לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי י״ז תשרי תשפ"ג

מסכת כתובות דף צ״ח

דף צ"ח – ע"א

אשה אחת תפסה כוס של כסף עבור חלק מכתובתה, ופסק רבא שעדיין חייבים היתומים במזונותיה, שאין הלכה כרבי שמעון שכל שגבתה מקצת כתובה אין לה מזונות.

אלמנה המוכרת שלא בבית דין – צריכה שבועה שלא גבתה יותר, ואינה צריכה הכרזה.

אלמנה שלקחה שדה היתומים לעצמה בשומת כתובתה, אם רצו היתומים להגבות מעות לאחר זמן, נוטלים ממנה השדה, שאומרים לה ממי קבלת מכירה זו וכיצד יצאה מרשותנו, אבל כשמכרה לאחרים יצאה השדה מרשותם, שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור.

משנה . אלמנה שהייתה כתובתה מאתיים, ומכרה שוה מאתיים במנה – נתקבלה כתובתה, שהיא הפסידה. מכרה שוה מנה במאתיים – נתקבלה כתובתה, ואינה יכולה לומר אני הרווחתי.

דף צ"ח – ע"ב

שליח לקנות שקנה בזול – לרבי יהודה הריווח לשליח, לרבי יוסי – בדבר שיש לו קצבה חולקים השליח ובעל המעות, בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות. ושדה היא דבר שאין לה קצבה, שנמכרת באומד זה בפחות וזה ביוקר.

הייתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה -מכרה בטל אפילו אם אומרת אחזיר דינר ליורשים, לרשב"ג מכרה קיים עד שיהא נשאר ליתומים שיעור קרקע [שנשאר כעת, וכן אם היה נשאר אילו לא היתה אונאה]: שדה – ט' קב, גנה – חצי קב, ולרבי עקיבא רובע הקב.

הייתה כתובתה ארבע מאות זוז, ומכרה לג' לקוחות שוה מנה במנה, וללוקח אחרון שוה מנה ודינר במנה – רק המכירה האחרונה בטלה.

איבעיא באומר לשליח מכור חצי כור משדותי והשליח מכר כור – האם נחשב מוסיף על דבריו וחצי כור קנה לוקח, או נחשב למעביר על דבריו ולא קנה כלום.

בעל-הבית שאמר לשליח תן חתיכת בשר שיש לי בכלי לאורחים, והשליח אמר לכל אחד שייקח שתיים, והם נטלו שלש, ונמצא שהבשר של קודש – כולם מעלו, ואף שהשליח שינה מדעת בעל הבית מעל בעה"ב – שכל המוסיף על דברי משלחו לא נתבטל חלק השליחות, ואם נאמר שנתבטל כל שליחותו משום שהעביר על דבריו – מדובר שאמר להם השליח: 'טלו אחת מדעתו של בעה"ב ואחת מדעתי', והם נטלו זאת, והוסיפו לקחת שלישית מדעתם.

***************

יום חמישי י״ח תשרי תשפ"ג

מסכת כתובות דף צ״ט

דף צ"ט – ע"א

שנינו ברישא: הייתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה מכרה בטל – אם נאמר ששליח שהוסיף ומכר יותר ממה שאמר לו המוכר נתבטל שליחותו, מדובר גם באופן שהכתובה הייתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר בשווה מנה ודינר, ואם לא נתבטל שליחותו מדובר דווקא בשטעתה ומכרה שוה מנה ודינר במנה.

שנינו בסיפא: היתה כתובתה ארבע מאות זוז, מכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה, של אחרון מכרה בטל, ושל כולן מכרן קיים – אם מדובר ברישא במכרה בלי טעות אלא שמכרה יותר ממה שמגיע לכתובתה, והחידוש הוא ששליח שהוסיף מכרו בטל, החידוש בסיפא שאם הוזילה במכירתה מכרה בטל, ואם שליח שהוסיף מכרו קיים כנגד שליחותו, וגם ברישא מדובר בהוזילה וקמ"ל שמכרה בטל, קמ"ל בסיפא שאם הוזילה והפסידה לעצמה במכירות הראשונות אין המכירה בטלה, ואף שעדיין לא נפרעה כל כתובתה, ואין גוזרים אטו טעות במנה אחרון.

ללישנא בתרא שליח שהוסיף נחשב כמוסיף על דבריו, וכנגד שליחותו המכירה קיימת, והספק הוא במכר פחות ממה ששלחו – אם יכול לומר לו השליח עשיתי לך טובה שאם הייתי מוכר יותר ולבסוף לא היית צריך למעות לא היית יכול להתחרט, או שהמשלח יכול לומר שאינו רוצה למכור לשני לקוחות, שיתרבו עלי שטרות ויצא הקול שמכרתי שדותי.

שנינו: נתן לשליח דינר זהב (ו' סלעים), ואמר לו 'הבא לי חלוק', והביא בג' סלעים חלוק, ובג' טלית, ונמצא הדינר של הקדש – שניהם מעלו. ולרבי יהודה רק שליח מעל, אם שליח שפיחת משליחותו בטלה שליחותו – מדובר שהביא לו חלוק ששוה דינר זהב, ושליח מעל שהוציא ג' סלעים מדעת עצמו על הטלית, ולרבי יהודה הבעל הבית לא מעל מפני שיכול לומר אילו הבאתי לי חלוק בו' סלעים הייתי מקבל חלוק ששוה י"ב סלעים, והוא הדין בשלחו לקנות קטנית במקום שמוכרים באומד, שאם קיבל תמורת ג' קטנית בשווי ו', אילו היה משלם ו' היו מוזילים לו יותר והיה מקבל יותר, אך מודה רבי יהודה בקטנית במקום שמוכרים לפי המידה, שלא היה מקבל יותר אם היה משלם ו'.

דף צ"ט – ע"ב

אם סוברים ששליח שפיחת במכירתו ממה שנשתלח מכרו בטל, מה ששנינו שאם הייתה כתובתה ד' מאות זוז, ומכרה לד' לוקחים, מכירתה מכירה כל זמן שלא הוזילה, אע"פ שהיא שלוחה למכור שדה של ד' מאה זוז, מדובר בשדות קטנות שאינם ראויות לאדם אחד, שלכתחילה היא משתלחת למכור כל שדה בנפרד.

אמר לשליח 'מכור לי בית כור משדותי לאחד ולא לשניים', ומכרו לשניים – מכרו בטל, ואפילו אם תמצא לומר ששליח ששינה ומכר פחות מכירתו מכירה – כיון שגילה דעתו שמקפיד שלא יתרבו עליו שטרות. אמר שימכור לאחד ולא פירש 'ולא לשניים' – נחלקו אמוראים אם הוא גילוי דעת שימכור רק לאחד ולא לשניים, או כיון שאין דרך בני אדם להקפיד בכך אם היה מקפיד היה מפרש 'ולא לשניים', ומה שאמר 'לאחד' הוא רק משום שדרך בני אדם לומר כן.

טעה השליח ומכר קרקע בזול – מכרו בטל אע"פ שאין אונאה לקרקעות, משום ששלחו לתקן ולא לקלקל.

האומר לשליח צא ותרום – תורם כפי מה שאומד דעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו תורם בבינונית שהיא אחד מחמישים, פיחת או הוסיף עשרה – תרומתו תרומה, אך אם פיחת או הוסיף יותר מעשרה אין תרומתו תרומה, ואף שאילו טעה בעל הבית בעצמו ועלה בידו א' מעשרים תרומתו תרומה  – שאני שליח שלתקן שלחו ולא לקלקל.

***************