לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ח׳ טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ס״ח

דף ס"ח – ע"א

לדבי רבי ישמעאל המקור שנערה המאורסה אביה ובעלה מפירים נדריה הוא מהפסוק 'בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה', והפסוק 'ואם היו תהיה לאיש' בא ללמד שאם מת הבעל נתרוקנה הרשות לאב, שמקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה שאב מיפר לבד, וגם לרבה הסובר שהפסוק בא ללמד על ארוסה, עדיין יש לדרוש זאת מהכפילות 'היו תהיה', ומהפסוק 'בין איש לאשתו' דורש רבה שהבעל מיפר נדרים שבינו לבינה. [בנוסף לנדרי עינוי נפש המפורשים בתורה. לדעת הר"ן גם אב מיפר רק נדרים אלו, ולהרמב"ם האב מיפר כל נדרי בתו].

איבעיא בגדר הפרת אב וארוס בשותפות – אם כל אחד מיגז גייז או מיקליש קליש, ונפקא מינה בנדרה משני זיתים, ושמע אחד מהם והפר חלקו, ואכלה, אם לוקה או לא, ולמסקנא: לבית שמאי מיגז גייז, ולבית הלל מיקליש קליש.

דף ס"ח – ע"ב

לא שמע הבעל, או שמע והפר, או לא הפר, ומת ביום שמעו – נתרוקנה רשות לאב. אבל שמע הבעל וקיים, או מת ביום שלאחריו – אין האב יכול להפר.

שמע האב והפר, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב – לא נתרוקנה רשות האב לבעל, ואינו יכול להפר לה. ואף שבשעה שהפר האב עדיין לא שמע הבעל ולא זכה בנדר ובהפרת האב הוקלש מאוד הנדר.

שמע בעלה והפר, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל – נתרוקנה רשות הבעל לאב, ומפר לה. ואף שלא שמע אביה בשעה שהפר בעל, אין אומרים שהוקלש הנדר מאוד ואינו ראוי ליורשו – שמשמת הבעל בטלה הפרתו, וחזר הנדר לתוקפו וראוי לאב ליורשו.

שמע בעלה והפר, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת – אין הבעל יכול להפר, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות. ואף שלא שמע האב כלל מהנדר, אין אומרים שהפרת הבעל הקלישה מאוד הנדר ויוכל לזכות בו להפר לבדו.

שמע אביה והפר, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת: לבית שמאי – חוזר האב ומפר חלקו של בעל, שהפרת שותפות האב והבעל כל אחד מיגז גייז, וכשהפר האב חלקו בלבד וחלק הבעל עדיין קיים כשמת הבעל ראוי לאב לרשת זכות הפרתו. לבית הלל – אין האב יכול להפר חלקו של הבעל, שהפרת אחד מהם מיקלש קליש, וכשהפר האב הוקלש גם חלקו של הבעל ואינו חשוב ליורשו. [חזרה ונתארסה בו ביום – אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה].

***************

יום שני ט׳ טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ס״ט

דף ס"ט – ע"א

נשאלים על הקמה בו ביום, ושוב אפשר להפר הנדר בו ביום, אך אין נשאלים על הפרה, שלא שייך שאלה אלא בהקמה שהוא כעין נדר, ואין אומרים שהוקשה הפרה להקמה.

אמר: 'קיים לכי קיים לכי', ונשאל על הקמה הראשונה – חלה הקמה השניה, אף שלא חלה בשעה שאמרה כיון שהיה כבר מקוים מהקמה הראשונה, מ"מ אחר שנשאל על הקמה הראשונה חלה, וכמו בנשבע שני פעמים, שאם נשאל על שבועה ראשונה חלה שניה.

דף ס"ט – ע"ב

העושה תמורת עולה תמורת שלמים: אם אמר תחול זו ואח"כ תחול זו – לכו"ע תפוס לשון ראשון, שמאחר שחלה תמורת עולה אין יכול לחול עליה תמורת שלמים. אמר 'לא תחול זו אלא אם כן חלה זו' – שניהם חלים, ותרעה הבהמה עד שתסתאב, ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים. אמר 'תמורת עולה תמורת שלמים' – לרבי מאיר נתכוון שתחול זו ואח"כ זו, ולכן היא עולה, לרבי יוסי בודקים אותו שמא נתכוון ששניהם יחולו בבת אחת, ואז תרעה הבהמה עד שתסתאב, ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים.

אמר האב או הבעל: 'קיים לכי ומופר לכי, ולא תחול הקמה אלא אם חלה הפרה', אם לא חלה הפרה לא חלה הקמה, שכך התנה, ואם חלה הפרה שוב לא שייך שתחול הקמה – לרבי יוסי שבמוציא שני דברים נתכוון לשניהם הרי נתכוון גם להקמה וגם להפרה, והקמה אי אפשר שתחול ולכן חלה הפרה, ואף לרבי מאיר כן הוא, שהרי כאן הוסיף שלא תחול ההקמה אם לא חלה ההפרה, וגילה דעתו שמקפיד על חלות ההפרה ולא על ההקמה.

איבעיא בשאמר: 'קיים ומופר ליכי' [שבלא 'ליכי' אין 'קיים' כלום, ולכן הם כלולים יחדיו. ויש גורסים שאמר: 'קיים ליכי ומופר ליכי בבת אחת']–האם כיון שאין שניהם יכולים לחול, לא חל כלום, או שהוא ספק מי משניהם חל, ואפשר שחלה ההקמה וממילא אינו יכול להפר. ופשטו שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, ולא חל כלום, ויכול להפר.

***************

יום שלישי י׳ טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע׳

דף ע' – ע"א

ספיקות בקיום לזמן מסוים: א. אמר 'קיים לכי היום' – האם כוונתו לקיים רק להיום ומופר למחר, או כיון שלא אמר בפירוש שלמחרת יהא מופר, אינו מופר.

ב. אף אם אמר בפירוש: 'קיים לכי היום ומופר לכי למחר' יש להסתפק – האם למחר הנדר מופר, או כיון שההקמה חלה היום שוב אין שייך להפר למחר.

ג. אם נאמר שאין לקיים היום ולהפר למחר – אמר רק 'מופר לך למחר', האם משמע מדבריו שהיום קיים ושוב אין חלה ההפרה למחר, או שמא כוונתו שמהיום הוא מפר למחר ואינו מקים היום.

ד. אם נאמר שכיון שהפר רק למחר אין ההפרה חלה, יש להסתפק בשאמר 'קיים לשעה', האם כוונתו שיהא מופר לאחר שעה, וההפרה חלה כיון שכל היום הוא זמן הקמה והפרה, או כיון שלא אמר כן, לא. ה. אם נאמר שאינו מופר כיון שלא אמר בפירוש שאחר שעה מופר, יש להסתפק בשאמר בפירוש שאחר שעה מופר, האם ההפרה חלה, או כיון שכבר הקים שוב אין יכול להפר. [ולהלכה כל הספיקות לחומרא].

'הריני נזירה' ושמע בעלה ואמר 'ואני' – אינו יכול להפר, כיון שהתפיס בנזירותה גילה דעתו שמרוצה בו, ואף אם נאמר שהמקיים לשעה יכול אחר השעה להפר, כל שאמר סתם 'ואני' הרי זה כאומר שיהא קיים לעולם ולא רק לשעה.

משנה . מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל, שנאמר 'בנעוריה בית אביה' – משמע שאף שמת האב עדיין היא בביתו.

מת הבעל נתרוקנה רשות לאב, שנאמר אחר דין הפרת האב: 'ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה' – משמע שנתארסה לאחד ומת ונתארסה לשני, ומקיש קודמי הויה שניה לקודמי הויה ראשונה שמפר לבדו. ובהכרח היינו בנדרים ששמע אותם הארוס, שאלו שלא נראו לו כבר שמענו מ'בנעוריה בית אביה' שהאב מפר לבדו. [אך אם חזרה ונתארסה – אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה, כמבואר להלן דף ע"א].

דף ע' – ע"ב

יפה כח האב מכח הבעל – שכשמת בעל נתרוקנה רשותו לאב, אך כשמת אב לא נתרוקנה רשותו לבעל. ויפה כח הבעל מכח האב – שאם קידשה שהיא בוגרת, והגיע הזמן לכנסה שמתחייב הארוס במזונותיה (שעברו י"ב חודש מבגרותה, ולכל הפחות ל' יום משנתארסה. וכן נערה שעברו י"ב חודש משתבעוה להינשא), הארוס מפר לבדו, אבל האב לעולם אינו מפר אחר בגרות. ולהלן (דף ע"ג:) יתבאר שזו היא שיטת רבי אליעזר, אבל לחכמים לעולם אין הארוס יכול להפר לבדו.

***************