לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני כ״ג אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ה

דף ע"ה – ע"א

לרבי יהודה כל נדר שהודר ברבים אין לו הפרה – שנאמר 'ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה'.

איזהו נדר שהודר ברבים: לרב נחמן בר יצחק – בפני שלשה, שנאמר 'ימים רבים', ימים – שנים, ורבים – שלשה, לרב יצחק – בפני עשרה, ונלמד מהכתוב 'כי נשבעו להם נשיאי העדה', ועדה היינו עשרה.

המוציא את אשתו מחמת נדר – לרבי מאיר כל נדר שאין הבעל יכול להפר אלא חכם לא יחזיר, שעלול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שהחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשך, שהייתי רוצה שתתבזי בבית דין ויתירו לך, שאדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. לרבי אלעזר – אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ולא אסרו להחזיר בנדר שחכם יכול להתיר אלא גזירה אטו נדר שאין צריך לחכם אלא הבעל עצמו יכול להפר, שיכול לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשך.

לרבא מה ששנינו שהמקדש אשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירה שאינה מקודשת היינו באשה ממשפחה חשובה, שאומר אי אפשי באשה נדרנית, ואינו רוצה הקידושין שאם יצטרך לתת לה גט יאסר באמה ואחותה.

המקדש אשה על מנת שאין עליו נדרים או מומים, ונמצאו עליו נדרים או מומים, והלך לחכם והתיר לו, ולרופא וריפא אותו – מקודשת, אפילו אם הוא ממשפחה חשובה, ואין אומרים שאינה רוצה בקידושין שאין רצונה בבעל נודר שתצטרך להתגרש ממנו ותהא אסורה לקרוביו, שאשה מרוצה גם בבעל פשוט.

נשים הנשואות לבעלים שפלים ומראות להם חיבה אינו אלא משום שרוצות לזנות תחתיהם ולתלות עובריהם בבעליהם.

כל המומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים, והוסיפו לפסול בנשים: הזיעה, ריח הפה התמידית (אף שאפשר להעבירה לפי שעה מפני שהוא שוהה עמה בכל שעה), שומא העומדת על פדחתה תחת כיפה שעל ראשה, שפעמים נראית ופעמים לא, אף על פי שהיא קטנה ואין בה שיער. אבל בכהן: לרבי יוסי בר חנינא רק זיעה שאינה עוברת פוסלת, ולרב אשי כל זיעה אינה פוסלת שאפשר להעבירה בשעת העבודה. ושומא – פוסלת רק גדולה כאיסר האיטלקי אפילו אין בה שיער, וכן קטנה אם יש בה שיער.

עוד מומים בנשים: נשכה כלב ונעשה מקומו צלקת, קולה עבה, טפח בין דדיה (ונוי לה כשיש ביניהם ג' אצבעות), דדיה גדולים משל חברותיה טפח.

'ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון' – יתור 'איש' מלמד שאחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה מבני ציון הוא, ויביאוהו אליה.

אחד מבני ארץ ישראל עדיף כשנים מבבל, ואחד מבני בבל שעולה לארץ ישראל נעשה פיקח וחריף כשנים מבני ארץ ישראל, שהרי רבי ירמיה כשהיה בבבל לא ידע מה החכמים אומרים, וכשעלה לארץ ישראל קרא לבני בבל בבלאי טפשאי.

דף ע"ה – ע"ב

משנה . לחכמים אם היו בה מומים גלויים אין הבעל יכול לטעון שהמקח מקח טעות, שבוודאי ידע ונתפייס, ואם יש מרחץ באותה עיר אף על מומים שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה בקרובותיו.

נמצאו בה מומים וספק אם נולדו קודם האירוסין ומקחו מקח טעות או לאחר אירוסין ונסתחפה שדהו:

לרבי אלעזר – לרבן גמליאל הסובר שמוציאים ממון בכח חזקת הגוף המתנגדת לחזקת ממון, גם כאן נאמן האב לומר שנולדו המומים לאחר אירוסין ונסתחפה שדהו, ולרבי יהושע הסובר שאין מוציאים ממון בחזקת הגוף נגד חזקת ממון, על האב להביא ראיה שנולדו מומים לאחר כך, ואפילו נמצאו אחר שנשאת ונכנסה לרשות הבעל עליה להביא ראיה לגבות כתובתה.

לרבא – אם נמצאו המומים בעודה בבית אביה גם לרבן גמליאל על האב להביא ראיה שנולדו אחר אירוסין, שהורעה חזקת האב משום שאומרים כאן נמצא כאן היה, ואין מעמידים הגוף על חזקתו. נמצאו לאחר שנכנסה לרשות הבעל – לרבן גמליאל מעמידים הגוף על חזקתו שכאן נמצא כאן היה, ועל הבעל להביא ראיה שנולדו אחר קידושין כדי להפטר מכתובה. (וראה להלן דף ע"ו. שיטת רב אשי).

רבי יהושע שלא הלך אחר חזקת הגוף היינו רק כשהיא נגד חזקת ממון, אבל כשאין חזקת ממון כנגדה גם לשיטתו הולכים אחר חזקת הגוף.

קדמה בהרת לשיער לבן – טמא. שיער לבן קדם – טהור. ספק מי קדם – לחכמים טמא, לרבי יהושע מעמידים הגוף בחזקתו וטהור.

***************

יום שלישי כ״ד אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ו

 

דף ע"ו – ע"א

לפי רבא שגם לרבן גמליאל ההולך אחר חזקת הגוף נגד חזקת ממון,מכל מקום בכל רשות שנמצאו שם המומים אומרים כאן נמצאו וכאן היו, מה ששנינו במשנה שאם נמצאו המומים לאחר שנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שהיו בה לפני האירוסין, ומשמע שאין די שיביא ראיה שהיו בה לאחר אירוסין בעודה ברשות אביה ונאמר ברשות אביה נמצאו וכאן היו – משום שגם אם נמצאו בבית האב לאחר האירוסין יש ב' חזקות נגד הבעל: א. חזקת הגוף, שנולדו המומים בזמן מאוחר יותר, והיינו לאחר האירוסין, ב. חזקה שאין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו, ובדקה קודם נישואין וראה המומים ונתפייס, והולכים אחר ב' חזקות כנגד חזקה יחידה שיש לבעל – אין אדם מתפייס במומים, וחזקת ממון אינה חזקה כלל נגד חזקת הגוף, אבל אם הביא עדים שהיו בה קודם אירוסין שאז אין לה חזקת הגוף, ויש לה רק חזקה שאין אדם שותה בכוס אלא אם בודקו וראה ונתפייס – כנגד זה יש לבעל חזקה שאין אדם מתפייס במומים, וחזקת ממון.

לרב אשי – אם נמצאו המומים לאחר האירוסין בעודה ברשות אביה, אף לרבן גמליאל אין מועילה חזקת הגוף לומר שנולדו אחר האירוסין, והיינו בנערה שכתובתה מן האירוסין של אביה, ואין מועילה חזקת גופה לטענת אביה, אבל לאחר שנכנסה לרשות הבעל שכתובתה שלה, לרבן גמליאל מועיל חזקת גופה לטענה שלה ועל הבעל להביא ראיה שנולדו המומים קודם אירוסין כדי להפטר מהכתובה.

נכנסה לרשות הבעל ונמצאה בה אצבע יתירה,שבוודאי נולדה כך – לכו"ע על האב להביא ראיה שהבעל ראה ונתפייס כדי לגבות כתובה.

דף ע"ו – ע"ב

המחליף פרה בחמור, ומשך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור, וספק אם מת קודם משיכת הפרה או אחריה

לרב יהודה אמר שמואל – על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה כדי להחזיק הפרה שבידו, והוכיח כן ממשנתנו שמומים שנמצאו בכלה, שסובר כפירוש רבי אלעזר שתנא של הרישא סובר כרבי יהושע שאף אם נולדו המומים ברשות הבעל, על האב להביא ראיה כדי להוציא כתובתה, וכן כדי להחזיק מעות הקידושין שבידו, ואף שחזקת הגוף מסייעת לו שנולדו המומים לאחר האירוסין, וכמו כן כאן על בעל החמור להביא ראיה להחזיק הפרה שבידו אף שחזקת הגוף מסייעת לו. ואף שמחלוקת היא אם כסף קידושין ניתן לטיבועין – שאינו חוזר אם נתבטל במיתה, בקידושי ספק לכו"ע צריכה להביא ראיה כדי להחזיק כסף הקידושין.

לרמי בר יחזקאל אמר שמואל – על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה, הואיל ונולד הספק כשהיה החמור ברשותו, והוכיח כן ממשנתנו, וכפירושו של רבא שאומרים כאן נמצא כאן היה, וכל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה.

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות – מצד אחד כשרה, משני צדדים טריפה, נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא מלפני שחיטה וטריפה, לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה וכשירה, הוגלד פי המכה – בידוע שנעשה שלשה ימים קודם השחיטה, ואם לקחו הטבח תוך ג' ימים מקח טעות הוא, ויחזיר הבעלים הדמים, לא הוגלד פי המכה – המוציא מחבירו עליו הראיה, לרב יהודה אמר שמואל היינו שבעל הבהמה צריך להביא ראיה להוציא המעות מהטבח, ואף אם כבר נתן לו המעות על בעל הבהמה להביא ראיה להחזיק המעות, כיון שבבהמתו נמצא ריעותא, לרמי בר יחזקאל לעולם הראיה מוטלת על הטבח כיון שנולד הספק ברשותו.

***************

יום רביעי כ״ה אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ז

דף ע"ז – ע"א

נכפית שיש לה זמן קבוע – הרי זה כמומים שבסתר, לפי שנזהרת אז מלצאת בין הבריות, ויכול הבעל לטעון שלא ידע.

משנה . איש שהיו בו מומים קטנים קודם הנישואין – אין כופים אותו להוציאה בגט. מומים גדולים, כגון נסמית עינו ונקטעה ידו ונשברה רגלו – לת"ק אין כופים, לרשב"ג כופים, שיכולה לומר סבורה הייתי שיכולה לקבל. ונחלקו כמי הלכה לר"נ כחכמים ולר' יוחנן הלכה כרשב"ג.

נולדו בו מומים אחר נישואין – לרב יהודה דינו כמו בזה שהיו בו קודם נישואין, וגם בזה סובר ת"ק שלעולם אין כופים, ורשב"ג סובר שבמומים גדולים כופים. לחייא בר רב – אם נולדו לכו"ע כופים אותו להוציא ואף במומים קטנים.

נחלקו אמוראים אם רבי יוחנן אמר שהלכה כרשב"ג בכל מקום שנשנו דבריו במשנה חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה, או שלא אמר כן, ופסק כמותו רק במשניות מסוימות, וכגון במשנתנו באיש שנולדו בו מומים.

 

משנה . ואלו שכופים אותו להוציא: מוכה שחין, בעל פוליפוס – ומחלוקת אם היינו ריח החוטם או ריח הפה, והמקמץ – ומחלוקת אם זה בורסי או מקמץ צואת כלבים, המצרף נחושת – ומחלוקת אם זה המרדד נחושת או המחתך נחושת מעיקרו.

בעל האומר 'איני זן ואיני מפרנס' – לרב ורבי יוחנן כופים אותו להוציא, לשמואל כופים אותו לזונה, ולרב – אין אדם דר אם נחש בכפיפה אחת.

כופים לגרש נשים פסולות, כגון, אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר.

שהה עמה עשר שנים ולא ילדה – מדאורייתא אין כופים אותו להוציא, שיכול לישא אחרת עליה. ומדרבנן – לרב יהודה א"ר אסי אין כופים אותו, לרב תחליפא אמר שמואל כופים אותו, שכל זמן שהיא תחתיו לא ישא אחרת, לרב נחמן – כופים בדברים, לרבי אבא – 'בדברים לא יוסר עבד', אלא כופים בשוטים.

משנתנו ששנתה אלו שכופים להוציא, ופירטה רק בעלי מומים ולא נשים פסולות – שפירטה רק את אלו שכופים מדרבנן, ולשמואל שכופים גם בשהה עמה י' שנים ולא ילדה: לרב נחמן שכופים רק בדברים – לא שנתה אלא אלו שכופים בשוטים, לרבי אבא – שנתה רק אלו שאם אינה רוצה לצאת ממנו אין כופים אותו, שאף מוכה שחין מותרת להיות תחתיו עם שמירת עדים.

דף ע"ז – ע"ב

כ"ד מוכי שחין יש, ותשמיש קשה להם, ולבעלי ראתן קשה מכולן, וסימני המחלה: עיניו דומעות, ונחיריו זבים, וריר יוצא מפיו, וזבובים מסביבו. ונגרם מכך ששניהן הקיזו דם ולא טעמו כלום קודם ששימשו. אביי פירט סדר הרפואה לכך. רבי יוחנן הכריז שיש להיזהר מזבובים השוכנים סביבם, שמביאים החולי על אחרים. רבי זירא לא ישב במקום שתנשב רוח אחת על שניהם. רבי אלעזר לא נכנס לבתיהם. רבי אמי ורבי אסי לא אכלו ביצים של אותו מבוי. רבי יהושע בן לוי נדבק אצלם בשעה שעסק בתורה שהיה בטוח שיגן עליו.

רבי יהושע בן לוי ביקש ממלאך המוות בשעת פטירתו להראות לו מקומו בגן עדן, ושיתן לו סכינו שלא יפחידנו, וקפץ למקומו ונשבע שאינו יוצא משם, אמר הקב"ה אם לא שאל על שבועה שנשבע מעולם לא נחזירנו, יצאה בת קול שיחזיר הסכין שצריך להמית הבריות, אליהו הנביא הכריז לפניו לפנות לו מקום, מצא רשב"י שישב על י"ג כסאות מפז, רשב"י שאלו אם נראה הקשת בימיו שאתה ראוי לכרוז זה, ואמר שנראתה, ובאמת לא נראתה אלא שלא רצה להחזיק טובה לעצמו.

רבי חנינא בר פפא היה מלאך המוות רגיל אצלו ואוהבו, וכשבא זמנו ביקש ממנו שימתין ל' יום כדי לחזור על תלמודו, שאמרו: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, אחר ל' יום ביקש ממנו שיראה לו מקומו בגן עדן ושיתן לו סכינו, והסכים להראות לו מקומו אך לא למסור לו סכינו, שלא יעשה כמו שעשה רבי יהושע בן לוי, ואמר לו רבי חנינא שיביא ספר תורה לראות אם לא קיים דבר שכתב בו, ושאלו האם סיכן עצמו לכבד התורה כרבי יהושע בן לוי, ואעפ"כ הפסיק עמוד האש בינו לעם כשנפטר, כדי להפריד בינו לבין מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא, ואין עמוד האש מפסיק אלא לאחד או לשניים בדור, ולא יכלו לגשת למיטתו, אמר רבי אלכסנדרי עשה בשביל כבוד חכמים, בשביל כבוד אביך, ולא שמע לו, עד שאמר עשה בשביל כבוד עצמך כדי להתעסק בך.

אין בעלי ראתן בבבל – מפני שאוכלים תרדין, ושותים שכר של היזמי.

אין מצורעים בבבל – מפני שאוכלים תרדין, ושותים שכר, ורוחצים במי נהר פרת.

הדרן עלך פרק המדיר את אשתו

 

 

***************