לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי ה׳ אייר תשפ"ג

מסכת סוטה דף כ״ח

דף כ"ח – ע"א

מה ששנינו 'כשם שהמים בודקים אותה כך המים בודקים אותו' – היינו הבועל, לרבי עקיבא ורבי זכריה בן הקצב: נלמד מריבוי וי"ו של 'ובאו'. לרבי: שאחר שכבר נאמר 'וצבתה בטנה ונפלה יריכה' נאמר 'לצבות בטן ולנפיל ירך' והיינו של בועל, שאין לומר שהכתוב בא ללמד רק שהכהן מודיע לה שהמים בודקים הבטן תחילה – שאם כן היה צריך לכתוב 'בטנה' ו'יריכה'.

 

'ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה' – רק בזמן שהאיש מנוקה מעון (שלא בא עליה משנסתרה) המים בודקים את אשתו.

נאמר ג' פעמים 'ונטמאה' – אסורה לבעל ולבועל ולתרומה, שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה.

לרבי ישמעאל: סוטה נפסלה לכהונה מקל וחומר – מה גרושה בת כהן שמותרת לתרומה אסורה לכהונה, סוטה שאסורה בתרומה כל שכן שאסורה לכהונה (ולהלן דף כ"ט יש שיטת רבי עקיבא).

'וקנא את אשתו והיא נטמאה' – משמע ודאי נטמאה, 'או עבר עליו רוח קנאה והיא לא נטמאה' – משמע ודאי לא נטמאה, שספק כוודאי, שכל שלא השקה אותה אסורה כוודאי.

דף כ"ח – ע"ב

לומדים מסוטה: סוטה ספק טומאה ברשות היחיד בדבר שיש בו דעת לישאל אם נטמאת – וספיקו טמא, אף כל ספק טומאה ברשות היחיד שיש בו דעת לישאל – ספיקו טמא. וכגון ספק אם נגע שרץ באדם, או בטהרות בשעה שהיה אדם עסוק בהם, שיש בו דעת לישאל. וקל וחומר הוא מסוטה, שהרי סוטה לא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון, כל שכן בטומאת שרץ ששוגג כמזיד ואונס כרצון.

ספק טומאה ברשות הרבים ביש בו דעת לישאל, ובאין בו דעת לישאל בין ברשות-הרבים ובין ברשות-היחיד – ספיקו טהור, שלומדים מסוטה שדווקא ברשות-היחיד ויש בו דעת לישאל ספיקו טמא.

***************

יום חמישי ו׳ אייר תשפ"ג

מסכת סוטה דף כ״ט

דף כ"ט – ע"א

ביאור הברייתא שרבי עקיבא דרש מה שנאמר בפרשת סוטה ג' פעמים 'נטמאה' – א' לבעל, וא' לבועל, וא' לתרומה, ורבי ישמעאל אמר ק"ו, ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה לתרומה אינו דין שאסורה לכהונה: רבי עקיבא דרש וי"ו של 'ונטמאה' וממילא יש ד' דרשות – ב' 'נטמאה' והשלישי 'ונטמאה' שיש בו ב' דרשות (גוף הפסוק והוי"ו) – א' לבעל, וא' לבועל, וא' לתרומה, וא' לכהונה. רבי ישמעאל לא דרש וי"ו, ודרש איסור לכהונה מקל וחומר, שמסתבר לדרוש איסורה בתרומה מ'ונטמאה' (ולא שהפסוק בא לאוסרה בכהונה, ולא נאסור אותה בתרומה) – שהוא דומה לאיסורה לבעל ולבועל שכולם בחיי הבעל, משא"כ איסורה לכהונה הוא רק לאחר מיתתו. ורבי עקיבא לא סבר סברא זו, ולכן הוצרך לד' דרשות לאוסרה בכל אלו, או שגם הוא מודה שאפשר ללמוד איסורה לכהונה בקל וחומר, אלא שלפעמים טורח הכתוב לפרש דבר הנלמד בקל וחומר.

'והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל' – רק ודאי טמא לא יאכל, אבל ספק יאכל. ובהמשך נאמר: 'והבשר כל טהור יאכל בשר' – רק ודאי טהור יאכל בשר, אבל ספק לא יאכל – אדם שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא, ובשר שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. ונצרכו שני הלימודים, מפסוקים אלו ומסוטה – מסוטה לומדים שגם זה שיש בו דעת לישאל אינו טמא בספק אלא ברשות היחיד, אבל ברשות הרבים ספקו טהור. ומפסוקים אלו לומדים שדי בכך שהנטמא יש בו דעת לישאל לטמא ספקו, ואין צריך שיהא גם המטמא בר דעת לישאל (כמו בסוטה שהבועל והאשה שניהם יש בהם דעת).

רבן יוחנן בן זכאי לא היה לו מקרא מפורש ששני עושה שלישי בתרומה, אלא למד בצד השווה – מה אדם שנגע בשרץ (שלא נעשה אב הטומאה) והוא טבול יום מותר בחולין ופוסל בתרומה, ככר שני שפסול בחולין אינו דין שיעשה שלישי בתרומה. ואף שיש לדחות: שונה אדם טבול יום שיש במינו אב הטומאה, מה שאין כן ככר שאין במינו אב הטומאה – כלי חרס ראשון יוכיח, שאין במינו אב הטומאה ומטמא את התרומה. מה לכלי חרס שמטמא באוויר – טבול יום יוכיח. ואמר רבי יוחנן בן זכאי שדור אחרון עתיד לטהרו, שיפרוך – מה לצד השווה שיש בהן צד חמור. ורבן יוחנן בן זכאי סובר ש'צד חמור' אינה פירכא, כיון שאין חומר שבשניהם שווה.

בקודש – שני עושה שלישי מן התורה, שנאמר בבשר שלמים 'והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל' – והיינו אף אם נגע בשני שנקרא טמא, שהרי בכלי חרס שנטמא משרץ והוא ראשון נאמר 'כל אשר בתוכו יטמא'.

דף כ"ט – ע"ב

בקודש – שלישי פוסל ועושה רביעי מקל וחומר – מה מחוסר כיפורים שמותר בתרומה פוסל בקודש, שלישי שפסול בתרומה (כנלמד לעיל מטבול יום) אינו דין שיעשה רביעי בקודש.

טבול יום עשו בו מעלה לקודש – לאבא שאול: שנחשב כראשון, ומטמא אוכל קודש הנוגע בו להיות שני, ועושה שלישי, והשלישי פוסל הרביעי.

לרבי מאיר: הרי הוא כשני, שפוסל התרומה להיות כשלישי, והשלישי פוסל את הקודש.

לחכמים: כשם שתרומה הנוגעת בו, הרי היא שלישי, ואינה פוסלת תרומה אחרת הנוגעת בה, כך תרומה וקודש הנוגעים בו אינם פוסלים קודש אחר.

רבי יוחנן השיב על קל וחומר של רבי יוסי (ששלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקודש) – משיטת חכמים הסוברים שטבול יום פוסל תרומה ואין התרומה פוסלת קודש אחר, ובהכרח רבי יוסי סובר כשיטתם, שאילו סבר כאבא שאול שתרומה שנעשית שלישי ע"י נגיעה באוכל שנעשה שני ע"י נגיעה בטבול יום פוסלת קודש, היה יכול ללמוד משם בק"ו, שמה אוכל שנטמא כח טבול יום שמותר בחולין, עושה רביעי בקודש, שלישי בתרומה שנטמא משני שאסור בחולין בוודאי יפסול קודש.

***************