מסכת ברכות דף ג'

דף ג' ע"א

לשיטת רבי אליעזר יש שלש משמרות בלילה – וסימן לדבר, משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. י"א שהסימן הוא לסוף משמרה ראשונה, ותחילת אחרונה, ואמצעה של משמרה אמצעית. אבל לתחילת הראשונה א"צ סימן שהוא בתחילת הלילה, וסוף האחרונה הוא בתחילת היום. וי"א שהסימן הוא לסוף כל משמר, ואע"פ כן נתן סימן למשמר האחרון שהוא בתחילת היום, כדי שידע מי שנמצא בבית אפל שיכול לקרות את שמע מזמן שאשה מספרת עם בעלה ותינוק יונק משדי אמו. (וי"א שיש ארבע משמרות. ראה ע"ב)

ועל כל משמר יושב הקב"ה ושואג כארי – ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם.

רבי יוסי למד מדבריו של אליהו שלשה דברים: א. שאין נכנסין לחורבה. (הטעם מבואר בע"ב). ב. שמתפללין בדרך. ג. שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה (הביננו).

רבי יוסי שמע בחורבה בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתים לבין האומות. ואמר לו אליהו שלא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך. ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

דף ג' ע"ב

מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד, מפני המפולת, ומפני המזיקין.

נכנסו שנים בחורבה חדשה – אין חשש של מפולת, ולא של מזיקין, אבל עדיין אסור משום חשד, אם הם פרוצים.

נכנסו שני כשרים בחורבה ישנה – אין חשש של מזיקין ולא של חשד, שהרי שנים הם, אבל עדיין אסור משום מפולת.

נכנסו שני כשרים בחורבה חדשה – מותר. אבל במקום שהמזיקין מצויין שם תדיר, חוששין למזיקין גם בשנים, ואע"פ שאין כאן חשש של חשד ומפולת, אסורים ליכנס משום מזיקין.

אחד שנכנס בחורבה (חדשה) העומדת במדבר – אין חשש של מפולת, ולא של חשד, לפי שהאשה אינה מצויה במדבר, אבל עדיין אסור משום מזיקין.

לרבי יש ארבע משמרות בלילה – שהרי דוד שהיה עומד בחצות אמר 'קדמו עיני אשמורות', הרי שמחצות עדיין יש שתי משמרות. ולרבי נתן יש שלש משמרות בלילה, שנאמר 'ראש האשמרת התיכונה', ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה.

אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת – י"א שרק דברי תורה אסור לספר לפניו, משום לועג לרש, אבל מילי דעלמא שאין גנאי למחריש בהן, מותר. וי"א שאסור בין בדברי תורה בין במילי דעלמא.

כתוב אחד אומר 'חצות לילה אקום' ומשמע שהיה דוד קם בחצות, וכתוב אחד אומר 'קדמתי בנשף ואשועה', ומשמע שהיה ער מתחילת הלילה: י"א שכבר היה ער קודם חצות, ואמר שמעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה. י"א שעד חצות היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי. י"א שעד חצות היה עוסק בדברי תורה, מכאן ואילך בשירות ותשבחות.

גם תחילת הבוקר וגם תחילת הלילה נקרא בלשון הכתוב 'נשף' – כלומר נשף הלילה (קפץ ועלה) ובא היום, נשף היום ובא הלילה.

למה אמר משה רבינו 'כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים' ולא אמר 'בחצות'? י"א שהקב"ה אמר לו בחצות, אבל משה לא היה יודע מתי חצות, לכך אמר כחצות. וי"א שהיה יודע, אלא שחשש שיטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא, לכך אמר בלשון ספק. וי"א שהיה עומד בחצות ליל י"ד בניסן, והיה מבשר לישראל, שהקב"ה אמר למחר כאותה שעה שעומדים בה אני יוצא בתוך מצרים.

כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד – וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, ובכך היה יודע זמן חצות, ומיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. וי"א שהיה יודע זמן חצות, ולא הוצרך לכינור אלא בכדי להעירו משנתו.

כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצל דוד – אמרו לו אדונינו המלך עמך ישראל צריכין פרנסה, אמר להם לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליתו, אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד, מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים, שנאמר 'ואחרי אחיתפל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב', אחיתופל זה יועץ, בניהו בן יהוידע זה סנהדרין שהיה אב ב"ד, ואביתר אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר 'ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי', כלומר שבניהו בן יהוידע קודם לאורים ותומים הקרויים כרתי ופלתי, לפי שכורתים דבריהם ומופלאים בדבריהם, ואחר כך שר צבא למלך יואב.