לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת סנהדרין דף מ״א
דף מ"א – ע"א
בודקים את העדים: מכירים אתם אותו? נכרי הרג או ישראל הרג? האם התריתם בו? אם קיבל עליו התראה? אם התיר עצמו למיתה? {שנאמר 'יומת המת' עד שיתיר עצמו למיתה}, אם המית בתוך כדי דיבור?. העובד עבודה זרה שואלים – את מי עבד? ובמה עבד? {בזביחה, בהקטרה, בניסוך, השתחווה}.
התראה מן התורה
א. לעולא: שנאמר 'וראה את ערותה' עד שיראהו טעמו של דבר, ואם אינו עניין לכרת תנהו עניין למלקות.
ב. לבי חזקיה: שנאמר 'וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה' וכי יזיד היינו שהוא תמיד בזדון שהתרו בו ועדיין הוא מזיד.
ג. לבי רבי ישמעאל: שנאמר'המוצאים אותו מקושש עצים' שהתרו בו והוא עדיין מקושש.
ד. לבי רבי: שנאמר על 'דבר אשר ענה' ללמד שנענש על עסקי דיבור. וצריך כל הפסוקים שמהפסוק של עולא – לומדים רק התראה למלקות. ומהפסוק של חזקיה – לומדים התראה לחייבי מיתות. ומהפסוק של רבי ישמעאל – לומדים התראה לנסקלים. ומהפסוק של רבי – לרבי שמעון ששריפה חמורה לומדים התראה לנשרפים, ולרבנן שסקילה חמורה כתבה התורה הגם שאפשר ללמוד מקל וחומר, ולכן אי אפשר ללמוד כולם מהנשרפים.
נערה חבירה המאורסה – שאינה צריכה התראה לרבי יוסי ברבי יהודה{לפי שלא ניתנה התראה רק להבחין בין שוגג למזיד}, מתוך שאין עדיה נהרגים אם הוזמו משום שיכולים לומר רק לאוסרה על בעלה באנו, גם היא איננה נהרגת משום שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה. ורק באופן שזינתה וחזרה וזינתה בבועל הראשון או בקרוביה נהרגת.
עד אחד אומר בסייף הרגו ועד אחד אומר בארירן הרגו – הוכחש העדות כיון שזה מגוף העדות. עד אחד אומר בגדים שחורים ועד אחד אומר בגדים לבנים – הרי זה נכון שאין זה מגוף העדות. ובן זכאי שבדק בעוקצי תאנים – לרמי בר חמא: משום שזה מגוף העדות משום שהרגו בענף תאנה, לרב יוסף בן זכאי: משווה בן זכאי בדיקות כמו חקירות.
שנות חיי רבן יוחנן בן זכאי – מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, וארבעים שנה לימד, ולא דנו דיני נפשות מארבעים שנה קודם לחורבן, ומה שלמדנו שבדק בן זכאי בענפי תאנים הוא משום שאז היה תלמיד ואמר לפני רבו וקיבלו את דבריו. וקראו לו בן זכאי על שם אותה שעה.
דף מ"א – ע"ב
למדנו, אפילו שנים אומרים אין אנו יודעים – העדות קיימת: לרב ששת: כרבי עקיבא, שגם בשלשה עדים אם אמר אחד איני יודע העדות בטילה. וקשה שהרי למדנו במשנה שהעדות קיימת. לרבא: כרבנן ולא כרבי עקיבא, ובשלשה עדים, ושניים האומרים ידענו ואחד אמר איני יודע והעדות קיימת.
חקירות: אמר אחד איני יודע – העדות בטילה שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה. בדיקות: אמר אחד איני יודע – העדות קיימת משום שלא שייך בזה הזמה.
למדנו, עד אחד אומר ה' בחודש ועד אחד אומר ו' בחודש – העדות קיימת, אבל מרוב החודש העדות בטילה שכיון ששמעו כבר שהחודש מעובר.
***************
דף מ"ב – ע"א
ברכה על הלבנה – עד שתתמלא פגימתה, לרב יהודה: עד ז' בחודש שכל פגימת הקשת מליאה, לנהרדעי: עד ט"ז בחודש שהיא עגולה במילואה.
אין מברכים על הלבנה, דיין האמת – על חיסרון הלבנה, וברכת הטוב והמטיב – על התחדשות, משום שהוא מנהג העולם.
המברך על החודש בזמנו הוא כמקבל פני שכינה, שכתוב על קידוש החודש 'החדש הזה' וכתוב שם 'זה קלי ואנוהו', ואלמלי זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים, ולכן אומרים אותה מעומד מפני כבוד השכינה.
ברכת הלבנה – בארץ ישראל: הנוסח הוא ברוך מחדש חדשים. לרב אשי: ברוך… אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קונם. פועל(י) אמת שפעולתן (שפעולתו) אמת. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה. ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך אתה ה' מחדש חדשים.
'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה' מלחמתה של תורה – נמצא במי שיש בידו חבילות משניות.
עד אחד אומר קודם הנץ החמה ועד אחד אומר בתוך הנץ – העדות בטילה ואין אומרים שראה סתם אור.
למדנו, יש לי ללמד עליו זכות: אם יש ממש בדברי התלמיד – לא היהיורדמשם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אינו יורד כל היום כולו – כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו.
אין שותים יין באותו יום: שנאמר 'ולרוזנים אי שכר' העוסקים ברזו של עולם אל ישתכרו.
י"ב מחייבים וי"א מזכים – למשנה: מוסיפים עד שבעים ואחד עד שיראה אחד מאלו דברי אלו, ואם לא ראו פוטרים אותו כדי שלא יצאו מבית דין מעורבים. לרבי יוסי: אין מוסיפים, אלא רואין אם רואה אחד מאלו דברי אלו ואם לאו פוטרים אותו.
נזדקן הדין – לרב אחא בריה דרב איקא: היינו שדין זה עמוק וקשה וצריך להמתין בו, ובדיני ממונות אין אומרים כך, ורק בדיני נפשות אומרים כך, שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, לרב אשי: היינו חכם דינא שעמדנו הדין על בוריו ולא צריך יותר להפך בו, ובדיני נפשות אינו אומר כן ורק בדיני ממונות, ואף שנאמר 'יהללך זר ולא פיך', כאן שונה משום שכל דברי דין מוטל על הגדול בבית דין.
הדרן עלך פרק היו בודקין
פרק ששי – נגמר הדין
דף מ"ב – ע"ב
משנה . בית הסקילה היה מחוץ לעיר ולבית דין, גם אם היה הבית דין חוץ לשלשה מחנות,משום כדי שלא נראה כבית דין רוצחים, או כדי שיהא זמן להציל. אחד שומר על פתח ב"ד וסודרים בידו, ואדם אחר רוכב על הסוס רחוק ממנו מלא עיניו שאם מוצא אחד זכות מניף בסודרים והסוס רץ ומעמידם.
בית הסקילה היה חוץ לשלשה מחנות (עזרה – מחנה שכינה. הר הבית – מחנה לוייה. כל העיר – מחנה ישראל), א. לברייתא: לומדים שנאמר בפרשת המקלל 'מחוץ למחנה' ונאמר בפרים הנשרפים 'מחוץ למחנה'. ובפרים הנשרפים לומדים שהוא חוץ משלשה מחנות משום שנאמר בפר כהן המשיח 'והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה'. ונאמר 'אל מחוץ למחנה' בפר העדה ומיותר הוא שכבר נאמר 'כאשר שרף את הפר הראשון' ואלא למחנה שניה. ונאמר בתרומת הדשן 'אל מחוץ למחנה' ומיותר הוא שכבר נאמר 'על שפך הדשן ישרף' ואלא למחנה שלישית. ולא לומדים משחוטיחוץ שהוא רק חוץ למחנה אחתהגם שהם דומים בכמה דברים 'באדם' 'ובחוטא' 'ובנטילת נשמה בחוץ' 'ואינו שייך לדין פיגול'. משום שהגזירה שווה לדין פרים הנשרפים שהם מחוץ לשלשה מחנות שבחוץ הוא הכשר מצוותם ומכפרים ונאמר בהם 'הוצא' 'אל מחוץ למחנה' עדיף. ב. לרב פפא: לומדים דין בית הסקילה חוץ לשלשה מחנות משום שהרי משה ישב במחנה לוייה, ונאמר 'הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה' וזה מחוץ למחנה לוייה. ואחרי זה נאמר 'ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה' וזה חוץ למחנה ישראל, שהרי מה שעשו נאמר בפסוק 'ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה, ועל כרחך ללמד דין שלשה מחנות. וכוונת התנא בברייתא הוא אם לא היה נאמר הפסוק הייתי אומר גזירה שווה. ג. לרב אשי: שנאמר 'הוצא את המקלל' היינוחוץ למחנה לוייה. 'אל מחוץ למחנה' היינו חוץ למחנה ישראל. 'ויוציאו את המקלל' היינו לעשייה ואף שכבר נאמר ובני ישראל עשו וגו' צריך לסמיכת השומעים ולדחותו ממקום גבוה, והקשו עליו מה הוא לומד מלשונות הוצאה שנאמר בפרים הנשרפים.
***************
דף מ"ג – ע"א
'אותו' ללמד ולא בכסותו. 'אבן' הנאמר במקלל ללמד שבתחילה מביאים אבן אחת ואם מת יצא. 'אבנים' הנאמר במקושש ללמד שאם לא מת באחת מביאים עוד אבנים.
אבן הנסקל בה, ועץ הנתלה בו, וסייף הנהרג בו, וסודר הנחנק בו – הוא משל ציבור, שאין אומרים שיביא שלו כדי להורגו. איבעיא, בסודר שמניפים בו והסוס שרץ אם כיון שהוא כדי להצילו הוא משלו או כיון שבית דין חייבים להצילו הוא משלהם?.
היוצא ליהרג משקים אותו בקורט של לבונה מעורב בכוס יין כדי שתיטרףדעתו שלא יאריך בדאגת ההריגה, שנאמר 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש', והנשים יקרות שבירושלים היו מתנדבות ומביאות אותן, ואם לא הביאו מביאים משל ציבור שנאמר 'תנו'.
אחד מהתלמידים שזיכה ומת – רואים אותו כאילו הוא חי ועומד במקומו. ואיבעיא אם אמר התלמיד יש לי ללמד עליו זכות והשתתק, אם אומרים שאם כך נחשוש שמא יש אחד בסוף העולם שיודע עליו זכות?.
אמר יש לי ללמד על עצמי זכות, בפעם ראשונה ושניה – מחזירים אותו גם אם אין ממש בדבריו שמא מפחד אינו יכול לומר דבריו, מכאן ואילך – מוסרים לו זוג תלמידי חכמים ורק אם יש ממש בדבריו מחזירים.
משנה . כשיוצא להיסקל כרוז יוצא לפניו איש פלוני יוצא להיסקל על שעבר עבירה פלונית, ביום ובשעה פלונית ובמקום פלוני כדי שיהא מי שיכול להזימם, ופלוני ופלוני העדים, וכל מי שיודע לו זכות יבוא וילמד עליו.
(לאותו האיש הכריזו כן ארבעים יום לפני הריגתו בערב פסח, אף שאין מהפכים בזכות מסית, משום שהיה קרוב למלכות, ולכן הוכרחו גם להשיב על טענות שטענו שלא להרוג חמשת התלמידים.)
דף מ"ג – ע"ב
הזובח יצרו ומתודה עליו כאילו כיבד לקדוש ברוך הוא בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר 'זובח תודה יכבדנני' בשני נ'.
מי שדעתו שפילה כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר 'זבחי אלקים רוח נשברה', ואין תפלתו נמאסת שנאמר 'לב נשבר ונדכה' וגו'.
משנה . רחוק כעשר אמות מבית הסקילה – אומרים לו התוודה שכן הדרך שהמומתים מתוודים ואזי יהא לו חלק לעולם הבא שנאמר בעכן שהודה 'ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה' ביום הזה ולא לעולם הבא. ואם אינו יודע להתוודות אומרים לו אמור תהא מיתתי כפרתי.
אם הוא יודע שהעדים משקרים, לרבי יהודה: אומר תהא מיתתי כפרה על כל עוונתי חוץ מזה. לחכמים: אם כך יהא כל אדם אומר כן כדי לנקות עצמו, ומוציאים לעז על בתי דין והעדים.
אמר ה' ליהושע להפיל גורל ונפל על עכן, ואמר עכן ליהושע שיכול להפיל גורל בינו לבין אלעזר ויפול הגורל על אחד מהם, ואמר לו יהושע בלשון בקשה שלא יטיל ספק בגורלות שכך נחלק ארץ ישראל. ושיחדו יהושע שיודה ויחשוב שבהודאה יפטר.
מעילת עכן – לרב אסי בשם רב חנינא: מעלבשלשה חרמים. שניים בימי משה ואחת בימי יהושע שאמר 'אנכי חטאתי וגו', וכזאת וכזאת עשיתי', לרבי יוחנן בשם רבי אלעזר ברבי שמעון: מעל בחמשה. ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע שדרש 'ו'כזאת 'ו'כזאת עשיתי.
לא נענשו בימי משה – לרבי יהודה: משוםשנקוד על 'לנו ולבנינו עד', ושמשעברו לירדן ענש גם על הנסתרות. לרבי נחמיה: שנקוד לדרוש שכשם שלא ענש את הכלל על העבירות של יחיד, כך לא ענש על העבירות שבגלוי עד אחרי שעברו ישראל את הירדן. ועכן נענש בימי יהושע לפי שנודע לאשתו ובניו והיה עבירה שבגלוי.
***************
דף מ"ד – ע"א
'חטא ישראל' אף שחטא שמו ישראל הוא, וכמו הדס בין הקוצים נקרא הדס.
כתוב חמישה פעמים 'גם' – שעבר על חמישה חומשי תורה. משך בערלה – שנאמר 'וגם עברו את בריתי', ובלי זה הוי אמינא שעל מצוה שבגופו לא פקר.
'עשה נבלה בישראל – לרבי אבא בר זבדא: שבעל על נערה המאורסה שנאמר בה 'כי עשתה נבלה בישראל', שהוי אמינא שלהיות רע לשמים ולבריות ולבייש משפחה ולאוסרה על בעלה לא הפקיר את עצמו. לרבינא: דינו כנערה המאורסה בסקילה.
'ויקח… ואת בניו ואת בנותיו' – לא להורגם רק לרדותם, כמו שכתוב 'וכל ישראל עמו'.
'וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים' – הראוי לשריפה – לשריפה, והראוי לסקילה – לסקילה משום קנס.
וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה – לרב: טלית של צמר נקי. לשמואל: בגד הצבוע בצריף.
'ויצקום לפני ה' – שחבט יהושע לפני השם שבשביל זה יהרג רוב סנהדרין?. כשלשים וששה איש – לרבי יהודה: נהרגו שלושים וששה איש, לרבי נחמיה: נהרג יאיר בן מנשה ששקול כרוב סנהדרין כמו שכתוב כשלושים וששה איש. וכן פינחס חבט את זמרי וכזבי לפני ה' שבשביל אלו יפלו כ"ד אלף ולכן נאמר 'ויפלל' – שעשה פלילות עם קונו.
'תחנונים ידבר רש' – זה משה, 'ועשיר יענה עזות' – זה יהושע שאמר 'ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן'.
'ויאמר ה' אל יהושע קום לך' – לרבי שילא: אמר לו שלך קשה משלהם שהרחיק ס' מיל מהירדן עד הר עיבל להקים אבנים שנצטווה. לרב: קיים מצוות השם שנאמר 'וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה'. רק אמר לו שהוא גרם להם מעילת עכן במה שאסר להם ביזת יריחו.
'ויפל יהושע על פניו ארצה וישתחו' – אף שאסור ליתן שלום לחבירו בלילה ששמא שד הוא. כאן שאני אמר לו 'כי אני שר צבא ה" ואין הם מוציאים שם שמים לבטלה.
דף מ"ד – ע"ב
המלאך אומר ליהושע אמש ביטלתם תמיד של בין הערביים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, ובא על של עתה שנאמר 'עתה באתי', ומיד 'וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק' שלן בעומק הלכה. ומזה מוכח שגדול תלמוד תורה יותר מהקרבת התמיד.
כשאמר השם ליחזקאל לומר לישראל 'אביך האמורי ואמך חתית' (קרח ואבותיו שבאו מכנען) אמר גבריאל ריבונו של עולם אם יבואו אברהם ושרה ועמדו לפניך אינה אומר להם ומכלים אותם 'ריבם ריב את רעך וסוד אחר אל תגל'. ויש למלאך רשות לכך שנקרא 'פיסקון' – שפוסק דברים כלפי מעלה, 'איטמון' – שאוטם עוונות ישראל, 'סיגרון' – שכיון שסוגר שוב אינו פותח.
'היערוך שועך לא בצר' – א. לרבי אלעזר: ללמד שלעולםיקדים אדם תפלה לצרה, שאם לא התפלל אברהם בין בית אל ובין העי לא נשתייר שריד ופליט מרשעי ישראל. ב. לריש לקיש: שהמאמץ עצמו בתפילה מלמטה אין לו אויבים למעלה. ג. לרבי יוחנן: שיבקש אדם רחמים שיסייעהו מלאכי השרת בתפילתו ולא יהיו לו אויבים שיעכבו תפילתו למעלה.
הועיל וידוי עכן, שנאמר 'ובני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה' – שחמישה הם לעולם הבא וגם זמרי שהוא עכן. מחלוקת רבושמואל אם שמו עכן ונקרא זמרי משום שמעשיו כזמרי, או שנקרא עכן שעיכן עוונות ישראל כנחש.
מעשה באדם שיצא ליהרג ואמר שאם יש בו עון זה לא תהא מיתתו כפרתו, ואם אין בו עון זה תהא מיתתו כפרה לכל עונותיו, ובית דין וכל ישראל נקיים והעדים לא יהא להם מחילה עולמית, והודו העדים שהעידו שקר מפני שנאה, ואמרו חכמים להחזירו אי אפשר והקולר יהא תלוי בצוואר העדים.
***************
