לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי י״א טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״א

דף ע"א

משנה . ארוסה שנדרה, נתגרשה בו ביום, חזרה ונתארסה בו ביום אפילו למאה – אביה וארוס האחרון מפירים נדריה, שהארוס מפר בשותפות האב נדרים שקדמו לאירוסין.

נערה שיצאה לרשות עצמה על ידי בגרות, או שנשאת ונתגרשה – אין אביה מפר נדריה, וגם הארוס לבדו אינו יכול להפר, שאין הארוס מפר בלי שותפות האב.

ארוס האחרון מפר בשותפות האב אפילו נדרים שנראו לארוס הראשון – כך קיבל שמואל מרבותיו לדייק מהמשנה ששנתה שחזרה ונתארסה 'בו ביום', והיינו מפני שמדובר בשמע הארוס הראשון, ולכן אם כבר עבר היום נתקיים הנדר ושוב אין הארוס השני יכול להפר. והמקור: נאמר 'ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה', ו'עליה' מיותר ללמד זאת.

ארוסה שנדרה ושמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת, ונתארסה בו ביום ואפילו מאה פעמים – אביה ובעלה האחרון מפירים הנדר. לפירוש ראשון בר"ן: – גם לדעת בית הלל הוא, ואף שלדעתם אם לא חזרה ונתארסה, כיון שהוקלש כל הנדר אין אומרים שנתרוקן רשות לאב, ואינו מפר לה, כשחזרה ונתארסה, הארוס השני הוא במקום הראשון ואין הנדר צריך לעבור לרשות אחרת. לפירוש התוספות: היינו רק לשיטת בית שמאי שהפרת האב מיגז גייז, וכיון שנשאר חשיבות בנדר, זוכים בו האב והארוס השני ומפירים אותו בשותפות, אבל לשיטת בית הלל הפרת האב מיקלש קליש את כל הנדר, ואין בו חשיבות לזכות בו, ולכן אין האב יכול להפר אפילו עם בעלה האחרון.

שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל, וחזרה ונתארסה בו ביום – לפירוש ראשון בר"ן: לבית שמאי – הפרת הארוס מיגז גייז חצי הנדר, וכיון שעשה מעשה גמור נסתלק מהנדר כח הפרת ארוס, ואף כשמת ובטלה הפרתו, ולכן האב לבדו מפר הנדר בלא הארוס השני. לבית הלל – הפרת הארוס מיקלש קליש, וכיון שאין כאן מעשה גמור עד שיפר גם האב, זוכה הארוס השני בזכות הפרת הנדר, ולכן אביה ובעלה אחרון מפירים בשותפות. לפירוש התוספות: לבית שמאי – מאחר ששמע הארוס הראשון את הנדר אף אילו לא הפר לו, כיון שכבר זכה בו, שוב אין הארוס השני זוכה בו, אלא האב מפר לבדו. לבית הלל: אף שנראה הנדר לארוס הראשון, הארוס השני זוכה בו, והאב ובעל האחרון מפירים בשותפות, ואף אם כבר הפר הארוס הראשון צריך הארוס השני להפר עם האב, שכיון שמת בטלה הפרתו.

מדברי בית הלל הוכיחה הגמרא כמאמרו של שמואל – שארוס אחרון מפר גם נדרים שנראו לארוס הראשון.

***************

יום חמישי י״ב טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״ב

דף ע"ב – ע"א

איבעיא בארוס שגירש וחזר ואירסה בו ביום אם יכול להפר מה שנדרה לפני הגירושין, אם גירושין כשתיקה – כיון שלא קיים לה, או כהקמה – כיון שידע שאחר שיגרשה לא יוכל להפר לה. אבל אם החזירה ונשאת לו פשוט שאינו מיפר – שאין נשוי מיפר נדרים הקודמים לנישואין. ואם נתגרשה מנישואין וחזר ונתארסה לו – פשוט שאינו מיפר, שכיון שנישאת אין לאביה רשות בה, וארוס לבד אינו לכול להפר בלי האב. [ודווקא בהחזירה באותו יום, אבל אם החזירה למחרת בוודאי אינו מפר, שהרי עבר יום השמיעה, ואף שבסוף היום לא יכול להפר. והספק הוא גם בהחזירה אחר, שאם גירושין כשתיקה יכול הארוס השני להפר. להלכה: לרמב"ן – כיון שלא נפשט הספק יש להחמיר שגירושין כהקמה, לרשב"א – כאן לא נפשט הספק, אך מדברי שמואל לעיל (דף ע"א.) יש להוכיח שגירושין כשתיקה, וכן הלכה].

נדרה והיא ארוסה ונתגרשה ונתארסה בו ביום אפילו למאה – אביה ובעלה האחרון מפירים נדריה, ואם גירושין כהקמה היינו דווקא אם לא שמע הארוס הראשון קודם שגירשה.

דף ע"ב – ע"ב

משנה . דרך תלמידי חכמים להפר כל נדרי בתו הנערה קודם נשואיה – שאחר הנישואין אינו יכול להפר. וכן דרכם שהארוס מפר נדריה לפני הנשואים – שאחר הנישואין אין הבעל מפר נדרים הקודמים.

איבעיא אם אב ובעל וארוס יכולים להפר בלי שמיעת הנדר, ואין להוכיח ממה ששנינו שדרך תלמידי חכמים להפר כל נדרי הבת והאשה לפני הנישואים, ומשמע שמפירים אף שלא שמעו הנדרים – שיש לומר שמתוך שאומרים לה כן היא נזכרת ומפרטת נדריה, ושוב מפירים לה אחר שמיעתם. [ויש גורסים שאמנם האב חייב לשמוע קודם הנישואין ולהפר לה, אבל הבעל יכול להפר קודם הנישואין לכשישמע הנדר, וכשישמע תחול ההפרה אף שעתה כבר נשואה היא, כיון שכבר הפר האב חלקו, ואפשר שאז חלה ההפרה למפרע. ולהלכה מפירים גם בלא שמיעה, כדלהלן דף ע"ג.].

האומר לאשתו 'כל הנדרים שתדורי ממתי שאצא לדרך עד שאבא ממקום פלוני יהיו קיימים' – לא אמר כלום, 'כל הנדרים… יהיו מופרים' – לרבי אליעזר מופרים, ולחכמים אינם מופרים. ואם צריך שמיעה כדי להפר, יש לפרש שמדובר באומר לה שיהיו מופרים לכשישמע אותם, ואינו סומך שיפר כשישמע הנדר – שמא יהא אז טרוד.

האומר לאפוטרופוס: הפר כל הנדרים שנודרת אשתי ממתי שאצא לדרך עד שאשוב – לרבי יאשיה אינו יכול להפר, שנאמר 'אישה יקימנו ואישה יפרנו'. לרבי יהונתן יכול להפר, שבכל התורה שלוחו של אדם כמותו. ואם צריך שמיעת הבעל כדי להפר יש לפרש שמדובר באומר לה האפוטרופוס שהוא מפר לה לכשישמע הבעל [שאף שהאפוטרופוס שמע בשליחות הבעל – כל זמן שהבעל עצמו אינו יכול להפר (כיון שלא שמע) גם שלוחו אינו יכול להפר], ועושה כן הבעל מחמת שחושש שכשישמע הנדר יהא טרוד ולא יפר. [ובמסכת נזיר העמידו ברייתא זו כדעת רבי אליעזר שאפשר להפר קודם הנדר, שלדעת חכמים שאי אפשר להפר – אי אפשר למנות שליח לעשות דבר שהוא עצמו אינו יכול לעשות. ואין להקשות שאם כך יכול הוא עצמו לומר כעת שמפר כל נדריה שתנדור מעתה עד שיחזור – מפני שאז אם ירצה לחזור בו לא יוכל, מה שאינו כך כשממנה שליח, אם יתחרט יוכל לבטל שליחותו].

***************

יום שישי י״ג טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״ג

דף ע"ג – ע"א

'ושמע אישה' – פרט לאשת חרש, שצריך שיהא יכול לשמוע. [אך בעל שיכול לשמוע – אין השמיעה מעכבת, שכל שראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ואף שמהברייתא כאן אי אפשר לפשוט כן – שמא לאו דווקא חרש אלא כל שלא שמע, מדברי רמי בר חמא ומפשטות המשניות שהובאו לעיל יש לפשוט כן].

אין משקים שתי סוטות כאחת, לת"ק – מפני שלבה גס בחבירתה, לרבי יהודה – משום שנאמר 'והשקהּ' (במפיק ה') והרי זה כאילו נכתב 'והשקה אותה' – לבדה.

הפרת בעל לשתי נשיו כאחת: לת"ק שאינו דורש לענין סוטה 'והשקהּ' – לבדה כך אינו דורש 'ואם ביום שמוע אישה יניא אותה' – אותה לבדה, ולרבי יהודה הדורש שם כן – כך דורש 'לבדה' בנדרים. [וכן הדין באב המיפר לשתי בנותיו כאחת. ולהלכה: י"א שמפר לשתיים, ולרמב"ן והר"ן דורשים 'אותה' – לבדה. וכן לענין הקמה אינו מקים לשתיים כאחת].

דף ע"ג – ע"ב

משנה . ארוסה שהגיעה זמנה להינשא וחייב בעלה במזונותיה – לרבי אליעזר הארוס לבדו מפר נדריה, ולחכמים [היינו רבי יהושע] אינו מפר עד שתכנס לחופה. ומהו הזמן: בתולה – בבוגרת ל' יום, ובתנאי שעברו י"ב חודש מבגרותה, ובנערה י"ב חודש. אלמנה – ל' יום.

משנה ראשונה סברו שמשהגיע זמנה להינשא אוכלת בתרומה, לרבה – שיטה אחת היא עם שיטת רבי אליעזר שאמר שמיפר נדריה, כיון שהרי היא קצת ברשותו, שאם לא כן לא היו חכמים מתירים לה לאכול בתרומה. לאביי – משנה ראשונה היא גם לדעת חכמים החולקים על רבי אליעזר, כיון שאיסור ארוסה בתרומה אינו אלא מדרבנן [ובהגיע הזמן אין חשש סימפון – שבודקה, ואין חשש שתשקה לאחיה ולאחיותיה – שמייחד לה מקום]. ודברי רבי אליעזר שבעלה מפר נדריה כשהגיע זמנה, הוא משום שכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, אך לענין אכילת תרומה אפשר שמחמיר. [וחכמים סוברים שאין אדם נודר על דעת מי שמפרנסו, אמנם מודים שאשה נשואה נודרת על דעת בעלה, ולכן אף קטנה שנישואיה מדרבנן מפר הבעל נדריה. הנודר על דעת חבירו – י"א שאם אין חבירו רוצה הנדר הרי הוא בטל, והר"ן חולק, שאפילו בנודרת על דעת בעלה אין הנדר מותר אלא ע"י הפרה, ובנודר על דעת חבירו לא חידשה התורה שמועילה הפרתו, אכן אם אמר במפורש שנודר רק אם חבירו רוצה הנדר, אם אין חבירו רוצה הנדר בטל].

***************

שבת קודש י״ד טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״ד

דף ע"ד – ע"א

נדרי שומרת יבם: לרבי אליעזר – היבם מפר, שמה אם אשה שקנה הוא לעצמו מפר, קל וחומר באשה שהקנו לו מן השמים, ואפילו שומרת יבם לשני יבמים אם עשה אחד מהם מאמר מפר, שסובר כבית שמאי שמאמר קונה ככנוסה ופוטרה בגט ולא בחליצה. לרבי יהושע – שומרת יבם ליבם אחד הרי הוא מפר, שיש זיקה [וזיקה ככנוסה ומפר לבדו, או אינה ככנוסה ומפר בשותפות האב], אבל לשני יבמים לא, שאין ברירה. ואף שעשה אחד מאמר, כיון שהאח השני יכול לאסרה עליו בגט או ביאה, לכן גרועה מארוסה שהרי אין יכול לאסור ארוסה על הארוס. לרבי עקיבא – אין היבם מפר, שאין זיקה.

לשיטת האמורא רב אלעזר שגם לבית שמאי מאמר מועיל רק לדחות צרה ואינו קונה קנין גמור, היבם יכול להפר לשיטת התנא רבי אליעזר, כיון שסובר שבעלה החייב במזונותיה יכול להפר שנודרת עד דעתו, וגם כאן מדובר ביבם שעמד בדין וברח שחייב במזונותיה. [וב' פירושים בדעת רבי יהושע שביבם אחד יכול להפר: א. סובר יש זיקה כדלעיל. ב. מדובר באופן שחייב במזונותיה, וסובר כרבי אליעזר שלכן יכול להפר, אבל בשני יבמים שאחד יכול לאסרה עליו אינה נודרת על דעת הארוס שעמד בדין].

דף ע"ד – ע"ב

לרבי אליעזר ששומרת יבם לשני יבמים אם עשה היבם מאמר מפר לה, אף שמקורו בקל וחומר מאשה שקנה הוא לאשה שהקנו לו מן השמים – היינו שקנה הוא  במאמר מכח זיקה שהיא מן השמים.

מאמר אם אירוסין עושה –מה שאמר רבי אליעזר שהיבםמיפר נדריה היינו בשותפות אביה, ואם נשואין עושה – מפר היבם לבדו.

***************