לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון כ"ב טבת תשפ"ב

מסכת מגילה דף י"ד

דף י"ד – ע"א

'ויאמר המלך להמן, הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך' – אחשורוש והמן דומים לבעל התל ובעל החריץ שנפגשו, אמר בעל חריץ לבעל התל מכור לי תילך, והשיבו טול אותה בחנם והלוואי, שאף דעתו של אחשורוש היה להשמידם.

'ויסר המלך את טבעתו' – גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להם לישראל, שכול לא החזירו למוטב ואילו הסרת טבעת החזירם למוטב שמחמתה גזרו עליהם תעניות לתשובה.

ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה.

נביאים תקנו מקרא מגילה שדרשו – מה מעבדות לחירות אומרים שירה (ביציאת מצרים) ממיתה לחיים לא כל שכן.

הטעם שאין אומרים הלל בפורים:

לרב יצחק – לפי שאין אומרים הלל על נס הנעשה בחוץ לארץ אחר שנכנסו לארץ.

לרב נחמן – קריאת המגילה היא ההלל.

לרבא – בשלמא בפסח אומרים הלל ש'הללו עבדי ה" ולא עבדי פרעה, אבל בפורים לא נגאלו אלא מן המיתה אך עדיין עבדי אחשורוש אנחנו.

עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר הלל על נס שאירע להם שם, משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, ולפי כולם אומרים שירה על נס הנעשה בחוץ לארץ קודם כניסתם לארץ ישראל, כמו פסח, לרב נחמן ורבא – כיון שגלו חזר חוץ לארץ למצב הקודם ולומר שירה על נס שהתרחש שם.

הרבה נביאים עמדו להם לישראל כפליים כיוצאי מצרים, ונבואה שהוצרכה לדורות נכתבה, ואלו נביאים שנמנו לעיל נבואתם הוצרכה לדורות.

נאמר באלקנה: 'ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים':

לר' אבהו – אחד ממאתיים צופים שנתנבאו לישראל.

לרבי שמואל בר נחמני – אדם הבא משתי רמות שצופות זו את זו.

לרבי חנין – אדם הבא מבני קורח שעומדים ברומו של עולם, שנאמר 'ובני קורח לא מתו' – מקום נתבצר להם בגיהנום ועמדו עליו.

שבע נביאות – שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר.

'אבי מלכה ואבי יסכה' – יסכה זו שרה, לר' יצחק שסכתה ברוח הקודש, שנאמר 'כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה', דבר אחר שהכל סוכין ביופייה.

'ותקח מרים הנביאה אחות אהרן' – שהיתה מתנבאת כשהיא רק אחות אהרן שעתידה אמה להוליד בן שיושיע את ישראל, ובשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה ואמר לה בתי נתקיימה נבואתך, וכיון שהשליכוהו ליאור טפח על ראשה באומרו בתי היכן נבואתך, וזה שכתוב 'ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו' – מה יהא בסוף נביאותה.

'ודבורה אשה נביאה אשת לפידות' – שהייתה עושה פתילות למשכן שילה.

'והיא יושבת תחת תומר' – שהוא גבוה ואין לו צל ואין אדם יכול להתייחד שם עמה, או כשם שאין לתמר אלא לב אחד – שיש שרף רק בגזעו ולא בענפיו, אף ישראל שבאותו הדור לא היה להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

'ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה" – קרני ולא פכי שהתנבאה שדוד ושלמה שנמשחו בקרן תימשך מלכותם, שאול ויהוא שנמשחו בפך לא תימשך מלכותם.

'אין קדוש כה' כי אין בלתך' – אל תקרי בלתך אלא לבלותיך, שלא כמידת הקדוש ברוך הוא מידת בשר ודם, מידת בשר ודם מעשה ידיו מבלים אותו אבל הקדוש ברוך הוא מבלה מעשה ידיו.

'ואין צור כאלוקינו' – אין צייר כאלוקינו, אדם צר צורה על גבי כותל ואינו יכול להטיל בו רוח ונשמה קרביים ובני מעיים, אבל הקדוש ברוך הוא צר צורה בתוך צורה ומטיל בה רוח ונשמה קרביים ובני מעיים.

דף י"ד – ע"ב

המקור שהיתה אביגיל נביאה, שנאמר בה: 'והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר' ולא כתוב 'מן ההר' – שעל עסקי דם הבא מן הסתרים דברה עם דוד, אמר לה וכי מראים דם בלילה? אמרה לו: וכי דנים דיני נפשות בלילה (להרוג את נבל)? אמר לה: מורד במלכות הוא ואין צריך לדונו, אמרה לו: עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם, אמר לה: 'ברוך טעמך וברוכה את אשר כלתני (מנעת אותי) היום הזה מבא בדמים' – דם נדה ושפיכת דמים, אמרה לו: 'ולא תהיה זאת לך לפוקה', 'זאת' מכלל שיש אחרת שיכשל וזה מעשה של בת שבע (הרי שנביאה הייתה).

'והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך' – כמאמרי העולם 'בשעה שהאשה מדברת היא טווה', האווז משפיל ראשו בהליכתו אבל עיניו צופות למרחוק – שאף בשעה שהיתה מדברת על בעלה מזכירה עצמה שאם ימות ישאנה.

חולדה הנביאה לא הקפיד עליה ירמיה על שהתנבאה במקומו – מפני שהייתה קרובתו. ויאשיה המלך שלח את חלקיהו הכהן וכו' אל חולדה הנביאה (לדעת מה חרון אף ה') ולא אל ירמיה – לדבי רבי שילא מפני שנשים רחמניות הם, ולרבי יוחנן מפני שירמיה לא היה שהלך להחזיר עשרת השבטים.

ירמיה החזיר עשרת השבטים, כמו שמצינו בקרא ביחזקאל שנתנבא שיהא היובל בטל, וע"כ שחזרו עשרת השבטים לארץ שאין היובל קיים אלא בזמן שכל יושבי הארץ עליה.

יאשיהו בן אמון מלך על עשרת השבטים אחר שחזרו, שכתוב ביאשיהו ששרף עצמות הכומרים בבית אל על המזבח שעשה ירבעם, הגם שהיה מקום מלכי ישראל ולא של מלכי בית דוד הרי שמלך על כל ישראל, או מהפסוק 'גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי' – יאשיהו שהוא מיהודה עשה חיל וגדולה כששבו עם ישראל.

אסתר הייתה נביאה – שנאמר 'ותלבש אסתר מלכות' ולא 'בגדי מלכות', שלבשה רוח הקודש, וכמו שנאמר 'ורוח לבשה את עמשי'.

לא נאה חשיבות לנשים – שתי נשים היו נביאות ושמותיהם מאוסים והתנהגו בגאווה, דבורה – שכתוב 'ותשלח ותקרא לברק' והיא לא הלכה אליו, חולדה – שאמרה לשלוחי יאשיהו המלך 'אמרו לאיש' ולא אמרה אמרו למלך.

מרחב הזונה יצאו שמונה נביאים כהנים – נריה ברוך שריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל שלום. לרבי יהודה אף חולדה יצאה ממנה, שהתגיירה ונשאה יהושע בן נון ולא היו להם בנים אלא בנות ויצאה מהם חולדה הנביאה.

***************

יום שני כ"ג טבת תשפ"ב

מסכת מגילה דף ט"ו

דף ט"ו – ע"א

חלקיה אביו של ירמיה, שלום אביו של חנמאל, נריה אביו של ברוך ומחסיה אביו של שריה היו נביאים – שכל מקום כשמדברים מנביאות ומזכירים הנביא עם שם אביו בידוע שגם אביו נביא, שמו ולא שם אביו – בידוע שהוא נביא ואין אביו נביא, שמו ושם עירו – בידוע שהוא מאותו עיר (שנולד בה. מהרש"א), שמו ולא שם עירו – בידוע שהוא מירושלים.

כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך הכתוב באחד מהם לשבח בידוע שהוא צדיק בן צדיק וכל שפרט באחד מהם לגנאי בידוע שהוא רשע בן רשע.

ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל ומרדכי בלשן וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתיים לדריוש השני שיחזרו לבנות בית המקדש.

מלאכי –

לרבי יהושע בן קרחה זה עזרא, ורב נחמן אמר שכן מסתבר מפני שהזהיר על אותו דבר שהזהיר עזרא, וחכמים חולקים ואומרים שהוא אחר ששמו מלאכי,

לרב נחמן זה מרדכי ואיתותיב מברייתא שכתוב שמרדכי ומלאכי שניהם נתנבאו.

ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה רחב אביגיל ואסתר, או ושתי למי שסובר אסתר ירקרוקת הייתה.

רחב – המזכיר שמה נגרר אחר תאות זנות, ואם יודעה ומכירה כשאומר 'רחב רחב' מיד ניקרי, יעל – נגרר השומע קולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה.

'ומרדכי… ויצעק צעקה גדולה ומרה' – לרב צעק גבה לבו של המן מאחשורוש, שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה בלב אחשורוש, לשמואל גבר מלכא עילאה ממלכא דתתאה, ונתכוון בלשון סגי נהור.

'ותתחלחל המלכה מאוד' – נתמסמס חלל גופה, לרב שפירסה נדה לר' ירמיה שהוצרכה לנקביה.

'ותקרא אסתר להתך' – זה דניאל, לרב שחתכוהו בימי אחשורוש מגדולתו שהיתה לו בימי בלשצר ודריוש המדי וכורש, לשמואל שכל דברי המלכות נחתכים על פיו.

'לדעת מה זה ועל מה זה' – שלחה לו: שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה שכתוב בהם 'מזה ומזה הם כתובים'.

'ויגידו למרדכי את דברי אסתר' – על ידי אחרים ולא על ידי התך, כיון שאסתר השיבה שאינה יכולה לבוא אל המלך ולא משיבים על הקללה.

'ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי' – שעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון, וכשם שאבדתי מבית אבא כך אבדתי ממך.

'ויעבור מרדכי' – לרב שהעביר יום טוב ראשון של פסח בתענית, לשמואל שעבר שלולית מים לאסוף היהודים שבעבר השני.

'ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות' ולא כתוב בגדי מלכות, שלבשה רוח הקודש.

אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור בירכו שני הדיוטות ונתקיים, ארונה בירך לדוד, ודיורש לדניאל.

אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה 'הנה הוא לך כסות עיניים' ונתקיים ביצחק – 'ותכהין עיניו'.

מידת בשר ודם שופת קדירה ואחר כך נותן לתוכה מים, אבל הקדוש ברוך הוא נותן מים (בעננים) ואחר כך שופת הקדירה (להעלות העננים על הארץ).

כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי'.

צדיק אבד לדורו אבד, משל לאדם שנאבדה לו מרגלית כל מקום שהיא מרגלית שמה ולא נאבדה אלא לבעליה.

'וכל זה איננו שוה לי' – שהמן מכר את עצמו למרדכי לפני ימים רבים עבור ככרי לחם, ומרדכי תבעו, וקראו לו עבד שנקנה בככרות לחם, וכל גנזיו חקוקים על ליבו ובשעה שראה מרדכי אמר כל זה איננו שוה לי.

דף ט"ו – ע"ב

עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק – שנאמר 'ביום ההוא ה' צבאות לעטרת צבי (לעושים צביונו) ולצפירת תפארה (למצפין תפארתו) לשאר עמו (למי שמשים עצמו כשירים) ולרוח משפט (הדן יצרו וכופה לשוב תשובה) וליושב על המשפט (הדן דין אמת לאמיתו) ולגבורה (זה המתגבר על יצרו) משיבי מלחמה (שנושאים ונותנים במלחמתה של תורה) שערה' (ת"ח שמשכימים ומעריבים בבתי כנסת ובבתי המדרש). אמרה מדת הדין: ריבונו של עולם מה נשתנה ישראל מאומות העולם, אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה, אמרה לו: 'גם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פלילה' שצריך לדונם לגיהנום.

'ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית' – כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה, אמרה: 'א-לי א-לי למה עזבתני', שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתי את אחשורוש כלב שנאמר 'הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי' מיד חזרה ואמרה אריה.

'ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב' – שלושה מלאכי השרת נזדמן לה באותה שעה, אחד הגביה את צווארה, אחד משך חוט של חסד עליה, ואחד מתח השרביט אליה – לרבי ירמיה ב' אמות היה והעמידו על י"ב וי"א על ט"ז, וי"א על עשרים וארבע, וי"א על ס', וי"א על ר'.

'ותשלח את אמתה' שכתוב בבת פרעה, ו'שיני רשעים שברת' שכתוב לענין עוג מלך הבשן התארכו ששים אמה.

'ויאמר לה המלך… מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש' – ולא כל המלכות ולא דבר שחוצץ למלכות והוא בנין בית המקדש שהוא באמצע העולם.

מה ראתה אסתר שזימנה את המן –

לרבי אליעזר פחים טמנה לו,

לרבי יהושע שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם,

לרבי מאיר כדי שלא ימרוד במלך שהייתה שעתו מצלחת,

לרבי יהודה כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית,

לרבי נחמיה כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים,

לרבי יוסי כדי שיהא מצוי לה בכל עת אולי תוכל להכשילו,

לרבי שמעון בן מנסיא אולי ירגיש המקום שאני מקרבת או צריכה להחניף שונאיהם של ישראל ויעשה לנו נס,

לרבי יהושע בן קרחה אסביר לו פנים ויחשדני המלך ויהרוג את שנינו ותתבטל הגזרה,

לרבן גמליאל שמלך הפכפכן היה וחוזר בדיבורו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו,

לרבי אליעזר המודעי כדי שיקנא בו המלך ויקנאו בו שאר השרים, לרבה 'לפני שבר גאון',

לאביי ורבא כמו שמצינו בבלשצר וסיעתו שמתוך משתה באה להם פורענות.

אליהו אמר לרבה בר אבוה שאסתר הזמינה המן מחמת כל הטעמים של התנאים והאמוראים.

'רוב בניו', לרב – שלושים היו, עשר מתו עשר נתלו עשר מחזרים על הפתחים, לרבנן – אותם המחזרים על הפתחים היו שבעים, לרמי בר אבא – 208 בנים היו לו כמניין 'ורב'.

'בלילה ההוא נדדה שנת המלך': לרבי תנחום – שנת מלכו של עולם. לרבנן – נדדו עליונים לתחתונים (שני פירושים, א. שהמלאכים העליונים הבהילו את אחשורוש שישלם טובה למי שעשה, ב. שהבהילו את ישראל שירבו בתחנונים). לרבא – שנת אחשורוש, שהיה טרוד במחשבתו שאסתר זימנה להמן שמא נוטלים עצה להרגו, ואילו היה לו מי שאוהבו היה מודיע לו, שמא עשה לי אדם טובה ולא פרעתיו ולכן אין אדם מגלה לי, מיד אמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים.

'ויהיו נקראים' – שהיו נקראים מאליהם (שלא נאמר 'ויקראו לפניו'. מהרש"א).

'וימצא כתוב' ולא 'כתב', ששמשי סופר המלך היה מוחק וגבריאל כותב, ומה כתב שלמטה של זכותם של ישראל אינו נמחק כתב שלמעלה לא כל שכן.

***************