לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שני ח׳ תשרי תשפ"ג
מסכת כתובות דף פ״ט
דף פ"ט – ע"א
משנה . אשה המוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה, ואין חוששים שתוציא גיטה בבית דין אחר ותגבה שנית – שאחר הגבייה קורעים הגט. ואין חוששים שתוציא כתובתה אחר שימות ותגבה שנית בתורת אלמנה – מאחר שקיימא לן שאין כותבים שובר: לסלקא דעתך דרב – המשנה עוסקת רק במקום שאין כותבים כתובה. לשמואל – גם במקום שכותבים כתובה אם הביאה עדים שלא כתב לה כתובה, [ובמקום שאין כותבים גובה כתובתה אפילו אם טוען שכתב כל זמן שלא הביא ראיה שכתב]. למסקנת רב – דין המשנה אמור גם במקום שכותבים כתובה, שע"י הגט אינה גובה אלא עיקר כתובה, וע"י הכתובה גובה רק תוספת כתובה, וממילא אין חשש שתגבה פעמיים.
הוציאה כתובה ואין עמה גט, היא אומרת אבד גיטי, והוא אומר אבד שוברי – אינה נפרעת, שחוששים שמא כבר נפרעה. לשמואל – היינו במקום שאין כותבים כתובה, שאז יש לחשוש שכבר באה לגבות ע"י הגט, והוא טען שכתב לה כתובה, ולא האמינוהו וחייבוהו לשלם, וכתבו לו שובר ואבדו, לכן כשמוציאה הכתובה אין גובים על ידה. לרב הסובר שגובים ע"פ הכתובה תוספת כתובה, מה שאין גובים על פיה היינו במקום שאין לה עדי גירושין, שאז נאמן שפרעה כיון שיש לו מיגו שלא גרשתיה.
מסכנה ואילך שגזרו על המצוות –אמר רשב"ג שהמוציאה כתובה בלא גט גובה כתובתה.
בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו פרוזבול וטוען שאבדו – הרי זה לא יפרע בו, ולרשב"ג מסכנה ואילך גובה בלי פרוזבול.
דף פ"ט – ע"ב
במקום שאי אפשר כותבים שובר, אף שצריך הלה לשומרו מן העכברים, וכגון: אלמנה גובה כתובתה בעדי מיתה, וכדי שלא תוכל לחזור ולהביא עדי מיתה בבית דין אחר ולגבות כתובתה שנית, וכן כדי למנוע חשש שמא גירשה קודם שמת ואחר שתגבה בעדי מיתה תחזור ותגבה ע"י הגט [לרב שבכל אופן גובים עיקר ע"י הגט] – כותבים שובר לבעל.
אלמנה מן האירוסין – אם כתב לה כתובה גובה עיקר כתובה, ונחלקו ת"ק ורבי אלעזר בן עזריה אם גובה גם תוספת כתובה שהוסיף לה. ואם לא כתב לה כתובה – נחלקו האמוראים אם יש לה עיקר כתובה בתנאי ב"ד.
לדעת רב שגובה עיקר כתובה ע"י הגט אין לחוש שמא תוציא הגט בבית דין אחר ותגבה שנית – שכשפורע לה הכתובה קורעים הגט, ולראיה שנתגרשה שתוכל להינשא – כותבים על הגט שקרעוהו לא משום פסול אלא משום שגבתה בו כתובתה.
משנה . הוציאה שני גיטין ושתי כתובות, וזמן כתובה הראשונה קודם לזמן גט הראשון, וזמן כתובה שניה קודם לגט שני – גובה שתי כתובות.
הוציאה שתי כתובות וגט אחד, וזמן שתי הכתובות קודם לגט – אם לא הוסיף בכתובה השניה על הראשונה, אינה גובה מהלקוחות אלא מזמן שני, שמחלה לשעבוד כתובה ראשונה, ואם הוסיף בשניה ולא הזכיר בה את הראשונה יכולה לגבות או את הראשונה מזמן הראשון בלי התוספת שבשני, או מזמן השניה עם התוספת, ואם כתב את השניה בלשון תוספת על הראשונה – גובה שתי הכתובות.
הוציאה כתובה ושתי גיטין – אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה. וכן הדין בהוציאה כתובה וגט ועדי מיתה, אך אם זמן הגט קודם לזמן הכתובה, הרי כתבה לה כשחזר ונשאה, ולכן גובה שתי כתובות, מכח הגט ומכח המיתה.
***************
יום שלישי ט׳ תשרי תשפ"ג
מסכת כתובות דף צ׳
דף צ' – ע"א
משנה . קטן שהשיאו אביו ונשאר עמה אחר שגדל, וכן גר שנתגיירה אשתו עמו – כתובתה קיימת, שעל מנת כן קיימה, ודווקא מנה מאתים שהם מתנאי בית דין אבל אין לה תוספת שכתב לה בעודו קטן או גוי (ודברי רב יהודה שגם תוספת יש לה הופרכו מברייתא), ואם חידש והוסיף משהגדיל ומשהתגייר – נוטלת גם מה שחידש.
הדרן עלך פרק הכותב לאשתו
פרק עשירי – מי שהיה נשוי
משנה . מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ואין די בנכסיו לשתי הכתובות – הראשונה קודמת לשניה, ואם מתו נשיו אחריו קודם שהספיקו לגבות – יורשי הראשונה קודמים ליורשי שניה.
קדמה שניה ותפסה – ללישנא קמא אין מוציאים מידה, שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה, ללישנא בתרא מה שגבה לא גבה.
נשא את הראשונה ומתה בחייו, נשא שניה ומת הוא – שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה, שהשניה בעלת חוב ויורשי הראשונה באים בתורת ירושה.
דף צ' – ע"ב
מתה אחת בחייו ואחת במותו – ספק בגמרא אם יש דין כתובת בנין דכרין לבני הראשונה, או לא – כדי שלא יבואו לידי ריב במה שבני הראשונה נוטלים חלק יותר גדול מבני השניה בירושת אביהם, שבני השניה נוטלים כתובת אימם בתורת בעל חוב, ובני הראשונה נוטלים בתורת ירושה, ונחלקו אם יש להוכיח ממתניתין דקתני 'שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה', שלשון 'קודמים' משמע שדווקא קודמים, אך אם לאחר שנטלו יורשי שניה עדיין נשארו נכסים יורשים בני ראשונה כתובת אמם מדין כתובת בנין דכרין, או שהכוונה שאם נשארו נכסים יקחו מהם חלקם בתורת ירושה.
לא תקנו כתובת בנין דכרין אלא אם כן יש דינר יותר על סכום שתי הכתובות, שאז אין נחלה דאורייתא נעקרת, ואם מתה אחת בחייו ואחת לאחר מיתתו ספק בגמרא אם נחשב שמתקיימת נחלה דאורייתא במה שבני השניה נפרעים כתובתה בתורת חוב מהירושה, ונחלקו האם יש להוכיח מהמשנה שלא נכתב בה שמדובר דווקא כיש שם מותר דינר, שגם באופן זה נוהג דין כתובת בנין דיכרין אם נשארו נכסים לאחר שגבו בני שניה [היינו לפי הצד שבקטע הקודם, שיש לדייק מלשון 'קודמים' שם נשארו נכסים אחר גביית יורשי שניה נוהג דין כתובת בנין דכרין לבני ראשונה], או שאכן המשנה עוסקת דווקא כשיש מותר דינר מלבד מה שגבו בני שניה חוב כתובת אמם.
לרבנן דבי רב – לבן ננס פרעון כתובת בני השניה ופירעון בעל חוב נחשבים כמותר דינר שיוכלו בני הראשונה ליטול כתובת בנין דכרין, ולרבי עקיבא אינם נחשבים. לרבה – פרעון בעל חוב לכו"ע נחשב כמותר דינר, כיון שכולם פורעים החוב וזו היא נחלתם, ונחלקו רק בכתובה, כיון שבני השניה רק מקבלים ולא פורעים. לרב יוסף – נחלקו בדין אחת בחייו ואחת במותו, אם נוהג דין כתובת בנין דכרין לבני זו שמתה בחייו.
כתובת בנין דכרין אינה נגבית ממשועבדים, ולכן שנינו במשנה שבני שניה קודמים, שאילו הייתה נגבית ממשועבדים היו בני ראשונה חוזרים וגובים מבני שניה מה שגבו, שהרי כתובת אמן קדמה לכתובת השניה.
***************
יום רביעי י׳ תשרי תשפ"ג
מסכת כתובות דף צ״א
דף צ"א – ע"א
אין דין כתובת בנין דכרין נוהג אלא אם יש מותר דינר יתר על שתי הכתובות,לרבי שמעון דווקא כשיש מותר דינר מקרקע בני חורין, ותנא קמא חולק – ללשון א' סובר שדי בכך שיש מותר דינר מטלטלים, וללשון ב' סובר שדי בכך שהניח מותר דינר בנכסים המשועבדים לבעל חוב, אך לכו"ע צריך מותר דינר ולא פחות.
רב פפא פסק שנוהג דין כתובת בנין דכרין במתה אחת בחייו ואחת במותו,וכתובה נעשית מותר לחברתה, והוצרך לפרש שתי ההלכות, שאילו אמר רק שכתובה נעשית מותר לחברתה יש לומר שהיינו בשתי נשים שמתו בחייו שלכל אחת יש בן התובע כתובת אמו, ואשה שלישית מתה לאחר מותו ויש לה בת שאינה יורשת בנכסי אביה, ורק גובה כתובת אמה, שכתובת השלישית נעשית מותר ונוהג דין כתובת בנין דכרין ביורשי ראשונה ושניה, אך עדיין אין מוכח שגם ב' אחים שמתו אמם, אחת בחייו ואחת במותו, שיש לבני ראשונה כתובת בנין דיכרין ואין חוששים למריבה עם בני שניה הגובים כתובת אמם בתורת חוב.
משנה . אם אין מותר דינר יתר על שתי הכתובות, ואמרו בני כתובה הגדולה הרי אנו מעלים נכסי אבינו ומקבלים אותה ביוקר כדי שיהא שם מותר דינר – אין שומעים להם, אלא שמים הנכסים בבית דין.
נכסים הראויים ליפול להם ירושה מאבי אביהם אינם נחשבים כמוחזק לכללם בכלל הירושה לענין מותר דינר.
היה בנכסיו בשעת מיתה מותר דינר על הכתובות,והוזלו קודם ששמאו בית דין – כבר זכו בשעת מיתה יורשי כתובה גדולה לזכות בכתובת אמם.
דף צ"א – ע"ב
לא היה בנכסיו מותר דינר בשעת מיתה, והתייקרו ויש מותר דינר – לרב עמרם נוהג דין כתובת בנין דיכרין, ולרבנחמן כבר זכו בני הכתובה הקטנה בשעת מיתה לחלוק הנכסים בשווה.
לוקח שקנה ב' שדות ממי שהיה חייב כשיעור שיווי ב' השדות, וטרף בעל חוב אחת מהן, וכשבא לטרוף השניה אמר לו הלוקח: אם שווה לך השדה הראשונה כנגד כל החוב הנח לי השדה השניה, ואם לא קח לך מעות בשיעור כל החוב והנח לי ב' השדות – רמי בר חמא ורב יוסף רצו לדמות דינו לדין משנתנו, שאין בני כתובה הגדולה יכולים להעלות שיווי הקרקע כדי ליטול כתובת אמם, ואביי ורבא חילקו שדווקא במשנתנו אינם יכולים לומר כן, מפני שמפסידים בכך לבני כתובה קטנה, מה שאין כן כאן שאין הבעל חוב נפסד בכך, שהרי מקבל כל חובו.
לוקח המעלה שיווי קרקע לסלק בעל חוב המוכר במעות, כשחוזר לטרוף מהמוכר שמכר לו באחריות מה ששילם לבעל חוב – נחלקו אם טורף כל מה ששילם, או כשיווי שקנה הקרקע שסילק בעל חוב ממנה, והלכה כדעה שניה.
היה חייב ק' זוז ומת והניח קרקע השווה נ' זוז, ובא בע"ח לטרוף הקרקע, ונתנו לו היתומים נ' זוז, יכול לשוב ולטרוף מהם הקרקע עבור נ' זוז הנוספים, שמה שפרעוהו נ' זוז בסתם היה מפני מצוה דרבנן לפרוע חוב אביהם משום כבוד אביהם, ורק אם אמרו בשעת הפירעון שנותנים דמי הקרקע הרי זה כאילו קנו ממנו הקרקע ולא כפירעון חוב, ואינו יכול לחזור ולטרפה.
מכר כתובת אמו בעוד בעלה קיים, או שמכר שדה המשועבדת לכתובתה לאחר שירשה מאביו, והתנה שאם תבוא אמו לערער יהא פטור, ומתה אמו, ובא הוא וערער על המכירה משום שהוא יורש ועומד במקום אמו – פסק רבא שאמנם לא קיבל עליו אחריות ערעור אמו אבל אחריות עצמו קיבל ואינו יכול לערער.
***************