לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי ב' אדר תשפ"ב
מסכת מועד קטן דף כ"ב
דף כ"ב – ע"א
אבל שבא ממקום קרוב מונה ימי האבילות עם האבלים הואיל שהיה יכול לבוא שם בתחילת האבילות מחשבים לו כאילו בא. לתנא קמא רק אם בא תוך שלושה ימים, לרבי שמעון אפילו בא ביום השביעי. בא ממקום רחוק – מונה לעצמו שבעה שלימים.
דווקא שבא ממקום קרוב ומצא שם גדול הבית מונה עמהם, אבל גדול הבית אף שבא ממקום קרוב לא נחשב אבילות הצעיר להצטרף גדול עמו אלא הגדול מונה לעצמו.
גדול הבית שהלך אחר המיטה לבית הקברות – אם שהה שם שלושה ימים לא הוי כמו שהוא בבית ומונה לעצמו, בא תוך שלושה מונה עמהם.
אבלים ההולכים אחר המיטה אבלותם מתחיל מסתימת הגולל, ואלו שאינם הולכים אחר המיטה אבלותם מתחיל משחזרו פניהם מן המת בשער החיצון של העיר.
לרבי שמעון הסובר שבא ממקום קרוב מונה עמהם אף כשבא ביום השביעי היינו דווקא אם מצא מנחמים אצלו, וספק בגמרא בננערו לעמוד ולא עמדו.
נחלקו אמוראים אם הלכה כרבי שמעון, ומסקנת הגמרא שהלכה כמותו שהלכה כדברי המיקל באבל.
אמרו בשם ר' אבא או בשם ר' זירא משמו של רבי יוחנן שהלכה כרבי שמעון באבל והלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות – שבני מעיים שניקבו וליחה האדוקה במעיים סותמו כשרה. אחד מהתלמידים שאל את ר' אבא אם אמר כן, והשיבו שאמר שאין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל בטריפות ומחלוקת אם הלכה כרבי שמעון באבל, ומסקנת הגמרא שאין הלכה כרבי שמעון בן גמליאל.
על כל המתים הממהר להוציא מיטתו הרי זה משובח, על אביו ואמו מגונה, היה ערב שבת ויום טוב הרי זה משובח – שעושה לכבוד אביו ואמו.
על כל המתים רצה ממעט בסחורה רצה אינו ממעט, על אביו ואמו ימעט.
דף כ"ב – ע"ב
על כל המתים רצה חולץ כתיפו רצה אינו חולץ, על אביו ואמו חולץ.
מעשה בגדול הדור אחד שמת אביו וביקש גדול הדור אחר לחלוץ עמו משום כבודו של גדול האבל, נמנע האבל מלקרוע משום כבודו של אחר. ושני הגדולים היו רבי ור' יעקב בר אחא, ונחלקו בגמרא מי מהם היה האבל.
נשיא שמת – כולם חייבים לחלוץ כתפם.
על כל המתים מסתפר לאחר שלושים יום, על אביו ואמו עד שיגערו בו חבריו שכבר גידל פרע יותר מדאי.
על כל המתים נכנס לבית המשתה לאחר שלושים בין לשמחת נשואין ובין לשמחת מריעות (ולגירסא ראשונה בדעת רבה בר בר חנא לנישואין אסור כל שנים עשר חודש, אך הפריכו מברייתא), ובסעודה דפורעניתא – שצריך לשלם עליה – מותר להיכנס לאלתר. על אביו ואמו – נכנס לבית המשתה רק אחר שנים עשר חודש.
על כל המתים קורע טפח, ואפילו לבוש עשרה חלוקים אינו קורע אלא עליון, על אביו ואמו – עד שיגלה את לבו, וקורע כל חלוקיו שלובש, ואפיקרסותו שעל ראשו אינה מעכבת.
אחד האיש ואחד האשה חייבים לקרוע, לר"ש בן אליעזר האשה קורעת התחתון ומחזירה הקרע לאחוריה וחוזרת וקורעת העליון.
על כל המתים רצה מתחיל קריעה מחלל בית הצוואר ומבדיל, רצה מתחיל ונוקב למטה מבית הצוואר ואינו מבדיל, על אביו ואמו מבדיל, לרבי יהודה כל קריעה שאינו מבדיל לא יצא ידי קריעה.
על כל המתים תופר הקריעה בתפירות רחוקות זו מזו לאחר שבעה (שולל) ותופר כדרכו (מאחה) לאחר שלושים, על אביו ואמו תופר שלא כדרכו לאחר שלושים, ואינו תופרו כדרכו לעולם, והאשה תופרת כדרך לעולם, ותופרת שלא כדרך מיד מפני כבודה.
על כל המתים קורע בין ביד בכלי שלא להפסיד הבגד, על אביו ואמו קורע ביד.
על כל המתים קורע מבפנים, על אביו ואמו מבחוץ.
על נשיא קורעים מבחוץ כמו על אביו ואמו, אבל על רבו ואב בית דין קורע מבפנים, והושוו לאביו ולאמו שאין תופר כדרכו לעולם.
חכם הממונה על עיר שמבקשים ממנו הוראה שמת – חולץ כתף ימין, על אב בית דין כתף שמאל, על נשיא מכאן ומכאן.
***************
יום שישי ג' אדר תשפ"ב
מסכת מועד קטן דף כ"ג
דף כ"ג – ע"א
חכם שמת – אותם שרגילים ללמוד תורה מפיו בטילים, אב בית דין שמת – כל בתי מדרשות שבעירו בטילים, ומשנים מקומם בבית הכנסת היושבים בצפון יושבים בדרום היושבים בדרום יושבים בצפון, נשיא שמת – בתי מדרשות כולם בטילים ואין מטיילים בשוק אלא יושבים ודומים, ובני הכנסת נכנסים לבית הכנסת רק לקריאת התורה, ואין מתפללים בבית הכנסת אלא כל אחד ואחד בביתו.
אין אומרים סוגיה ואגדה בבית האבל, ור' חנניה בן גמליאל היה אומר סוגיה ואגדה בבית אבל.
אבל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו, שבוע שני – יוצא ואינו יושב במקומו, שבוע שלישי – יושב במקומו ואינו מרבה בדברים כמנהגו, שלישי רביעי – הרי הוא ככל אדם. לרבי יהודה – ב' שבועות ראשונים אינו יוצא מפתח ביתו, שבוע שלישי – יוצא ואינו יושב במקומו, שבוע רביעי – יושב במקומו ואינו מרבה בדברים כמנהגו.
אבל אסור לישא אשה שלושים יום, מתה אשתו אסור עד שיעברו עליו שלש רגלים, לרבי יהודה עד שיעברו שני רגלים, ואם אין לו בנים מותר משום ביטול פריה ורביה, הניחה לו בנים קטנים מותר לישא לאלתר מפני פרנסתם, וכשמתה אשתו של יוסף הכהן אמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך, אך לא בא עליה עד אחר שלושים יום.
שלושים יום אסור ללבוש בגדים מגוהצים, לת"ק בין חדשים בין ישנים שהם כחדשים, לרבי לא אסרו אלא חדשים, לרבי אלעזר בר' שמעון לא אסרו אלא חדשים שהם לבנים. אביי לבש בגד מגוהץ ישן כרבי, רבא לבש בגד חדש אדום מגוהץ כרבי אלעזר בר' שמעון.
דף כ"ג – ע"ב
אבילות בשבת בדברים שבצנעה – נחלקו בה בני יהודה ובני גלילא, וכל אחד דייק כדבריו מלשון המשנה 'שבת עולה למניין שבעה ואינה מפסקת', עולה – משמע שנוהגת, ואינה מפסקת – משמע שאינה נוהגת, שאילו נוהגת פשיטא שאינה מפסקת.
מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר – שנראה כלועג לרש, אם אין לו בית אחר – אוכל בבית חבירו, אם אין לו – עושה מחיצה עשרה טפחים, אם אין לו – מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואינו מברך ומזמן, ואין מברכים ומזמנים להוציאו ידי חובתו, ופטור – מקריאת שמע, תפילה, תפילין ומכל מצוות התורה, בשבת מותר בכל זה וחייב בכל המצוות, ובתשמיש המטה – לת"ק מותר ולרבן גמליאל אסור. ואין ראיה מדבריהם לשבת שבתוך השבעה שאפשר דווקא במתו מוטל לפניו החמירו חכמים, ואפשר שדווקא קודם שחלה אבילות מיקל רבן גמליאל.
רבי יוחנן בעי משמואל אם יש אבילות בשבת, והשיבו שאין.
***************
שבת קודש ד' אדר תשפ"ב
מסכת מועד קטן דף כ"ד
דף כ"ד – ע"א
רבנן אמרו לפני רב פפא בשם שמואל שאבל ששימש מיטתו חייב מיתה, אמר להם רב פפא שאינו אלא איסור, אלא שמואל אמר שאם לא פרע ופרם חייב מיתה, שנאמר 'ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו' – הא אחר שלא פרע ופרם חייב מיתה.
מעשה באחד ששימש מיטתו בימי אבלו ושמטו חזירים את גווייתו.
בשבת חייב להחזיר קרע לאחוריו, ולזקוף המטה, אבל נעילת הסנדל תשמיש המיטה רחיצת ידיים ורגליים בחמין (נת"ר) רשות – שבמה שאינו נועל סנדליו לא מוכח שהוא אבל שיש שאין נועלים. לגלות ראשו שלא יתעטף בשבת – לשמואל חובה (פח"ז), שאם לא כן נראה כנוהג אבילות כיון שסובר שבאמצע השבוע חייב בעטיפת ישמעאלים ואין נוהגים בעטיפה זו אלא אבלים, לרב – פריעת הראש בשבת רשות.
לשמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה, והיא עד גומות שבלחי למטה מפיו.
בשבת שבתוך האבילות שחייב (לשמואל) לגלות עטיפת ראשו להודיע שאין אבילות בשבת – אם יש לו מנעלים על רגליו מנעליו מוכיחים עליו שאינו נוהג אבילות ויכול להתעטף בצנעה.
כל קרע שאינו בשעת התחלת הצער והיינו בשעת מיתה – אינו קרע, ועל חכמים שמתו כיון שמזכירים שמועותיהם בכל עת – לעולם כשעת חימום דמי.
שמואל קרע י"ב בגדים בשמעו פטירת רב, ואמר שאזל גברא שמסתפינא מקושיותיו, וכן רבי יוחנן קרע י"ג איצטלי של מילת כששמע שנפטר רבי חנינא ואמר שאזל גברא שמסתפינא מיניה.
כל שבעה קרעו לפניו, ואם בא להחליף מחליף וקורע, ואף שאינו בשעת חימום קורע משום כבוד אביו ואמו, בשבת קרעו לאחוריו, ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע.
כשמחליף בגדיו שחוזר וקורע נחלקו אבוה דרב אושעיא ובר קפרא אם חוזר ותופרם כדרכם.
מותר לטייל בשבת בתוך ביתו עם הבגד הקרוע ובעטיפת הראש, שהרי אבילות שבצינעה נוהגת גם בשבת (ראה לעיל דף כ"ג:).
רבן גמליאל סובר שראש השנה ויום הכיפורים דינם כרגלים שמפסיקים אבילות שבעה, ללישנא קמא רב גידל בר מנשיה אמר בשם שמואל שהלכה כמותו.
דף כ"ד – ע"ב
תינוק שמת בתוך שלושים יום יוצא לבית הקברות בחיק, ונקבר באשה אחת ושני אנשים, ולא באיש אחד ושתי נשים משום יחוד, לאבא שאול אף באיש אחד ושתי נשים (כיון שטרוד באבילות אין חשש. תוס'), ואין עומדים עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
בן ל' יום יוצא בדלוסקמא, לרבי יהודה לא בדלוסקמא הניטלת בכתף אדם אחד אלא הניטלת בשניים שהוא דרך כבוד, ועומדים עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים.
בן שנים עשר חודש יוצא במיטה, לרבי עקיבא דווקא אם איבריו כבן שתיים, או שהוא בן שתים אף שאיבריו כבן שנה. לרבי שמעון בן אלעזר – על תינוק היוצא במיטה רבים מצטערים עליו, לרבי אלעזר בן עזריה – תינוק שהיו מכירין אותו רבים מתעסקים עמו.
הספד על ילדים: לרבי מאיר בשם רבי ישמעאל – עניים בני שלש, עשירים בני חמש, שהעני מצטער על בניו יותר מן העשיר לפי שאין לו שמחה אחרת, לרבי יהודה בשם רבי ישמעאל – עניים בני חמש עשירים בני שש, בני זקנים כבני עניים, ללישנא בתרא א"ר גידל בר מנשיא בשם שמואל שהלכה כרבי יהודה.
אבל יום אחד לפני עצרת, ועצרת – הרי כאן י"ד ימי אבילות, והיינו כחכמים (דף י"ט:) שעצרת כרגלים ומפסיקה שבעה, וכשיטה לעיל (דף כ:) שהוא אף אם נעשה אבל שעה אחת קודם הרגל, ועצרת חשובה כשבעה ימים שיש לה שבעה ימי תשלומים כפסח וסוכות.
יום אחד לפני ראש השנה, וראש השנה – הרי כאן י"ד יום, והיינו כדעת רבן גמליאל שראש השנה כרגלים. יום אחד לפני חג הסוכות, וחג, ושמיני עצרת – הרי כ"א יום.
***************