לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי כ"ו טבת תשפ"ב

מסכת מגילה דף י"ח

דף י"ח – ע"א

אסור לספר בשבחו של מקום מעצמו בקביעות (ברכה), אלא מה שתקנו חכמים, שנאמר 'מי ימלל גבורות ה" – למי נאה לומר גבורות ה', 'ישמיע כל תהילתו' – למי שיכול להשמיע כל תהילתו, והמספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי נעקר מן העולם.

שתיקה היא מבחר כל הסממנים, אם תרצה לקנות הדיבור בסלע תקנה השתיקה בשתיים.

קרא המגילה בעל פה לא יצא – שכתוב 'כתוב זאת זכרון בספר', ובהכרח ש'זכור' היינו קריאה בפה בספר, שהרי שכחת הלב כבר כתוב 'לא תשכח', ולומדים זכירה זכירה ל'הימים האלה נזכרים ונעשים' של מגילה.

קראה תרגום לא יצא היינו כשכתוב תרגום וקרא תרגום, שאם כתובה אשורית הרי זו 'קראה על פה'.

קוראים ללועזית בלעז, היינו לכל אחד כלשונו – גיפטית לגיפטים ,עברית לעברים ,עילמית לעילמים, יוונית ליוונים. והיינו לדעת חכמים, אבל רב ושמואל פסקו כרשב"ג שבלעז יווני כשר בכל דבר, ואף במגילה הגם שכתוב 'ככתבם'.

לועז ששומע אשורית יצא, הגם שלא ידע מאי קאמרי, כמו נשים ועמי הארץ שאינם מבינים, וכמו 'אחשתרנים בני הרמכים' שאין אנו יודעים פירושו, שקריאתה זו מצוותה שמתפרסם הנס.

'ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל אלוקי ישראל', לא שיעקב קרא כן למזבח שאם כן היה כתוב 'ויקרא לו יעקב', אלא מי קרא ליעקב 'א-ל'? א-לוקי ישראל.

תלמידי רבינו הקדוש למדו מאמתא דבי רבי פירוש סירוגין כששמעו שאומרת לרבנן שלא נכנסו יחד 'עד מתי אתם נכנסים סירוגין' / פירוש חלוגלוגות – כששמעו שאומרת למי שהיה מפזר פרפחיני (מין ירק) 'עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך / פירוש 'סלסלה ותרוממך' – כששמעו שאומרת למי שהיה מהפך שערו 'עד מתי אתה מסלסל בשערך' / 'וטאטאתיה במטאטא השמד' – כששמעו שאומרת לחברתה 'שקולי טאטיתא וטאטי ביתא'.

'השלך על ה' יהבך' למד רבה בר בר חנה פירושו מסוחר ערבי שהלך עמו כשהיה נושא משאוי ואמר לו טול משאך ושים אותו על גמלי.

דף י"ח – ע"ב

קרא סירוגין ושהה לגמור את כולה מתחילתה ועד סופה – לרבי מונא בשם רבי יהודה לא יצא, והוא דעת יחיד ורבים מקילים, ונחלקו רב ושמואל אם הלכה כרבי מונא, ושתי דעות מי פוסק כמותו ומי לא, ולרב ביבי שמואל מחמיר כרבי מונא שמצינו שמחמיר כדעת יחיד בשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה שפסק כרבי יהודה בן בתירה שאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה, שיש זיקה.

השמיט הסופר אותיות וקרא הקורא על פה – יצא, ודווקא מקצתה אבל כולה – אם היו אותיות חסרות או מטושטשות פסולה, היו רישומם ניכר – כשרה.

השמיט הקורא פסוק אחד – לא יאמר אקרא את כולה ואחר כן אשלים אותו פסוק, וכן נכנס לבית הכנסת ומצא שהציבור כבר קראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הציבור ואחר כן אשלים חציה הראשון, אלא קורא אותה מתחילתה עד סופה.

קרא מתנמנם יצא, והיינו שקוראים לו ועונה אבל אינו יכול להשיב סברא הבא מבינת הלב.

היה כותבה ובשעה שמעתיק ממגילה הכתובה לפניו קרא ממנה פסוק פסוק – אם כיון לבו יצא, אבל אם קרא מהמגילה שהיה כותב לא יצא שלפי כולם צריך לקרות ממגילה שכולה כתוב בה.

אסור לכתוב אות אחת בספר תנ"ך שלא מן הכתב, ובשעת הדחק כתב רבי מאיר מגילה שלא מן הכתב, ודווקא הוא שישרים הם אצלו שקיים 'ועפעפיך יישירו נגדך'. אבל תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב ששגורות הם בפי כולם.

תפילין – אין צריכים שרטוט. מזוזות – לר' ירמיה בשם רבינו אינם צריכות שרטוט, והילכתא (הלכה למשה מסיני) שצריכות.

'ועפעפיך יישירו נגדך' – אלו דברי תורה שכתוב בהם 'התעיף עיניך בו ואיננו', שאם תכפול עיניך ממנה הרי היא משתכחת כהרף עין.

***************

יום שישי כ"ז טבת תשפ"ב

מסכת מגילה דף י"ט

דף י"ט – ע"א

כתב המגילה – בסם (סמא) סקרא (סקרתא) קומוס (קומא – שרף אילן) קנקנתום (חרתא דאושפכי – סם שצובעים בו מנעלים שחורים), או שכתבה על – דיפתרא (עור מליח וקמיח במים ולא מעובד בעפצים) נייר (מחקא – עשבים המדובקים בדבק), פסולה.

אין מגילה כשירה עד שתהא כתובה אשורית – שנאמר 'ככתבם וכזמנם' (ועי' לעיל דף י"ח.), ועל הספר (קלף) ובדיו – שלומדים כתיבה מ'ותכתוב אסתר' מכתיבה מ'ויאמר להם ברוך… ואני כותב על הספר בדיו'.

משנה . בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור בליל ט"ו קודם עלות השחר לעירו – קורא כמקומו, וכן בן כרך שהלך לעיר ודעתו לחזור בליל י"ד קורא כמקומו, אבל בן עיר שעתיד להיות גם ביום ט"ו בכרך, וכן בן כרך שעתיד להיות גם ביום י"ד בעיר – קורא עם אנשי המקום שנמצא שם, שנאמר 'על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות' – יתור 'היושבים בערי הפרזות' מלמד שפרוז בן יומו נקרא פרוז, וסברא היא שהוא הדין שמוקף בן יומו נקרא מוקף.

בן כפר שהקדים וקרא ביום הכניסה ולאחר כן הלך לעיר והיה שם בליל י"ד, אפילו עתיד לצאת משם קודם היום קורא עמהם בלילה, שמן הדין היו צריכים בני הכפרים לקרוא כבני העיר אלא שחכמים הקילו עליהם, ולא הקילו אלא למי שנמצא בי"ד בכפר.

מהיכן קורא ויוצא בה ידי חובתו: לרבי מאיר – כולה, לרבי יהודה – מ'איש יהודי', לרבי יוסי – מ'אחר הדברים האלה', לרשב"י – מ'בלילה ההוא'. ודרשו דבריהם מהפסוק 'ותכתוב אסתר המלכה… את כל תוקף לקיים את אגרת הפורים' – שצריכים להזכיר כל תוקף, לרבי מאיר – תוקף אחשורוש, לרבי יהודה – של מרדכי, לרבי יוסי – של המן, לרשב"י – של נס. והלכה כרבי מאיר.

'על כל דברי האגרת הזאת, ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם' – המגילה מודיעה מה ראו באותו זמן שעשו מה שעשו ומה הגיע לעושים, למ"ד כולה – מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי המקדש – שחישב שבעים שנה וראה שלא נגאלו, והרג ושתי. למ"ד מ'איש יהודי' – מה ראה מרדכי שהתקנא בהמן – שעשה עצמו לעבודה זרה, והתרחש להם הנס. למ"ד מ'אחר הדברים האלה' – מה ראה המן שהתקנא בכל היהודים – ש'מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה', ותלו אותו ואת בניו על העץ. למ"ד מ'בלילה ההוא' – מה ראה אחשורוש להביא את ספר זכרונות – שהזמינה אסתר להמן יחד עם אחשורוש, והתרחש להם הנס.

מגילה נקראת 'ספר' ו'אגרת', ספר – שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה כספר תורה, אגרת – שאינה חמורה כספר תורה שבשלושה חוטי גידים כשרה ובלבד שיהיו משולשים – שיהא אותו מרחק בין תפר לתפר.

דף י"ט – ע"ב

הקורא במגילה הכתובה בין כתובים נוספים לא יצא, שצריך שיהא איגרת לעצמה שמפרסם הנס יותר, ודווקא כשקורא בציבור, ואם היא ארוכה או קצרה משאר הכתובים למעלה או למטה יש לה היכר לעצמה ויוצא בה.

שיור התפר למעלה ולמטה בתפירת ספר תורה – להוי אמינא הוא מהלכה למשה מסיני, ולמסקנא – כדי שלא יקרע.

אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולים לעמוד מפני האורה.

'ויתן ה' אלי את שני הלוחות… ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר' – הראה הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה (ריבויים – את וגם, ומיעוטים – אכך ורק), ודקדוקי סופרים שדקדקו האחרונים בלשון הראשונים, ומה שהם עתידים לחדש וזה מקרא מגילה.

משנה . הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ משוטה הפסול אפילו בדיעבד. וחוץ מחרש, ובדיעבד – לרבי יוסי פסול שמצינו שסובר כן לענין קריאת שמע ממה שכתוב 'שמע ישראל' השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ולתנא דרבי יוסי הסובר שיוצא בקריאת שמע הוא הדין במגילה, אך לכתחילה לא, וכן בברכת המזון רק בדיעבד יצא כשלא השמיע לאזנו. לרבי מאיר – בקריאת שמע כשר לכתחילה, שכתוב 'אשר אנוכי מצוך היום על לבבך' אחר כוונת הלב הן הן הדברים, וכן סובר רבי יהודה בריה דר"ש בן פזי שחרש המדבר ואינו שומע תורם לכתחילה אף על פי שצריך לברך ואין אזניו שומעות הברכה, וכן לענין מגילה, וכן בברכת המזון יכול לכתחילה לברך בלבו (בלא להשמיע לאזנו). קטן – לתנא קמא פסול ורבי יהודה מכשיר בקטן שהגיע לחינוך.

***************

שבת קודש כ"ח טבת תשפ"ב

מסכת מגילה דף כ'

דף כ' – ע"א

רבי יהודה מתיר קריאת המגילה בקטן (עי' לעיל דף י"ט: בהגיע לחינוך), וסיפר שכשהיה קטן קרא לפני רבי טרפון וזקנים בלוד, אמרו לו אין מביאים ראיה מן הקטן. וכן סיפר רבי שכשהיה קטן קרא לפני רבי יהודה, אמרו לו שמלבד שאין מביאים ראיה מן הקטן אפילו אם גדול היה – אין מביאים ראיה מן המתיר.

משנה . אין קוראים קריאת המגילה של יום אלא אחר הנץ החמה – שנאמר 'והימים האלה נזכרים ונעשים', ואם קרא מעלות השחר יצא – שיום הוא, אלא לפי שאין הכל בקיאים בו צריכים לכתחילה להמתין עד הנץ החמה.

אין מלים אלא מהנץ החמה – שנאמר 'וביום השמיני', ואם מל מעלות השחר יצא.

מזים על מי שנטמא בטומאת מת ביום ג' וז' ולא בלילה – שנאמר 'והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי', ולכתחילה מהנץ החמה, ובדיעבד מעלות השחר.

זב וטמא מת שצריכים לטבול ביום שביעי לספירתם אינם יכולים לטבול בלילה בכניסת יום שביעי – שהוקש טבילה להזאה, וטובלים מהנץ החמה למחרת, ובדיעבד מעלות השחר.

שומרת יום כנגד יום בימי זיבות טובלת ביום המחרת – אין דינה כראיה ראשונה של זב שהוקש לבעל קרי שטובל באותו יום, שלומדים מ'כמשכב נדתה יהיה לה שצריכה ספירת יום אחד, ובלילה אינה טובלת אף שעשתה מקצת שמירה – שספירת לילה אין שמה ספירה כשם שספירת ז' נקיים אינם אלא ביום שנאמר 'שבעת ימים', ולכן רק למחרת (מהנץ החמה, ובדיעבד מעלות השחר) שעשתה מקצת שמירה יכולה לטבול.

דף כ' – ע"ב

כל מצוה שדינה ביום יוצאים בדיעבד משעלה עמוד השחר, לרבא – שנאמר 'ויקרא אלוקים לאור יום' למאיר ובא קרא יום, ולרבי זירא (שהקשה מאי שנא מ'ולחושך קרא לילה' שאין לפרש למחשיך ובא שאינו לילה עד צאת הכוכבים) – שנאמר 'ואנחנו עושים במלאכה… מעלות השחר…', והיו עושים מלאכה רק ביום כמו שכתוב 'והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'.

זריזים מקדימים למצוות אך אף על פי כן דבר שמצוותו ביום כשר כל היום, מצוותו בלילה כשר כל הלילה.

משנה . כל היום כשר: לקריאת מגילה – 'והימים האלה נזכרים ונעשים' / לקריאת ההלל – 'ממזרח שמש עד מבואו', או 'זה היום עשה ה" / לנטילת לולב – 'ולקחתם לכם ביום הראשון' / לתקיעת שופר – 'יום תרועה' / למוספים – 'דבר יום ביומו' / לתפילת המוספים – כמוספים עשאו רבנן / לוידוי יום הכיפורים – 'וכיפר בעדו ובעד ביתו' בכפרת דברים הכתוב מדבר וכפרה ביום שנאמר 'כי ביום הזה יכפר' / לוידוי פרים של העלם דבר וכהן המשיח – גזירה שווה כפרה כפרה מיום הכיפורים / לוידוי מעשר – 'ואמרת לפני ה' אלוקיך בערתי…' וסמיך ליה 'היום הזה ה' אלוקיך מצוך' / לסמיכה ושחיטה – 'וסמך ושחט' ובשחיטה כתיב 'ביום זבחכם' / לתנופה – 'ביום הניפכם את העומר' / להגשה – הוקש לתנופה / למליקה לקמיצה להקטרה להזיה – 'ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם' וכולם צרכי הקרבה המעכבים את קרבן / להשקיית סוטה – 'ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת' וילפינן תורה תורה מ'על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט' ומשפט ביום / לעריפת עגלה – כפרה כתוב בה כקדשים / לטהרת מצורע – 'זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו'.

כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואברים.

***************