לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ח אב תשפ"א

מסכת סוכה דף כ'

דף כ' – ע"א

מחצלת סתם שלא נעשית לשם שכיבה או סיכוך –

 לרבה: גדולה – לכולי עלמא עשויה לסיכוך וכשרה, קטנה – לתנא קמא עשויה לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככים בה, ולרבי אליעזר עשויה לסיכוך וכשרה.

לרב פפא: קטנה – לכולי עלמא לשכיבה ופסולה לסיכוך, גדולה – לתנא קמא לסיכוך, ולר' אליעזר לשכיבה. 

מחצלת העשויה ממינים רכים (שיפה וגמי) – קטנה סתמא עשויה לשכיבה ופסולה לסכך, גדולה סתמא לסיכוך. אבל עשויה ממינים קשים (קנים וחילת) – אם נעשה מעשה עבות וקליעה מסככים בה אפילו כשהיא קטנה, שאינה עשויה לשכיבה, ואם היא ארוגה אין מסככים בה, שמסתמא לשכיבה כיון שהיא חלקה ונוחה, לרבי ישמעאל ב"ר יוסי בשם אביו ולרבי דוסא מסככים בה כל שאין לה כעין שפה סביב גבוה מעט לקבל מה שנותנים בה, שאז נחשב לכלי ומקבל טומאה ואין מסככים בה.

חוצלות – לרבי דוסא נטמא טומאת מת, ולחכמים גם מדרס, לרב אבדימי בר המדורי חוצלות היינו מזבלי שהרועה מניח תחת ראשו לשכב עליהם, וסובר רבי דוסא שכיון שיש לה בית קיבול אינו עשוי לשכיבה אלא לקבל מה שנותנים בה. לריש לקיש היינו מחצלת ממש, וכרבי חייא שאמר מחצלות של אושא לכולי עלמא טמא מדרס שמיוחד לשכיבה ולא לתשמיש אחר, של טבריה לכולי עלמא טהור מדרס כיון שקשות הם ואין אדם שוכב עליהם, ונחלקו במחצלות של שאר מקומות – לרבי דוסא טהור ממשכב, שאין רוב בני אדם רגילים לייחדם לכך, ולחכמים טמא שלפעמים שוכבים עליהם.

הדרן עלך פרק סוכה

דף כ' – ע"ב 

פרק הישן תחת המטה

משנה . הישן תחת המטה – לתנא קמא ורבי שמעון לא יצא ידי חובתו, שאהל מפסיק בינו לסוכה, לרבי יהודה יצא ידי חובתו.

ראיית רבי שמעון שלא יצא – מכך שרבן גמליאל השתבח בטבי עבדו שהיה ישן תחת המטה בסוכה, מפני שהיה תלמיד חכם וידע שעבדים פטורים מן הסוכה. ראיית רבי יהודה שיצא – שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר.

מיטה נחשבת אהל (לת"ק) – דווקא כשיש תחתיה חלל גבוה י' טפחים.

אהל שלא נעשה בידי אדם המאהיל על טומאת מת,  כגון חור הנעשה על ידי מים, שרצים, אכלתו מלחת – לתנא קמא הרי זה אהל להביא טומאה על כל הנמצא בתוכו, שהתרבה מריבוי 'אהל' הכתוב בפרשת פרה, לרבי יהודה אינו אהל, שלומדים 'אהל' 'אהל' ממשכן שנעשה על ידי אדם.  

***************

יום רביעי י"ט אב תשפ"א

מסכת סוכה דף כ"א

דף כ"א – ע"א  

רבי יהודה הסובר שאהל שלא נעשה בידי אדם אינו אהל – היינו דווקא אם החלל רק טפח, אבל אם הוא כמלא אגרוף מודה שנחשב אהל להביא טומאה.

חצרות היו בנויות בירושלים על גבי הסלע ותחתיהם חלל, שמא יש שם קבר והחלל מפסיק, ומביאים לשם נשים מעוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהם לעבודת הפרה (עד גיל שבע שמונה), וכשהיו רוצים לילך ולמלאות מים חיים מהשילוח היו מוליכים הבנים על גבי שוורים – לתנא קמא היו יושבים על גבי דלתות כדי להפסיק בין הבנים לקרקע, (וכשהגיעו לשילוח ירדו מהשוורים ומלאו, וחזרו ועלו לשוורים, ולרבי יוסי היו נשארים על השוורים ומשלשלים וממלאים). ולרבי יהודה ישבו על שוורים מצריים שכריסם רחבה, וטעמו: לאביי – לא הוצרכו דלתות, משום שכריסו של השור מפסיק, ואף על פי שאינו אהל הנעשה בידי אדם, כיון שיש בחללו כמה אגרופים נחשב לאהל גם אם לא נעשה בידי אדם, לרבא – דווקא לא הניחו דלתות, מפני שאז יהא התינוק בטוח שלא יפול, ושמא יוציא ראשו או אחד מאבריו, ויטמא בקבר התהום.

דף כ"א – ע"ב 

טעמו של רבי יהודה שהתיר לישן תחת המיטה בסוכה – א. אין על המיטה שם אהל, משום שנעשה לישן על גבה ולא תחתיה, אבל שוורים אהל הם שגג השדרה מגין עליהם.  ב. מיטה הוי אהל, אך אהל עראי, וסובר רבי יהודה שסוכה צריכה להיות אהל קבע, ולא אתי אהל ארעי ומבטל אהל קבע. ור' שמעון שאסר לישן תחתיו, הגם שסובר גם כן שסוכה צריכה להיות קבע, משום שסבר שאתי אהל עראי ומבטל אהל קבע.

רבן גמליאל שח ושיבח את טבי עבדו שישן תחת המטה מפני שיודע שעבדים פטורים מן הסוכה, ואמר ר' שמעון שמשיחתו למדנו ב' דברים – שעבדים פטורים מן הסוכה, ושהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו.

אפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד – שיתנו לה השומעים את לבם, מפני שמתכוונים ללמד לתלמידיהם דבר חידוש.

משנה . הסומך סוכתו בכרעי המטה – כשרה, לרבי יהודה – אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה.

טעמו של רבי יהודה:  מחלוקת רבי זירא ורבי אבא בר ממל אם משום שסובר שסוכה צריכה להיות קבע, וזו מיטלטלת על ידי המיטה ואינה קבע, או משום שסובר שאסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה, שהרי זה כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה.

נפקא מיניה בין טעמי הפסול דרבי יהודה – בנעץ שפודים של ברזל וסיכך עליהם, שהם קבע, אך הוא מעמיד בדבר המקבל טומאה.

סיכך על גבי יתדות מעל המיטה – כשרה גם לרבי יהודה, שלא פסל אלא אם סמך הסכך על גבי המיטה, מה שאין כן אם סמך הסכך על גבי יתידות, אין הסכך על דבר של עראי, וגם אין המעמיד מקבל טומאה.

***************