לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי כ״ו אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ח

 

דף ע"ח – ע"א

פרק שמיני – האשה שנפלו

משנה . האשה שנפלו לה נכסים קודם אירוסין ונתארסה – מודים בית שמאי ובית הלל שיכולה למכרם וליתן , כיון שברשותה נפלו לה.

נפלו לה משנתארסה: לבית שמאי – תמכור, לבית הלל – לא תמכור, ואם עברה ומכרה או נתנה קיים (שספק אם נפלו בזכותה – שמא לא תבוא לכלל נישואין, ספק בזכותו – שתינשא), לרבן גמליאל בברייתא [לרב פפא – לדעת רבי חנינא בן עקביא בשיטת ר"ג, ולרב זביד – לכו"ע] – לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בזה ויכולה למכור לכתחילה, חכמים אמרו לפני רבן גמליאל – שצריך להיות מכרה בטל אף בדיעבד.

נפלו לה משנתארסה ונשאת: לרבן גמליאל בברייתא – מוכרת לכתחילה, לרבן גמליאל במתניתין – לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים (רב זביד – תיקן לשון המשנה כלשון הברייתא, לרב פפא – נחלקו תנאים בדעת ר"ג). חכמים אמרו לפני ר"ג – שצריך להיות מכרה בטלה. רב ושמואל – פסקו כדעת רבותינו שנמנו ואמרו שאם מכרה לאחר שנשאת, אף בנכסים שנפלו לה קודם אירוסין, הבעל מוציא מיד הלקוחות.

נפלו לה משנשאת – לכו"ע הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות, ולאחר תקנת אושא מוציא גם את גוף הקרקע לאחר מיתת אשתו.

לרבי שמעון נכסים הידועים אם מכרה ונתנה בטל ושאינם ידועים לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים, ידועים – לר' יוסי בר חנינא היינו קרקע, ושאינם ידועים מטלטלים, לרבי יוחנן אינם ידועים היינו שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.

***************

יום שישי כ״ז אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף ע״ט

דף ע"ט – ע"א

אשה הרוצה להבריח נכסיה מבעלה – לשמואל כותבת כל נכסיה לאחרים, ואין זוכים בהם האחרים שהרי הודיעה לעדים שאין כוונתה אלא להבריח מבעלה, ואין בעלה זוכה – כשיטת רבי שמעון שנכסים שיש לה ואין ידועים לבעלה לא זכה בהם, ולרב נחמן אפילו אם כתבה כל נכסיה לבתה.

שטר מברחת שכתבה רק חלק מנכסיה ולא כולם – לרבן שמעון בן גמליאל דינה כשטר מברחת, ולחכמים זכה המקבל, שדווקא אם כתבה כל נכסיה אנן סהדי שלא נתכוונה להקנות, ורק אם כתבה: כל נכסי נתונים לך ולכשארצה – יש כאן הברחה.

משנה . נפלו כספים בירושה לאשה נשואה – ילקח בהם קרקע והבעל אוכל הפירות. אחד מהם רוצה לקנות קרקע בת זריעה והשני רוצה בתים – קונים קרקע, ששכרה מרובה ואינה נרקבת, בתים ודקלים – קונים בתים ששכרם מרובה מדקלים שעשויים להתייבש, דקלים קודמים לשאר אילנות שמתקיימים הרבה, אילנות קודמים לגפנים.

נפלו לה בירושה יער לחטוב עציו וחפירה של דגים – נחלקו אמוראים אם העצים והדגים הם פירות והבעל אוכלם, או שהם קרן מפני שהם כלים, והכל ימכור ויקח בהם קרקע והוא אוכל פירות.

נפלו לה פירות תלושים – ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות, מחוברים – לרבי מאיר מה שלא גדלו ברשותו שלה, ויקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות, לחכמים אף שלא גדלו ברשותו הם שלו, הואיל והקרקע קיימת לה.

דף ע"ט – ע"ב

נפלה לה בהמה בירושה וילדה – דין הוולד כפירות ושייך לבעל, ולד שפחת מלוג – לת"ק לאשה, שחוששים שמא תמות האם ויכלה הקרן, ואינו דומה לבהמה שאין הקרן כלה כולו במיתתה שנשאר עורה, לחנניה בן אחי יאשיה – ולד שפחת מלוג דינה כפירות וכדין ולד בהמת מלוג, והלכה כחנניה, ואעפ"כ אם נתגרשה נותנת דמים ונוטלת מפני שבח בית אביה.

הגונב ולד בהמת מלוג – משלם תשלומי כפל לאשה, ואף שהוולד הוא פירות ושייך לבעל – שפירי פירות לא תקנו לו חכמים.

הכניסה לו עז ורחל ותרנגולת ודקל וטלית – אוכל ומשתמש בהם עד שיכלו פירותיהם, כיון שיש להם שיור קצת בקרן (עור, נוצה, עצים, שחקים), וכדעת חכמים שגומא שחופרים ממנה גפרית אף שסופה לכלות דינה כפירות, כיון שנשאר הקרקע, ושלא כרבי מאיר הסובר שדינם כקרן, ומודה רבי מאיר במלח וחול שדינם כפירות לפי שאינם כלים לעולם.

המגרש אשתו והיו לה פירות, תלושים – שייכים לבעל, שכבר זכה בהם, מחוברים – לחכמים הם של בעל כיון שגדלו ברשותו, לרבי שמעון הרי הם שלה.

משנה . נפלו לה עבדים ושפחות זקנים – לת"ק ימכרו ויקח בהם קרקע והוא אוכל פירות, לרשב"ג יכולה לעכב מפני שהם שבח בית אביה.

נפלו לה זיתים וגפנים זקנים בקרקע שאינה שלה – לת"ק ימכרו ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, לרבי יהודה יכולה לעכב מפני שהם שבח בית אביה. בשדה שלה – לכו"ע יכולה לעכב מפני שבח בית אביה.

***************

שבת קודש כ״ח אלול תשפ"ב

מסכת כתובות דף פ׳

 

דף פ' – ע"א

משנה . המוציא הוצאות על נכסי אשתו, הוציא הרבה אפילו אכל רק מעט כגון גרוגרת אחת, וכן אם הוציא מעט ואכל הרבה, וגירשה – מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. והיינו דווקא אם אכל בדרך כבוד, והסתפקו בחובצא דתמרי (תמרים שעשו מהם שכר ונשארה הפסולת, ולפירוש שני: תמרים נידוכים הרבה לעשיית שכר) אם נחשב דרך כבוד.

לא אכלם דרך כבוד, נחלקו בכמה נחשב לאכילה – י"א בשווה איסר וי"א בדינר, ולרב יהודה אפילו האכיל לבהמתו חבילי זמורות, ורבי יהודה לשיטתו שסובר שזה נחשב לאכילה בלוקח האוכל ג' שני חזקה.

המוציא הוצאות על נכסי אשתו קטנה שהשיאוה אמה ואחיה – תקנו חכמים שיהא דינו כמוציא על נכסי אחר, ששמין השבח ונוטל כמשפט אריסי המדינה, שחששו שאם לא כן לא ישביחם מחשש שמא תמאן בו ויפסיד.

הוציא הוצאות להביא ירושתה ממקום רחוק ובאמצע הדרך אכל ממנה זוז אחד – ישבע כמה הוציא ויטול, שהדין 'מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל' אינו אלא באכל מהפירות ולא באכל מהקרן, שאז נחשב כהוצאה (ושלא כרב אמי).

בעל שהוציא הוצאות על נכסי אשתו ולא אכל – ישבע כמה הוציא ויטול, ואמר רב אסי שהיינו דווקא אם יש שבח כנגד ההוצאה, לאביי – רב אסי בא להוציא אם היה שבח יתר על הוצאה, שאז נוטל את ההוצאה בלא שבועה. לרבא – אין לומר כן, שמא יערים ויאמר שההוצאה היה פחותה מהשבח כדי ליטול בלא שבועה יותר ממה שהוציא, אלא כוונת רב אסי למעט אם היתה הוצאה יתירה על השבח, שאז אין לו אלא הוצאה כשיעור השבח, ובשבועה.

בעל שהוריד אריסים לנכסי אשתו וגירשה אחר שאכל מעט – אם הבעל עצמו הוא אריס ויודע בטיב אריסות, שאילו לא ירדו אלו היה הוא עצמו עובד השדות, כשמסתלק הבעל מסתלק האריס, שאילו לא ירדו לנכסיה היה הבעל יורד להם ולא היה נוטל כלום, אבל אם אין הבעל אריס ולא ירדו על דעת הבעל אלא על דעת השדה שמין להן כאריס.

דף פ' ע"ב

בעל שמכר קרקע נכסי מלוג שיעשה הלוקח ויאכל פירות – נחלקו אם מכירתו מכירה, ולהלכה אינה מכירה, לאביי – שחששו שמא לא יחוש הלוקח לזבלה, לרבא – שחכמים תיקנו שהפירות יהיו לבעל ויכניסם לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטב לה, ולא שיהיו לאחר. והחילוקים להלכה בין אביי לרבא: א. בקרקע הסמוכה לעיר שיכול לראות אם הלוקח אינו מזבלה אך אינה נהנית מהפירות, ב. כשהבעל הוא אריס ומזבל השדה, ג. כשהבעל עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח ויש רווח בבית.

משנה . שומרת יבם שנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם – מודים בית שמאי ובית הלל שיכולה למכור וליתן הנכסים.

שומרת יבם שמתה – נכסי צאן ברזל בחזקתם, ונחלקו אמוראים אם היינו בחזקת יורשי הבעל שאחריותם עליו, או בחזקת יורשי האשה שהיו שלה. וכתובה – בחזקת יורשי הבעל, נכסי מלוג – לבית שמאי חולקים יורשי האב עם יורשי הבעל, לבית הלל בחזקת יורשי האב.

שומרת יבם שהניח בעלה מעות – ילקח בהם קרקע, לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון ומשועבדים לכך, והיבם אוכל פירות, וכן אם הניח פירות תלושים, שלתנא קמא גם מטלטלים משועבדים לכתובתה. לחכמים – כל הקודם זכה, שמטלטלים לא משועבדים לכתובתה, הניח פירות מחוברים – כל מה שגדל ברשות המת משועבד לכתובתה.

הכונס יבמתו הרי היא כאשתו לכל הדינים, אלא שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, ולא יאמר לה היבם הרי כתובתך מונחת על השולחן, אלא כל נכסי אחיו משועבדים לכתובתה. גירש יבמתו אחר שכנסה – אין לה מנכסי בעלה אלא כתובתה, ויכול למכור השאר, החזירה – הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובה בלבד, שעל דעת כתובה ראשונה החזירה.

 

***************