לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

שבת קודש כ"ט אב תשפ"א

מסכת סוכה דף ל"א

דף ל"א – ע"א

קרקע – לרבי אליעזר יש עליה תורת גזל כשאר מטלטל לעמוד בחזקת הגזלן ביאוש בעלים, לחכמים קרקע אינה נגזלת וברשות בעלים היא.

סוכה שאולה או גזולה – לרבי אליעזר אין יוצא בה, שדורש 'חג הסוכות תעשה לך' – משלך, לחכמים יוצא בשאולה ולא יוצא בגזולה, שדורש 'לך' – ולא בגזולה.

התוקף את חבירו והוציאו מהסוכה, והמסכך ברשות הרבים כשהסוכה מחוברת לקרקע – לרבי אליעזר לא יוצא בה, משום שאינה שלו (ואף אילו היה סובר קרקע אינה נגזלת, הרי הוא פוסל גם סוכה שאולה). לחכמים יוצא בה, שאף שאינה שלו, מכל מקום אינה גזולה, שסובר קרקע אינה נגזלת.

גזל עצים וסיכך בה – לדברי הכל יוצא בה, שקנה אותם בשינוי השם ושינוי מעשה, וגם משום תקנת השבים אינו צריך לסתור הבנין, ואין עליו אלא תשלום דמיהם.

גזל סוכה העשויה בראש העגלה ובראש הספינה – לדברי הכל לא יוצא בה, כיון שאינה מחוברת לקרקע הרי היא נגזלת, ולא קנאה שלא נעשה בה שינוי, וגם תקנת השבים לא שייך בה שהרי לא טרח לבנותה.

תקנת חכמים שהגוזל עצים ובנאם בבירה שיטול הנגזל דמיו, ולא חייבוהו חכמים לקעקע את בנינו, והוא הדין כשבנאו בסוכה, הגם שאין הפסד מרובה לסתור סוכתו, שמצוה משוי ליה כל שבעה כבנין קבע.

גם הגוזל קורה ובנאה בסוכה הוא בכלל תקנת השבים, שאין צריך לסתור את הסוכה, ואף שקורות אינם שכיחות לקנותם בכסף, אף על פי כן כל משך ימי סוכות אין עליו אלא דמים, אבל אחר סוכות חייב להחזירה, ואם חברה בטיט אפילו אחר סוכות אינו חייב אלא דמים.

יבש: לחכמים – פסול באתרוג שנאמר בו 'הדר', והוקש לולב לאתרוג שגם לולב פסול, לרבי יהודה – לפי רבא רק אתרוג פסול ולא לולב, שלא הוקש לולב לאתרוג, אך הופרך מברייתא שמפורש בה שרבי יהודה מכשיר גם באתרוג, ולדעתו 'הדר' היינו הדר באילנו משנה לשנה.

נפרדו עליו סובר רבי יהודה שצריך לאגדו למעלה, משום שנאמר 'כפות תמרים', ו'כפות' היינו קשור.

לרבי יהודה שלולב צריך אגד, אין אוגדים אותו אלא במינו, שאם יאגדו במין חמישי כיון שנאגד עמהם הרי הוא בכלל המצוה, ועובר על בל תוסיף.

לא מוסיפים על ארבעת מינים, ואף לרבי יהודה הסובר לולב צריך אגד, אסור להוסיף גם מחוץ לאגודה.

לא מצא אתרוג לא יביא פרי אחר כדי שלא תשתכח תורת אתרוג – שיכול לגרום לטעות בשאר שנים.

לולב הכמוש – כשר.

דף ל"א – ע"ב

מעשה בבני כרכים שהיו מורישים לולביהם לבני בניהם, ורבי יהודה הוכיח מכך שלולב היבש כשר, ולחכמים – אין שעת הדחק ראיה.

אתרוג הירוק ככרתי והקטן כאגוז – לרבי מאיר כשר, לרבי יהודה פסול, משום דלא נגמר הפרי עד שיהא בשיעור כביצה.

שיעור אתרוג גדול – לרבי יוסי אין לו שיעור, ואפילו אם צריך לאחזו בשני ידיו מחמת גודלו, לרבי יהודה – כל שיכול להחזיק שתי אתרוגים בידו אחת, כיון שלפעמים נותנים לו האתרוג בימין והלולב ומיניו בשמאל, וצריך להפוך הלולב ומיניו לימין והאתרוג לשמאל, ולאחוז שניהם ביד אחת עד שיחליף, ואם יהיה האתרוג גדול מדאי שמא יפול מידיו ויפסל.

לולב של עבודה זרה לא יטול, שמאוס הוא לגבוה, ואם נטל כשר ולא הוי בכלל הנאה, שמצוות לאו ליהנות ניתנו.

אשירה שבזמן כיבוש ארץ ישראל כיון שהצריכה הכתוב שריפה, אין יוצאים בלולב שבה, שלשריפה עומד והוא כמו שאין בו שיעור.

***************

יום ראשון ל' אב תשפ"א

מסכת סוכה דף ל"ב

דף ל"ב – ע"א

נסדקו ראשי הלולב – כשר, אבל אם נעשה כהימנק של סופרים שיש לו שני ראשים המתפצלים לשני הצדדים – פסול.

לולב – שראשו כפוף כאגמון, קווץ – שיוצאים משדרה שלו כמין קוצים, עקום כמגל לפניו – פסול, עקום לאחריו – כשר, כפוף לצדדים – מחלוקת.

לולב שכל עליו יוצאים רק מצד אחד של השדרה – בעל מום הוא ופסול.

נפרצו עליו – שנתלשו עליו ונאגדו יחד כמטאטא – פסול. נפרדו עליו – שראשיהם נפרדים ולמטה הם מחוברים – כשר.

תיומת שניטלה, והיינו שני עלים עליונים אמצעים – פסול, נחלקו העלים זה מזה ונסדקה השדרה –  ספק בדעת רבי יהושע בן לוי אם הוא כשר.

נפרדו עליו – לרבי יהודה יאגדנו מלמעלה, שכתוב 'כפות' אם היה פרוד יכפתנו.

כפות תמרים היינו לולב, ולא ענף הדקל משנתקשה – שצריך שאם היה פרוד יהא ראוי לכופתו, ולא עיקר הדקל – שצריך 'כפות', ולא עיקר העץ בן שנה או שנתיים שלא נתעבה ויכול לכופפו – שכתוב 'דרכיה דרכי נועם' ואלו מסרטים את הידיים, ולא שתי מכבדות של תמרים – שכתוב 'כפת', ולא מכבדה אחת – שנקראת כף, ולא 'כפת', ואין נופל לשון 'כפת' אלא על העלים.

לולב של ציני הר הברזל שעליו מועטים וקטנים – אם ראשו של עלה זה מגיע לצד עיקרו של זה כשר, ואם לאו פסול.

דף ל"ב – ע"ב

שתי תמרות יש בגיא בן הנם סמוך לירושלים והם הנקראים ציני הר הברזל, ועשן עולה מביניהם, וזו היא פתחה של גיהנום.

שיעור הדס וערבה – ג' טפחים. שיעור לולב – ד' טפחים, כדי שיצא טפח למעלה מן ההדס, ולרב יהודה בשם שמואל – היינו כולל העלים, לרבי פרנך בשם רבי יוחנן – שדרה עצמה צריך להיות ד' טפחים כדי שתצא טפח מעל ההדס.

לרבי טרפון מודדים באמה בת ה' טפחים, לרב דימי – מחלקים אמה בת ו' טפחים לה' חלקים, ג' חלקים להדס וערבה (3.6 טפחים בינוניים) וד' ללולב, לרבין – מחלקים אמה בת ה' טפחים לו' חלקים, ג' חלקים להדס וערבה (2.5 טפחים בינוניים) וד' ללולב.

משנה . הדס הגזול, היבש, של אשרה, של עיר הנדחת, נקטם ראשו, נפרצו עליו, היו ענביו מרובות מעליו – פסול, ואם מיעט כשר, ולא ממעטים ביום טוב משום תיקון כלי.

ענף עץ עבות – שענפיו חופים את עצו זהו הדס, ולא זית – שצריך עבות וזה מעשה שרשרת, ולא עץ ערמון – שאין ענפיו חופים את עציו, ולא הירדוף – כיון שראשי עליו חדים כמחט אין זה 'דרכי נועם', וכיון שעשוי לסם המוות אין בו 'האמת והשלום אהבו'. לרבי אליעזר בן יעקב – ענף עץ עבות – שטעם עצו ופריו שוה – והיינו הדס.

עבות – מעוקץ אחד יוצאים שלש עליו בקן אחד, לרב כהנא – אפילו שני עלים בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה עולה ורוכב עליהם, ורב אשי קראו הדס שוטה, ורב אחא בריה דרבא השתדל לצאת בו כיון שכן יצא מפיו של רב כהנא.

***************

יום שני א' אלול תשפ"א

מסכת סוכה דף ל"ג

דף ל"ג – ע"א

הדס שיש בו שבע עלים בכל קן, אף שנפלו ארבע עלים מכל קן – כיון שנשאר שלש עדיין נקרא עבות.

הדס המצרי כשר אף שיש לו שם לווי, שהרי הוא בכלל 'עץ עבות' האמור בתורה.

הדס שיבשו רוב עליו, ונשארו בכל בד שלש עלים לחים בראשו – כשר, שעדיין נקרא עבות, אבל אם נשארו רק באמצעו אינו הדר.

נקטם ראשו ועלתה בו תמרה – כשר.

נקטם ראשו מערב יום טוב  ועלתה בו תמרה ביום טוב – מסתפק רבי ירמיה אם יש דיחוי אצל מצוות כמו בקרבנות, ועלה בתיקו, ולחומרא אומרים יש דיחוי (ולרב פפא אין דיחוי אצל מצוות).

כיסוי הדם שנעשה על ידי אדם ונתגלה פטור מלכסות, כסהו הרוח חייב לכסות אם חזר ונתגלה, לרב פפא משום שאין דיחוי אצל מצוות, ולרב ירמיה משום ספק שמא אין דיחוי אצל מצוות.

אסור ללקט ענבי הדס המרובים מהעלים ביום טוב – שדומה לתיקון כלי. ואם עבר ולקטן – לרבי אליעזר ב"ר צדוק פסול, או משום שסובר יש דיחוי במצוות, או משום שצריך עשיית אגד, ולומדים פסול של תעשה ולא מן העשוי מעשיית סוכה, וזה שנאגד בפסול פסול. לחכמים – כשר, או משום שסוברים אין דיחוי במצות, (באופן של דיחוי שמעיקרא יעיון בסמוך), או משום שלא לומדים פסול של תעשה ולא מן העשוי בלולב מסוכה, או משום שסוברים לולב אין צריך אגד.

לרבי יהודה לולב צריך אגד, שלומד לקיחה מאגודת אזוב, לרבנן אין האגד מעכב, רק למצוה, משום זה קלי ואנוהו.

ענביו מרוביו מעליו אך מפוזרים בשתים או שלשה מקומות – בתחילה אמרו בשם רב חסדא שכשר, אך רבא שטען שאדרבה מנומר הוא ופסול משום שאינו הדר.

דף ל"ג – ע"ב

ענבים ירוקות – אינם פוסלים ההדס אפילו אם הם מרובים מהעלים, ודווקא שחורות או אדומות פוסלים.

מיעט הענבים בערב יום טוב אפילו אחר שאגד ההדס עם שאר מינים – כשר, או משום שדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי, או משום שאין אגודתו נחשבת קריאת שם להיות חל עליו שם פסול ואפילו דיחוי מעיקרא לא הוי אלא הזמנה בעלמא שאינו כלום.

השחירו הענבים ביום טוב שנראה ונדחה – ספק אם גם בזה סוברים חכמים שכשר שאינם סוברים דיחוי במצוות כלל, או רק בהשחירו קודם יום טוב מכשירים שהוא דיחוי מעיקרא, ולא בנראה ונדחה.

לרבי אלעזר מותר למעט הענבים ביום טוב לצורך אכילה ואינו מכווין להכשיר ההדסים למצוה, שסובר כר' שמעון שדבר שאין מתכוין מותר, ודווקא באופן שיש לו הדסים אחרים למצוה, שאם לא כן הוי פסיק רישא ואסור.

הותר האגד ביום טוב – לרבי יהודה פסול, שסובר לולב צריך אגד בקשר גמור, ואסור גם לעונבו שסובר עניבה קשר גמור הוא. ולסוברים שאין האגד מעכב – לסוברים שעניבה לאו קשירה היא יענבנו, ולסוברים שקשירה היא – אוגדו כאגודה של ירק.

משנה . ערבה גזולה, יבשה, של אשרה ועיר הנידחת, נקטם ראשה, נפרצו עליה, צפצפה – פסולה. כמושה, שנשרו מקצת עליה, הגדל שלא על הנחל – כשרה.

***************