחלה, אפשר שהגט בטל.

***************

שבת קודש י' תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ג'

דף ג' – ע"א

ללישנא קמא אין אונס מבטל גט אף שמדאורייתא הגט בטל (שהרי מצינו טענת אונס מן התורה, שנאמר 'ולנערה לא תעשה דבר') – שכל שמקדש על דעת רבנן הוא מקדש שיהיו קיימים לפי דבריהם ושיהיו בטלים לפי דבריהם בגט שהכשירו חכמים ואפקעינהו רבנן לקידושין ממנו, ולא רק כשקידש בכסף שעשו המעות מתנה למפרע, אלא אפילו קידש בביאה – שעשו ביאתו כזנות.

ללישנא בתרא דרבא יש טענת אונס בגט, כמו שהמעוכב מחמת אונס לכנוס את אשתו תקנת חכמים פטור ממזונות, אמנם באונס שכיח (כגון שהפסיקו נהר מלבוא) אין טענת אונס, כיון שידע שמא יהא אונס בקיום תנאו היה לו להתנות כן.

בזמן שכל הימים שוים לקביעות בתי דינים כמו שהיו קודם תקנת עזרא אשה נישאת בכל יום, ובתנאי שיטרח בסעודה שלושה ימים קודם לכן, כמו שתקנו חכמים לתקנת בנות ישראל.

דף ג' – ע"ב

באופן שיש סכנה לישא ברביעי, כגון שגזרו שבתולה הנישאת ביום רביעי תיהרג – היו עוקרים התקנה ומתקנים ימים אחרים, אך אם גזרו שהנישאת ברביעי תבעל להגמון תחילה אין עוקרים תקנת חכמים, שגזירה עשויה להתבטל, אלא בזה נהגו העם לכנוס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים, ובשני לא יכנוס אלא יטרח בצרכי סעודה שני ימים.

כשהיה הגזירה שבתולה הנישאת תבעל להגמון תחילה ויש צנועות המוסרות נפשן למיתה – נהגו להקדים הנישואין ליום ג' כנ"ל, ואין דורשים להן שאין צריכות למסור עצמן למיתה שאנוסות מותרות – משום הפרוצות שיעשו ברצון ומשום כהנות שנאסרות על בעליהן.

אם שר הצבא עתיד לבא לעיר ביום ד' יכנוס ביום ב' – כיון שחיל משרתיו המכינים לו צורכי סעודה באים ביום ג' ויחטפו צורכי הסעודה, ודווקא אם בא לקבוע שם מקומו, אבל אם עתיד לילך לאחר יום רביעי – ימתין מלכנוס עד יום רביעי הבא.

***************

יום ראשון י"א תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ד'

דף ד' – ע"א

היה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג, ומת אביו של חתן או אמה של כלה – מכניסים את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה, ובועל בעילת מצוה ופורש, ואחר כך קוברים המת, וכיון שחלה עליו חתונה הרי זה לגביו כרגל ולא חלה עליו אבילות, ולכן נוהג ז' ימי משתה, ואח"כ ז' ימי אבילות. אבל אם יקברו המת תחילה חלה אבילות בסתימת הגולל ושוב לא יכנוס עד שתעבור האבילות.

אף שאין אבילות במועד – אסור בדברים שבצנעא, ולכן פורש מכלתו בכל ימי המשתה עד אחר ימי אבילות.

דווקא אם מת אביו של חתן שהוא הטורח בצורכי סעודה, או אמה של כלה המכינה לה תכשיטים – התירו לדחות הקבורה, שאין מי שיטרח עבורם אם יפסידו מה שהכינו, אבל אם קרה להיפך לא.

בכפר דוחים הקבורה עד אחר בעילת מצוה אף אם עדיין לא נתן מים על גבי בשר – שאין למי למכרו, ובכרך אף אם נתן מים על גבי בשר אין דוחים – שאפשר למכרו, ובמקום שאינו קטן ככפר וגדול מכרך – דווקא אם נתן מים על גבי בשר דוחים.

אין מונעים תכשיטים מן הכלה אף בימי השלושים באבילות – שלא תתגנה על בעלה.

כל שבעת ימי המשתה וז' ימי אבילות, וכן כלה שפירסה נדה קודם שבעל – הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים, אבל כשהיא אבלה – מותרים ביחוד, שאף אם יתגבר יצרו אינה שומעת לו, וכן בנידה שכבר בעלה שאין יצרו תקיף. לרב אשי – בסתם אבילות, בין שלו ובין שלה – מותרים ביחוד, שחמורה עליהם, ורק באבילות כאן שהקילו בה חכמים שנוהג שבע ימי משתה ואח"כ ז' ימי אבילות יבואו לזלזל בה ולכן בין באבילות שלו ובין בשלה אסורים ביחוד.

דף ד' – ע"ב

כל מלאכות שאשה עושה לבעלה גם נדה עושה לו, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו, שדרך קירוב וחיבה הם ובאים לידי הרגל דבר.

באבילות שלה אינו יכול לכופה להיות כוחלת ופוקסת, אבל מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו, שהאבילות חמורה עליה ולא יבואו להרגל דבר.

מתו חמיו או חמותו – נוהג אבילות בפני אשתו, וכן היא נוהגת בפני בעלה כשמת חמיה או חמותה.

תחילת אבילות – לרבי אליעזר משיצא המת מפתח הבית, לרבי יהושע משנסתם הגולל והוא כיסוי ארון המת.

***************