לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שני ב׳ טבת תשפ"ג
מסכת נדרים דף ס״ב
ביום מסוגל זה נא להשתתף במגבית חנוכה להוצאות הכרוכות במפעל זה סיכומי הדף היומי – מחודדים להרבות תורה בישראל ובזכות זה תתברכו בניסים ונפלאות כמו שנעשה לאבותינו בזמן הזה
דף ס"ב – ע"א
הוקפלו רוב המקצועות – התאנים שנשארו בשדה מותרות משום גזל, ופטורות מן המעשר, שהתייאשו מהם בעליהם והם הפקר, וכן נהגו כמה מהתנאים לאכול מהם, אך רבי יוסי בר יהודה החמיר על עצמו ולא אכל אף אחר שאמרו הבעלים: מדוע אינכם אוכלים, שחשש שמא אמר זאת מתוך רוע לב, שהתכוון להתלונן על אלו שכן אכלו.
רבי טרפון אכל ממה שנשאר אחר שהוקפלו המקצועות, ותפסו בעל השדה לתוך שק ורצה להשליכו לנהר, שסבר שהוא זה שגנב ממנו ענבים במשך כל השנה, ואמר רבי טרפון: אוי לו לטרפון שזה הורגו, והניחו וברח. וכל ימיו היה רבי טרפון מצטער שנשתמש בכתרה של תורה, שעונשו שנעקר מן העולם ק"ו מבלשצר שמת עקב שנשתמש בכלי קודש אחר שנעשו כלי חול. ואף שמותר לתלמיד חכם להשתמש בכתרה של תורה להפטר מדבר שאינו חייב בו, מ"מ כיון שבעל השדה חשד בו גם אחר שנודע לו שהוא רבי טרפון, ולא הניחו רק משום כבוד תורתו – רבי טרפון שהיה עשיר גדול היה לו לפייסו בממון.
'לאהבה את ה' אלוקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו' – שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנה שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא.
עשה דברים לשם פעלםודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו.
מותר לתלמיד חכם להודיע שהוא תלמיד חכםבמקום שאין מכירים אותו, כדי שיפסקו דינו תחילה.
'ובני דוד כהנים היו' –היו חכמים שדינם כמו כהנים, שכהן נוטל חלק בראש, שנאמר 'וקדשתו' – לכל דבר שבקדושה, להיות עולה ראשון לתורה, ולברך ברכת המזון, וליטול מנה יפה ראשון.
דף ס"ב – ע"ב
מותר לתלמיד חכם להודיע שהוא תלמיד חכם ופטור ממיסים -מנת המלך, וכסף גולגולת, וארנונא [-סעודת המלך או שותפות המלך בבהמות].
מותר לתלמיד חכם לומר שהוא עבד לכומר עובדי האששעבדיו פטורים ממיסים, ואינו כמודה בעבודת כוכבים, שמוכח שאמר כן רק להפטר ממיסים, ואף שהם סבורים שכוונתו לע"ז הוא לבו לשמים – שמתכווין שהוא עבד הקב"ה ש'אש אוכלה הוא'.
רב אשי מכר יער לעובדי האש, ואין בזה משום 'ולפני עור לא תתן מכשול', שרוב עצים שקונים הם להסקה ולא לע"ז.
משנה . הנודר 'עד הקציר' – סתם כוונת בני אדם היינו עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים ולא קציר שעורים, אלא אם כן במקומו רגילים לקרות סתם קציר לקציר שעורים. והכל לפי זמן הקציר במקום שהיה בשעת הנדר, אם בהר אם בבקעה.
'עד הגשמים' או 'עד שיהיו גשמים' – אסור עד שתרד רביעה שניה. לרשב"ג – עד שיגיע זמנה של רביעה שניה.
עד שיפסקו הגשמים – לרבי מאיר אסור עד שיצא ניסן, לרבי יהודה עד שיעבור חג הפסח.
הנודר עד הקיץ,והוא בגליל וירד לעמקים – אע"פ שהגיע קיץ בעמקים אסור עד שיגיע קיץ בגליל. [וכן נדר עד הקציר והיה בהר וירד לבקעה – אסור עד שיגיע זמן קציר בהר].
***************
יום שלישי ג׳ טבת תשפ"ג
מסכת נדרים דף ס״ג
דף ס"ג – ע"א
הנודר 'עד הגשמים' – לת"ק אסור עד שתרד רביעה שניה, ולרשב"ג עד שיגיע זמנה של רביעה שניה. אמר 'עד הגשם' – לכו"ע אסור עד שיגיע זמנה של רביעה שניה. [כיון שאין זמן קבוע לתחילת הגשם לא מכניס אדם נפשו לספק, ודווקא בהוסיף ואמר 'עד הגשמים' במקום לומר 'עד הגשם' סברו חכמים שהתכווין עד שירדו גשמים].
זמן רביעה: לרבי מאיר: ראשונה לשאול ותן טל ומטר – ג' חשון, שניה לנודר עד הגשמים – ז' חשון, שלישית לתענית יחידים אם לא ירדו – כ"ג חשון. לרבי יהודה: ז' י"ז כ"ג. לרבי יוסי: ז' כ"ג ור"ח כסלו. [לשיטת אחרים: אמר 'עד הגשם' אסור עד רביעה ראשונה, לחכמים עד שתרד, ולרשב"ג עד זמנה].
משנה . 'קונם יין שאיני טועם השנה' או 'שנה זו' – נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה. [אבל אמר 'שנה' – לרשב"א אין חודש העיבור בכלל, כיון שלא הוקבע נדרו לשנה זו דווקא, אע"פ שהוא בבל תאחר אם לא קיים נדרו בשנה זו, מ"מ אם לא נהג איסורו בשנה זו משלימו לשנה הבאה הפשוטה. ואפילו אומר 'שנה אחת מיום זה' אין חודש העיבור בכלל. להר"ן – אמר 'שנה אחת מיום זה' חודש העיבור בכלל, וחוכך כן גם באומר 'שנה' סתם כיון שהנדר חל מיד ואם פשע אין לו תשלומים. המשכיר בית חבירו לשנה ונתעברה השנה – לרשב"א אם אמר 'השנה' או 'שנה זו' נתעברה לשוכר, אך אין לו י"ג חודש רק בעומד בתחילת השנה, שאם עומד באמצעה הרי יש לו רק עד ראש השנה. להר"ן – כל שהיתה השכירות קודם לחודש העיבור ואמר 'שנה אחת מיום זה' יש לו י"ג חודש].
נדר 'עד ראש אדר' – לרבי יהודה: היינו עד ראש אדר הראשון. לרבי מאיר: אם לא ידע שהשנה מעוברת – עד ראש אדר הראשון, ואם ידע – עד ראש אדר השני. [והלכה כרבי יהודה, ובאדר ראשון כותבים בשטרות 'אדר' סתם, והכותב באדר ב' אדר סתם השטר מוקדם ופסול].
'עד סוף אדר' – עד סוף אדר א' [לרבי יהודה, ולרבי מאיר בלא ידע מהעיבור, ויש גורסים שאסור עד סוף אדר ב', ואף לרבי יהודה – ששני האדרים כחודש אחד].
דף ס"ג – ע"ב
משנה . 'קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח' – לרבי יהודה נתכוון עד לליל פסח, שעה שהדרך לשתות יין. 'בשר שאיני טועם עד הצום' – נתכוון עד לפני ליל הצום שדרך לאכול בשר בסעודה המפסקת. לרבי יוסי בנו – הוא הדין ב'קונם שום שאיני אוכל עד שתהא שבת' שנתכוון עד ליל שבת, שעה שדרך בני אדם לאכול שום. [לרמב"ן אין הלכה כדבריהם, שאין מוכח שזו כוונתו, ולהרא"ה הלכה כדבריהם].
'קונם שאני נהנה לך אם אין אתה נוטל לבנך כור חטים וב' חביות יין': לת"ק – יכול להפר שלא על פי חכם, כיון שנדרת לכבודי זהו כבודי. לרבי מאיר – אסור עד שיטול. 'קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור חיטם וב' חביות יין' – לרבי מאיר אסור עד שיתן, לחכמים יכול לומר: הריני כאילו התקבלתי. היה מסרב לשאת בת אחותו, ואמר 'קונם שהיא נהנית לי לעולם', וכן המגרש אשתו ואמר 'קונם אשתי נהנית לי לעולם' – הרי אלו מותרות ליהנות ממנו, שלא התכוון אלא לאישות. היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו, ואמר 'קונם לביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם' – מותר להיכנס לביתו ולטעום טיפת צונן, שלא נתכוון אלא לשם אכילה ושתיה.
הדרן עלך פרק קונם יין
***************
יום רביעי ד׳ טבת תשפ"ג
מסכת נדרים דף ס״ד
דף ס"ד – ע"א
משנה . פֶּתח בכבוד אביו ואמו – אילו היית יודע שמבזים אביך ואמך על שאתה קל בנדרים [שקורין אותך רשע בן רשע, או שאומרים שלמדת מהם לזלזל בנדרים] – לרבי אליעזר פותחים בו, ולחכמים אין פותחים.
פֶּתח בכבוד המקום – אילו היית יודע כשנדרת שהיית מיקל בכבוד המקום, נחלקו התנאים בדעת רבי אליעזר: לרבי צדוק פותחים בו, ולחכמים בזה לכו"ע אין פוחתים, וטעמם: לאביי – משום שאין נדרים ניתרים יפה, שלא יעיז פניו לומר שאעפ"כ היה נודר הגם שבאמת היה נודר. [וזהו גם טעמם של חכמים החולקים על רבי אליעזר שאין פותחים בכבוד אביו ואמו. ורבי אליעזר סובר שרק בכבוד המקום יש חשש זה]. לרבא – כיון שפתח זה שייך בכל הנדרים יש לחשוש שיתיר אדם לעצמו בלא שאלת חכם. [וזהו גם טעמם של חכמים החולקים על רבי אליעזר כנ"ל, ורבי אליעזר סבר שחשש זה שייך רק בכבוד המקום שהוא פתח לכל הנדרים, מה שא"כ כבוד אב ואם שיש נדרים קלים שאין בהן משום זלזול בכבודם. לפירוש שני בר"ן: רבא מודה לאביי שטעמם של חכמים החולקים על רבי צדוק וסוברים שגם לרבי אליעזר אין פותחים בכבוד המקום הוא מטעם שמא לא יעיז פניו. אלא בא להסביר טעמם של חכמים החולקים על רבי אליעזר ואוסרים לפתוח בכבוד אביו ואמו].
דף ס"ד – ע"ב
מודים חכמים לרבי אליעזר בדברים שבינו לבין אביו ואמו שפותחים בכבודם, לאביי שטעמם של חכמים שאין פותחים בכבוד אביו ואמו מחשש שלא יעיז לומר שהיה נודר אע"פ שמזלזל – בזה אין קיים החשש שהרי כבר התחצף לנדור במקום כבודם. לרבא – כיון שבשאר נדרים אין פותחים בכבוד אביו ואמו ורק באופן זה פותחים בכך, אין לחשוש שיתיר מעצמו.
פתח בנולד, כגון קונם שאיני נהנה מאיש פלוני ונעשה סופר שהכל נצרכים לו, או שהיה משיא את בנו, או קונם בית זה שאני נכנס ונעשה בית הכנסת, ואילו היה יודע שיהיה כך לא היה נודר – לרבי אליעזר פותחים בו, ולחכמים אין פותחים בו, שאינו שכיח ואינו עושה הנדר כטעות. [אבל חרטה שכיחה].
מקורו של רבי אליעזר שפותחים בנולד: שהרי יתרו השביע את משה לשבת בארץ מדין, והקב"ה פתח לו בנולד, שנאמר 'כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך'. ולחכמים: אותם האנשים היו דתן ואבירם ועדיין חיו, שהרי היו בעדת קרח, ו'כי מתו' היינו שירדו מנכסיהם ועני חשוב כמת, ושכיח הוא ואינו נולד.
ארבעה חשובים כמת: עני (כנ"ל), מצורע – שנאמר 'אל נא תהי כמת', סומא – שנאמר 'במחשכים הושיבני כמתי עולם', ומי שאין לו בנים – שנאמר 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי'.
***************