לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום חמישי ה׳ טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ס״ה

דף ס"ה – ע"א

המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפני חבירו, שנאמר 'ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים' – במדין נדרת, שנאמר 'ויואל משה', לך והתר נדריך במדין בפני יתרו. [הטעם: י"א כדי שיתבייש מחבירו שהנדר היה להנאתו, וי"א מפני החשד שחבירו אינו יודע מהיתר. ונפק"מ: בנדר שאינו לטובת חבירו – רק טעם ב' קיים, ובהודיע שאז אינו חושד – רק טעם א' קיים. ובדיעבד אם התירו שלא בפניו נחלקו הראשונים אם מותר, ובמקום מצוה מתירים לכתחילה].

צדקיה ראה את נבוכדנצר אוכל ארנבת חיה, והשביעו נבוכדנצר שלא יגלה זאת, והתירוהו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר [משום דבר מצוה – שהיה מצטער מחמת כן ומתבטל ממלאכת שמים, ושיש להם לקיים מצות המלך], והענישם נבוכדנצר.

משנה . לרבי מאיר יש דברים שהם כנולד ואינם כנולד, ואין חכמים מודים לו – קונם שאני נושא את פלונית שאביה רע, אמרו לו: מת אביה, או אמרו לו: עשה תשובה. קונם לבית זה שאני נכנס שהכלב רע בתוכו, או שהנחש בתוכו, אמרו לו: מת הכלב או שנהרג הנחש. לרב הונא: משום שתולה נדרו בדבר, לרבי יוחנן – היינו באופן שהתברר שכבר בשעת הנדר היה מת, והיה הנדר בטעות, ופרכו דבריו שמהמשנה להלן משמע שכאן התיר רבי מאיר אף באופן שמת אחר כך.

דף ס"ה – ע"ב

משנה . לרבי מאיר פותחים מהכתוב בתורה, כגון המודר לחבירו ממנו אומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על 'לא תקום', 'לא תטור', 'לא תשנא', 'ואהבת', 'וחי אחיך עמך', כיון שאין איסורים אלו חמורים בעיני בני אדם אין חוששים שגם אם נדרו על דעת כן יתבייש ויאמר שקר שלא נדר על דעת כן.

מה ששנינו שפותחים שבזה שאינו מפרנסו עובר ב'וחי אחיך עמך' אף שמוטל על הגבאים לפרנסו, ויכול המדיר ליתן לפרנסים, מ"מ עד שלא בא לידי הגבאי וביקש ממנו לפרנסו חייב לטפל בו.

משנה . פותחים לאדם בכתובת אשתו – אם הדיר את אשתו ומחמת כן צריך לגרשה, שואלים אותו: אילו היית יודע שיהא עליך לפרוע כתובתה כלום נדרת, אם משיב: לא, מתירים לו.

מטלטלים: לבעל חוב – מלווה עצמו נגבים, אבל לא מיתומים. לכתובה: לרבי מאיר – משתעבדים אף לגבות מיתומים. לחכמים – אינם משועבדים אפילו לגבות מבעל עצמו [כיון שאין זמן גבייתה ידוע ושמא לא תגבה לעולם, אין דעתה סומכת אלא על הקרקע].

סידור לבעל חוב: מחלוקת אמוראים האם לומדים מערכין שמסדרים לו – שמניחים לו מיטה ומפץ וכלי אומנותו ומזון י"ב חדש, או אין מסדרים. אך אף לסוברים שמסדרים, גם אם מוותר על הסידור ומשלם כל מה שיש לו, אינו נפטר משאר החוב, וזה מה שאמר רבי עקיבא לזה שהיתה כתובת אשתו מרובה, שאף אם תמכור שער ראשך לשלם כל מה שתוכל, אין מקרעים הכתובה, שאם ימצא לך לאחר מכן תחזור ותגבה השאר. [שלא לומדים מערכין אלא שמסדרים, אך לא שנפטר מהשאר].

***************

יום שישי ו׳ טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ס״ו

דף ס"ו – ע"א

משנה . פותחים בשבתות וימים טובים – אילו היית יודע שאסור להצטער בשבת היית נודר, אם השיב: לא, מתירים לו. בראשונה אמרו שמותר רק בשבתות ויו"ט, עד שלימד רבי עקיבא שנדר שהותר מקצתו הותר כולו [שנאמר: 'ככל היוצא מפיו יעשה' – דווקא כשכולו קיים], ולכן מותר בכל הימים.

'קונם שאיני נהנה לכולכם' – הותר אחד מהם הותרו כולם [ונחלקו לעיל (דף כ"ו) אם מדובר במשנה לשונו או במעמיד]. אך אם פירט כל אחד – מותר רק בזה שהתירו לו, ולרבי שמעון היינו באומר 'קרבן' לכל אחד ואחד, אבל אם כללם בכלל אחד אפילו אמר לזה בלי וא"ו – הותר באחד הותר בכולם [וכן הלכה]. תלאם זה בזה – הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון – האחרון מותר וכולם אסורים, הותר האמצעי – הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור.

אסר על עצמו כל מיני יין או כל מיני בצל מפני שמזיקים לו – ונודע לו שמין אחד אינו מזיק, מותר בו אף בלא התרה, וכיון שמותר בו מותר בכולם.

משנה . פותחים לאדם בכבוד עצמו ובניו – אם הדיר אשתו וצריך לגרשה שואלים אותו: אילו היית יודע שמדברים עליך ועל בנותיך היית נודר, ואין חוששים שיתבייש וישקר.

קונם שאני נושא את פלונית כעורה ונתברר שטעה והיא נאה – מותר, שהוא נדר בטעות. לרבי ישמעאל אפילו נעשית נאה אח"כ, שסובר פותחים בנולד. וכן היה במי שנדר הנאה מבת אחותו מפני שהיא כעורה, וייפה אותה רבי ישמעאל שהחליף שן תותבת שלה לשן זהב משלו, והתירה. ואמר: בנות ישראל נאות הם, אלא שהעניות מנווולתם, וכשמת נשאו עליו בנות ישראל קינה. [והלכה כחכמים שאין פותחים בנולד].

דף ס"ו – ע"ב

אחד הדיר אשתו עד שתטעים תבשילה לרבי יהודה ורבי שמעון – רבי יהודה טעם, באומרו: לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה הקב"ה למחות שמו שנכתב בקדושה משום ספק, אני על אחת כמה וכמה. רבי שמעון לא טעם, וקילל הבעל שימות ושיקראו בניו בני אלמנה, (ועוד) כדי שלא יתרגלו לנדור.

אחד הדיר אשתו עד שתירק ברשב"ג, ורקקה על בגדו. אמר רבינא: כיון שנתכווין לבזותו – לרקוק על בגדו של רשב"ג נחשב בזיון רב, ומותרת.

אחד הדיר אשתו עד שתראה לרבי ישמעאל ברבי יוסי שום דבר נאה בה, ומצא ששמה 'לכלוכית', ונאה לה מאחר שהייתה מלאה מומים.

בן בבל נשא בת ארץ ישראל, ולא הבינה לשונו כשביקש לה לבשל וכו', וכשביקש שתביא שתי בוציני – אבטיחים, חשבה שכוונתו לנרות, ומתוך כעס אמר לה הבעל שתשברם על ראש 'בבא' – מפתן השער, והיא סברה שכוונתו לראשו של בבא בן בוטא, וכך עשתה, ובירכה בבא בן בוטא שבגלל שעשתה רצון בעלה יצאו ממנה שני בנים כמותו.

הדרן עלך פרק רבי אליעזר

***************

שבת קודש ז׳ טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ס״ז

פרק עשירי – נערה המאורסה

דף ס"ז

משנה . נערה המאורסה אביה ובעלה מפירים נדריה, ואין אחד יכול להפר בלי השני. [והוא הדין בקטנה בת י"א. אבל בוגרת אין לה הפרה, שאין לאביה רשות בה, ואין הארוס יכול להפר בלי שותפות האב].

הפר אחד מהן וקיים האחר ושוב שאל על הקמתו והפר לה – אסורה, שכבר נתבטל הפרת הראשון. [לרמב"ן – יכול הראשון לחזור ולהפר יחד עם השני ולהתירה. לרמב"ם – כל שחלה הקמה בין הפרת אחד להפרת השני שוב אינו יכול להפר].

לרבה המקור שנערה המאורסה אביה ובעלה מפירים נדריה הוא מהפסוק 'ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה' – וי"ו מוסיף על ענין ראשון שמיירי בנערה בבית אביה שאביה מפר לה, ומבאר הפסוק שאם נתארס צריך הארוס להפר לה בנוסף להפרת האב. ובהכרח הפסוק מדבר בארוסה ולא בנשואה – שהרי דין נשואה נאמר בהמשך: 'ואם בית אישה נדרה' וגו', ועוד, שנאמר 'תהיה' שהוא לשון קידושין. ובהכרח אין כוונת הפסוק שרק האב יכול להפר ואין לבעל אלא כח הקמה – שא"כ למה נכתבה הפרשה הראשונה ('ואסרה איסר בבית אביה…') שהאב מפר לפנויה, והלא קל וחומר הוא מכך שמפר לבדו כשהיא כבר ארוסה. ובהכרח אין כוונת הפסוק שהארוס מפר לבדו ואין לאב אלא כח הקמה – שא"כ למה נכתבה הפרשה השלישית ('ואם בית אישה נדרה..') שהבעל מפר נדרי אשתו, והלא אם הארוס מפר לבדו קל וחומר לאחר הנישואים.

***************