לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי ל׳ חשון תשפ"ג

מסכת נדרים דף ל׳

דף ל' – ע"א

הנותן שתי פרוטות לאשה, ואמר לה: באחת התקדשי היום, ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשך – הסתפק רב הושעיא אם חלים הקידושין שלאחר הגירושין, כיון שאינם יכולים לחול עכשיו שהרי היא מקודשת, וגם לבר פדא שהאומר נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו כשפודם חוזרות וקדושות – היינו דווקא כשפדה הוא, ולא אם פדו אחרים ויצאו לרשותם, והאשה מזמן שנתגרשה יצאה מרשות הבעל. [ואמנם נכנסה לרשות עצמה, אך אין לומר שחזרה וקידשה לו עצמה – שאין היא יכולה להכניס את עצמה לרשותו, שנאמר 'כי יקח איש אשה' שהיא מסכימה שהוא יקח אותה ולא שתילקח אשה לאיש. וכאן לא נפשטה האיבעיא, אך הרשב"א והרמב"ם פסקו שמקודשת אחר גירושין].

משנה  . הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה, ומיורדי הים שאסור – י"א שאין הכוונה לאלו שהולכים מעכו ליפו, אלא הכוונה למי שדרכו לפרש. הנודר מיושבי יבשה – אסור מיורדי הים, שסופם לעלות ליבשה, ולא רק מאלו שהולכים מעכו ליפו, אלא אפילו מאלו שדרכם לפרש לים, שגם הם בכלל הולכי יבשה [כן הוא לשתי הלשונות. קרן אורה].

[א. הלכה כלישנא בתרא לחומרא, שהנודר מיורדי הים אסור גם בהולכים מעכו ליפו, והנודר מיושבי היבשה אסור גם במפרש לים, ודווקא אם רגיל לירד מעכו ליפו או שירד בשעת הנדר. ב. בירושלמי נחלקו אם נדר מיורדי הים לאחר ל', ויש שנעשה יורד ים או יושב יבשה קודם ל', אם הולכים אחר שעת אמירת הנדר או אחר שעת חלותו, ולהלכה: לפי הירושלמי הולכים אחר שעת האמירה, ולפי הר"ן אין הלכה כן. ג. בירושלמי איבעיא אם היורד לים לטייל נחשב יורד ים].

דף ל' – ע"ב

משנה . הנודר מרואי חמה – אסור אף בסומים, שכיון שלא אמר 'מן הרואין' לא נתכוין אלא ממי שהחמה רואה אותו, ולהוציא דגים ועוברים.

משנה . הנודר משחורי הראש – אסור בכל האנשים גם בקרחים ובעלי שיבה, שכיון שלא אמר 'מבעלי שיער' נתכוון לאנשים שראשם בדרך כלל מכוסה ולפעמים מגולה, ואי אפשר לתארם לא במכוסי הראש ולא במגולי הראש, ומותר בנשים – שנקראות מכוסי הראש, ובקטנים – שנקראים מגולי הראש.

משנה . הנודר מן הילודים (שנולדו כבר) מותר בנולדים (שעתידים להיוולד), שכך הוא לשון בני אדם. הנודר מן הנולדים – לחכמים אסור אף בילודים, שבלשון בני אדם 'נולדים' כולל שניהם, ונתכווין לכל מי שדרכו להיוולד ולהוציא עופות ודגים, ולרבי מאיר מותר בילודים, שבלשון בני אדם אין קורים נולדים אלא לעתידים להיוולד. אמנם בלשון התורה בין 'ילודים' ובין 'נולדים' משמע שניהם.

***************

יום שישי א׳ כסלו תשפ"ג

מסכת נדרים דף ל"א

דף ל"א – ע"א

משנה . הנודר משובתי שבת ומאוכלי שום בלילי שבת – אסור בישראל ובכותים, ומותר בעכו"ם אפילו באלו השובתים, שנתכווין לאלו המצווים ועושים. הנודר מעולי ירושלים – מותר בכותים, שאמנם הם מצווים אך אינם עושים.

משנה . קונם שאיני נהנה לבני נח – מותר בישראל ואסור בעכו"ם, שכיון שנתקדש אברהם אבינו נקראים ישראל על שמו ולא על שם נח.

משנה . קונם שאיני נהנה לזרע אברהם – אסור בישראל ומותר בעכו"ם אפילו בזרע ישמעאל, שנאמר 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ומותר גם בבני עשיו, שנאמר 'ביצחק' – ולא כל יצחק.

משנה . קונם שאיני נהנה מישראל – לוקח ביותר ומוכר בפחות. [ואפילו נכסים שקנה לאחר מכאן, כיון שאסר על עצמו שלא יהנה ממנו, אך אם אסר על עצמו הנכסים – אסר רק הנמצאים בשעת הנדר]. קונם שישראל נהנים לי – לוקח בפחות ומוכר ביותר אם מוצא מי שיקנה וימכור לו בכך. שאיני נהנה להם והם לי – הנדר חל, ואין אומרים שאינו חל כיון שאינו יכול לעמוד בכך, שיכול לקנות ולמכור לעכו"ם.

מה ששנינו שכקונה בשוויו המוכר והלוקח נהנים – היינו במכר ממוצע, אבל בזבינא חריפא שקופצים עליו לוקחים – אפילו שוה בשוה הרי זו הנאת לוקח ולא המוכר, ובזבינא דרמי על אפיה – הרי זו הנאת מוכר ולא של לוקח.

דף ל"א – ע"ב

הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו: בזבינא חריפא שקופצים עליו לוקחים – אפילו מוכרו בשוויו הרי זו הנאת לוקח ולא המוכר, ולכן בהליכתו חייב כשואל, ובחזרתו פטור מפני שהוא שומר שכר. סרסור – גם בחזרה חייב, שאם ימצא אז לוקח ימכרנו לו. בזבינא דרמי על אפיה – הרי זה הנאת מוכר ולא של הלוקח. מכר ממוצע – בשוויו הרי זו הנאת שניהם, מכירה ביוקר – הנאת מוכר, מכירה בפחות – הנאת לוקח.

משנה . קונם שאני נהנה לערלים – מותר בערלי ישראל ואסור במולי עכו"ם. שאני נהנה למולים – אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא על שם עכו"ם, שנאמר 'כי כל הגוים ערלים' וגו'.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה – שנתגנו בה רשעים.

גדולה מילה: שנכרתו עליה י"ג בריתות, שדוחה את השבת החמורה, שדוחה את הנגעים, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו, ששקולה כנגד כל המצוות.

רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה למשה הצדיק עליה אפילו מלא שעה.אמר רבי: חס ושלום שנתרשל משה מן המילה, אלא כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשוב למצרים לא היה יכול להתעכב וממילא לא מל מפני הסכנה, אלא נענש מפני שהתעסק במלון תחילה [שהיה קרוב למצרים, ויכל למול בלא חשש סכנה].

***************

שבת קודש ב׳ כסלו תשפ"ג

מסכת נדרים דף ל"ב

דף ל"ב – ע"א

רשב"ג אומר: לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר 'כי חתן דמים אתה לי', וזהו התינוק שנעשה חתן ע"י הברית.

בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא מקום המילה, וביקש משה רבינו להורגן, ויש אומרים שהרג את חמה, אלא שיש עוד אחד, או שנשאר חילו.

רבי אומר, גדולה מילה: א. שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו, ולא נקרא 'תמים' אלא על שם מילה. ב. ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה. ג. שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', ולר' אליעזר הפסוק עולה על תורה.

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים אחזתו רעדה – שמא יש בו דבר מגונה, כיון שאמר לו 'ואתנה בריתי ביני ובינך' נתקררה דעתו.

'ויוצא אותו החוצה' – אמר לפניו: רבש"ע, הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד. אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, אין מזל לישראל.

כל המתמים עצמו הקדוש ברוך הוא מתמים עמו – שנאמר: 'עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם', ושעה עומדת לו – שנאמר 'התהלך לפני והיה תמים… והיית לאב המון גוים'.

כל המנחש לו נחש – מידה כנגד מידה, ושאינו מנחש אלא בוטח בהקב"ה – מידה כנגד מידה מכניסים אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולים להיכנס בה, שנאמר 'כי לא נחש ביעקב… כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל – שמלאכי השרת ישאלו לישראל מה פעל אל.

אברהם אבינו נענש שנשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים – לרבי אלעזר: מפני שהוליך תלמידי חכמים למלחמה, שנאמר 'וירק את חניכיו ילידי ביתו'. לשמואל: מפני שהרבה להרהר על מידותיו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר 'במה אדע כי אירשנה'. לרבי יוחנן: שהפריש בני אדם מלהיכנס תחת כנפי השכינה, שאמר למלך סדום: 'תן לי הנפש והרכוש קח לך'.

'וירק את חניכיו ילידי ביתו' – לרב: הוריקן בתורה [י"א שזרזם, וי"א שהוריקם מהתורה בכך שהוליכם למלחמה], לשמואל: הוריקם בזהב – שנתן להם הרבה זהב כדי שילכו למלחמה.

'שמנה עשר ושלש מאות' – י"א אליעזר כנגד כולם, וי"א שהוא אליעזר ששמו בגימטריא כך.

'עקב אשר שמע אברהם בקולי' – 'עקב' גימטריא קע"ב שנה הכיר אברהם את בוראו, והיינו משהיה בן ג'.

דף ל"ב – ע"ב

'השטן' בגימטריא שס"ד, וימות החמה שס"ה, שיום אחד אין לו רשות להשטין – ביום הכיפורים.

נאמר 'אברם' ונאמר 'אברהם' – בתחילה המליכו הקדוש ברוך הוא על רמ"ג אברים שהם ברשותו להיזהר מעבירה, אבל לא על שתי עיניים ושתי אזנים וראש הגויה שאינם ברשותו, ואחר שנימול המליכו גם עליהם – רמ"ח אברים.

'עיר קטנה (הגוף) ואנשים בה מעט (אברים), ובא אליה מלך גדול וסבב אותה (יצר הרע), ובנה עליה מצודים וחרמים (עוונות), ומצא בה איש מסכן וחכם (יצר טוב), ומילט הוא את העיר בחכמתו (תשובה ומעשים טובים), ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא (שבשעת יצר הרע אין זוכרים יצר הטוב).

'החכמה תעוז לחכם' – תשובה ומעשים טובים, 'מעשרה שליטים' – שתי עיניים ושתי אזנים ושתי ידיים ושתי רגלים וראש הגויה ופה, השולטים באדם.

'והוא כהן לאל עליון' – ואין זרעו כהן, שרצה הקב"ה להוציא כהונה מ'שם', כיון שהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם.

הדרן עלך פרק ארבעה נדרים

***************