לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון ז' שבט תשפ"ב
מסכת מגילה דף כ"ח
דף כ"ח – ע"א
רבי פרידא אמר לתלמידיו שהאריך ימים – שמימיו לא קידמו אדם לבית המדרש, ולא בירך לפני כהן כשהיה תלמיד חכם דומה לו, ולא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
אכילה מבהמה שלא הורמו מתנותיה – לדעת רבי יצחק אסור והאוכל הרי הוא כאילו אוכל טבל, ואין הלכה כמותו.
כל תלמיד חכם שמכבד כהן עם הארץ לברך לפניו, ואפילו כהן גדול, אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שגורם לבני אדם לשנאות התורה – שהרואה תלמיד חכם שפל לפני עם הארץ אומר אין נחת רוח בתורה.
רבי נחוניא בן הקנה אמר לתלמידיו שהאריך ימים – משום שמעולם לא נתכבד בקלון חבירו, ולא עלתה על מיטתו קללת חבירו, וותרן היה בממונו.
לא התכבד בקלון חבירו – כמו המעשה ברב הונא שנשא כלי חפירה על כתיפו, נטלו מעליו רב חנא בר חנילאי, ואמר לו רב הונא שאם אינו רגיל בכך בעירו אינו רוצה להתכבד בזלזולו.
לא עלתה על מיטתו קללת חבירו – כהנהגת רב זוטרא שכשעלה למיטה אמר שמוחל לכל מי שציערו.
וותרן בממונו היה – כמו איוב שהיה מניח לחנוני מממונו.
רבי עקיבא שאל את רבי נחוניא הגדול במה האריך ימים, מחו בו עבדיו שסבורים ששאל כן מפני שקץ בחייו, עלה וישב על ראש הדקל, ושאל את רבי נחוניה: רבי, אם נאמר 'כבש' למה נאמר 'אחד', והשיב לו שהוא מיוחד שבעדרו. אמר רבי נחוניה לעבדיו שיניחוהו שצורבא מרבנן הוא, וענה לו שהאריך ימים מפני שימיו לא קיבל מתנות, ולא עמד על מדותיו לשלם גמול רע למי שציערו, וותרן בממונו היה.
לא קיבל מתנות – כמו רבי אלעזר שלא קיבל מתנות מבית הנשיא, ולא הלך אליהם כשהזמינוהו, באומרו: וכי אין אתם רוצים שאחיה, שנאמר 'ושונא מתנות יחיה'. רבי זירא לא קיבל מהם מתנות אבל כשהזמינוהו הלך אליהם באומרו שהם מתכבדים בזה.
לא עמד על מידותיו – שכל המעביר על מידותיו מעבירים ממנו כל פשעיו, שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע' – למי נושא עון למי שעובר על פשע.
רבי שאל את רבי יהושע בן קרחה במה האריך ימים, אמר לו: וכי קצת בחיי, אמר לו: רבי, תורה וללמוד אני צריך, השיבו שמימיו לא הסתכל בדמות אדם רשע.
אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, ואם הסתכל עיניו כהות, כמו שמצינו ביצחק שכתוב 'ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות' – מפני שהסתכל בעשיו הרשע.
לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קילל את שרה – 'הנה הוא לך כסות עינים' – כסיית עיניים, ונתקיים בזרעה – שיצחק נסתמא מחמת קללה זו ומחמת שהסתכל בעשיו.
בשעת פטירת רבי יהושע בן קרחה בקשו רבי שיברכו, אמר לו: יהי רצון שתגיע לחצי ימי, ולא לכל ימיו – כדי שיטלו בניו גדולתו שהיה נשיא.
אבוה בר איהי ומנימן בר איהי – אחד אמר תיתי לי שלא הסתכלתי בכותי, והשני אמר תיתי לי שלא עשיתי שותפות עם כותי.
רבי זירא אמר לתלמידיו שהאריך ימים בזכות: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, לא צעדתי בפני מי שגדול ממני, לא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפות, לא הלכתי ארבע אמות בלי תורה ותפילין אלא גירסתי שגורה בפי תמיד, לא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, לא ששתי בתקלת חבירי, לא קראתי לחברי בכינוי של גנאי וי"א אפילו לא בכינוי שבא לו ממשפחתו.
משנה . לרבי יהודה בית הכנסת שחרב אין מספידים בתוכו, ואין עושים בו מלאכה (כגון עשיית חבלים שצריכה למקום מרווח), ואין פורשים לתוכו מצודות, ואין שוטחים על גגו פירות, ואין עושים אותו קפנדריא. שנאמר 'והשמותי את מקדשיכם' – קדושתם אף כשהם שוממים. עלו בו עשבים לא יתלוש כדי שתהא עגמת נפש לרואיהם שיזכרו בניינו ואיך שהיו מתאספים שם ויבקשו רחמים שיחזור לקדמותו.
בתי כנסיות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון לאכול ולשתות ולהתקשט ולטייל בהם, ואין נכנסים בהם מפני החמה והגשמים, ואין מספידים בהם הספד של יחיד, וקוראים ושונים בהם, ומכבדים ומרביצים אותם כדי שלא יעלו בהם עשבים.
דף כ"ח – ע"ב
בתי כנסיות שבבבל על תנאי שישתמשו בהם הם עשויים, ואף על פי כן אין נוהגים בהם קלות ראש והוא עשיית חשבונות.
בית הכנסת שמחשבים בו חשבונות לסוף ילינו בו מת – שימותו בעיר מתים שאין להם קוברים.
חכמים ותלמידיהם מותרים להתקשט ולאכול ולשתות בבית המדרש, שלכן נקרא 'בית רבנן' כי הוא ביתם לכל דבר.
רבינא ורב אדא בר מתנה שאלו שאלה מרבא, התחילו לירד גשמים עזים ונכנסו לבית המדרש, ואמרו שלא נכנסו כדי לחסות מהמטר, אלא משום שעוסקים בשמעתתא וצריכים לכך דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בשום מחשבה, כיום שמנשבת רוח צפונית שהוא יום אורה ונוח לכל.
אין נכנסים לבית הכנסת שלא לצורך, ואם צריך לקרוא לאדם מבית הכנסת – אם צורבא מרבנן יאמר הלכה, אם יודע משניות יאמר משנה, אם יודע פסוקים יאמר פסוק, ואם אינו יודע – יאמר לאחד מהתינוקות הנמצאים שם שיאמר הפסוק שעוסק בו. עצה נוספת – ישהה שם מעט ואז יקום.
הספד שרבים באים אליו מספידים בבית הכנסת, רב חסדא אמר כגון הספד שרב ששת נמצא שם, רב ששת אמר כגון הספד שרב חסדא נמצא שם. רפרם הספיד את כלתו בבית הכנסת שמפני כבודו וכבוד המת באו רבים, ומטעם זה הספיד ר' זירא בבית הכנסת את אחד מהחכמים.
ריש לקיש הספיד בבית הכנסת צורבא דרבנן שהיה שכיח בארץ ישראל, שהיה שונה משניות בכ"ד שורות של תלמידים, ואמר עליו שארץ ישראל אבדה גברא רבה, והגם שהיה ריש לקיש מתקיפי ארץ ישראל החמיר בהספידו, ואילו רב נחמן שהיה מחסידי בבל היקל בהספידו של מי ששנה הלכתא סיפרא סיפרי ותוספתא, ואמר כיצד אספידנו ? האם אומר 'היכן הוא אותו סל מלא ספרים שנחסר', שהרי כיון שלא שימש תלמידי חכמים שיבינוהו טעמי המשנה הרי הוא דומה לסל שאינו מבין הספרים שבתוכו.
ודאשתמש בתגא (כתר תורה) חלף (עבר מן העולם) – היינו המשתמש במי ששונה הלכות. ישתמש במי ששנה ד' סדרים ולא במי שלימדם לאחרים (ויש מפרשים שישתמש במי שלמד רק ד' סדרים במשניות ולא במי שלמד גם תלמוד שלהם).
ריש לקיש היה הולך בדרך והגיע לשלולית מים, בא אחד והרכיבו על כתיפו והעבירו, שאלו ריש לקיש אם למד מקרא והשיבו הן, שאלו אם שנה משניות והשיבו ששנה ד' סדרי משנה. אמר לו ריש לקיש: חצבת לך ד' הרים ונושא אתה את ריש לקיש על כתפך, הטילני למים. אמר לו שרוצה לשמשו, אמר לו: א"כ תלמד ממני ותשמש אותי כתלמיד, ולמדו ההלכה שבנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים.
תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר 'הליכות עולם לו' – אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'.
***************
יום שני ח' שבט תשפ"ב
מסכת מגילה דף כ"ט
דף כ"ט – ע"א
מבטלים תלמוד תורה ללוות כלה מבית אביה לבית חופתה, ולהוצאת המת כשאין שם כל צרכו, ומהו כל צרכו – לרב שמואל בר איניא משמיה דרב י"ב אלף גברים וי"ב אלף המכריזים שיבואו לכבדו, וי"א י"ב אלף גברים ומהם ו' אלף מכריזים. לעולא – שתהא מחיצת אנשים משער העיר עד בית הקברות שסופדים אותו שם. לרב ששת – נטילתה כנתינה בשישים ריבוא. וכל שיעורים אלו הם למי שקרא ושנה, אבל למי שלימד תלמידים אין לו שיעור. (ומי שלא קרא ושנה אין מבטלים תורה אלא כדי צורך קבורתו. תוס').
בואו וראו כמה חביבים ישראל לפני הקדוש ברוך הוא שבכל מקום שגלו שכינה עמהם, גלו למצרים… גלו לבבל… ואף כשעתידים ליגאל שכינה עמהם – שנאמר 'ושב ה' אלוקיך את שבותך' לא כתיב 'והשיב' אלא 'ושב'.
שכינה בבבל – לפעמים בבית הכנסת דהוצל ולפעמים בבית הכנסת דשף ויתיב שבנהרדעא (שבנאה יכניה וסיעתו מאבנים ועפר שהביאו עמהם מירושלים).
אביי כשהיה הולך בדרך והיה במרחק פרסה מבית הכנסת דשף ויתיב היה הולך להתפלל שם.
אבוה דשמואל ולוי היו יושבים בבית הכנסת דשף ויתיב ובאה השכינה ושמעו קול רגש עמדו ויצא. וכן היה מעשה ברב ששת, ולא יצא, ובאו מלאכים להפחידו, אמר לפניו: ריבונו של עולם, עלוב ושאינו עלוב יכול ואינו יכול (שהיה סגי נהור) מי נדחה מפני מי, אמר להם הקדוש ברוך הוא שיניחוהו.
'ואהי להם למקדש מעט' – לרבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, לר"א זה ביתו של רב בבבל.
מתחילה היה אביי לומד בביתו ומתפלל בבית הכנסת, כיון ששמע למה שאמר דוד 'ה' אהבתי מעון ביתך' היה לומד בבית הכנסת שהיה מתפלל שם.
עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, שנאמר 'כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא' – שעבר כרמל את הים ללמוד תורה בשעת קבלת התורה, וקל וחומר לבתי כנסיות ומדרשות שקוראים ומרביצים בהם תורה.
'למה תרצדון הרים גבנונים' – יצאה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני, כולכם בעלי מומים (כמו שכתוב 'או גבן') אתם אצל סיני, שמי שמתגאה הרי הוא בעל מום.
קפנדריא – כשמה, כאומר בעוד שאקיף שורות הבתים (אדרי) אכנס דרך בית הזה ואקצר דרכי.
היתר קפנדריא דרך בית הכנסת – אם היה שם שביל קודם שנעשה בית הכנסת. או שנכנס שם על מנת שלא לעשותו קפנדריא, וכן כשנכנס להתפלל שם.
עלו עשבים בבית הכנסת שנחרב תולש ומניח אבל אינו תולש ומאכיל לבהמה.
בית הקברות אין נוהגים בהם קלות ראש מפני כבוד המתים, אין מרעין בהם בהמה, אין מוליכים בהם אמת המים אין מלקטים בהם עשבים, ואם ליקט שורפם במקומם.
דף כ"ט – ע"ב
משנה . ר"ח אדר שחל בשבת קוראים בו פרשת שקלים, חל ראש חודש באמצע השבוע מקדימים לקרוא פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש, ומפסיקים בשבת שאחרי ראש חודש, בשניה זכור, בשלישית פרה, ברביעית החודש, בחמישית חוזרים לסדרם (יבואר בגמרא להלן ל':).
בכל מועד מפסיקים מלקרוא בעניין היום וקוראים מעין המאורע – בראש חודש, בחנוכה, בפורים, בתעניות, במעמדות, ביום הכיפורים.
באחד באדר משמיעים על הכלאים – שזמן זריעה הוא.
באחד באדר משמיעים על השקלים, שכתוב 'זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה' – אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, וילפינן 'שנה' 'שנה' מ'ראשון הוא לכם לחדשי השנה' והיינו ניסן, וכיון שבניסן צריך להקריב מתרומה חדשה מקדימים וקוראים באחד באדר כדי שיביאו שקלים למקדש, ואפילו לרבן שמעון בן גמליאל שסובר ששואלים ודורשים רק ב' שבתות קודם לפסח – כיון ששולחנות יושבים במדינה בט"ו באדר מקדימים לפניהם ב' שבתות והיינו ר"ח אדר.
פרשת שקלים – לרב היינו 'צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי…' שבפרשה זו נאמרה המצוה להקריב מתרומה חדשה מא' בניסן, לשמואל היינו 'כי תשא…', שכתוב בו ג' תרומות אחת למזבח ואחת לאדנים ואחת לבדק הבית, ותניא בברייתא כשמואל.
לרב שפרשת שקלים היינו פרשת התמיד שנקראת גם בראש חודש – כשחל ראש חודש אדר בשבת שונה קריאתה מכל ראש חודש – שבכל ראש חודש קורא ששה בעניינא דיומא וא' בקריאה של ראש חודש, ובראש חודש אדר: למ"ד שמה ששנינו שאחר ארבע פרשיות חוזר לסדר והיינו סדר הפרשיות – קורא כל הקריאה בראש חודש, ולמ"ד שחוזר לסדר הפטרות – קורא ג' בעניינא דיומא וד' בראש חודש.
בפרשת שקלים מפטירין ב'יהוידע הכהן' שדומה לענין השקלים שכתוב ביה 'כסף נפשות ערכו'.
שבת פרשת שקלים שחלה בשבת הסמוכה לפרשה זו בין מלפניו בין מלאחריו – כופלים הקריאה בשתי השבתות, לשמואל – היינו פרשת כי תשא שזו זמנה, ולרב היינו לבני מערבא שהיו גומרים קריאת כל הפרשיות פעם אחת בשלושה שנים שיכולה להזדמן פרשת פנחס בשבת הסמוכה לשבת שקלים.
ראש חודש אדר שחל בשבת: לשמואל – מוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון קוראים עניינו של יום, בשני של ראש חודש, ובשלישי כי תשא, לרב – די בשני ספרי תורה שקריאת ראש חודש ושקלים שוות.
ראש חודש טבת שחל בשבת מוציאים ג' ספרי תורה – באחד קוראים עניינו של יום, בשני של ראש חודש, ובשלישי של חנוכה.
ראש חודש טבת שחל בחול – לרבי יצחק נפחא קורין שלשה בקריאת ראש חודש ואחד בחנוכה, שתדיר קודם. וכן הלכה שראש חודש עיקר. לרב דימי דמן חיפה – שלושה בחנוכה ואחד בראש חודש, שראש חודש גורם שיקראו ד' לפיכך קריאתו ברביעית.
***************