לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי י"ט אלול תשפ"א

מסכת סוכה דף נ"א

דף נ"א – ע"א

המנגנים בכלי שיר בשיר של קרבן:

 לר' מאיר – עבדי כהנים היו, שאין מעלים העומדים על הדוכן עם הלוויים ליוחסין.

 לרבי יוסי – משפחת בית הפגרים ובית ציפריא היו, שמעלים מדוכן ליוחסין ומשיאים אותם לכהונה. לרבי חנינא בן אנטיגנוס – לוים היו, שמעלים מדוכן ליוחסין ולמעשר. אך לכל השיטות אפשר שעיקר שירה בפה, אלא נחלקו כיצד היה מעשה.

מחלוקת רבי יוסי ורבנן אם חליל דוחה שבת (לעיל דף  נ'.) אליבא דרבי ירמיה בר אבא היינו חליל של בית השואבה, ונחלקו אם שמחה יתירה של מצוה דוחה שבות, אבל שיר של קרבן לכולי עלמא דוחה את השבת, וכן הוכיחו מהמשנה והברייתא, ותיובתא דרב יוסף (לעיל שם).

טעם הסוברים עיקר שירה בכלי – מהפסוק 'ויאמר חזקיהו להעלות העולה להמזבח וגו' וע"י כלי דוד', והסוברים עיקר שירה בפה – ההיא לבסומי קלא, וילפינן שבפה מהפסוק 'ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים'.

משנה . מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, במוצאי יום טוב הראשון של חג ירדו לעזרת נשים ומתקנים שם תיקון גדול, מנורות של זהב וארבעה ספלים של זהב בראשיהם, וארבעה סולמות לכל אחד, וארבע בחורים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של 120 לוג, מבלאי מכנסי ואבנטי כהנים היו מפקיעים ומדליקים, וכל חצרות ירושלים מאירים מהם, חסידים ואנשי מעשה מרקדים באבוקות של אור ושירים ותשבחות, והלויים מנגנים בכלי שיר בלא מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושני כהנים עומדים בשער העליון, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו, וכן כשהגיעו למעלה עשירית עד שמגיעים לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהם ממזרח למערב ואמרו – אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים לשמש, ואנו לי-ה עינינו, רבי יהודה אומר – היו שונים ואומרים אנו לי-ה, ולי-ה עינינו.

דף נ"א – ע"ב

מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם, ומי שלא ראה בית המקדש שבנה הורדוס לא ראה בנין מפואר מעולם.

בנין הורדוס – לרבה של שיש כעין ירוק ושיש לבן, וי"א שיש כחול ולבן, שורה נכנסת ושורה יוצאת לקבל הסיד, ועכבוהו חכמים מלצפות בזהב שכך נראה כגלי הים.

דיופלסטון של אלכסדריא של מצרים מי שלא ראוהו, לא ראה בכבודם של ישראל, סטיו לפנים מסטיו לישיבת שרים, פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים, ע"א קדתראות של זהב לסנהדרין שעשו להם, סודרים ביד חזן הכנסת ומניף בשעת ענית אמן, כל בעלי מלאכות יושבים בפני עצמם, וכולם נהרגו על ידי אלכסנדרוס (מוקדון), ובא בספינה מהלך של עשר יום בחמש ימים, ונענשו מפני שעברו על 'לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד'.

תיקון גדול עשו – שבראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים, ועדיין היו באים לידי קלות ראש, התקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.

תבנית בית המקדש אסור לשנות ממה שהודיע הקדוש ברוך הוא על ידי גד החוזה ונתן הנביא, אך אף על פי כן  לעשות גדר בישראל שלא יבואו לידי קלקול מותר – קל וחומר ממה שמצינו שיבדילו בשעת צער כל שכן בשעת שמחה.

***************

שבת קודש כ' אלול תשפ"א

מסכת סוכה דף נ"ב

דף נ"ב – ע"א

הספד של לעתיד לבא הנאמר בנבואת זכריה – מחלוקת רבי דוסא ורבנן אי נאמר על משיח בן יוסף, או על יצר הרע – שרשעים בוכים שנדמה להם כחוט השערה, וצדיקים בוכים שנדמה להם כהר גבוה, ואף הקדוש ברוך הוא תמה עם הצדיקים.

יצר הרע בתחילה דומה לחוט של עכביש, ולבסוף – כשהאדם נמשך אחריו – דומה כעבותות העגלה, שקושרים בה פרה למחרישה.

'שאל ממני ואתנה' – דברי הקדוש ברוך הוא למשיח בן דוד, שכיון שראה שנהרג משיח בן יוסף אמר לפניו – ריבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים, אמר לו – חיים כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר 'חיים שאל ממך, נתת לו'.

שבעה שמות יש ליצר הרע: הקדוש ברוך הוא קראו רע, משה קראו ערל, דוד קראו טמא, שלמה קראו שונא, ישעיה קראו מכשול, יחזקאל קראו אבן, יואל קראו צפוני.

'אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך' – אם רעב יצרך הרע ותאב לעבירה הטריחהו במלחמתה של תורה והשקהו תורה, וה' ישלימנו לך שיהא שלם עמך ולא יסיתך לחטוא.

'ואת הצפוני ארחיק מעליכם' – זה יצר הרע הצפון ועומד בלבו של אדם וכו', 'את פניו אל הים הקדמוני' – שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו, 'אל הים האחרון' – במקדש שני, 'ועלה באשו ותעל צנחתו' – שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל, 'כי הגדיל לעשות' – בתלמידי חכמים יותר מכולם – שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

דף נ"ב – ע"ב

יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום – שבכל יום רעתו מתגברת ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא  שעוזר לו אינו יכול לו.

אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ.

יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעלם הבא.

בתחילה קראו ליצר הרע 'הלך', ולבסוף 'אורח', ולבסוף 'איש' – בעל הבית.

אבר קטן יש לו לאדם – מרעיבו שבע ומשביעו רעב.

ארבעה הקדוש ברוך הוא מתחרט עליהם שבראם – גלות, כשדים, ישמעאלים, יצר הרע.

אלמלא מקראות המעידים שהעוונות והזכויות ותוכן הלבבות ביד הקדוש ברוך הוא – נתמוטטו רגליהם של שונאיהם של ישראל.

ארבעה חרשים אומנים – משיח בן דוד, משיח בן יוסף (בבנין בית המקדש), אליהו (בחרישת אבן לבניין המזבח), ושם בן נח (בבנין התיבה).

שבעה רועים – דוד באמצע, אדם שת מתושלח מימינו, אברהם יעקב משה משמאלו.

שמונה נסיכי אדם – ישי שאול שמואל עמוס צפניה צדקיה משיח אליהו.

גובהה של מנורה של בית השואבה – חמישים אמה.

ארבעה פרחי כהונה היו עולים אל המנורות ובידיהם כדים של שלושים לוג, סך הכל מאה ועשרים לוג, ומשובחים היו בכוחם יותר מבנה של מרתא בת בייתוס שהיה כהן ולקח שתי ירכות של שור גדול הנקנה באלף זוז והלך עקב בצד אגודל (ולא הניחוהו הכהנים – משום שברוב עם הדרת מלך) הגם שהם כבדים יותר,  ועלה בכבש שאינו זקוף כסולמות.

לא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה, ואשה בוררת חיטים לאורה.

 

***************