לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי ט"ו תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ח'

דף ח' – ע"א

ברכות נשואין:

'שהכל ברא לכבודו' – שאסיפה זו של העם לגמול חסד היא זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון,

'יוצר האדם' – ליצירה ראשונה של אדם הראשון,

'אשר יצר' – כנגד בריאת זכר ונקבה,

'שוש תשיש' – להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו,

'שמח תשמח' – תפילה שהחתן וכלה יצליחו בשמחה ובטוב לב,

'אשר ברא' – שבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה ע"י שמחה וחדוה.

נאמר 'ויברא אלוקים את האדם בצלמו', ונאמר 'זכר ונקבה בראם' – מחלוקת אם שתי יצירות היו, או עלה במחשבה לברוא שניים ולבסוף נברא אחד.

לוי בירך רק חמש ברכות, ורב אסי בירך שש – שהוסיף 'יוצר האדם', וטעמם: א. נחלקו אם היו שני יצירות או רק יצירה אחת. ב. לכו"ע עלה במחשבה לברוא שניים ולבסוף נברא אחד, ונחלקו אם הולכים לאחר מחשבה או לאחר מעשה.

ביום ראשון מברכים כל הברכות, מכאן ואילך אם יש פנים חדשות מברכים לכל הברכות, ואם לא ריבוי שמחה בעלמא הוא ומברך 'שהשמחה במעונו' ו'אשר ברא', משבע עד שלושים אפילו לא אמר לקרואיו שהסעודה היא מחמת שמחת החתונה מברכים 'שהשמחה במעונו', ומשלושים עד שנים עשר חודש מברכים רק אם אמר להם שהסעודה מחמת החתונה.

מאימתי מברכים 'שהשמחה במעונו' – אם אמר לקרואים שמזמינם מחמת שרוצה להכניס בנו לחופה מברכים מאז ששורים בעריבה שעורים במים לשכר שלצורך החופה (ויש מפרשים ממתי שזורעים שעורים בעציץ לשם חתן וכלה), ורב פפא בירך משעת אירוסין משום שהיו כל צרכי חופה וסעודה מתוקנים, רבינא בירך באירוסי בנו באומרו שיודע שלא יחזרו בו, ולבסוף חזרו בהם ולא נתנו לו לכנסה.

רב תחליפא בר מערבא בירך שש ברכות ארוכות – שהוסיף דברים על ברכת 'שהכל' ו'יוצר האדם' וחתם בהם בברוך, אך להלכה אין חותמים בהם – שברכת 'שהכל' כולה הודאה אחת ואינה משאר סדר הברכות רק לאסיפת העם, אלא שהניחו לברך יחד עם כל הברכות על הכוס, וברכת 'יוצר האדם' אינה מסדר ברכות הזיווג, שהרי היא כנגד יצירה ראשונה (בפועל או במחשבה, כנ"ל) שעדיין לא היתה אז נקיבה.

בסעודת מילה אין מברכים שהשמחה במעונו משום שטרודים בצער הינוקא (ושלא כרב חביבא שבירך).

לברכת חתנים צריך עשרה, והחתנים מן המנין.

דף ח' – ע"ב

אבלים בכלל המנין כשמזמנים עמהם – שהרי הם חייבים במצוות, אך אינם בכלל המנין לברכת אבלים בסעודת הבראה וכן אין עולים למניין בשורה.

ברכת אבלים מברכים בסעודה הראשונה – וכן כל שבעה כשבאו פנים חדשות.

רב חייא בר אבא היה מלמד בנו של ריש לקיש, כשמת הבן הלך לנחמו ביום השני עם יהודה בר נחמני מתורגמנו

אמר למתורגמן שיאמר דברי ניחומים על מיתת הילד, אמר: 'וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו' – דור שהאבות מנאצים לקדוש ברוך הוא כועס על בניהם ועל בנותיהם כשהם קטנים. וי"א שהיה בחור וכך אמר: 'על כן בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כולו חנף מרע וכל פה דובר נבלה, בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה' – כל המנבל פיו אפילו נחתם לו שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה. וניחמו בזה שכווין שאתה חשוב למעלה לתפסך ואת בניך בעוון הדור, שהצדיקים נתפסים על הדור.

אמר למתורגמן שיאמר בשבחו של הקב"ה, אמר: בא"י אלוקינו מלך העולם הא-ל הגדול ברוב גדלו אדיר וחזק ברוב נוראות מחיה מתים במאמרו עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, בא"י מחיה המתים.

אמר למתורגמן שיאמר דברי ניחומים לאבלים, אמר: אחינו המיוגעים המדוכאים באבל הזה תנו לבבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו, כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים, אחינו בעל נחמות ינחם אתכם, ברוך מנחם אבלים. לאביי לא יאמר 'רבים ישתו' וכן 'משתה אחרונים' שאל יפתח פיו לשטן.

אמר למתורגמן שיאמר דבר כנגד המנחמים, אמר: אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו, אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם, ברוך אתה משלם הגמול.

אמר למתורגמן שיאמר דבר כנגד כל ישראל, אמר: ריבון העולמים פדה והצל מלט הושע עמך ישראל מן הדבר ומן החרב ומן הביזה ומן השידפון ומן הירקון ומכל מיני פורעניות המתרגשות ובאות לעולם, טרם נקרא ואתה תענה, ברוך אתה עוצר המגפה.

עשרה כוסות תקנו חכמים בבית האבל – שלושה קודם אכילה כדי לפתוח את בני מעיו, שלושה בתוך האכילה כדי לשרות אכילה שבמעיו, ארבעה לאחר אכילה – כנגד הזן, כנגד ברכת הארץ, כנגד בונה ירושלים, כנגד בית המקדש. הוסיפו עוד ארבעה – כנגד משמשי העיר, כנגד העשירים המבזבזים ממונם לקבורת עניים, כנגד בית המקדש, כנגד רבן גמליאל (שהקל להם לזלזל בתכריכים כדלהלן). התחילו שותים ומשתכרים החזירו תקנה הראשונה של עשר כוסות.

בראשונה הייתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, והיו מניחים אותו ובורחים, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות בעצמו והוציאוהו בכלי פשתן, ונהגו כל העם אחריו להוציא בכלי פשתן, והעיד רב פפא שהיום נהוג אפילו בבגד קנבוס שאינו שוה אלא דינר.

***************

יום שישי ט"ז תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף ט'

דף ט' – ע"א

האומר לאשה קדשתיך בפני שני עדים והיא אומרת לא קדשתני – היא מותרת בקרוביו, והוא אסור בקרובותיה, דשוינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא.

לרבי אלעזר האומר פתח פתוח מצאתי – נאמן לאוסרה עליו מספק (אף שהוא פנוי, ואין אומרים לא קים ליה), אך אינו יכול להפסידה כתובתה. ודווקא כשיש רק ספק אחד, כגון אשת כהן שנאסרת אף אם נאנסה תחתיו, או בת ישראל שקיבל בה אביה קידושין כשהייתה פחותה מבת שלושה שנים ויום אחד, שבוודאי זינתה תחתיו ושמא ברצון, אבל בסתם בת ישראל הוא ספק ספיקא ומותרת.

ממה שתיקנו שבתולה נשאת ליום הרביעי כדי שישכים לבית דין ביום החמישי אין ראיה לרבי אלעזר – שאפשר שדווקא בטענת דמים נאסרת עליו, ולא בטענת פתח פתוח.

אין האשה נאסרת על בעלה כשעד אחד מעיד שנטמאה, אלא בשני עדים, שלומדים דבר דבר מממון, אך אם יש עדים שקינא לה ושנסתרה אחר קינוי – אפילו עד אחד נאמן בטומאה.

בת שבע לא נאסרה על דוד – שהיתה אנוסה, או שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו שאם ימות במלחמה יהא גט מיום כתיבתו.

דף ט' – ע"ב

לרבי יהודה בשם שמואל האומר פתח פתוח מצאתי נאמן אף להפסידה כתובתה – שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה.

האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים – אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה, והיינו להפסידה מנה מכתובתה, אך יכול לאסרה עליו.

*********

שבת קודש י"ז תמוז תשפ"ב

מסכת כתובות דף י'

דף י' – ע"א

חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והם האמינו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן, שחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ואם היה שונא אותה היה מגרשה מתחילה, ולמ"ד כתובה דאורייתא אינו נאמן אלא בעדות ידועה.

למ"ד כתובה דרבנן – אינה נגבית אלא מזיבורית אף שיש בידו גם עידית ובינונית.

לרבן שמעון בן גמליאל כתובת בתולה היא מאתים מדאורייתא –שנאמר במפתה 'כסף ישקול כמוהר הבתולות', ולכן סובר שאם נשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא, או נשא בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל נותן לה ממעות קפוטקיא ששוקלות יותר ממעות ארץ ישראל מפני שנשתעבד בהם כשאר מלוה. אבל כתובת אלמנה לכו"ע מדרבנן.

רב נחמן ציוה להלקות הטוען פתח פתוח מצאתי, אף שנאמן משום שחשוד בזנות, ללישנא בתרא – בחור אינו נאמן ומלקים אותו, נשוי נאמן ואין מלקים אותו.

אחד טען לפני רבן גמליאל שמצא פתח פתוח, שאלו רבן גמליאל שמא היטה בשוגג, וללישנא בתרא בלי מתכוין לא שכיח הטיה אלא בדקו שמא במזיד היטה.

רבן גמליאל ברבי ציוה לשרות ולכבס הסודר במים למי שטען שלא מצא דם, שמא חיפה שכבת זרע, אבל בכיבוס שלנו אין הבגד מלובן עד שיהיה מגוהץ, ואם נעשה גיהוץ שפשוף האבן יעביר הדם.

דף י' – ע"ב

רבן גמליאל ברבי בדק אם היא בתולה באופן שהושיב שני שפחות אחת בעולה ואחת בתולה על חבית של יין וראה שרק מהבעולה נודף ריח היין, ואחרי כן בדק אותה, וניסה קודם בשפחות משום ששמע שעשו כן לבנות יבש גלעד ולא היה בטוח שיצליח, ואינו דרך ארץ לזלזל בבנות ישראל.

משפחת דורקטי אין להם דם נדה ובתולים, ולכן קורים להם 'דורקטי' מלשון דור קטוע.

ההיא שאמרה לרבן גמליאל הזקן שהטעם שלא מצאו לה דם מפני שהיא ממשפחת דורקטי, בדק בקרוביה ומצא כדבריה, י"א שאמר לבעלה לך זכה במקחך אשריך שזכית למשפחת דורקטי – שכך שלא יבוא לספק נדה, וי"א שאמר נתחייבת במקחך, שאין זו זכות שכשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפים לאשה, וכל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים.

אחד אמר לרבי שלא מצא דם והיא אמרה שהיא עדיין בתולה, ראה רבי שפניהם שחורים מפני שהיתה בצורת, ציוה והכניסו למרחץ והאכילו והשקו, ואח"כ מצא דם, וקרא רבי עליהם: 'צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ'.

משנה . בתולה אפילו אם היא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין – כתובתה מאתים, ויש לה טענת בתולים, ואם היא אלמנה מן הנישואין כתובתה מנה.

אלמנה נקראת כך על שם שכתובתה מנה, ואגב אלמנה מן הנישואין נקראת כך גם אלמנה מן האירוסין.

הפסוקים כתובים על שם העתיד – שהרי התורה קראה אלמנה משום שעתידים חכמים לתקן לה כתובה מנה, וכן כתוב 'ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור' הגם שהעיר אשור עדיין לא הייתה קיימת בבריאת העולם.

מטר -משקה מרווה ומזבל ומעדן וממשיך פירות, שנאמר 'תלמיה רוה (משקה) נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה (מזבל מעדן) צמחה תברך' (ממשיך).

מזבח: מזיח – גזירות, מזין – שבזכות הקרבנות העולם ניזון, מחבב – ישראל לאביהם שבשמים, מכפר – עוונות.

תמרים – מחממות, משביעות, משלשלות, מחזיקות כח, ואינם מרבות אסטניסא על הלב, שחרית וערבית יפות שהוא לאחר אכילה, במנחה רעות שהוא קודם אכילה ולאחר שינת הצהריים, בצהריים אין כמותם, ומבטלות שלשה דברים דאגה – לפי שמשמחות את הלב, וחולי מעיים, ותחתוניות.

אל יורה אחר אכילת תמרים, וי"א שרק אם אכלם קודם שאכל לחם, אבל אכלם אח"כ יורה, שמחזיקות את הגוף כבריח את הדלת.

דשא – מלשון דרך שם, דרגא – דרך גג, פוריא – שפרין ורבין עליה, איילונית – כאיל זכר שאינו יולד.

***************