לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני י"ב תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ה'

דף ה' – ע"א

לא יבעל בעילה ראשונה בשבת – משום שיש בה איסור עשיית חבורה, וגם משום חשש שמא בטרדתו ישכח וישחט בן עוף בשבת לצורך סעודת הנישואין.

וכן לא יבעל בעילה ראשונה במוצאי שבת – שמא ישכח וישחט בן עוף בשבת לצורך הסעודה במוצאי שבת, אבל כשחל יום הכיפורים בשני בשבת אין דוחים אותו מחשש שישכח וישחט בשבת לצורך סעודת ערב יום הכיפורים – שדווקא סעודה שעושה לאחרים והיא בלילה מיד טרוד בה, אבל סעודת ערב יוה"כ הסעודה היא רק לעצמו ואינה בלילה אלא למחרת.

אסור לעשות חשבונות בשבת – שנאמר 'ודבר דבר', אבל חשבונות של מצוה מותר, וכן לפסוק צדקה לעניים, ולילך לבתי כנסיות ובתי מדרשות לפקח עסקי רבים ועניני פיקוח נפש, ולילך לארמונות מלכים ושלטונים לפקח על עסקי רבים, ולשדך תינוקות, ותינוק ללמדו ספר ואומנות, שכל אלו מצוה הם.

בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי – שנאמרה בו ברכה לדגים, ומי שאינו מקפיד על ברכה מותר לבעול ברביעי, ואין חוששים שמא לא ימצא בתולים ויתקרר כעסו בזמן מועט זה.

אלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בשישי –א.שנאמרה בו ברכה לאדם, ועדיף מיום חמישי שנאמרה בו ברכה לדגים ולא לאדם.ב. שקדו על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה ג' ימים, יום החופה ויום הביאה ויום השבת, ואילו היה נבעלת בחמישי למחרת משכים לאומנתו והולך לו. והחילוק בין הטעמים – באדם בטל, וכשחל יום טוב בערב שבת, שלטעם השני יבעל בחמישי, שהרי אינו משכים למחרת לאומנתו, אבל לפי טעם הראשון יבעל בשישי.

גדול מעשה צדיקים והיינו בית המקדש שנאמר בו 'מקדש ה' כוננו ידיך' – שתי ידיים, ממעשה שמים וארץ שנאמר בהם 'אף ידי יסדה ארץ' – רק יד אחת, והגם שנאמר 'ויבשת ידיו יצרו' הרי הכתיב הוא 'ידו', ו'יצרו' היינו אצבעותיו.

'השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע' – הרקיע מעיד על מעשה הצדיקים, שמתפללים על הגשמים ויורד מטר.

דף ה' – ע"ב

'ויתד תהיה לך על אזנך' דרשו 'על אוזנך' – לכן אצבעותיו של אדם משופות כיתדות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו.

האוזן כולה קשה והאליה רכה – שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יכוף האליה לתוכה.

אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים – מפני שהם רכות ודקות להכוות קודם שאר אברים.

שני לשונות בספק האם מותר לבעול בתחילה בשבת:

א. דם בתולים בלוע בדופני הרחם ויוצא על ידי חבורה, ואסור, או הוא מופקד שם ואינו חובל, ולצד השני – האם לדם הוא צריך ופתח נעשה ממילא, או צריך לפתח ואסור משום בנין, ואף לצד הראשון שמא הלכה כרבי יהודה שדבר שאין מתכוין אסור, ואפילו אם הלכה כמותו שמא מקלקל הוא לענין הפתח שבתולה חשובה מבעולה ומותר .

ב. אם נאמר שהדם בלוע והרי הוא חובל שמא להנאת עצמו צריך ואינו מתכוין להוצאת הדם, ותלוי אם הלכה כרבי יהודה שדבר שאינו מתכוין אסור או כרבי שמעון המתיר, ואפילו אם הלכה כרבי יהודה שמא מקלקל הוא, והלכה כרבי יהודה שמקלקל בחבורה מותר, או שבזה הלכה כרבי שמעון שמחייב במקלקל בחבורה.

***************

יום שלישי י"ג תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ו'

דף ו' – ע"א

בישיבתו של רב אמרו שרב התיר לבעול בתחילה בשבת ושמואל אוסר, ובנהרדעא (-מקומו של שמואל) אמרו ששמואל מתיר ורב אוסר, וסימנך – אלו מקילים לעצמם ואלו מקילים לעצמם.

אסור לסתום נקב של גיגית שכר בבלאי בגדים ביום טוב – משום איסור סחיטה, ואף לרבי שמעון שאינו מתכוין מותר – שפסיק רישא הוא.

רב פסק כרבי יהודה שדבר שאינו מתכוין אסור, ומה שאמרו בישיבתו שהתיר לבעול בתחילה בשבת: ללשון שהדם מופקד ולא בלוע – אין בזה משום חובל, וגם משום בונה אין שמקלקל הוא אצל הפתח. ללשון שהדם בלוע יוצא בחבורה – מקלקל בחבורה הוא.

עד מתי תולים דם היוצא בבעילות בדם בתולים: בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות – לבית שמאי ארבעה לילות, לבית הלל כל זמן שלא חייתה המכה ונפסק הדם. הגיע זמנה לראות ונשאת – לבית שמאי רק לילה הראשון, לבית הלל ד' לילות מליל חמישי עד מוצאי שבת.

דף ו' – ע"ב

אם בעל לפני שבת מותר לבעול בשבת – שבפירצה דחוקה מותר להיכנס בה בשבת אף שמשיר צרורות.

חתן פטור מקריאת שמע מלילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה, ובליל שבת – לאביי פטור גם אם אסור לבעול בתחילה בשבת, משום שטרוד ומצטער שעדיין לא בעל, לרבא משום טרדה אינו פטור, ורק לשיטה שמותר לבעול בתחילה בשבת פטור מקריאת שמע גם בליל שבת.

נחלקו תנאים כשלא בעל עד שבת אם פטור מקריאת שמע בליל שבת, לרבא – נחלקו האם מותר לבעול בשבת וממילא פטור משום שעסוק במצוה, או שאסור ואינו עוסק במצוה. לאביי – לכו"ע אסור לבעול בשבת, ונחלקו האם מה שטרוד במצוה שעדיין לא בעל פוטרו מקריאת שמע או לא.

אבל חייב בכל המצוות האמורות בתורה – שהטרוד בצערו חייב במצוות, אבל פטור מתפילין – שנאמר בהן 'פאר' ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו, ואין זה פאר לתפילין.

לרבי שמעון המתיר שאינו מתכוין – מותר לבעול בתחילה בשבת אפילו אם נאמר שהדם מחובר, ואינו בכלל פסיק רישא משום שרוב בקיאים להטות לצדדים ולא להוציא דם, ואף על פי כן פטור החתן מקריאת שמע שקודם לכך טרוד שמא לא יהא בקיא בשעת מעשה.

אף שבקיאים בהטייה צריך שושבינים ומפה – שמא לא יטה ויראה ויאבד (שאם יטה אין חשש – שהרי יכולה לטעון שעדיין בתולה היא).

הפותח מכה בשבת – אם מתכוין לעשות לה פה ליפות ולהיות לה פתח ליום מחר להוציא ליחה ולהכניס אויר חייב משום בונה, ואם להוציא ממנה ליחה של עכשיו ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד פטור, ומותר אפילו לכתחילה אף ששאר מלאכה שאינה צריכה אסורה – במקום צער התירו. ואין בהוצאת הליחה משום חובל – שמופקדת היא ועקורה לגמרי מהבשר ועומדת לצאת, מה שאין כן דם בתולים אף אם הוא מופקד אינו עקור לגמרי.

***************

יום רביעי י"ד תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ז'

דף ז' – ע"א

רבי אמי התיר לבעול בתחילה בשבת, ואמר שיתפסו לה מטלטלים למשכון עד שיכתוב לה כתובה.

רב פפא התיר לבעול בתחילה ביום טוב – שמתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה גם שלא לצורך, אך מוגמר אסור לעשותו ולא אומרים מתוך שנאמר 'אך אשר יאכל לכל נפש' – דווקא דבר שהוא צורך כל נפש מותר, ומוגמר אינו אלא למפונקים.

נזדמן לו צבי מותר לשחטו ביום טוב – הגם שאינו שוה לכל נפש מכל מקום הוא צורך כל נפש.

לשון 'הוראה' שייך גם כשפסק לאיסור, כמו שתנן שהלל הורה להילני המלכה לנהוג נזירות לחומרא, וכן תניא שחוט השדרה שנפסק ברובו טריפה לדברי רבי, ולרבי יעקב אפילו ניקב, והורה רבי כרבי יעקב.

נחלקו אמוראים להלכה אם מותר לבעול בתחילה בשבת, והסיקו בגמרא להלכה שמותר.

מברכים ברכת חתנים לבחור שבעה ימים, בין נשא בתולה בין נשא אלמנה (וכן אלמן שנשא בתולה), אבל באלמן שנשא אלמנה מברכים רק יום אחד.

שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל בנשואי אלמנה – שיהא שמח עמה שלושה ימים, ללשון ראשון – אף באלמן שנשא אלמנה, שברכה יום אחד אבל שמחה שלושה ימים. וללשון שני – היינו בבחור שנשא אלמנה, שברכה שבעה ימים ושמחה שלושה.

דף ז' – ע"ב

המקור שברכת חתנים בעשרה: לרב נחמן אמר הונא בר נתן – שכשנשא בועז את רות נאמר 'ויקח עשרה אנשים מזקני ישראל', לרבי אבהו – שנאמר 'במקהלות ברכו אלוקים ה' ממקור ישראל' – על ברכת מקור צריך קהל והיינו עשרה, ורב נחמן דורש פסוק זה שאפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים, ולרבי אבהו מה שבועז לקח עשרה היינו כדי לפרסם הדין שרק עמוני אסור בקהל ולא עמונית, שאילו לברכה לא היו צריכים להיות זקנים.

שמואל פרסם בפני עשרה שהמזכה מתנה על ידי אחר לעובר קנה, והלכתא המזכה לעובר לא קנה.

מברכים ברכת חתנים בבית חתנים – כשנכנסת לחופת נישואין, לרבי יהודה בארץ יהודה היו מברכים אף בבית האירוסין, מפני מתייחד עמה וכלה בלי ברכה אסורה לבעלה כנדה.

נוסח ברכת אירוסין שבבית האירוסין: 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציוונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין' (והגם שאיסור ארוסה הוא מדרבנן שאסרו יחוד עם פנויה אפשר לברך 'וציוונו' כשם שמברכים על נר חנוכה).

נחלקו אם ברכת אירוסין יש בה חתימה, שיש שמדמים לברכת הפירות והמצוות שאין חותמים בהם כיון שאין בהם הפסק ענין אחר, ויש שמדמים לקידוש כיון שבלשון קדושה היא, וחותמים 'בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין'.

מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה אם באו פנים חדשות בכל יום שלא היו אתמול.

***************