לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי ח׳ אדר תשפ"ג

מסכת נזיר דף ל״ז

דף ל"ז – ע"א

'משרת ענבים' הכתוב באיסור נזיר – לחכמים: לאסור טעם כעיקר, שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב הנזיר על שתייתם. ומנזיר לומדים לשאר איסורים (מה נזיר שאינו איסור עולם, ואינו אסור בהנאה, ויש היתר לאיסורו, קל וחומר לכלאי הכרם שאיסורם איסור עולם, ואסורים בהנאה, ואין היתר לאיסורם, וכן קל וחומר לערלה שאף שיש היתר לאיסורו, מ"מ חמור מנזיר שאיסורו איסור עולם ואסור בהנאה). לרבי עקיבא 'משרת' מלמד שהיתר מצטרף לאיסור בנזיר. ודברי זעירי (לעיל דף ל"ו.) שבנזיר היתר מצטרף לאיסור היינו כרבי עקיבא.

דף ל"ז – ע"ב

רבי עקיבא הלומד 'משרת' להיתר מצטרף לאיסור – למד טעם כעיקר מגיעולי עכו"ם, שנאמר 'כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש' אע"פ שאין בכלים אלא טעם, והיינו בקדירה בת יומה, שאינה נותנת טעם לפגם, אבל מאיסור בשר וחלב שאיסורו משום טעם אין ללמוד לשאר איסורים – שחידוש הוא, שאם שרום יחד יום שלם אין נאסרים, כל זמן שלא נתבשלו יחד. וחכמים סוברים שגם מגיעולי עכו"ם אין ללמוד, שחידוש הוא שהטעם שבקדירה אוסר אף שהוא נותן טעם לפגם, שאפילו בקדירה בת יומה נפגם הטעם קצת, ולכן הוצרכו ללמוד טעם כעיקר מ'משרת', ואינו מיותר ללמד שבנזיר היתר מצטרף לאיסור.

לרבי עקיבא אין לומדים מנזיר לכל דיני התורה שהיתר מצטרף לאיסור – שיש שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים, שגם בחטאת נאמר 'כל אשר יגע בבשרה יקדש', שאם נבלע מבשר חטאת בבשר שלמים יקדש להיות כמותה, שאם פסולה בפיגול ונותר – גם השלמים נפסלו, ואם כשרה – יאכלו כחומרת חטאת, לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים ליום ולילה. והיינו אף שנבלע חצי זית של שומן החטאת בתוך חצי זית של שלמים [שאם נבלע כזית שלם, הרי אסור משום טעם כעיקר הנלמד מגיעולי עכו"ם]. ואמנם אין ללמוד נזיר מחטאת שאין לומדים חולין מקדשים, אך היה די לכתוב בנזיר והיינו לומדים לכל איסורי התורה, וכיון שכתבה זאת התורה גם בחטאת בהכרח שרק בנזיר וחטאת היתר מצטרף לאיסור.

'מכל אשר יעשה מגפן היין' – מלמד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה. ואף לרבי עקיבא שאפילו היתר מצטרף לאיסור נצרך לימוד זה – שהיתר מצטרף דווקא כשאכלו יחד עם האיסור, אבל איסורי נזיר מצטרפים גם בזה אחר זה תוך כדי אכילת פרס. ולרבי שמעון שלוקה אפילו על כל שהוא, ושיעור כזית נאמר רק לקרבן (שאינו שייך בנזיר) – הפסוק נדרש שאינו נזיר עד שיזיר עצמו לכל דיני נזירות.

***************

יום חמישי ט׳ אדר תשפ"ג

מסכת נזיר דף ל״ח

דף ל"ח – ע"א

לר' אבהו א"ר אלעזר כל רביעיות שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור, חוץ מנזיר, שנאמר 'משרת', וכיון ש'משרת' משמע יין, דווקא ביין נאמרה הלכה זו, אבל באוכלים – כגון בענבים וחרצנים וזגים, אין היתר מצטרף לאיסור. לרבי יוחנן מ'משרת' לומדים גם לאיסורי אכילה שבנזיר, שהיתר מצטרף לאיסור.

בעשרה מקומות נתנה התורה שיעור רביעית, ה' אדומים: – יין לנזיר [למשנה ראשונה, אבל להלכה די בכזית], יין לד' כוסות, שתה רביעית יין אל יורה, שתה רביעית יין ונכנס לבית המקדש חייב מיתה, רביעית דם של מת מטמאה באהל, ואף רביעית משני מתים, שנאמר 'ועל כל נפשות מת לא יבא'. ה' לבנים: רביעית שמן לחלת תודה, ולחלת נזיר, מים לשחוט עליהם צפור מצורע, רביעית משקים טמאים פוסלים את הגוף בשתייתם, שיעור הוצאת משקים ושופכים בשבת. ומצינו עוד לבנים שנחלקו אם שיעורם ברביעית: נטילת ידים – לחכמים רביעית אחת אפילו לשני בני אדם [די בה גם לשני, הואיל ולראשון היה בה כדי שיעור נטילה], ורבי יוסי חולק. מים שנותנים מן הכיור לתוך כלי גרוע של חרס להשקות את הסוטה – לת"ק שיעורו בחצי לוג, ולרבי יהודה ברביעית. מים שצריך ליתן בעביט של מי רגלים כדי שיוכל להתפלל שם – לת"ק כל שהוא, לרבי זכאי רביעית. מי מקוה להטביל בו מחטים וצינוריות – מעיקר הדין די ברביעית, אך חכמים הצריכו מ' סאה [אמנם במעיין די ברביעית].

דף ל"ח – ע"ב

שיעור אכילת ענבים לנזיר היינו בכזית, ושיעור שתיית יין: למשנה ראשונה ברביעית, ולרבי עקיבא בכזית. [ויש מפרשים שלמשנה ראשונה בין אכילה ובין שתיה שיעורה ברביעית].

'וענבים לחים ויבשים לא יאכל' – שאם התרו בו 'אל תאכל ענבים', ואכל ענבים לחים וגם יבשים לוקה שתים אף שהוא מין וטעם אחד. ולומדים מזה לכל איסורים שבתורה, שכשיש שני שמות אע"פ שהוא מין וטעם אחד חייב שתיים, וכגון ענבים ויין חדש בתוך שלש ימים מסחיטתו שהם טעם אחד, חייב שתים כיון שהם שני שמות – 'יין ושכר יזיר' 'וענבים לחים ויבשים לא יאכל'.

'כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל' – אכל חרצן או זג לוקה על לאו 'מחרצנים ועד זג לא יאכל'. לאביי לוקה שתים – גם על 'מכל אשר יעשה מגפן היין'. לרבא – 'מכל אשר יעשה' כולל כל היוצא מן הגפן, ואין לוקים על לאו שבכללות.

נזיר שהיה שותה יין כל היום בהתראה אחת – לוקה אחת. התרו בו כל פעם ופעם ששתה – חייב על כל אחת ואחת. אכל כזית ענבים לחים, יבשים, חרצנים, זגים, וסחט אשכול של ענבים ושתה – לוקה משום כל אחת, וגם משום 'לא יחל דברו'.

***************