לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי כ׳ אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ב

דף ע"ב – ע"א

המדיר אשתו שלא תלך לבית המשתה – יוציא ויתן כתובה, שנועל בפניה דלת של שמחה, וכן אם מדירה מלילך לבית האבל, שטוענת שכשתמות אין כל בריה סופדת אותה וקוברתה, כשם שהיא לא גמלה חסד.

'טוב ללכת לבית האבל מלכת אל בית המשתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו' – יתן אל לבו שאף לו ירימו קולם בבכי ומספד וילוו מטתו.

מותר להדירה מללכת לבית אבל ומשתה בטענה שמצויים שם בני אדם פרוצים, אך דווקא אם הוחזק הדבר.

המדיר אשתו על מנת שתאמרי לפלוני מה שאמרת לי או אמרתי לך שיוציא ויתן כתובה, היינו בדברים של קלון.

המדיר אשתו עד שתהא ממלאה ומערה לאשפה שיוציא ויתן כתובה, לרב יהודה אמר שמואל – שתמלא ונופצת לאחר תשמיש, למתניתא – שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה, שנראית כשוטה.

המדיר אשתו שלא תשאל ותשאיל נפה וכברה וריחיים ותנור המטלטל – יוציא ויתן כתובה, שמשיאה שם רע בין שכנותיה, וכן היא שנדרה שלא תשאל ותשאיל ושלא תארוג בגדים נאים לבניו – תצא שלא בכתובה, שמוציאה שם רע בין שכניו.

משנה . העוברת על דת משה ויהודית יוצאת בלי כתובה

דת משה – מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה ולא מפרישה חלה, וכגון שאמרה לו פלוני כהן תיקן לי את הכרי, וחכם פלוני טיהר לי, וגבל פלוני הפריש לי חלה, וכששאל אותם נמצא ששיקרה. או שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות, ולבעלה אמרה שטהורה, והנודרת ואינה מקיימת – שהבנים מתים.

דת יהודית – יצאתה בקלתה על ראשה בשוק, שמדאורייתא אין בה משום פרועת ראש אלא משום דת יהודית. טווה בשוק – שמראה זרועותיה לבני אדם, או טווה בכפה על ירכה והחוט מתרדד כנגד פניה של מטה. מדברת עם כל אדם – שמשחקת עם בחורים. לאבא שאול אף המקללת יולדיו בפניו, ואפילו אם מקללת רק בפני בנו, כגון שאומרת לפני בנו ארי יאכל לסבא. לרבי טרפון אף הקולנית, שכשהיא מדברת בתוך ביתה על עסקי תשמיש שכיניה שומעים קולה.

'אל תתן את פיך לחטיא את בשרך… וחבל את מעשה ידיך' – בעוון נדרים בנים מתים, שמעשה ידיו של אדם זה בניו ובנותיו. ומקור נוסף: 'לשוא הכיתי את בניכם' – על עסקי שוא.

כל היודע באשתו שאינה קוצה לה חלה – לרבי יהודה אין לו להוציאה, אלא יחזור ויפריש אחריה, אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת – לרבי מאיר אין לו להוציאה, אלא יחזור ויקניטנה כדי שתדור בפניו וכך ידע מתי נדרה ויפר לה, אמרו לו אין אדם דר עם נחש בכפיפה. ורבי יהודה שנתן תקנה לזו שאינה מפרישה חלה ודאי שמודה לתקנה זו בנודרת, אבל רבי מאיר שנתן תקנה בנדרים, בחלה אין סובר כן, שזה דבר שבכל יום ולפעמים יזדמן שיאכל טבל.

'ופרע את ראש האשה' – שמע מינה שבלאו הכי אסור לבנות ישראל לצאת לשוק פרועות ראש, ובקלתה מותר מדאורייתא ואסור מדת יהודית, ומחצר לחצר דרך מבוי מותרת לצאת בקלתה, ובאותה חצר אין איסור פריעת ראש כלל.

דף ע"ב – ע"ב

משנה . המקדש אשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים – אינה מקודשת. לרב פפא – כיון שמקפיד אם כן כל הנדרים בכלל . לרב אשי – רק דברים שדרך בני אדם להקפיד עליהם, והיינו דברים של עינוי נפש, וכגון שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ושלא תתקשט בבגדי צבעונים.

כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים – תצא שלא בכתובה, והיינו שנמצאו עליה נדרי עינוי נפש.

המקדש אשה על מנת שאין בה מומים, ונמצא בה מום – אינה מקודשת. כנסה סתם ונמצאו בה מומים – תצא שלא בכתובה, וכל המומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים.

***************

שבת קודש כ״א אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ג

דף ע"ג – ע"א

קדשה על תנאי שאין עליה נדרים וכנסה סתם, לרב צריכה גט, לשמואל אינה צריכה גט

לאביי -נחלקו בכנסה ובעל, וסובר רב שאין אדם עושה בעילת זנות ובוודאי בעל לשם קידושין אפילו אם ימצא עליה נדרים, אבל לענין ממון עדיין התנאי קיים, שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובתה.

לרבה – כנסה ובעל לכו"ע אין צריכה גט, שעל דעת תנאו כנסה, והמחלוקת היא אם קידשה על תנאי, וגירשה לאחר אירוסין, וחזר וכנסה סתם – לרב צריכה גט שדומה לנושא אשה אחרת, ובעל לשם קידושין, לשמואל חזר וקידשה על דעת תנאו הראשון.

קטנה יתומה שלא מיאנה, וכשהגדילה בא עליה, ועמדה ונישאת לאחר – לרב אין צריכה גט משני, שכשבא עליה אחר שבגרה ודאי נתכוין לשם קידושין כיון שיודע שאין קידושי קטנה כלום, לשמואל צריכה גט משני, שכל הבועל על דעת קידושין הראשונים בועל. ולאביי שגם כאן נחלקו בסברא זו הוצרכו להשמיענו שתי המחלוקות ביניהם, בתנאי – השמיענו שגם בזה סובר רב שלא בעל על דעת התנאי, אף שקידשה בפירוש בתנאי, ובקטנה שהגדילה השמיענו שגם בזה סובר שמואל שבעל על דעת קידושין הראשונים, ואין אומרים שיודע שאין קידושי קטנה כלום ובעל לשם קידושין.

דף ע"ג – ע"ב

סיפא דמתניתין שכתוב 'כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים תצא שלא בכתובה' – לרב קאי על הרישא שקדשה על תנאי וכנסה סתם, לשמואל מדובר אם קידשה סתם וכנסה סתם, שאין לה כתובה מפני שאומר אי אפשי באשה שנודרת, ומה שצריכה גט – לרבה ורב חסדא היינו מדרבנן, ולרבא – התנא מסתפק בסתם אדם אם אפשר לו באשה נדרנית, ומחמת הספק הוא מיקל לענין כתובה – שהמוציא מחבירו עליו הראיה, ומחמיר לענין איסור שצריכה גט.

קידשה בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקידש, ואח"כ שלחו סבלונות – אינה מקודשת, שמחמת קידושין הראשונים שלחו, ואם בעלו – לת"ק קנו, לרבי שמעון בן יהודה משום רבי ישמעאל לא קנו. ואין מוכח שנחלקו אם אדם עושה או אין עושה בעילתו זנות, שיש לומר שנחלקו אם אדם יודע שאין קידושין תופסים בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קידושין, או אין יודע ובעל לשם קידושין הראשונים.

הריני בועלך על מנת שירצה אבא – לת"ק אע"פ שלא רצה האב מקודשת, לרבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון – רצה האב מקודשת, לא רצה האב אינה מקודשת. ואין מוכח שנחלקו אם אדם עושה או שאינו עושה בעילתו זנות, שיש לפרש שנחלקו אם על מנת שירצה האב היינו על מנת שישתוק והרי שתק, או היינו על מנת שיאמר הן והרי לא אמר הן.

קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, ששוב אין לאביה זכות בה לקבל קידושיה, והחזירה בעלה בקטנותה, גירושיה גירושין גמורים ואין חזרתה חזרה גמורה שאין מעשה קטנה כלום, ולכן אם מת בעלה אסורה על היבם משום גרושת אחיו, וחולצת ולא מתייבמת. החזירה כשהיא גדולה, או שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו, ומת – לת"ק או חולצת או מתייבמת, לרבי אליעזר חולצת ולא מתייבמת. ואין מוכח שנחלקו אם אדם עושה או אינו עושה בעילתו זנות, שיש לפרש שנחלקו אם אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום, שלרבי אליעזר אין אדם יודע ואין מתכוין לקידושין, ולכן חולצת (ואף ששנינו ביבמות שחולק גם בהחזירה כשהיא גדולה ולא רק בגדלה תחתיו – התנא בברייתא זו חולק וסובר שלא נחלק אלא בגדלה תחתיו. או שאין גורסים כאן שטעמו של רבי אליעזר הוא מפני שאין אדם יודע וכו', אלא טעמו משום שאוסר ביבום כל אשה שנתגרשה והחזירה גזירה אטו מחזירה כשהיא קטנה, שאז מקודשת לו רק מדרבנן).

***************

יום ראשון כ״ב אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ד

דף ע"ד – ע"א

לרב אחא בר יעקב בשם רבי יוחנןהמקדש על תנאיובעל – בין לרב ובין לשמואל אם לא נתקיים התנאי אין צריכה גט, וכשיטת רבה (בדף ע"ג:), וכן היא שיטת רבי ישמעאל, ודורש זאת מהאמור 'והיא לא נתפשה' ולכן אסורה, וממיעוט 'והיא' לומדים שיש אחרת שאף שלא נתפסה מותרת, והיינו קידושי טעות, שאף אם זינתה תחתיו מותרת לו, והכוונה לזו שקידשה על תנאי ובא עליה אח"כ, שאומרים שלא בא עליה לשם קידושין, וממאנת והולכת ממנו בלא גט.

לרב עולא בר אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר – המקדש במלוה (שמחל לה המלווה שחייבת לו) שאינה מקודשת משום שהכסף שלוותה ניתנה להוצאה ולא נתן לה כלום, ובעל, והמקדש על תנאי ובעל, והמקדש בפחות משוה פרוטה ובעל – דברי הכל צריכה גט, שאדם יודע שאין קידושיו קידושין ואין אדם עושה בעילתו זנות ובעל לשם קידושין. לרב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם אמר רבי אמי – במלוה ותנאי אין צריכה גט, שדווקא בפחות משווה פרוטה אינו טועה ובעל לשם קידושין, אבל באלו טועה, שבנדרים סבור שאין עליה נדרים משנשאת לו, ובמלוה טועה שאין הכל בקיאים בהלכות קידושין.

חליצה מוטעית כשרה, לריש לקיש – שאומר לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה, לרבי יוחנן – חליצה כזו פסולה, שאין החליצה כשרה עד שיתכוונו שניהם לחליצה, וחליצה מוטעית היינו שאומר לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, שאף אם אין נותנת החליצה קיימת.

כל תנאי לומדים מתנאי בני גד ובני ראובן, כשם ששם היה אפשר לקיים המעשה בשליח, שהרי משה ציוה ליהושע לתת את ארץ עבר הירדן לבני גד וראובן, אף כל תנאי צריך שיהא יכול לקיים המעשה בשליח, ולכן אין מועיל תנאי בחליצה, שאי אפשר לקיימה  בשליח.

בקידושי ביאה מועיל תנאי, ואף שאי אפשר לקיימם בשליח, שהוקשו כל הוויות קידושין זה לזה, וכשם שמועיל בכסף מועיל בביאה.

דף ע"ד – ע"ב

קידשה על מנת שאין בה מומים,ונמצאו בה מומים, והלכה לרופא וריפא אותה – אינה מקודשת, שאינו מרפא אלא מכאן ולהבא.

קידשה על מנת אין עליה נדרים,ונמצאו עליה נדרים, והלכה לחכם והתירה – לרבי מאיר מקודשת, שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו על ידי פתח שעל דעת כן לא נדרה, וסובר רבי מאיר שאין אדם מקפיד שתתבזה אשתו בבית דין, לרבי אלעזר אינה מקודשת, שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין ולא קידשה על דעת כן.

המוציא את אשתו משום שהיתה נדרנית לא יחזיר, וכן המוציא משום שם רע, שמא תלך לחכם ויעקר הנדר, וימצא שהשם רע אינו נכון, ויאמר אילו הייתי יודע לא הייתי מגרשך ומקלקלה, או משום כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ונדרים.

לרבי יהודה – כל נדר שנדרה בפני עשרה שאין לו הפרה לא יחזיר – כדי שלא יהיו פרוצות בנדרים, לא נדרה ברבים, שאין זה נדר חמור ויש לו הפרה – יחזיר.

לרבי מאיר – כל נדר שצריך חקירת חכם ואין הבעל יכול להפר שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש – לא יחזיר, שיכול לומר אילו הייתי יודע שיכול החכם להתירו לא היית מגרשך ומקלקלה.

לרבי אלעזר – לא אסרו נדר שצריך חקירת חכם אלא מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם, שנדר שצריך חקירת חכם אין בו קלקול שאינו יכול לומר אילו הייתי יודע לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, אבל אינו צריך חקירת חכם אלא ההפרה תלוי בו יכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשך.

***************