לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי ב׳ חשון תשפ"ג

מסכת נדרים דף ב׳

מסכת נדרים

 פרק ראשון – כל כנויי

דף ב' – ע"א

משנה . כל כינויי נדרים כנדרים, חרמים כחרמים, שבועות כשבועות, ונזירות כנזירות. מה הם כינויים – לרבי יוחנן לשון האומות, ואפילו לשון קונם קונח שהם כינויים לקרבן אף על פי שאינו מעיקר לשונם ושורשיו, ונשתבש בידם מלשון קרבן שבלשון הקודש. ולריש לקיש לשון שבדו חכמים להיות נודרים בו, ונדר דאורייתא הוא וכשאר לשון האומות שהוא לשון שבדו מלבם.

[שבועה בלי הזכרת שם: לר"ן – שבועה גמורה. לר"ת – במושבע מפי עצמו הרי זו שבועה גמורה, במושבע מפי אחרים צריך להזכיר שם. להראב"ד – אסור ואין בו מלקות].

ידות נדרים כנדרים – שהאומר לחבירו מודרני ממך, או מופרשני ממך, או מרוחקני ממך, וסיים: 'שאני אוכל לך', או 'שאני טועם לך', אף על פי שלא גמר דיבורו שיהא אסור או שיהא כקרבן – הרי זה כנדר. ורבי עקיבא היה חוכך להחמיר באומר 'מנודה אני לך'.

דף ב' – ע"ב

שנה התנא שכינויים כעיקר גם בשבועות – משום ששבועות נכתבו בתורה יחד עם נדרים, ואגב כן שנה גם את השאר (מה שאין כן במשנה במסכת נזיר לא שנה השאר). אך הפסיק בחרמים בין נדרים לשבועות – משום שהם דומים לנדרים ששניהם איסור חפצא, מה שאין כן שבועה אוסר עצמו על החפץ [לר"ן ורוב הראשונים נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר לא מהני, אבל לרמב"ן מהני מדין ידות].

לתירוץ ראשון בגמרא התנא אינו מקפיד לפרש הדין שהתחיל בו, ולפעמים מתחיל לפרש מה שסיים, ולפעמים מה שהתחיל, ולכן שנה לפעמים לכך ולפעמים כך להודיע שאין בזה קפידא.

***************

יום שישי ג׳ חשון תשפ"ג

מסכת נדרים דף ג׳

דף ג' – ע"א

לתירוץ שני: התנא מקפיד לפרש קודם הדין שפתח עמו, והטעם שבמשנה פירש דין ידות קודם שפירש הכינויים, משום שלמד דין ידות מדרשה וחביב עליו.

התנא פתח בכינויים שהם דאורייתא ואחר כך ידות הנלמדים מדרשה, והיינו לריש לקיש שכינויים לשון אומות הם, אבל לרבי יוחנן שהם לשונות שבדו חכמים מלבם להיות נודר בו שלא יבא להוציא את השם ואינם מפורשים בתורה יותר מידות – צריך לתקן המשנה ולשנות בתחילה 'כל ידות נדרים כנדרים', והתנא מפרש תחילה ידות שפתח בהם.

'איש כי יפליא נדר נזיר להזיר לה" – מ'נזיר להזיר' למדים שידות נזירות כנזירות, ומקישים נדרים לנזירות שגם בהם ידות כנדר, וכן מקישים להיפך – מה נדרים עובר בבל יחל ובל תאחר, ובעל מיפר נדרי אשתו ואב מיפר נדרי בתו – אף בנזירות כן.

'לנדור נדר' – לסובר שדברה תורה כלשון בני אדם אין בזה שום דרשה, שדרך התורה לכתוב הפעולה קודם, מה שאין כך 'נזיר להזיר' משינוי הסדר דורשים ידות. ולסובר שלא דברה התורה כלשון בני אדם דורשים ידות נדרים מ'לנדור נדר', ולומדים בהיקש נזירות מנדרים, ומ'נזיר להזיר' לומדים שנזירות חלה על נזירות, שאם אמר: 'הריני נזיר היום הריני נזיר היום' – נזיר שישים יום. ולסובר דברה תורה כלשון בני אדם אם סובר שנזירות חלה על נזירות לומד זאת מכך שנאמר 'להזיר' ולא 'ליזור'.

דף ג' – ע"ב

'ככל היוצא מפיו יעשה' – במערבא סברו שהסובר דברה תורה כלשון בני אדם לומד מזה דין ידות (ולא מ'נזיר להזיר' כנ"ל בעמוד א'). וגם לומדים מזה שנדר שהותר מקצתו הותר כולו, ולסובר לא דברה תורה כלשון בני אדם (ולומד ידות מ'לנדור נדר') לומד מזה רק שנדר שהותר מקצתו הותר כולו.

בנזירות עובר בבל יחל (מהיקש לנדרים) – שכשאוכל ענבים או שותה יין עובר שני לאוין, בל יאכל או בל ישתה, ובל יחל.

בנזירות עובר בבל תאחר (מהיקש לנדרים) – כגון שאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר, והרי הוא כאומר הרי עלי למנות נזירות בעניין שלא יהא חשש בדבר שאשלים נזירותי קודם שאפטר מן העולם, וכיון שיש לו לחשוש כל שעה שמא ימות צריך להתחיל נזירותו מיד, אבל אם אמר 'הריני נזיר' – הרי הוא נזיר מיד, ולא שייך בל תאחר, ואם אמר 'לכשארצה אהא נזיר' – אינו בבל תאחר, שהרי התנה לכשארצה ואינו רוצה. (ולהלן בדף ד' יתבארו עוד אופנים שעובר הנזיר בבל תאחר).

***************

שבת קודש ד׳ חשון תשפ"ג

מסכת נדרים דף ד׳

דף ד' – ע"א

נזר נזירות בעודו בית הקברות – עובר בבל תאחר, לסובר שלא חלה עליו נזירות מיד – שצריך לצאת מיד ולקבל עליו נזירות, ואף לסובר שחלה נזירות מיד (ולמר בר רב אשי לכו"ע חלה מיד, ונחלקו רק אם חייב מלקות אם אכל ענבים וכדו' בעודו בבית הקברות) עובר בבל תאחר משום שמאחר נזירות בטהרה.

נזיר שטימא עצמו לוקה גם משום בל תאחר – שמאחר נזירות טהרה כנ"ל.

עוד אופנים לאיסור בל תאחר בנזירות: לרב אחא בריה דרב איקא – כשמאחר תגלחתו, ואפילו לסובר שאינה מעכבת התרת נזירותו – שמאחר תגלחת מצוה. למר זוטרא בריה דרב מרי – כשמאחר קרבנותיו אחר שלשה רגלים. ואף שדרשו מהפסוק 'כי דרוש ידרשנו' שיש בל תאחר בחטאות ואשמות,הוצרכו ללמדו לנזיר כיון שיש בו קולא שאם גילח על אחת משלש הקרבנות שמוטל עליו להביא (חטאת, עולה, שלמים) יצא, ס"ד שאינו עובר בבל תאחר. או משום שאי אפשר לנדור בחטאת נזיר בנדר, והגם שחטאת חלב ויולדת גם אינה נתפסת בנדר ואף על פי כן עובר בבל תאחר, שונה חטאת חלב שבאה לכפרה וחטאת יולדת באה להתיר באכילת קדשים (אך מה שסוברים חכמים שאם אמר הריני נזיר אפילו מחרצן הרי הוא נזיר לכל הדינים, אינה קולא לומר שמשום כן ס"ד שאינו עובר בבל תאחר).

דף ד' – ע"ב

האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו נלמד מהיקש נזירות לנדרים, שאי אפשר ללמוד זאת במה מצינו מנדרים – שיש לומר שרק נדרים שאין להם קצבה יכול להפר כדי שלא תצטער עולמית, מה שאין כן סתם נזירות שאינה אלא שלושים יום.

מה ששנינו במשנה: האומר לחבירו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך אסור, מפרש שמואל שצריך לומר עם כל אחד מהלשונות שברישא גם 'שאני אוכל לך' או 'שאני טועם לך', ולפי המהלך הראשון בגמרא כוונת שמואל היא שאם יאמר רק 'מודרני' או רק 'שאני אוכל' אינו משמע לשון איסור כלל (ולפי ס"ד בש"ס גם יד שאינו מוכיח אינו).

***************