
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום רביעי כ"ו אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ח
דף כ"ח – ע"א
רבי אליעזר הגיד את מידותיו: מימיו לא קידמו אדם בבית המדרש, לא ישן בבית המדרש שינת קבע או ארעי, לא הניח אדם בבית המדרש ויצא, לא שח שיחת חולין, לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו.
אמרו על רבן יוחנן בן זכאי: מימיו לא שח שיחת חולין, לא הלך ד' אמות בלא תורה ותפילין, לא קידמו אדם בבית המדרש, לא ישן בבית המדרש שינת קבע או עראי, לא הרהר במבואות המטונפות, לא הניח אדם בבית המדרש ויצא, לא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה, פתח בעצמו הדלת לתלמידיו, לא אמר דבר שלא מפי רבו, לא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מבערב פסח ובערב יום הכיפורים. וכן היה נוהג אחריו תלמידו רבי אליעזר.
שמונים תלמידים היו להלל הזקן – ל' ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ל' ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, כ' בינונים, גדול שבבינונים – יונתן בן עוזיאל, שבשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח מעליו מיד נשרף, קטן שבכולם – רבן יוחנן בן זכאי.
אמרו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא, משנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה וסופרים, קלים וחמורים, גזירות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחות מלאכי השרת ושדים ודקלים, משלות כובסין ושועלים, מעשה מרכבה (דבר גדול), והויות אביי ורבא (דבר קטן).
משנה . ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית – לבית שמאי לא יצא ידי חובתו, לבית הלל יצא.
דף כ"ח – ע"ב
נשים פטורות מן הסוכה הלכה למשה מסיני, והוצרכה ההלכה אף שפטורות מכל מצות עשה שהזמן גרמא – לאביי שיש צד לומר שחייבות משום ש'תשבו כעין תדורו' היינו איש ואשתו, לרבא יש צד שחייבות מחמת גזירה שווה ט"ו ט"ו מפסח, שנשים חייבות באכילת מצה. (אך מה' ד'האזרח' אין למעטם, שאדרבה, ריבוי הוא).
נשים חייבות להתענות ביום הכיפורים, שלא תעשה הוא, ונשים חייבות בכל הלאווין אפילו שהזמן גרמא, שהשווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה בפסוק 'איש או אשה' וגו'.
נשים חייבות בתוספות עינוי של יום הכיפורים, מריבוי ה' ד'האזרח', ולולי הריבוי היו פטורות כשם שנתמעט התוספת מלאו ועונש כרת.
ה' ד'האזרח' שכתוב במצות סוכה – לרבות את הגרים שחייבים בסוכה, שהיה צד למעט מכך שנאמר 'בישראל'.
קטן שלא הגיע לחינוך פטור מן הסוכה, ושמאי הזקן החמיר, וכן היה מעשה שפיחת המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל קטן שילדה כלתו.
קטן שאין צריך לאמו הוא אשר הגיע לחינוך במצות סוכה, לדבי רבי ינאי – היינו כל שנפנה ואין אמו מקנחו, לרבי שמעון בן לקיש – כל שנעור משנתו ואינו קורא לאמו כמה פעמים עד שתבוא אליו.
משנה . כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי, שצריך תשבו כעין תדורו, כיצד, היו לו כלים ומצעים נאים – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה.
שינון בסוכה, והיינו גמרא הברורה לו כבר וסברת וטעמי השיטות, אבל כשעוסק וטורח בעיון פטור מן הסוכה – שמצטער וצריך אויר להרחיב דעתו.
רבא ורמי בר חמא אחר שרב חסדא לימדם, חזרו מה ששמעו מפיו, ואחר כך עיינו וטרחו בטעם הדברים, ומה יש להשיב עליו.
***************
יום חמישי כ"ז אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ט
דף כ"ט – ע"א
כלים שגמר להשתמש בהם: כלי שתיה – מותר להניחם בסוכה, כלי אכילה – אסור להניחם בסוכה מפני שמאוסים, כלי עץ וחרס ששואבים בהם – מחוץ לסוכה.
נר של חרס – בסוכה קטנה של ז' על ז' חוץ לסוכה, ובסוכה גדולה תוך הסוכה.
ירדו גשמים מותר לפנות מן הסוכה משנתקלקל תבשיל של גריסים שממהר להתקלקל בגשמים מעט, ואיסטניס – כשהרוח נושבת ונופלים קיסמים מהסכך למאכל.
היה בסוכה וירדו גשמים ויצא ממנה, ופסקו הגשמים, אין מטריחים אותו לחזור לסוכה באמצע סעודה עד שיגמור הסעודה, באמצע שינה – עד שיקיץ ויעלה עמוד השחר.
גשמים היורדים בחג סימן קללה, משל לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו ואומר לו איני רוצה בשימושך.
כמה שיטות למי ליקוי חמה הוא סימן רע:
א. לכל העולם, משל למלך שעשה סעודה לעבדיו וכעס עליהם ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך.
ב. רק לישראל, שמלומדים במכותיהם.
ג. רק לעכו"ם, מפני שהם מונים לחמה.
בזמן שהלבנה לוקה – סימן רע הוא לישראל, מפני שהם מונים ללבנה.
חמה לוקה במזרח – סימן רע ליושבי מזרח, במערב – ליושבי מערב, באמצע הרקיע – סימן לכל העולם, דומה לים – חרב באה לעולם, לשק – חיצי רעב באים לעולם, לזו ולזו – שניהם באים לעולם, לוקה בשקיעתה – פורענות שוהה לבא, כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלות היום, בזריחתה – ממהרת לבא, ויש אומרים להיפך.
כל אומה שלוקה שר שלה המליץ בעדה לוקה עמה.
בזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין מתייראים מכל הנ"ל.
מחמת ד' דברים חמה לוקה – אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, משכב זכר, שני אחים שנשפך דמם כאחד.
מחמת ד' דברים המאורות לוקים – כותבי שטרות ומכתבים מזוייפים, מעידי עדות שקר, מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל שמחריבים את הארץ, קוצצי אילנות טובים – שנראים כבועטים בקדוש ברוך הוא ובברכתו שמשפיע בטובו.
מחמת ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות – שהיית שטרות פרועים כדי לחזור ולגבות, הלוואה בריבית, סיפק בידם למחות ביד עוברי עבירה ולא מיחו, שפוסקים צדקה ברבים ואינם נותנים.
דף כ"ט – ע"ב
מחמת ד' דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון – כובשי שכר שכיר שדוחה אותו בלך שוב, עושקי שכר שכיר לגמרי, פורקים עול מעל צווארם ומטילים על חבריהם, וגסות הרוח כנגד כולם.
הדרן עלך פרק הישן
פרק לולב הגזול
משנה . לולב הגזול פסול, ביום טוב ראשון שחיובו מדאורייתא – משום שכתוב לכם, ביום טוב שני שהוא מדרבנן – משום דהוי מצוה הבאה בעבירה (ועי' להלן דף ל'. שיטת שמואל).
לולב היבש, נקטם ראשו, נפרצו עליו – פסול, משום שאינו 'הדר', ובעינן מצוה מהודרת שכתוב 'ואנווהו'. של אשרה ושל עיר הנידחת פסול משום שלולב צריך שיעור, והם עומדים לשריפה וכתותי מיכתת שיעוריה.
נפרצו עליו כשר, לרבי יהודה יאגדנו מלמעלה.
ציני הר הברזל כשרות, אף על פי שעלים שלהם קטנים מאוד.
שיעור לולב – שלשה טפחים כנגד ההדס, ועוד טפח כדי לנענע בו.
***************
יום שישי כ"ח אב תשפ"א
מסכת סוכה דף ל'
דף ל' – ע"א
מצוה הבאה בעבירה לא יוצא בו, שנאמר 'והבאתם גזול ואת הפיסח..הארצה זאת מידכם' – 'אדם כי יקריב מכם', וזה בגזל לפני יאוש. אלא אפילו גזל וקנאו ביאוש אין יוצא בו, משום שגזול כמו פיסח – מה פיסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה.
'אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה' – משל למלך שהיה עובר על בית המכס, וציוה לתת מכס אף שכל המכס שלו, שממנו ילמדו כל עוברי דרכים, כך הקדוש ברוך הוא אף על פי שהכל שלו שונא גזל בעולה.
לולב ביום טוב שני שחיובו מדרבנן, שבא בעבירה – לרבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי פסול, לרבי יצחק בר נחמני בשם שמואל כשר.
מה שלמדנו במשנה 'לולב הגזול פסול' – לפי רב נחמן בר יצחק ורבי יוחנן על כרחך אין הפסול משום שצריך 'לכם', שהרי ממה שכתוב גזול משמע ששאול כשר, ועל כרחך מיירי ביום השני, ופסול משום מצוה הבא בעבירה, לשמואל ורבא פסול של המשנה הוא משום שצריך לכם, ומה שלמדנו גזול משום שיש צד שסתם גזילה יאוש בעלים הוא והרי זה שלו.
דף ל' – ע"ב
תגרים הקונים הדסים מגויים למכרם לצורך מצוה, יקפידו שהמוכרים יתלשו אותם מהקרקע, שסתם גוים גוזלים קרקעות, ושמא קרקע של ישראל היא, וקרקע גזולה אינה נקנית לגזלן אפילו אחר יאוש הבעלים, וכשהמוכר תולשם אז הוא גונבם, וכשקונים ממנו נקנים ביאוש ושינוי רשות. והיינו בהדסים שלוקחים התגרים לעצמם, אבל מה שמוכרים לאחרים אף שהתגרים תלשו הרי הקונים קנו ביאוש ושינוי רשות.
האוגד הדסים גזולים עם שאר המינים אינו קונה: לא בשינוי מעשה – שלולב אין צריך אגד ואין זה שינוי, וגם לסובר שצריך אגד הרי זה שינוי החוזר לברייתו – בהתרת האגד. ולא בשינוי השם מהדס להושענא – שגם קודם האגידה נקראים הושענא כיון שרגילים לאוגדם לחג.
***************