לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי כ״ט חשון תשפ"ג

מסכת נדרים דף כ״ט

דף כ"ט – ע"א

המקדש אשה ואומר: היום את אשתי ולמחר אי את אשתי – אינה יוצאה בלא גט. לרב המנונא – היינו כדברי בר פדא שבכל קדושה אומרים: קדושה להיכן הלכה. לרבא – גם לעולא, שאמנם קדושת דמים פקעה בכדי, אבל לא קדושת הגוף, ואישות כקדושת הגוף. לאביי – גם קדושת הגוף פקעה בכדי. [ולדבריו אפשר שגם באשה יוצאת למחר בלא גט, אך יותר מסתבר שבזה מודה אביי, ורק בהקדש כיון ששייך בו קדושת דמים היוצא בכדי גם קדושת גוף פקעה בכדי, וכן כל קנין שאינו עולמית בכלל קנין פירות הוא ואינו קנין הגוף, מה שאין כן אשה לא שייך בה קנין דמים אלא קנין הגוף לכן אי אפשר שיהיה בה קנין לזמן].

האומר: 'הרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו' – לבר פדא ורב המנונא גם אחר שיקצצו צריכים פדיון, שאין קדושתם פוקעת בכדי. [ואף לסוברים שהכוונה לקונם ולא לקרבן, כיון שקונם כללי הוא, שאסרם על כל העולם, דינם כהקדש שאין קדושתם פוקעת בכדי, אבל קונם פרטי שאסר עד זמן פלוני איסורו קל ופוקע בכדי].

האומר 'שור זה עולה כל שלושים יום ולאחר שלושים יום שלמים' – לאביי בדעת עולא שאף קדושת הגוף פקעה בכדי – כל שלושים היא עולה ולאחר שלושים שלמים. ולרבא בדעת עולא שבקדושת הגוף מודה שאינה פוקעת, וכן לבר פדא שקדושה לא פקעה בכדי – אפילו אם אמר שיהא שלמים כל שלושים יום ואח"כ עולה אף שקדושת עולה חמורה משלמים אין קדושת שלמים פוקעת בכדי.

הקדישה לדמי עולה ושלמים, שאמר על בהמה בעלת מום [שאם הקדיש תמימה אינה יוצאת מידי מזבח] שיהיו דמיה לעולה עד שלושים יום, ואח"כ תהא עליה קדושת דמי שלמים: לעולא שקדושה פוקעת בכדי – עד שלושים יום דמיה לעולה ואח"כ דמיה לשלמים, לבר פדא שגם קדושת דמים אינה פוקעת בכדי – היינו רק אם פדה אחר ל' יום. [והחידוש הוא: אע"פ שבשעה שהקדישה לדמי שלמים לא היה ראוי לחול מפני קדושת עולה שעליה שאינה פוקעת בכדי – שקדושת שלמים תלויה ועומד שאם תפדה תחול].

דף כ"ט – ע"ב

האומר לאשה התקדשי לי לאחר שלושים יום – מקודשת אף שכבר נתעכלו המעות קודם, ששעבוד המעות קיים, ואם חזרה בו קודם לכן – נחלקו אמוראים אם נתבטל הקידושין. ואם קידשה בשטר ונקרע קודם שלושים יום – לכו"ע אינה מקודשת.

האומר על בהמה שלאחר שלושים יום תהיה עולה – הרי היא עולה לאחר שלושים יום אפילו אם חזר בו קודם לכן, גם לסובר שהאומר לאשה התקדשי לי לאחר שלושים יום יכולה לחזור בה, שאמירה לגבוה היא כקניין מסירה מעכשיו להדיוט. [ולפי זה האומר סלע זו לצדקה לאחר ל' יום אינו יכול לחזור בו, שאמירה לצדקה היא כקניין מעכשיו, ולדעת הרשב"א אפשר דהיינו רק לבר פדא הסובר שאין קדושת דמים פוקעת בכדי, שלדעתו בהכרח מוכח כן בברייתא מ'שור זה עולה' וכו', אבל לרבא ואביי שקדושת דמים פוקעת בכדי אפשר לדחוק שאין ראיה מהברייתא, ואמירה לגבוה אינה כנתינה מעכשיו, והביא שהיא מחלוקת בירושלמי].

***************