לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום חמישי י״ג אייר תשפ"ג
מסכת סוטה דף ל״ו
דף ל"ו – ע"א
ניסים שנעשו ביום שעברו הירדן: עברו את הירדן, באו להר גריזים ועיבל שהם רחוקים יותר מס' מיל, אין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, כל העומד בפניהם מיד מתקלקל ברעי. אחר שעברו: הביאו אבנים, ובנו מזבח, וסדו אותו בסיד, וכתבו על האבנים כל התורה בשבעים לשון, והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו, ושמחו, קללו, קילפו הסיד מהאבנים, ובאו ולנו בגלגל.
'תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבור עמך ה" – זו ביאה ראשונה בימי יהושע, 'עד יעבור עם זו קנית' – זו ביאה שניה בימי עזרא, שראויים היו לעלות בזרוע ולא יהיו משתעבדים למלכות, אלא שגרם החטא.
צרעה – לריש לקיש: עמדה על שפת הירדן ולא עברה אותו, וזרקה מרה וסימאה עיניהם מלמעלה, וסירסה אותם מלמטה. לרב פפא: שתים היו, של משה לא עברה, של יהושע עברה.
בחלוקת שמות השבטים על אבני האפוד נאמר: 'ששה שמותם על האבן האחת, ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדותם' –
לת"ק: ו' השבטים שעל האבן הראשונה לא נסדר כסדר לידתם, שיהודה היה קודם.
לרבי חנינא בן גמליאל: היו כתובים כמו שכתובים בתחילת ספר שמות, ו'כתולדותם' היינו כמו שקראם יעקב אבינו.
לרב כהנא: נסדר כחלוקת השבטים על הר גריזים והר עיבל, ודחו דבריו מדברי התנאים הנ"ל.
דף ל"ו – ע"ב
'וכל ישראל… עומדים מזה ומזה… חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל' –
לרב כהנא: 'והחציו' היינו כמו שהם במקום אחר (וכשיטתו היינו כמו שהיו באבני האפוד),
לשאר התנאים: היינו משום שחציו שבהר גריזים מרובה אע"פ ששם היו עומדים שבט לוי וזקני כהונה ולויה היו עם הארון בין שני ההרים – מפני ששבט יוסף שהיו מרובים היו עמהם.
'ויאמר אליהם (לשבט יוסף) יהושע, עם רב אתה עלה לך היערה' – שלא תשלוט בכם עין הרע. אמרו לו: זרע יוסף אין שולטת בהם עין רעה, שנאמר 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין' – עולי עין, שעולים על העין ואין העין עולה עליהם, או שנאמר 'וידגו לרוב בקרב הארץ' – כדגים שבים שהמים מכסים עליהם ואין העין שולטת בהם.
חמישים אותיות היו על האבני האפוד – שהיה כתוב 'בנימין' מלא, שנאמר 'כתולדותם' – כמו שקראו יעקב.
יוסף קידש שם שמים בסתר – הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על הים – נקרא כולו על שם הקב"ה.
'ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו' – נחלקו אם מלאכתו ממש, או צרכיו.
'ואין איש מאנשי הבית' – יום חגם היה, והלכו כולם לבית ע"ז, והיא אמרה חולה אני ונשארה בבית.
'ותתפשהו בבגדו' – נראתה דמות דיוקנו של אביובחלון, אמר לו: עתידים אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא 'רועה זונות'?
'ותשב באיתן קשתו' – שבה קשתו לאיתנו. 'ויפוזו זרועי ידיו' – נעץ ידיו בקרקע, ויצא ש"ז מבין ציפורני ידיו.
'מידי אביר יעקב' – שגרם לו שנחקק על אבני אפוד, 'משם רועה אבן ישראל' – משם זכה ונעשה רועה ישראל.
'אלה תולדות יעקב יוסף' – שהיה ראוי לצאת ממנו י"ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, אלא שיצאה ש"ז מבין ציפורני ידיו.
אותם עשרה שנפחת מיוסף יצאו מבנימין, ונקראו על שמו של יוסף, בלע – שנבלע בין האומות, בכר – בכור לאימו, אשבל – ששבאו א-ל, גרא – שגר באכסניות בארץ נכריה, נעמן – שנעים ביותר, אחי – אחי הוא, ראש – ראשי היא, מפים – שהיה פיו כפי יעקב אביו בהלכות שקיבל בשם ועבר, חפים – הוא לא ראה חופתי ואני לא ראיתי חופתו, ארד – שירד לבין אומות העולם, או שפניו דומים לוורד.
אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו, אמר להם: גינוני מלכות בחכמה גבורה ויופי ראיתי בו. אמרו לו: אם כן יהא יודע שבעים לשון. בא גבריאל ללמד, ולא הצליח ללמד עד שהוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה, שנאמר 'עדות ביהוסף שמו, שפת לא ידעתי אשמע', למחר כל לשון שדיבר עמו פרעה ידע, חוץ מלשון הקודש שלא ידעה פרעה, ביקש מיוסף שילמדו ולא לימדו, השביע ליוסף שלא יגלה שאינו מכירה, וכאשר אמר יוסף 'אבי השביעני…' אמר לו פרעה: השאל לחכמים שיתירו לך, אמר יוסף: אשאל גם על השבועה שהשבעת אותי. אמר לו פרעה נגד רצונו: 'עלה וקבור את אביך כאשר השביעך'.
***************
יום שישי י״ד אייר תשפ"ג
מסכת סוטה דף ל״ז
דף ל"ז – ע"א
כשעמדו ישראל על הים – לרבי מאיר: השבטים היו מנצחים זה עם זה, כל אחד אמר 'אני יורד לים תחילה', קפץ שבטו של בנימין, והיו שרי יהודה רוגמים אותם, לפיכך זכה בנימין שקודש הקדשים בחלקו. לרבי יהודה: כל אחד אמר 'אין אני יורד תחילה', קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה. היה משה מאריך בתפילה, אמר לו הקב"ה: ידידיי תובעים בים ואתה מאריך בתפילה לפני, 'דבר אל בני ישראל ויסעו… ואתה הרם את מטך', לפיכך נתקדש יהודה למשול בישראל.
בברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל, שבט לוי נזכר בתורה בין העומדים על הר גריזים, ובספר יהושע נאמר שעמדו למטה ליד הארון – לרבי אליעזר בן יעקב: זקני כהונה ולויה למטה, והשאר למעלה. לרבי יאשיה: כל לוי הראוי לשרת (לשאת הארון, והיינו מבן ל' עד בן נ') למטה, והשאר למעלה. לרבי: בין ישראל ובין הלויים עמדו למטה ולא על ההר, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה, ו'על הר גריזים' ו'על הר עיבל' היינו בסמוך. (וכן בלבונה שעל השולחן נאמר 'על המערכת', והיינו בסמוך, וכמו שבפרוכת נאמר 'וסכות על הארון' והיינו בסמוך).
דף ל"ז – ע"ב
כל הברכות והקללות שנאמרו בהר גריזים ועיבל בכלל על כל המצוות – שנאמר 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת', 'ארור אשר לא יקים…'. וכן נאמרה ברכה וקללה בפרט על כל מצוה ומצוה, נמצא שעל כל מצוה יש ד' בריתות, ובכל מצוה יש ד' מצוות – ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ונמצאו ט"ז בריתות על כל מצוה. וכשנאמרו כל המצוות למשה בסיני ובערבות מואב כולם ניתנו בבריתות בברכות וקללות, נמצא שאין לך מצוה שכתובה בתורה שלא נכרתו עליה מ"ח בריתות. רבי שמעון מוציא הר גריזים ועיבל שלא אמר יהושע עליהם כל התורה, ובמקומם הכניס לחשבון מ"ח בריתות מה שלימדו הקב"ה ומשה כל התורה אחר הקמת המשכן, שסבר כרבי עקיבא שכללות ופרטות של כל המצוות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ושלישי בערבות מואב, ות"ק שלא חישב אהל מועד לכלל כל המצוות – סבר כרבי ישמעאל שכללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד.
לרבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו בשיטת רבי שמעון כל מצוה נכרתו עליה מ"ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים – שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו שישמרו את המצוות, נמצא שכל אחד ערב על מ"ח בריתות של כל אחד ואחד. לרבי בשיטת רבי שמעון: כל אחד נעשה גם ערב על ערבות חבירו, נמצא שכל אחד קיבל עליו גם בריתות של שישים ריבוא עבור ערבות שנתערב אחיו על חבריהם.
כל פרשת הר גריזים ועיבל לא נאמרה אלא בנואף ונואפת – שהרי נאמר 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה', וכי כופר בעיקר די בארור, אלא זה הבא על אשת איש והוליד ממזר, ומתוך שאסור לבא בקהל הולך בין העכו"ם, וארור אביו ואמו של זה שגרמו לכך, וכן יש לפרש שאר הקללות.
'ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה…' – להקדים ברכה לקללה, ולהקיש ברכה לקללה, מה קללה – בלוים, וקול רם, ולשון הקודש, ובכלל ובפרט, אלו ואלו עונים אמן – אף ברכה.
***************
שבת קודש ט״ו אייר תשפ"ג
מסכת סוטה דף ל״ח
דף ל"ח – ע"א
משנה . ברכת כהנים במדינה אומר אותה בשלש ברכות – שהציבור עונים אמן אחר כל ברכה, ובמקדש בברכה אחת – שאין עונים אמן במקדש.
במקדש אומר את השם ככתבו, שנאמר 'כה תברכו… ושמו את שמי' – המיוחד לי, אבל במדינה אומר בכינוי, שלומדים 'ושמו את שמי' מהאמור 'לשום את שמו שם' והיינו בבית הבחירה. לרבי יאשיה: שנאמר 'בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, שפירוש הכתוב הוא 'כל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך', והיינו בבית הבחירה, שם 'אזכיר את שמי'.
ברכת כהנים בנשיאות כפים – שלומדים 'כה תברכו' מהאמור 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם'. (לרבי יונתן: אם נלמד משם יש ללמוד גם שרק כהן גדול ובראש חודש ובעבודת ציבור). לרבי נתן: נאמר 'לעמוד לשרת… הוא ובניו כל הימים' – מה הוא (אהרן) בנשיאות כפים, אף בניו כן, כל הימים, והוקשה ברכה לשירות – שנאמר 'לשרתו ולברך בשמו'.
נשיאת כפים במדינה כפיהם כנגד כתפיהם, ובמקדש, שמברכים העם בשם המפורש – על גבי ראשיהם, ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ – מפני שהשם כתוב עליו, לרבי יהודה – אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר 'וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם'.
ברכת כהנים בלשון הקודש – שלומדים 'כה תברכו' הנאמר בברכת כהנים מהכתוב בברכת הלוים 'אלה יעמדו לברך את העם', והם בירכו בלשון הקודש. לרבי יהודה: שנאמר 'כה תברכו' – בלשון הזה.
ברכת כהנים בעמידה – שלומדים מהאמור בברכת הלוים 'ואלה יעמדו', לרבי נתן: שנאמר 'לשרתו ולברך בשמו' – מה משרת בעמידה, שנאמר 'לעמוד לשרת', אף מברך בעמידה.
'כה תברכו את בני ישראל' לאו דווקא, אלא גם גרים נשים ועבדים משוחררים, שחזר הכתוב ואמר 'אמור להם'.
ברכת כהנים פנים כנגד פנים, שנאמר 'אמור להם' – כאדם האומר לחבירו. וכן לומדים מזה שצריך לברך בקול רם ולא בלחש.
כשיש שני כהנים קורא הש"ץ 'כהנים' – שנאמר 'אמור להם', אבל לא לאחד. לרב חסדא – רק כהן ש"ץ קורא 'כהנים', שנאמר 'אמור להם' – אמירה משלהם, ואין הלכה כמותו.
דף ל"ח – ע"ב
הקב"ה מתאוה לברכת כהנים – שנאמר 'ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם'.
כל כהן שמברך, מתברך – שנאמר 'ואברכך מברכיך'.
כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה מצות עשה – 'כה תברכו', 'אמור להם', 'ושמו את שמי'. ואם אינו עולה גם בחגים ומועדים חוששים שמא בן גרושה וחלוצה הוא.
כל כהן שלא עקר רגליו לעלות לדוכן קודם שסיים שליח ציבור ברכת 'רצה' – שוב אינו עולה.
אין נותנים לברך ברכת המזון על כוס של ברכה אלא לטוב עין – שונא בצע וגומל חסד בממונו.
אפילו עופות מכירים בצרי עין, ואין אוכלים משלהם.
כל הנהנה מצרי עין – עובר בלאו, לרב נחמן בר יצחק: עובר בשני לאוין.
אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין – שנאמר 'ידינו לא שפכו את הדם הזה', שלא בא לידינו ופטרנוהו בלי מזונות ובלי חבורה שילווהו.
בית הכנסת שכולם כהנים – כולם עולים לדוכן, ומברכים את אחיהם שבשדות שאנוסים מלבוא לפני הכהנים. ואם יש שם יותר מעשרה – מקצתם עולים לדוכן, ועשרה עונים אמן.
***************