
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שלישי י״ד חשון תשפ"ג
מסכת נדרים דף י״ד
דף י"ד – ע"א
מה ששנינו במשנה 'ואלו מותרין, חולין שאוכל לך' מיותר, שהרי פשוט הוא, ולא נצרך לדיוק שאם אמר 'לא חולין שאוכל לך' שאסור, וכרבי יהודה הסובר שמכלל לאו אתה שומע הן – שהרי כבר שנינו זאת בפרק קמא, אלא נשנה אגב השאר. ולרבינא כך מתפרשת תחילת המשנה: ואלו מותרין כחולין, האומר כבשר חזיר כעבודת כוכבים וכו'. ופרכוהו, שאם ללמד שהמתפיס בדבר האסור הרי הוא כחולין ואינו צריך התרה אף מדרבנן, הרי שמענו זאת מכך ששנינו בסיפא שצריך התרה מדרבנן, הרי שבאופנים שברישא אין צריך.
'איש כי ידור נדר לה" – דווקא התפיס נדרו בדבר הנדור, ובא הפסוק למעט שאם התפיס בדבר האסור אינו חל (ואפילו עם הארץ אינו צריך שאלה מדרבנן), שלהתפסה בדבר הנדור אין צריך מקור, שכשאמר 'ככר זה כקרבן' ודאי אסור שלא גרע מידות נדרים. והייתור 'לאסור איסר על נפשו' מלמד שאפילו אם התפיס בדבר האסור מחמת נדר רק לו לבד, כגון שאסר על עצמו לאכול כיום שמת בו אביו או רבו שנדר מלאכול באותו היום. [וכן נשמע מכך שאף שבלי נדרו לא היה אוכל באותו יום מחמת צערו, אף על פי כן אם מתפיס בו נחשב שמתפיס בדבר הנדור, כיון שאסור לאכול באותו יום מחמת נדרו. ודווקא בנדר מועילה התפסה, שאיסור חפצא הוא ומתפיס חפץ בחפץ, אבל שבועה שהוא אוסר עצמו מן החפץ, כשאמר 'זה כזה' לא אמר כלום, ודלא כסובר שהתפסה בשבועה מועילה לענין איסור ורק לענין קרבן ומלקות אינה כשבועה].
האומר לאשתו הרי את עלי כאימא ששנינו במשנה צריך שאלת חכם, ופותחים לו פתח ממקום אחר, היינו מדרבנן, שמדאורייתא לא אמר כלום כיון שהתפיס בדבר האסור, ולרבא הדברים אמורים רק בעמי הארץ, אבל תלמידי חכמים אינם צריכים שאלה.
דף י"ד – ע"ב
היה ספר תורה בידו ונשבע במה שכתוב בה – הוי שבועה, שדעתו על השמות הכתובים בה, וללשון ג' כן הוא גם אם אמר 'בה' אף שלא אמר 'במה שכתוב בה'. [ולהראב"ד גם נדר חל באופן זה, שהשמות הם כדבר הנדור שנתקדש בהכנתו וכוונתו].
היה ספר תורה מונח לפניו ונשבע 'בה' – לא אמר כלום, שדעתו על הגוילים, ועם הארץ צריך שאלת חכם מדרבנן להתיר נדרו, מפני שאם אמר 'בה ובמה שכתוב בה' – הוי שבועה, שכיון שאמר 'בה' כבר הזכיר הגוילים, ובהכרח כשאמר 'במה שכתוב בה' דעתו על האזכרות שבה, ולפי לשון ב' וג' גם אם נשבע רק 'במה שכתוב בה' אע"פ שלא אמר 'בה ובמה שכתוב בה' הוי שבועה.
***************
יום רביעי ט״ו חשון תשפ"ג
מסכת נדרים דף ט״ו
דף ט"ו – ע"א
משנה . קונם שאני ישן, שאני מדבר, שאני מהלך – אינו עובר בבל יחל, שנדרים הם איסור חפצא. ולדעת רבינא עובר בבל יחל מדרבנן.
קונם עיני בשינה (בלא הגבלת זמן), אף על פי שאסר עליו איסור חפצא אין הנדר חל, כיון שאי אפשר לקיימו. ואם אמר שבועה שלא אישן שלשה ימים – כיון שאי אפשר לקיים השבועה הרי נשבע לשוא, ומלקים אותו, ויכול לישן לאלתר.
'קונם עיני בשינה היום' – הרי הוא בבל יחל מדאורייתא. 'קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום' – מותר לישן היום, ואין חוששים שישן למחר. 'קונם שינה היום אם אישן למחר' – לרב יהודה אמר רב אל ישן היום, שמא ישן למחר, כיון שיום המחרת אינו עיקר האיסור אלא תנאי ליום ראשון אינו נזהר בו, ולרב נחמן מותר לישן היום, ואין חוששים שמא ישן למחר. [והלכה כרב יהודה].
'קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג' – הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח. [ואם נהנית ממנו – לדעת הר"ן היא לוקה ולא הוא, שהרי לא עשה שום איסור, ולפי הרמב"ם היא אינה לוקה שכיון שלא נדרה לא שייך בה 'לא יחל דברו', והוא לוקה אם ההנה אותה]. לא הלכה לפני הפסח – לפי רב יהודה לא תהנה ממנו עד הפסח, שמא תלך עד החג, שאין אדם נזהר בתנאי הנדר כיון שאינו עיקר הנדר.
דף ט"ו – ע"ב
האומר לאשתו 'קונם שאני משמשך' – אין הנדר חל אפילו מדרבנן, כיון שמשועבד לה מן התורה, ואף שקונמות מפקיעים מידי שעבוד, אלמו רבנן לשעבוד האשה.
אמר: 'הנאת תשמישך עלי' – אף שלא אסר חפצא ואין בו ממש חל הנדר מדרבנן וכדברי רבינא. [אף שיש עליו מצוה דאורייתא של פריה ורביה ומצות עונה – יש כח לחכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה. ולא שייך כאן לומר מצוות לאו ליהנות ניתנו – שרק המצווה עצמה אינה נחשבת להנאה, אך כאן הגוף נהנה בשעת קיום המצוה].
משנה . שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך – אסור, שאיסור שבועה הוא איסור גברא וחל אפילו על דבר שאין בו ממש.
'קרבן לא אוכל לך' – מותר, שאם כוונתו להישבע בחיי קרבן שלא יאכל – אין שבועה תופסת בקרבן, ואם כוונתו לנדור – הרי לא נדר אלא מה שלא יאכל.
'הא קרבן שאוכל לך' – מותר, שנשבע בחיי קרבן ואינה שבועה.
'לא קרבן לא אוכל לך' – לרבי מאיר מותר, שסובר שאין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן, ולרבי יהודה אסור שנשמע מדבריו שמה שאוכל יהא כקרבן.
***************