לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שלישי כ"ד טבת תשפ"ב
מסכת מגילה דף ט"ז
דף ט"ז – ע"א
'לא נעשה עמו דבר' – לא מפני אהבתם למרדכי אמרו כן, אלא מפני שנאה להמן.
'לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו' – לעצמו (להמן).
'ויאמר המלך להמן… ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך', אמר לו: איזה מרדכי, אמר לו: היהודי, אמר לו: הרבה מרדכי יש ביהודים, אמר לו: היושב בשער המלך, אמר לו: די אם תתן לו כפר או נהר אחד לגבות ממנו מסים, אמר לו: גם את זה תן לו – 'אל תפל דבר מכל אשר דברת'.
'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס' / כשבא המן לקחת את מרדכי היה באמצע ללמד לתלמידיו הלכות קמיצה / מרדכי ירא ואמר לתלמידיו שילכו כדי שלא ישרפו בגחלתו / התעטף מרדכי והתפלל והמתין המן עד שגמר / אמר המן קומץ קמח שלכם דחה עשרת אלפים ככר כסף שלי / אמר לו מרדכי: רשע! עבד שקנה נכסים עבד ונכסים למי? / אמר לו המן שילבש הלבוש וירכב על הסוס כרצון המלך / אמר לו שאינו יכול להשתמש בכלי המלך עד שיכנס למרחץ ויסתפר / אסתר ציותה לסגור כל המרחצאות ולהחביא כל הספרים כדי שהמן ירחצו ויספרו בעצמו / בשעה שלקחו למרדכי נאנח על שחשוב למלך יותר מכל השרים נעשה בלן וספר / אמר לו מרדכי: והלא היית ספר של כפר קרצום (כ"ב שנה) / אמר מרדכי שאין יכול לעלות על הסוס מפני חולשת התעניות / התכופף המן ומרדכי עלה עליו ובעט בו / אמר לו המן: כתיב 'בנפול אויבך אל תשמח', אמר לו מרדכי: זה בישראל אבל בעכו"ם כתיב 'ואתה על במותימו תדרוך' / כשעבר ברחוב של המן הייתה בתו על הגג וחשבה שהרוכב הוא אביה והמנהיג הוא מרדכי ושפכה על ראש אביה כלי חרס מלא של בית הכסא / הרים עיניו וראתה שהוא אביה נפלה מהגג ומתה / 'וישב מרדכי אל שער המלך' – לשקו ותעניתו, 'והמן נדחף אל ביתו אבל (על בתו) וחפוי ראש' על מה שאירע לו.
'ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו… ויאמרו לו חכמיו' – כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, שאמרו לו: 'אם מזרע היהודים' – אם הוא משאר שבטים תוכל לו, אך אם הוא מיהודה ובנימין אפרים ומנשה 'לא תוכל לו'.
'כי נפל תפול לפניו' – שתי נפילות, שכשישראל יורדים יורדים עד לעפר וכשהם עולים עולים עד לכוכבים, וכיון שהחילות לנפול לפני מרדכי תמשיך ליפול לפניו.
'וסריסי המלך הגיעו ויבהילו' – שהביאוהו בבהלה, ולא רחץ יפה מטינופו.
'כי אין הצר שוה בנזק המלך' – צר זה (המן) אינו חושש בנזק המלך, קינא בושתי והרגה ועכשיו מקנא בי ורוצה להרגני.
'ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה' – ב' פעמים ויאמר, בתחילה על ידי מתורגמן, כיון שאמרה לו שהיא בת מלכים (שאול) – מיד 'ויאמר לאסתר המלכה'.
'ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה' מריבוי דבריה למדים שהראתה על אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן.
'והמלך קם בחמתו… והמלך שב מגנת הביתן' – מה קימה בחימה אף שיבה בחימה, שמצא מלאכי השרת שנדמו לו כאנשים עוקרים אילנות הגינה ואמרו שכך ציוה המן.
'והמן נופל על המטה' ולא כתיב 'נפל' – שבא מלאך והפילו עליה, אמר אחשורוש: ויי מבית ויי מחוץ.
חרבונה רשע היה ושותף בעצה לתלות את מרדכי, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח.
'וישלך עליו ולא יחמול, מידו ברוח יברח' – הקדוש ברוך הוא משליך פורענות על הרשע בלי חמלה, ובני סיעתו וחבריו בורחים ממנו.
'וחמת המלך שככה' – שתי שכיכות, של מלכו של עולם ושל אחשורוש. וי"א שתיהם של אחשורוש – שהיה כועס על המן על הרעה שעשה לאסתר ולושתי.
'לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן… וחמש חליפות' – רמז לו שעתיד לצאת ממנו מרדכי שיצא מלפני המלך בחמישה לבושי מלכות.
דף ט"ז – ע"ב
בשביל משקל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
'ויפול על צוארי בנימין אחיו' – בכה על שני מקדשות שעתידים להיות בחלקו של בנימין ועתידים להיחרב. 'ובנימין בכה על צואריו' – על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד להיחרב.
'והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין' – כשם שאין בלבי על בנימן אחי שלא היה במכירתי כך אין בלבי עליכם. 'כי פי המדבר עליכם' – כפי כן לבי.
'ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים' – יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו וטוב לו מהכל.
'וישתחו ישראל על ראש המטה' – תעלא בעידנא סגיד ליה.
'וינחם אותם וידבר על לבם' – אמר להם דברים שמתקבלים על הלב, ומה עשר נרות (י' שבטים) לא יכלו לכבות נר אחד (יוסף), נר אחד היאך יכול לכבות עשר נרות.
'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר', אורה זו תורה – 'ותורה אור', שמחה זה יום טוב – 'ושמחת בחגך', ששון זו מילה – 'שש אנכי על אמרתך', ויקר אלו תפילין – 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך' – מפני האות שבתפילין שבראש. שעל כל אלה גזר המן.
'עשרת בני המן ותיבת 'עשרת' צריך לומר בנשימה אחת, שכולם הוציאו נשמתם כאחד.
ויו של 'ויזתא' צריך למתוח כעץ גדול, שכולם נתלו על עץ אחד בזקיפה זה למטה מזה.
כל השירות נכתבות אריח (הכתב) על גבי לבינה (החלק, שהוא כפלים מן הכתב) ולבינה על גבי אריח חוץ מעשרת בני המן ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה שלא תהא תקומה למפלתם.
'ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים…' – התחיל לדבר בלשון כעס בא מלאך וסטרו על פיו ואמר 'מה שאלתך'.
'ובבואה לפני המלך אמר עם הספר' ולא כתוב 'אמרה' – שיקראו כל שנה בפה מה שכתוב בספר – ממגילה הכתובה לפניהם, שבאה אסתר לפני המלך להתחנן לו.
'דברי שלום ואמת' – מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של ספר תורה שצריך שרטוט מהלכה למשה מסיני.
סוף הפסוק 'דברי הצומות וזעקתם' נמשך לפסוק שלאחריו 'ומאמר אסתר קיים דברי הפורים' – על ידי דברי צומות ומאמר אסתר למלך נעשה הנס.
'ורצוי לרוב אחיו' ולא לכל אחיו – שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.
גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות – שמקודם נחשב מרדכי לאחר ד' חכמים, ומשנעשה שר ירד מחשיבותו אצל חכמים ונחשב אחר ה' חכמים.
גדול תלמוד תורה יותר מבניין בית המקדש – שכל זמן שברוך בן נריה קיים ולימד תורה בבבל לא הניחו עזרא לעלות לארץ ישראל.
***************
יום רביעי כ"ה טבת תשפ"ב
מסכת מגילה דף י"ז
דף י"ז – ע"א
גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואם – שכל ארבע עשרה שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש, ורק על עשרים ושתים שנים שנשתהה בבית לבן ובדרך נענש.
התורה מנתה שנותיו של ישמעאל ומה לנו למנות שנות הרשעים? כדי לידע ליחס בהם שנותיו של יעקב באיזה פרק משנותיו עבר עליו כל הקורות אותו, ומהם אנו לומדים ששימש בבית עבר י"ד שנה.
ישמעאל היה בן י"ד שנים כשנולד יצחק, ויצחק היה בן ס' שנה כשנולד יעקב וישמעאל היה אז בן ע"ד, ישמעאל חי עוד ס"ג שנים שהרי מת כשהיה קל"ז שנים, ויעקב היה אז בן ס"ג, ובאותו פרק שמת נתברך יעקב מאביו ושלחו לפדן ארם לישא בת לבן, ומחמת כן קידש עשיו את מחלת בת ישמעאל ומת ישמעאל לפני נשואיה, ועוד י"ד שנים שהיה בבית לבן עד כשנולד יוסף, ויוסף היה בן ל' כשעמד לפני פרעה, ועוד ז' שנים של שנות השובע וב' שנים של שנות הרעב, ולפי חשבון זה היה יעקב קט"ז שנה, ואז עמד לפני פרעה ואמר שהוא ק"ל שנה ? אלא משום שהיה טמון בבית עבר י"ד שנה כשהיה בן ס"ג עד שהיה בן ע"ז שאז עמד על הבאר.
'וילך עשיו… ויקח את מחלת בת ישמעאל… אחות נביות' – מיתור 'אחות נביות' למדים שקידשה ישמעאל לעשיו ומת, והשיאה נביות אחיה.
עבר מת שתי שנים אחר שיצא יעקב ממנו והלך לארם נהריים.
יוסף פירש מאביו כ"ב שנה כמניין השנים שפירש יעקב אבינו מאביו.
יעקב אבינו כשיצא מארם נהריים שהה בדרך ב' שנים, שבא לסוכות ושהה שם י"ח חודש שנאמר 'ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות' – שהיה שם שני ימות הקיץ (סוכות) וחורף באמצע, ועוד ו' חדשים שהה בבית אל והקריב שם זבחים.
פרק שני – הקורא למפרע
משנה . הקורא את המגילה למפרע לא יצא – שנאמר 'והימים האלה נזכרים ונעשים' – הוקשה זכירה (קריאת המגילה) לעשייה, מה עשייה אי אפשר למפרע, שאי אפשר לחגוג את ט"ו קודם לי"ד, כך זכירה למפרע לא.
קראה על פה, תרגום, בכל לשון – לא יצא, אבל ללועזות קורין בלעז, לועז ששמע אשורית יצא. קראה סירוגין או מתנמנם יצא. היה כותבה או דורשה או מגיהה ובתוך כך קוראה – אם כוון לבו יצא. כתובה בסם בסיקרא בקומוס בקנקנתום על נייר או דפתרא – לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית על קלף ובדיו.
קרא הלל למפרע לא יצא, והמקור: לרבה – 'ממזרח שמש עד מבואו' כשם ששקיעת וזריחת החמה לא יהפכו כך מהולל שם השם ולא למפרע. לרב יוסף – 'זה היום עשה ה" כסדר היום שאינו משתנה בשעותיו. לרב אויא – 'יהי שם ה' מבורך' כהוייתו יהא הילול ה' וברכתו כסדרו. לרב נחמן ב"י או רב אחא בר יעקב – 'מעתה ועד עולם' כסדרם.
הקורא קריאת שמע למפרע לא יצא, לרבנן – שכתוב 'והיו' בהוייתן יהו, לרבי מיתור 'ה' של 'הדברים' – שיקרא הדברים כסדרם.
לשון קריאת שמע – לרבי רק בלשון הקודש, שכתוב 'והיו', לרבנן בכל לשון שכתוב 'שמע' בכל לשון שאתה שומע.
דף י"ז – ע"ב
הקורא שמע ולא השמיע לאזנו – לרבי לא יצא שכתוב 'שמע', לרבנן יצא שדרשו 'שמע' שיוצא בכל לשון שאתה שומע.
כל התורה כולה אם נקראת בכל לשון אינו תלוי במחלוקת רבי ורבנן אם קריאת שמע נקרא בכל לשון או רק בלשון הקודש, שמה שהוצרך רבי לקרא 'והיו' שקריאת שמע נאמר בלשון הקודש אינה ראיה ששאר התורה בכל לשון שצריך להוציא מדרשת חכמים מ'שמע', וכן חכמים הוצרכו לדרשת 'שמע' שקריאת שמע נקרא בכל לשון לאפוקי מדרשת רבי מ'והיו' שנקרא רק בלשון הקודש.
המתפלל למפרע לא יצא – שמאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תקנו שמונה עשרה ברכות על פי הסדר שלמדו מפסוקים, ושכחום וחזר שמעון הפקולי וסדרם לפני רבן גמליאל ביבנה.
סדר שמונה עשרה ברכות: אבות – 'הבו לה' בני אלים', להזכיר לפניו את אילי הארץ / גבורות – 'הבו לה' כבוד ועוז' / קדושות – 'הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש' / בינה אחר קדושה – 'והקדישו את קדוש יעקב…' וסמך לזה 'וידעו תועי רוח בינה' / תשובה אחר בינה – 'ולבבו יבין ושב ורפא לו' / סליחה אחר תשובה – 'וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח' / גאולה ברכה שביעית שהתחלה של גאולה בשנת שביעית / רפואה אחר סליחה – 'הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי', וקבעוה בשמינית שמילה ביום שמיני וצריכה רפואה / ברכת השנים בתשיעית – שדוד התפלל בפרק תשיעי 'שבור זרוע רשע' כנגד מפקיעי שערים / קיבוץ גלויות אחר ברכת השנים – שנאמר בקרא של קיבוץ גלויות ענין ברכת השנים הרי שהם באותו זמן / השיבה שופטינו – כשנתקבץ גלויות נעשה דין ברשעים / ולמלשינים – שכתוב בקרא שכשנעשה דין ברשעים כלו הפושעים וזדים / על הצדיקים – 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק' שכשכלו הפושעים מתרוממת קרן הצדיקים, וכולל גרי צדק עם הצדיקים שסמוך לזה פסוק דגר ל'והדרת פני זקן' / ירושלים – שקרן הצדיקים מתרוממת בירושלים שנאמר 'שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך' / צמח דוד – שנאמר שכשנבנית ירושלים בא דוד / שמע קולינו – 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי' שכשבא דוד בא תפלה / רצה – 'עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי' שכשבאת תפלה בא עבודה / מודים – 'זובח תודה יכבדנני' שכשבאת עבודה באת תודה / ברכת כהנים אחר הודאה – 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת' – שכבר עשאה מקודם / שים שלום אחר ברכת כהנים – 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' וברכה של הקדוש ברוך הוא שלום שנאמר 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'.
***************