לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת סנהדרין דף צ״ח –  ק'

דף צ"ח – ע"א

אין לך קץ מפורש יותר, לרבי אבא: ממה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' – כאשר ארץ ישראל תתן פריה בעין יפה – יבוא הגאולה. לרבי אלעזר: מהאמור 'כי לפני הימים ההם [ימות המשיח] שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר' – מתי שהאדם לא ישתכר דבר, וגם לא בעבודת האדם בבsהמה, יבוא הגאולה.

'ליוצא ולבא אין שלום מן הצר' – לרב: גם תלמידי חכמים שנאמר בהם 'שלום' והיו צריכים לצאת ולבוא בשלום, באותם הימים גם להם אין שלום מפני הצרות. לשמואל: אין בן דוד בא עד שיהיו השערים שקולין [שיהא זול היין כתבואה].

'אין בן דוד בא'

א.  לרבי חנינא: נאמר, 'אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך, ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל' –  עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא.

ב.  לרבי חמא בר חנינא: נאמר, 'וכרת הזלזלים במזמרות, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות עם ממשך ומורט' –  עד שתכלה אפילו מלכות המזולזלת מישראל ולא יהיה להם מלכות כלל.

ג.   לזעירי אמר רבי חנינא: נאמר, 'כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, והשארתי בקרבך עם עני ודל, וחסו בשם ה'-  עד שיכלו גסי הרוח מישראל.

לרבי שמלאי בשם רבי אלעזר ברבי שמעון: נאמר, 'ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סגיך… ואשיבה שופטיך כבראשונה' – אין בן דוד בא עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל.

אמר עולא: נאמר, 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' – אין ירושלים נפדית אלא בצדקה.

אמר רב פפא: אם יבטלו גסי הרוח מישראל – יבטלו הפרסיים המכשפים המצערים את ישראל, שנאמר: 'ואצרף כבר סגיך, ואסירה כל בדיליך'. אם יבטלו דייני ישראל – יבטלו השופטים הנכרים החובטים את ישראל במקלות, שנאמר: 'הסיר ה' משפטיך, פנה איבך'.

אמר רבי יוחנן: נאמר, 'ואת עם עני תושיע' – אם ראית דור המתמעט והולך חכה לו.  נאמר, 'כי יבא כנהר צר רוח ה' נססה בו[לשון ניקוב ואכילה, שרוח המקום מחריבה אותם עם הצרות הבאות] 'ובאלציון גואל' – אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו.  אין בן דוד בא רק או בדור שכולוזכאי – שנאמר 'ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ', או בדור שכולו חייב – שנאמר 'וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע' … 'למעני אעשה'.

אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר, 'אני ה' בעתהאחישנה' אם זכו ישראל – 'אחישנה' קודם זמנו, ואם לא זכו – בעתה. נאמר, 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה' – אם זכו ישראל יבוא משיח במהירות כענני שמים, ואם לא זכו 'עני ורוכב על חמור' – יבוא כמו עני שרוכב בעצלות על חמורו.

לגלג שבור מלכא לשמואל: גנאי הוא למשיח שיבוא על חמור, אשלח לו סוס נאה שיש לי. השיבו: כדי לדחותו, האם יש לך סוס בן מאה גוונים כחמורו של משיח?.

רבי יהושע בן לוי מצא את אליהו הנביא בפתח המערה של רבי שמעון בר יוחאי, ושאלו האם יזכה לבוא לעולם הבא? השיב: אם ירצה אדון הזה שהיה שם השכינה. ואמר שראה רק שנים שלו ואליהו, ושמע קול שלשה גם השכינה. ושאל את אליהו מתי יבוא משיח? השיב: שישאל את משיח עצמו היושב על שער רומי בגן עדן בין עניים מנוגעים, וגם הוא מנוגע, ושאר העניים מתירים כל תחבושותיהם בבת אחת, והמשיח מתיר בכל פעם תחבושת אחת, ומקנח וקושר, שלא יתעכב אם יקראו לגאול את ישראל. הלך לשם ואמר למשיח: 'שלום עליך רבי ומורי', והשיב: 'שלום עליך בר ליואי'. שאל מתי יבוא לגאול? והשיב: 'היום'. אמר לו אליהו שכיון שאמר לו 'שלום עליך בר ליואי' הרי הבטיח לו ולאביו שיבואו לעולם הבא. אמר לאליהו ששיקר בו משיח באומרו שיבוא היום ולא בא. השיב אליהו שהתכווין – 'היום אם בקולו של הקב"ה תשמעו'.

שאלו תלמידי רבי יוסי בן קיסמא: מתי יבוא בן דוד? – ואמרו לו שלא יבקשו לו אות. אמר להם: מתי שיפול שער רומי ויבנה, ויפול שוב ויבנה, ויפול שוב, ואין מספיקים לבנותו פעם שלישית – עד שבן דוד בא. וביקשו אות, הגם שאמרו בתחילה שלא יבקשו. אמר להם: אם כדברי יהפכו עתה מי מערת פמייס לדם, וכך היה.

בשעת פטירת רבי יוסי בן קיסמא, אמר לתלמידיו: קברו ארוני עמוק, שעתידים פרס ומדי לבוא במלחמת גוג ומגוג ללכוד את בבל, ואין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו, ומשם יבואו לכבוש ארץ ישראל, ויוציאו חיילי מדי ארונות קבורה להאכיל בהם תבן לסוס.

דף צ"ח – ע"ב

אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה על ישראל תשעה חדשים, שנאמר 'לכן יתנם עד עת יולדה ילדה [תשעה ירחי לידה], ויתר אחיו ישובון על בני ישראל', 'וישובו כי עתה יגדל עד אפסי ארץ'.

'חבלי משיח'

א.  לעולא: יבוא משיח ולא אראנו, שלא יבוא בזמני.

ב.  לרב יוסף: שרוצה לראות ביאת המשיח גם אם יזכה רק לשבת בצל הרעי של החמור.

ג.   לרבה: יבוא המשיח ולא אראנו, שלא יבוא בזמני. ושאל אביי מדוע חושש מחבלי משיח, והרי אמר רבי אלעזר לתלמידיו שהעוסק בתורה ובגמילות חסדים ינצל מכך? ויש בך את שניהם. השיב שחושש שיחטא ויגרום החטא שלא ינצל, וכמו שהיה יעקב ירא גם שהבטיח לו השם 'והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'. וכדתניא, 'עד יעבר עמך ה' – זו ביאה ראשונה שבאו ישראל לארץ בימי יהושע, 'עד יעבר עם זו קנית' – זו ביאה שניה, שנתן להם כורש רשות לחזור לארץ בימי עזרא, והוקשו שניהם ללמד שהיו ראויים ישראל לעשות להם נס שיעלו בזרוע על כרחם של מלכי פרס כמו שהיה בביאה ראשונה, אלא שגרם החטא והוצרכו להיכנס רק ברשות כורש.

ד.   לרבי יוחנן: יבוא המשיח ולא אראנו, שלא יבוא בזמני. ושאלו ריש לקיש האם הוא חושש מהנאמר 'כאשר ינוס איש מפני הארי…' – כאשר ינוס אדם מצרה אחת יפגע מיד באחרת, והלא גם בעולם הזה יש כך ? שבזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו הממונה על גבולות השדה, נכנס לעיר פגע בו גובה המס, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו ברעב, אלא חושש מהנאמר 'שאלו נא וראו אם ילד זכר, מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה, ונהפכו כל פנים לירקון' – הקב"ה שכל גבורה שלו מצטער כיולדה בשעה שמאבד הנכרים מפני ישראל, ונהפכו פני פמליא של מעלה ושל מטה לירקון בשעה שאומר הקב"ה 'הם מעשה ידי והם מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו' – כמאמר העולם: כשרץ השור ונפל ומעמיד סוס במקומו, אף שהשור היה חביב עליו יותר, כשיתרפא השור קשה לו להוציא סוס מפני השור, כך כשחוזרים ישראל בתשובה קשה לו לאבד הגויים מפניהם.

אמר רב גידל אמר רב: עתידים ישראל לאכול שובע ימות המשיח, ולא כרבי הילל שאמר שכבר אכלוהו בימי חזקיה.

לא נברא העולם – א. לרב: רק בזכות דוד שעתיד לומר שירות ותשבחות. ב. לשמואל: בשביל משה שעתיד לקבל את התורה. ג. לרבי יוחנן: רק בשביל למשיח.

שמו של משיח:

 א. לדבי רבי שילא: שילה, שנאמר 'עד כי יבא שילה'.

ב. לדבי רבי ינאי: ינון, כנאמר 'יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו'.

ג. לדבי רבי חנינה: חנינה, כנאמר 'אשר לא אתן לכם חנינה'.

ד. יש אומרים: מנחם בן חזקיה, כנאמר 'כי רחק ממני מנחם משיב נפשי'.

ה. לרבנן: מצורע של בית רבי, כנאמר 'אכן חלינו הוא נשא, ומכאבינו סבלם, ואנחנו חשבנהו נגוע, מכה אלוקים ומענה'.

אמר רב נחמן: אם המשיח מאלו החיים הרי הוא כגון אני (שהיה חתן רבן גמליאל, שהיה מבני דוד), שנאמר: 'והיה אדירו ממנו, ומשלו מקרבו יצא' – מבני דוד שיש להם ממשלה גם בגלות. אמר רב: כגון רבינו הקדוש, שסובל תחלואים וחסיד גמור הוא. ואם הוא מאותם שכבר מתו הרי הוא כגון דניאל איש חמודות שנדון ביסורים בגוב האריות וחסיד גמור היה.

אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד לישראל דוד אחר שימלוך עליהם. שנאמר 'ועבדו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם', ולא נאמר 'דוד מלכם אשר הקים להם'. והקשה רב פפא מהכתוב 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם', והשיב אביי שיהא שניהם, כמו קיסר ומשנה לקיסר.

דרש רבי שמלאי: נאמר, 'הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חשך ולא אור' – משל לתרנגול ועטלף שיושבים ומצפים לאור. שאל התרנגול לעטלף: ממילא אני מחכה לאור משום שיש לי עיניים, אך מה אתה צריך לכך. וכך גם ישראל מצפים לגאולה, משום שיום ה' יהיה להם אור, אבל הנכרים, למה הם מחכים? והרי יהא להם חושך. וכמו שאמר רבי אבהו למין שמשיח יבוא כאשר יכסה אתכם החושך, כנאמר 'כי הנה החשך יכסה ארץ, וערפל לאמים, ועליך יזרח ה', וכבודו עליך יראה'.

***************

דף צ"ט – ע"א

כמה ימות המשיח?

 א. לרבי אליעזר: ארבעים שנה, שנאמר, 'ארבעים שנה אקוט בדור' -ימות המשיח שבהם ינקוט [יקח] את ישראל וימלוך עליהם ארבעים שנה. ונאמר, 'שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה', והיינו כשנות המדבר שנאמר בהם 'ויענך וירעיבך ויאכילך'.

ב. לרבי אלעזר בן עזריה: שבעים שנה, כנאמר, 'והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד', מלך מיוחד זה משיח.

ג. לרבי א': שלשה דורות, כנאמר, 'ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים'.

ד. לרבי ב': 365 שנה כמניין ימות החמה, שנאמר: 'כי יום נקם בלבי' – כשם שעונש המרגלים היה להיות במדבר ארבעים שנה – שנה כנגד יום, כך גם 'שנת גאולי באה' – שנה לכל יום משנה זו.

ה. לרבי דוסא: ארבע מאות שנה, שנאמר 'שמחנו כימות עניתנו', וכשנות 'ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה'.

ו. לאבימי בריה דרבי אבהו: שבע אלף שנה, שנאמר 'ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלוקיך', וכשבעת ימי המשתה ויום של הקב"ה אלף שנים.

ו. לשמואל: כמו מיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר 'למען ירבו ימיכם… על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ'.

ז. לרב נחמן בר יצחק: כזמן שמימי נח עד עכשיו, שנאמר 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך'.

רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל- שאכלוהו בימי חזקיה רק הקדוש ברוך הוא יגאול בעצמו, וימלוך עליהם. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה, שהרי חזקיה היה בזמן בית ראשון, והרי זכריה התנבא בזמן בית שני: 'גילי מאד בת ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב על חמור, ועל עיר בן אתנות'.

'יום נקם בלבי' – לרבי יוחנן: אמר הקב"ה לליבי גיליתי שעתיד אני לנקום באויבי, ולגאול את ישראל, אבל לאבריי לא גליתי – לא הוצאתי את הדבר מפי. לרבי שמעון בן לקיש: לליבי גליתי, אבל למלאכי השרת לא גליתי.

אמר רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן:

א.  כל הנביאים כולם לא התנבאו כל הטובה רק לימי המשיח, אבל לעולם הבא 'עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו'. ושלא כשמואל שאמר שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד.

ב.   כל הנביאים לא התנבאו רק לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים 'עין לא ראתה אלוקים זולתך' – שאין קץ למתן שכר. שלא כרבי אבהו שאמר שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד, שנאמר 'שלום שלום לרחוק ולקרוב', הזכיר קודם את מי שהיה רחוק ונתקרב. ורבי יוחנן פירש להיפך 'רחוק' – הוא צדיק גמור שרחוק מעבירה מעולם, 'קרוב' –  שקרוב מעבירה ועכשיו שב בתשובה ונתרחק ממנה.

ג.    כל הנביאים לא התנבאו רק למי שמשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה לצורכו פרקמטיא ולמי שמהנה מנכסיו, אבל לתלמידי חכמים בעצמם 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'.

'עין לא ראתה אלוקים זולתך' –  לרבי יהושע בן לוי: יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. לריש לקיש: עדן, שאדם הראשון גר רק 'גן' ולא ב'עדן', ושני מקומות הם כנאמר 'ונהר יצא מעדן להשקות את הגן'.

'כי דבר השם בזה' – זה האומר אין תורה מן השמים. דבר אחר: זה אפיקורוס. דבר אחר: זה המגלה פנים בתורה. 'ואת מצותו הפר' – זה שלא מל עצמו והפר ברית בשר. 'הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה' – 'הכרת' בעולם הזה, 'תכרת' לעולם הבא.

אמר רבי אלעזר המודעי: כי את דבר השם בזה: המחלל הקדשים כגון טמא שאכל תרומה, והמבזה את המועדות [חול המועד], והמפר בריתו של אברהם אבינו  שהוא בכלל 'ואת מצותי הפר', והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים, אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא 'הכרת תכרת'.

'כי דבר השם בזה'

א. לברייתא: זה האומר שאין תורה מן השמים, וגם אם אמר כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק או דקדוק אחד שאמר משה מעצמו, או חוץ מקל וחומר, או חוץ מגזרה שוה אחת.

ב. לרבי מאיר: זה הלומד תורה, ולא מלמד לאחרים.

ג. לרבי נתן: זה שאינו משגיח על המשנה ואומר שאינה עיקר.

ד. לרבי נהוראי: כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק.

ה. לרבי ישמעאל: זה העובד עבודה זרה. שמבזה דיבור שנאמר בסיני מפי השם בעצמו.

רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה – דומה לאדם שטורח וזורע תבואה, ולבסוף אינו קוצר.

רבי יהושע אומר: כל הלומד תורה ומשכחה – דומה לאשה שיולדת ילדים וקוברת אותם.

דף צ"ט – ע"ב

רבי עקיבא אומר: אף שלימודך מסודר בפיך כזמר, הוי מסדר ומזמר לימודך שוב בכל יום, ואז תזכה שיהיה לך לעולם הבא שמחה ושירים בכל יום. שנאמר 'נפש עמל' – בעולם הזה, 'עמלה לו' – לעולם הבא, 'כי אכף עליו פיהו' – משום ששם דברים בפיו תמיד, כפי שהאוכף נמצא תמיד על החמור.

'כי אדם לעמל יולד' – איני יודע אם עמילות שתלוי בפה או לעמל מלאכה, כשהוא אומר 'כי אכף עליו פיהו' הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבתורה או לעמל שיחה בעלמא, כשהוא אומר 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' הוי אומר לעמל פה שבתורה נברא.

אמר רבא: כל הגופים טרחנים הם – לעמל נבראו, אשרי מי שזכה שעמלו בתורה.

'נאף אשה חסר לב' – זה הלומד תורה לפרקים, שנאמר 'כי נעים כי תשמרם בבטנך, יכנו יחדו על שפתיך' – דברי תורה יהיו שמורים בבטנך כאשר תלמדם ותשננם תדיר.

'והנפש אשר תעשה ביד רמה' – זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי, אמר מדוע כתב משה הפסוקים: 'ואחות לוטן תמנע', 'ותמנע היתה פילגש לאליפז, 'וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה'. יצאה בת קול ואמרה: 'תשב באחיך תדבר, בבן אמך תתן דפי, אלה עשית והחרשתי, דמית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך'. ועליו מפורש בקבלה: 'הוי משכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה' – שחטא ולא היה לו הנאה מכך.

'כעבות העגלה חטאה' – בתחילה דומה יצר הרע לחוט של כוביא וקל להתגבר עליו. ולבסוף – לאחר שפיתה וניצח את האדם, דומה לעבות העגלה שקשה מאוד להתגבר עליו.

'אחות לוטן תמנע' – שהיתה תמנע בת מלכים, ורצתה להתגייר, ולא קיבלוה אברהם יצחק ויעקב, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשיו, שאמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו לבני אברהם יצחק ויעקב, שהם יראי שמים, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. ולא היו האבות צריכים לרחקה, ולכן יצא ממנה עמלק שציער את ישראל.

'וילך ראובן בימי קציר חטים' – לאחר שקצרו את השדה, שאז כולם רשאים להיכנס לשדה חבריהם, מכאן לצדיקים שאין פושטים ידיהם בגזל. 'וימצא דודאים בשדה' – א. לרב: היה 'יברוחי', ב. ללוי: היה 'סיגלי', ג. לרבי יונתן: היה 'סביסקי'.

'כל העוסק בתורה לשמה'

א.   לרבי אלכסנדרי: משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה שנאמר 'או יחזק במעזי יעשה שלוםלי שלום יעשה לי'.

ב.    לרב: כאילו בנה פלטרין למעלה ולמטה, שנאמר 'ואשם דברי בפיך, ובצל ידי כסיתיך, לנטע שמים וליסד ארץ'.

ג.     לרבי יוחנן: גם מגין על כל העולם כולו, שנאמר: 'ובצל ידי כסיתיך'.

ד.    ללוי: גם מקרב הגאולה, כנאמר בהמשך הפסוק 'ולאמר לציון עמי אתה'.

'כל המלמד את בן חבירו תורה'

א.   לריש לקיש: מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו – שנאמר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן', ותרגומו 'דשעבידו לאורייתא בחרן'.

ב.    לרבי אלעזר: כאילו עשה את דברי התורה בעצמם, שנאמר 'ושמרתם את דברי הברית הזאת

ג.     לרבא: כאילו עשה את עצמו, שנאמר 'ועשיתם אתם' – אל תקרי 'אותם' אלא 'אַתם'.

כל המעשה את חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בעצמו – שאמר השם למשה 'ומטך אשר הכית בו את היאור' אף שאהרן הכה במצוותו.

 *************

 

דף ק' – ע"א

שנינו במשנה 'אפיקורוס' 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה' הם מאלו שאין להם חלק לעולם הבא

לרבי ורבי חנינא: 'לשון א' – 'אפיקורס' – זה המבזה תלמיד חכם, 'מגלה פנים בתורה' – כגון מנשה בן חזקיה, שדרש דרשות של דופי. 'לשון ב' – 'מגלה פנים' – זה המבזה תלמיד חכם, 'אפיקורס' – המבזה חבירו בפני תלמיד חכם.

לרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: לשון א' – 'אפיקורס' – זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם, 'מגלה פנים' –  המבזה תלמיד חכם בעצמו. 'לשון ב' – 'מגלה פנים' – זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם.

'אפיקורס' – א. לרב יוסף: הם כגון אלו שאינם מכירים שהעולם מתקיים בזכות לומדי התורה ואומרים: מה הועילו לנו חכמים בתורה שהם לומדים, לצורך עצמם הם קורים בתורה, ולצורך עצמם הם שונים. ב. לאביי: אלו הם גם מגלי פנים בתורה, שהרי נאמר 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי', וכן יש ללמוד ממה שאמר השם לאברהם שאם יש צדיקים בסדום יציל כל העיר עבורם. אלא 'אפיקורוס' הוא כגון תלמיד היושב לפני רבו ונזכר בשמועה בעניין אחר ואמר: 'כך אמרנו שם', ולא אמר 'הכי אמר מר'. ג. לרבא: הם כגון אלו האומרים: מה הועילו לנו חכמים, מעולם לא חידשו דבר שאינו כתוב בתורה, שהרי לא התירו לנו עורב, ולא אסרו לנו יונה. וכשבאו אלו לשאול את רבא שאלה בטריפה, אם התיר אמר: ראו שאני מתיר לכם עורב, ואם אסר אמר: ראו שאני אוסר לכם יונה. ד. לרב פפא: כגון מי שמזכיר חכם ואומר בלשון בזיון 'הני רבנן', ולא 'רבותינו שבמקום פלוני'. וכשאירע כן לרב פפא שאמר כן בטעות ישב בתענית. ה. לרב נחמן: זה הקורא לרבו בשם, שנענש גיחזי מפני שקרא לאלישע רבו בשמו.

לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא היו עושים מטפחות לספרי בית המדרש של רב יהודה, כשהגיעו לעשות למגילת אסתר, שאלו את רב יהודה בלשון גנאי הרי מגילת אסתר לא צריך מטפחת ולא בלשון שאלה. אמר להם שגם זה נראה כזלזול.

רבי ירמיה ישב לפני רבי זירא ואמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להוציא נחל מבית קדשי הקדשים, ועליו כל מיני מגדים, שנאמר 'ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו, ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים, והיה פריו למאכל, ועלהו לתרופה'. אמר לו ההוא סבא: יישר, וכן אמר רבי יוחנן. שאל רבי ירמיה לרבי זירא, האם גם זה נחשב כחוצפה. השיב: שבוודאי לא, שהרי מסייעו מדברי רבי יוחנן, וזלזול וחוצפה הוא כגון המעשה הבא.

רבי יוחנן ישב ודרש: עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות בגודל שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהם פתח ברוחב עשר אמות, בגובה עשרים אמות, ומעמידם בשערי ירושלים, שנאמר 'ושמתי כדכד שמשותיך, ושעריך לאבני אקדח'. לגלג תלמיד אחד: והרי אין נמצאת אבן טובה אפילו בגודל ביצה של עוף קטן ששמו צילצלא. לימים הפליגה ספינתו של אותו תלמיד בים, וראה מלאכי השרת שמנסרים אבנים טובות ומרגליות. ואמרו לו שהם האבנים שעתיד הקב"ה להעמיד בשערי ירושלים. כשחזר התלמיד מצא את רבי יוחנן שיושב ודורש, אמר לו: רבי, דרוש, ולך נאה לדרוש. כשם שאמרת כך ראיתי במו עיני. אמר לו: ריקה, אם לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות.

'ואולך אתכם קוממיות' – לרבי מאיר: הוא שתי קומות של אדם הראשון, והוא גובה מאתיים אמה. לרבי יהודה: הוא מאה אמה, כנגד היכל וכותל, שנאמר 'אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזוית מחוטבות תבנית היכל', ואורך כל כותלי ההיכל מאה אמה. ואם כך צריך לבאר מה שאמר רבי יוחנן שחוקק הקדוש ברוך הוא פתחים של עשרים אמה הוא לחלונות, אבל השערים יהיו גבוהים יותר.

'ועלהו לתרופה': א. י"א: שהעלים מתירים פה מעלה של אילמים שיוכלו לדבר. ב. י"א: פה של מטה – רחם של עקרות. ג. לרבי יוחנן: הוא תרופה ממש. והיינו שמועילים לתואר פנים של בעלי הפה.

דרש רבי יהודה ברבי סימון: כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיויו לעולםהבא – שנאמר 'ראשו… תלתלים שחורות כעורב… מראהו כלבנון בחור כארזים… חכו ממתקים'.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולםהבא – שנאמר 'ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם'.

'ברוך השם יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה' – עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו [חופנו] טובה. ואף שכל העולם אין מידתו אלא מזרת ועד אגודל שלו יתברך, הרי עתיד השם ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, כמו גימטריה בפסוק 'להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא'.

'בסאסאה בשלחה תריבנה' – במידה שאדם מודד מודדים לו, ואם מדד ונתן לעני מלא חפניו, יחזיר לו הקב"ה מלא חפניו טובה, ואין לתמוה איך יכול להכיל חפניו של הקב"ה (כנ"ל), שהרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות, ובמידה טובה נאמר 'ויצו שחקים ממעל, ודלתי שמים פתח, וימטר עליהם מן לאכל', ובמידת פורענות נאמר 'וארובות השמים נפתחו' – ודלת גדולה מארובה, ונאמר במידת פורענות 'ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואישם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר', והלא אדם מושיט אצבעו באור בעולם הזה מיד נכוה, ואעפ"כ יסבלו הרשעים אש תמידית, וכשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענות, כך נותן כח בצדיקים לקבל טובה.

דף ק' – ע"ב

שנינו במשנה לדעת רבי עקיבא הקורא בספרים החיצונים אין לו חלק לעולם הבא – הם ספרי צדוקים שכופרים בא-ל חי.

רב יוסף אמר שגם בספר בן סירא אסור לקרות – שיש בו דברי הבאי, והקורא בו בא לידי ביטול תורה. שאל אביי למה הכוונה ? א. אם משום שכתוב שם שלא יסיר עור דג גילדנא גם מעל אזנו שלא יפסידנו, רק יצלה עם העור ויוכל לאכול בו שתי חלות: והרי משמעותו הפשוטה שלא להשחית דבר – הוא ענין הכתוב גם בתורה, ואם הכוונה לדרש שלא לבעול שלא כדרכה: הרי דרך ארץ הוא. ב. מה שכתוב, בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה – שמא תתפתה, בנערותה – שמא תזנה, בגרה – שמא לא תינשא, נישאת – שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה – שמא תעשה כשפים: והרי גם חכמים אמרו 'אי אפשר לעולם בלי זכרים, ובלי נקבות, אשרי מי שזכה ובניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות. ג. ומה שכתוב,  אל תכניס דאגה בליבך, שהרי הדאגה הרגה אנשים גיבורים: הרי גם שלמה אמר 'דאגה בלב איש ישחנה', ונחלקו אם יסיחנה מדעתו, או ישיחנה לאחרים. ד. מה שכתוב, 'מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך': הרי גם רבי אמר כעין זה. רק הכוונה לנאמר שם: א. מי שזקנו דק – הוא חכם וחריף ביותר, ומי שזקנו עב – הוא שוטה. ב. הנופח קצף שבכוסו – אינו צמא. ג. אם אומר אדם: עם איזה לפתן אוכל פת זו, טול ממנו הלחם, כי אינו רעב. ד. מי שזקנו מחולק – כל העולם אינם יכולים לנצחו (שמתוך שחישב כל ימיו ערמומיות, שם ידו בתוך זקנו ומשך, עד שנקרח ונחלק). ודברים אלו אין בהם תועלת.

אלו הדברים שבספר בן סירא שדורשים אותם ברבים: א. אשה טובה – מתנה טובה, בחיק ירא אלוקים תינתן. אשה רעה – צרעת לבעלה, מה תקנתו – יגרשנה מביתו, ויתרפא מצרעתו. ב. אשה יפה – אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. ג. העלם עיניך מאשת חן, פן תלכד במצודתה, אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו, ועצומים כל הרוגיה. ד. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה, כניצוץ שמבעיר גחלת, ככלוב מלא עוף, כן בתיהם מלאים מרמה. ה. מנע רבים מתוך ביתך, ולא הכל תביא ביתך. ו. רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך רק לאחד מאלף, משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ז. אל תצר צרת מחר, כי לא תדע מה ילד יום, שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו.

במשלי נאמר 'כל ימי עני רעים' – בן סירא אומר: גם הלילות רעים, שהיות ואין לו דמים לעשות גג גבוה, יורד עליו מטר משאר גגות ואין לו מנוחה, והיות שאין לו דמים לקנות קרקע במקום טוב, כרמו גבוה יותר משאר קרקעות, וזבל כרמו יורד לכרמים של אחרים הנמוכים ממנו.

'כל ימי עני רעים, וטוב לב משתה תמיד'

א.   לרב: 'כל ימי עני רעים' – אלו בעלי תלמוד שהוא קשה. 'וטוב לב משתה תמיד' – אלו בעלי משנה, שנוחה ללמוד.

ב.    לרבא: 'כל ימי עני רעים' – אלו בעלי משנה, ודרש 'מסיע אבנים יעצב בהם' – שהם בעלי משנה, שאינו יודע מה הוא אומר, שאין מורין הלכה מהמשנה. 'וטוב לב משתה תמיד' – אלו בעלי תלמוד ודרש 'ובוקע עצים יסכן -יתחמם בם' – אלו בעלי תלמוד, שנהנים מיגיע שיודעים להורות.

ג.     לרבי חנינא: 'כל ימי עני רעים' – זה מי שיש לו אשה רעה. 'וטוב לב משתה תמיד' – זה שיש לו אשה טובה.

ד.    לרבי ינאי: 'כל ימי עני רעים' – זה אסטניס, 'וטוב לב משתה תמיד' – זה שדעתו יפה.

ה.   לרבי יוחנן: 'כל ימי עני רעים' – זה רחמני. 'וטוב לב משתה תמיד' – זה אכזרי.

ו.     לרבי יהושע בן לוי: 'כל ימי עני רעים' – זה שדעתו קצרה, 'וטוב לב משתה תמיד' – זה שדעתו רחבה. 'כל ימי עני רעים' – ואף בשבתות וימים טובים שאוכל מעדנים, משום ששינוי וסת תחילת חולי מעיים הוא.

***************