לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי ט״ז חשון תשפ"ג
מסכת נדרים דף ט״ז
דף ט"ז – ע"א
לרבי מאיר האומר 'לקרבן לא אוכל לך' אסור, שמפרשים כוונתו: לקרבן יהא, לפיכך לא אוכל לך, ודווקא שאמר 'לְקרבן' בשו"א, אבל אמר 'לַקרבן' בפת"ח הרי זה כאומר 'לא קרבן לא אוכל לך' ומותר, שהרי אמר שלא יהא קרבן.
משנה . שבועה לא אוכל לך – אסור, 'הא שבועה שאוכל לך': לאביי שתי לשונות משמע – אם היו מסרבים בו שיאכל ואמר: אוכל אוכל, ושוב אמר 'שבועה שאוכל' – נשבע שיאכל. אמר: לא אוכל לא אוכל, ושוב אמר: 'שבועה שאוכל' – נשבע שלא יאכל. לרב אשי – שבועה שיאכל לעולם משמעה שנשבע לאכול, ומה ששנינו שבועה שאוכל אסור היינו כשנשבע 'שאי אוכל', והחידוש הוא שאין אומרים שנתכווין להישבע שיאכל והאריך באל"ף עד שנראה כאומר שאי אוכל. [הרמב"ם פסק כאביי והרמב"ן פסק כרב אשי].
'לא שבועה (לגירסת הר"ן: לַשבועה) לא אוכל' – אסור, שמכלל לאו אתה שומע הן, שמה שיאכל אסור בשבועה. [ואף לרבי מאיר דווקא לענין ממון אין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן, וגם נדרים בכלל זה כיון שאיסור חפצא הן, אבל בשבועה שהיא איסור אומרים].
משנה . חומר בשבועות מנדרים – שהשבועה חלה מדאורייתא על דבר אין בו ממש, ובנדרים אסור רק מדרבנן.
חומר נדרים משבועות – שהאומר קונם סוכה שאני עושה, לולב שאני נוטל, תפילין שאני מניח – בנדרים אסור, ובשבועות מותר, שאין נשבעים לעבור על המצוות.
דף ט"ז – ע"ב
אין נשבעים לעבור על המצוה, ולא חלה השבועה – הם שפטור מקרבן, שנאמר 'להרע או להיטיב', מה הטבה רשות אף הרעה רשות. והם שאין עליו איסור לאו של שבועה, שנאמר 'איש כי ידור נדר לה' או ישבע שבועה… לא יחל דברו', דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים.
הטעם שהנשבע לעבור על המצוה אין שבועתו חלה (שנאמר 'לא יחל דברו' – אבל מיחל הוא לחפצי שמים), ונדר חל על דבר מצוה (שנאמר 'כי ינדור נדר לה"): סברא היא ש'לה" לא קאי על שבועה אלא על 'כי ידור נדר', לפי שבנדר הוא אוסר הנאת החפץ על עצמו, ואין מאכילים אדם דבר האסור לו, מה שאין כן בשבועה שאומר שלא יקיים המצוה, לא כל הימנו להפקיע עצמו ממצוות שהוא מצווה בהם. לאביי: נדר היינו כשאמר 'הנאת סוכה עלי', לרבא: בלשון זה אינו נאסר לישב בה, שהרי מצוות לאו ליהנות ניתנו, אלא שאמר 'ישיבת סוכה עלי' [כלומר, שאמר 'קונם סוכה לישיבתה עלי', לתוספות: אף כשאמר 'קונם ישיבת סוכה עלי', שכיון שהזכיר החפץ חל הנדר עליו].
***************
יום שישי י״ז חשון תשפ"ג
מסכת נדרים דף י״ז
דף י"ז – ע"א
משנה . יש נדר בתוך נדר – שאם אמר 'הריני נזיר הריני נזיר', חייב לנהוג נזירות על כל קבלה, ומונה שלושים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלושים יום ומביא קרבן, ונלמד מייתור 'נזיר להזיר'.
אין שבועה בתוך שבועה – שאם אמר 'שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל', ואכל, אינו חייב אלא אחת.
'הריני נזיר אם אוכל ככר זה', כל התראה על כזית מחלקת, ומחייבו נזירות אחרת. [נשבע שלא יאכל ככר זה, על כל כזית שהתרו אותו חייב קרבן ומלקות].
'הריני נזיר הריני נזיר' ששנינו שיש נדר בתוך נדר – לרב הונא היינו רק שאמר: 'הריני נזיר היום, הריני נזיר למחר', שכיון שמונה נזירות השניה מיום המחרת ואילך שלושים יום, נמצא שנתחייב מחמת נדר שני יום אחד נוסף על נזירות ראשונה, מיגו שנוסף אותו יום חל עליו נזירות ל' יום, שאין נזירות פחותה מכך. לשמואל – אפילו אמר 'הריני נזיר היום הריני נזיר היום' למדים מ'נזיר להזיר' שנזירות חלה על נזירות.
דף י"ז – ע"ב
באותו אופן ששנינו שיש נדר בתוך נדר שנינו שאין שבועה בתוך שבועה, לשמואל: נדר בתוך נדר היינו שאמר 'הריני נזיר היום הריני נזיר היום', ובאופן זה בשבועה – שאמר 'שבועה שלא אוכל תאנים', וחזר ואמר 'שבועה שלא אוכל תאנים'. לרב הונא: נדר בתוך נדר היינו שאמר 'הריני נזיר היום הריני נזיר למחר', ובאופן זה בשבועה – שאמר 'שבועה שלא אוכל תאנים', וחזר ואמר 'שבועה שלא אוכל תאנים וענבים', ואין השבועה השניה חלה, כיון שכבר אסור בתאנים.
'שבועה שלא אוכל תאנים', וחזר ואמר 'שבועה שלא אוכל תאנים וענבים' – כוונתו בשבועה השניה שלא אוכל תאנים וענבים כאחת, ולרבא מיגו שחלה השבועה על הענבים חלה גם על התאנים שכבר אסור בהם. אמנם אם אכל תאנים, והפריש קרבן, וחזר ואכל ענבים, הרי הענבים חצי שיעור ואין מביאים קרבן על חצי שיעור, אבל אם אכל תאנים וענבים בהעלם שבועה הראשונה, והתרו בו משום שניה לוקה. ולרב הונא – כיון שאין השבועה חלה על התאנים, ולא נשבע על הענבים אלא עם תאנים, אין השבועה חלה כלל.
מי שנזר שתי נזירות, מנה את הראשונה, והפריש קרבן, ונשאל עליה – עלתה לו שניה בראשונה. לפי רב הונא היינו שאמר 'הריני נזיר היום הריני נזיר למחר', ועלתה לו שניה חוץ מיום האחרון, וכן במקבל עליו שתי נזירות בבת אחת, שאמר 'הרי עלי שתי נזירות'. (ולהלן דף י"ח. אמר רבא ש'אם אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום' ונשאל על הראשונה גם לרב הונא חלה השניה).
***************
שבת קודש י״ח חשון תשפ"ג
מסכת נדרים דף י״ח
דף י"ח – ע"א
'נזיר להזיר' – נדרש שנזירות חלה על נזירות, שלולי הפסוק היינו אומרים שמה בשבועה החמורה שנאמר בה 'לא ינקה' אין שבועה חלה על שבועה, נדר הקל לא כל שכן.
נזירות חלה על נזירות – לשמואל היינו שאמר: הריני נזיר היום הריני נזיר היום. לרב הונא (שאין צריך לימוד לאומר 'הריני נזיר היום והריני נזיר למחר' שפשוט שמשום יום הנוסף צריך למנות שלושים יום) – כגון שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת, שמונה שתי נזירות חלוקות, ועל כל ל' מגלח ומביא קרבן. [י"א שגם בנדר ש'קונם עלי ככר זה קונם עלי ככר זה' אם אכלו חייב ב', אך לשיטת הר"ן אינו חייב אלא אחת. הנדרים חלים על השבועות, שהנשבע לאכול ככר זה ואח"כ אסר עליו בקונם אסור לאוכלו, כשם שהנדר חל על מצוה משום שאיסור חפצא הוא. ואפשר שגם אם נשבע שלא לאכול ככר זה, ואח"כ אסר עליו בנדר, אם אכלו חייב שתיים. אך אין שבועה חלה על נדר, שאם אסר עליו ככר בנדר, וחזר ונשבע שיאכל אסור לאוכלו, וכן אם נשבע שלא יאכל, אם אכלו אינו עובר אלא משום בל יחל, והגם שהנדר הוא על החפץ והשבועה הוא על הגברא – נדר הוא גם על הגברא, ש'לא יחל' הוא איסור גברא].
האומר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ששנינו במשנה שאינו חייב אלא אחת, יש לדייק מהלשון 'אלא אחת', ולא 'חייב אחת' – שאם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו.
דף י"ח – ע"ב
משנה . לתנא קמא דמתניתין נדרים שיש לפרשם לחומרא או לקולא – כל שלא פירש אחר כך כוונת דבריו מפרשים לחומרא, ולרבי אליעזר ברבי צדוק מפרשים לקולא (וקיי"ל נדרים לחומרא), וכן נחלקו בספק נזירות אם להחמיר או להקל.
סתם נדרים להחמיר, כגון שאמר 'הרי עלי כבשר מליח' או 'כיין נסך', אם פירש שכוונתו של קרבנות – אסור, של עבודה זרה – מותר, סתם – אסור. 'הרי עלי כמעשר', אם פירש שכיון למעשר בהמה – אסור, שדבר הנדור הוא שהוא קוראו עשירי ואסור לכל עד שיקרבו מתיריו, כמעשר גורן – מותר, סתם – אסור.
הרי עלי כתרומה – פירש שכוונתו כתרומת הלשכה – אסור, כתרומת הגורן – מותר. סתם – לרבי מאיר אסור, לרבי יהודה: סתם תרומה ביהודה היינו תרומת הלשכה, שהיו קרובים לבית המקדש והיו קורין גם לתרומת הלשכה תרומה, וסתם נדרים להחמיר, וסתם תרומה בגליל היינו תרומת גורן ומותר, שהיו רחוקים מירושלים ולא היו מכירים בתרומת הלשכה.
הרי עלי כחרם – כל שלא פירש שכוונתו לחרם של כהנים, תולים בחרמי שמים ואסור. לרבי אליעזר בר צדוק הסובר שסתם נדרים להקל – ביהודה מותר, שמכירים כהנים שביניהם, ושמא נתכוון לחרמי כהנים, ובגליל שלא היו מכירים בחרמי כהנים כוונתו לחרמי גבוה ואסור.
שנינו שספק נדרים להחמיר, ומאידך שנינו שסתם נזירות להקל –לרבי זירא: משנתנו כחכמים שסוברים שאדם מכניס ממונו לספק, ולכן המקדיש חייתו או בהמתו הקדיש את הכוי, ולדבריהם גם גופו מכניס לספק. והמשנה שסתם נזירות להקל כרבי אליעזר הסובר שלא הקדיש הכוי משום שאינו מכניס ממונו לספק, וכל שכן שאינו מכניס גופו לספק.
***************