לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי י״ט אייר תשפ"ג

מסכת סוטה דף מ״ב

דף מ"ב – ע"א

כל המחניף לחבירו – סוף נופל בידו, או ביד בניו, או ביד בן בנו.

כל עדה שיש בה חנופה – מאוסה כנידה, ולבסוף גולה.

ארבע כיתות אין מקבלים פני שכינה: לצים, חנפים, שקרנים, מספרי לשון הרע.

הדרן עלך פרק אלו נאמרין

פרק שמיני – משוח מלחמה

משנה . משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם מדבר בלשון הקודש – שנאמר 'והיה כקרבכם אל המלחמה… ודבר אל העם', ולומדים מ'משה ידבר' שבמתן תורה שהיה בלשון הקודש.

'ואמר אליהם שמע ישראל' – מתחיל בלשון זו, שאמר הקב"ה לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם.

'אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם' – ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, אלא על אויבכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם.

פעמיים משוח מלחמה מדבר עמם: אחד בספר כשיצאו מארצם, מי ראוי לחזור – הבונה בית והנוטע כרם ומי שאירס אשה והירא ורך הלבב, ומי ראוי ללכת למלחמה, ופעם שנית במלחמה – 'אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו', כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושים – מגיפים בתריסים, מריעים בקרנות, וצווחים בקולם, ורומסים בצהלת סוסיהם.

דף מ"ב – ע"ב

'כי ה' ההולך עמכם' – הם באים בניצחונו של בשר ודם, ואתם באים בניצחונו של מקום. פלישתים באו בניצחונו של גלית, מה היה בסופו – נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בניצחונו של שובך, מה היה סופו – נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן, כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם – זה הארון.

'גלית' שמו שעמד בגילוי פנים – בחוצפה לפני הקב"ה, שנאמר 'ברו לכם איש', ו'איש' זה הקב"ה שנאמר 'ה' איש מלחמה'. אמר הקב"ה: הריני מפילו על ידי 'בן איש' – זה דוד, שנאמר 'ודוד בן איש אפרתי הזה'.

בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע ואמר את כשלונו.

'ויגש הפלישתי השכם והערב' – כדי לבטלם מקריאת שמע שחרית וערבית.

'ויתיצב ארבעים יום' – כנגד ארבעים יום שניתנה בהם תורה.

'ויצא איש הבינים' – נחלקו בפירושו:

א. מבונה ומתוקן מכל מום של כיעור,

ב. בינוני שבין ארבעה אחין,

ג. עשוי וחזק כבנין,

ד. שיצא מבין אנשים הרבה.

'וגלית שמו מגת' – שהכל דשים את אימו כגת.

כתוב שיצא גלית מ'מערות', והקרי 'מערכות' – שהכל הערו באימו.

כתיב 'הרפה' וכתיב 'ערפה' – נחלקו אם 'הרפה' שמה והכל עורפים אותה מאחוריה, או 'ערפה' שמה והכל דשים אותה כהריפות.

ארבע בני ערפה 'סף' 'מדון' 'גלית' 'ישבי' – נפלו ביד דוד ועבדיו, שנאמר 'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה', אמר הקב"ה: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה.

בשכר ארבעה דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ד' גיבורים.

'חץ חניתו' – לשון חצי, הודיעך הכתוב שלא סיפר בחצי גבורתו, שאסור לספר בשבחם של רשעים, ומה שסיפר הוא לשבחו של דור שנלחם עם גיבור כמוהו.

נאמר ששר צבא של עמון נקרא 'שובך' ונקרא 'שופך' – נחלקו אם שמו שופך ונקרא שובך שהיה בנוי גבוה כשובך, או שמו שובך ונקרא שופך שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון.

בחיילות נבוכדנצר נאמר 'אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים' – נחלקו אם פירושו שבשעה שזורקים חץ עושים אשפתות של חללים מחמת גבורתם ולא מחמת אומנות, או שבשעה שעושים צרכיהם עושים אשפתות של זבל, ולא מחמת חולי מעיים שהרי כולם גיבורים.

מי שיש לו הרבה זבל סימן שהוא חולי מעיים ויש לו לבקש רפואות טרם יכבד חוליו עליו.

'דאגה בלב איש ישחנה' – נחלקו אם יסיחנה מדעתו, או ישיחנה לאחרים.

***************

יום חמישי כ׳ אייר תשפ"ג

מסכת סוטה דף מ״ג

דף מ"ג – ע"א

'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם' – שהשם וכל כינויו מונחים בארון ההולך לפניהם.

'וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס הכהן לצבא וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו': אותם – אלו הסנהדרין, פינחס – זה משוח מלחמה, כלי הקודש – זה ארון ולוחות שבו, חצוצרות התרועה – אלו השופרות.

לא לחנם הלך פינחס למלחמה על מדין – אלא לפרוע דין אבי אימו, שנאמר 'והמדנים מכרו אותו אל מצרים', 'ואלעזר לקח לו מבנות פוטיאל', ולא נאמר 'פוטאל' – שבאה משני פוטי: יוסף שפטפט ביצרו, ויתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים.

משנה . 'ודברו השוטרים אל העם' – היינו דברי משוח מלחמה, שהכהן דיבר ושוטר משמיע את דבריו.

'ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב…' – דבר זה מוסיפים השוטרים מעצמם, ולא מפי כהן משוח.

מ'ונגש הכהן ודבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל' עד 'ודברו השוטרים' – כהן מדבר וכהן משמיע, מ'ודברו השוטרים… מי האיש אשר בנה' עד 'ויספו השוטרים' – כהן מדבר ושוטר משמיע, מ'ויספו' ואילך – שוטר מדבר ושוטר משמיע.

'מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו' – 'האיש' מרבה לקח בית, או ירש, או ניתן לו במתנה.

מכך שנאמר 'בנה בית' ולא 'בית בנה' מרבים – בנה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות, כיון שראויים לבית. לרבי אליעזר בן יעקב – בית כמשמעו.

בנה בית שער, אכסדרא, מרפסת – אינו חוזר, שנאמר 'בית', והיינו הראוי לדירה.

דף מ"ג – ע"ב

נאמר 'ולא חנכו' ולא 'ולא חנך' – למעט גזל בית, ואף אם עשה תשובה ונתן דמיו, שאינו בכלל 'הירא ורך הלבב' החוזר מעבירות שבידו, אעפ"כ אינו בכלל קנה בית שבגזילה בא לידו.

'ומי האיש אשר נטע כרם' – מריבוי 'האיש' נתרבה גם לקח וירש וניתן לו במתנה, ומכך שנאמר 'אשר נטע כרם' ולא 'כרם נטע' נתרבה ה' אילני מאכל משאר מינים, אך לא ה' אילני סרק או ד' אילני מאכל – שנאמר 'כרם', ופחות שבכרמים היינו ה' גפנים. לרבי אליעזר בן יעקב – רק כרם כמשמעו.

גם המבריך או מרכיב כרם חוזר מערכי המלחמה, כגון ילדה בילדה, ונטע הראשונה לצורך סתימת פרצה ולקוץ ממנה קורות לכשתגדל, שהשניה חייבת בערלה וצריך לחללה, שאינה בטלה לראשונה, כיון שאם יחליט שגם הראשונה תתקיים לפירות גם היא חייבת בערלה, אבל אם הראשונה לפירות אלא שהיא זקנה – בטלה השניה לראשונה ואינה חייבת בערלה, כיון שאינה יכולה להיות ילדה ולהתחייב בערלה. וכן המרכיב הרכבת איסור (מין בשאינו מינו) אינו חוזר – שנתמעט מ'ולא חיללו', וכן לרבי אליעזר בן יעקב הסובר שדווקא כרם כמשמעות הפסוק ולא שאר מינים, הוא הדין נוטע כמשמעו ולא מרכיב ומבריך.

המבריך אילן בירק – לרשב"ג מותר, ולחכמים אסור, ולרשב"ג חוזר מעורכי המלחמה משום האילן, שאילו משום הירק שאין בו ערלה אינו חוזר.

ילדה שהיא שפל קומה ולא תגבה לעולם עד טפח – נוהג בה ערלה כל הימים מדרבנן, שנראית כבת שנה, ודווקא בשתיים כנגד שתיים ואחת יוצאה זנב, אבל אם כל הכרם כך – לא, שהקול יוצא שכרמו משונה.

כרם של שני שותפים אין חוזרים עליו מעורכי המלחמה, שאינו בכלל 'כרמו' שהיינו המיוחד לו, ואינו דומה לחמשה אחים ומת אחד מהם במלחמה שכולם חוזרים משום שומרת יבם, שכל אחד בספק שמא תתייבם לו ותהא אשתו.

אסור לקרות קריאת שמע בארבע אמות של מת – משום לועג לרש, שזה קורא וזה אינו יכול לקרות.

בת אשתו הגדלה בין בניו מאשתו אחרת – לרבי אליעזר בן יעקב אסורה להם, שנראית כאחותם, ויאמר שנושא אחותו, ולהלכה מותר שהקול יוצא שאינם אח ואחות.

עני שכינס הרבה לקט שכחה ופאה ועשה מהם כרי בשדה – הוקבע למעשר מדרבנן, שאין ידוע לכל שכנסם מעט מעט ואינם חייבים במעשר, אבל עשה הכרי בעיר פטור – שיש קול שמלקט שכחה ופאה הם ופטורים ממעשר.

כרם פחותה מטפח אינה אוסרת הזרעים משום כלאי הכרם – שהתורה אסרה רק זרעי קנבוס ולוף, וחכמים גזרו שאר זרעים, ובכרם כזה לא גזרו, אך דווקא בשתיים כנגד שתיים ואחד יוצא זנב, אבל אם כל הכרם כך גזרו בו כל הזרעים.

***************