לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת סנהדרין דף ק״ד – ק״ה
דף ק"ד – ע"א
גדולה לגימה – לרבי יוסי בן קסמא: שהרחיקה שתי משפחות מישראל – שנאמר בעמון ומואב 'על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים'. לרבי יוחנן: מרחקת קרובים – מעמון ומואב. מקרבת רחוקים – מיתרו, שבשכר 'קראן לו ויאכל לחם' זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית. מעלמת עיניים מרשעים – ממיכה. משרה שכינה על נביאי הבעל – מחבירו של עדו הנביא. שגגתה עולה זדון – שאלמלי הלווה יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרג שאול ושלשת בניו.
לא מנו בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא:
אחז – לרבי ירמיה בר אבא: מפני שמוטל בין שני צדיקים – אביו יותם ובנו חזקיהו. לרב יוסף: מפני שהיה לו בושת פנים מנביא ישעיהו שנאמר 'ויאמר ה' אל ישעיהו צא נא לקראת אחז אתה ושאר ישוב בנך אל קצה תעלת הברכה העליונה אל מסלת שדה כובס' – י"א: שכבש פניו מבושה מישעיהו, וי"א: שהניח על ראשו כלי של כובסים שלא יכירו אלישע). או מפני כבוד בנו חזקיהו.
אמון – מפני כבוד של יאשיהו בנו. אבל את מנשה לא נמנע למנות מפני כבוד אביו חזקיהו – משום שבן מזכה לאבא, אבא לא מזכה בן, שנאמר 'ואין מידי מציל' – אין אברהם מציל – את ישמעאל, אין יצחק – מציל את עשו.
יהויקים – שכבר נתכפר, שמעשה בזקינו של רבי פרידא שמצא גולגלת בשערי ירושלים הכתוב עליה 'זאת ועוד אחרת', קברה ולא נקברה, אמר גולגלת של יהויקים היא שנאמר בו 'קבורת חמור יקבר סחוב והשלך', כרכה והניחה בארגז, וחשבה אשתו שהיא של אשתו הראשונה ושרפתה בתנור, אמר: היינו 'זאת ועוד אחרת'.
בשביל ששיבח חזקיה את עצמוואמר 'והטוב בעיניך עשיתי' – גרם ששאל אות מאת ה', ואמר 'מה אות כי אעלה בית ה", שעבירה גוררת עבירה. בשביל ששאל אות – נכרים אכלו על שולחנו. בשביל שנכרים אכלו על שולחנו – גרם גלות לבניו. שכל המזמן עובד עבודה זרה לתוך ביתו ומשמש עליו – גורם גלות לבניו.
'וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב' – לרב: אשתו השקתה עליהם. לשמואל: בית גנזיו הראה להם. לרבי יוחנן: זין אוכל זין הראה להם.
אמר רבי יוחנן:
א. 'איכה ישבה בדד' – לקו ישראל ב'איכה' מפני שעברו על ל"ו כריתות שבתורה. ולקו באל"ף בי"ת מפני שעברו על התורה שניתנה באל"ף בי"ת.
ב. 'ישבה בדד' – אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי 'וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל', עכשיו יהיה בדד מושבם.
ג. 'העיר רבתי עם' – שהיו משיאים קטנה – לגדול, וגדולה – לקטן כדי שיהא להם הרבה בנים.
'היתה כאלמנה' – 'כאלמנה' ולא אלמנה ממש, כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אליה.
דף ק"ד – ע"ב
ד. 'רבתי בגוים שרתי במדינות' – כל מקום שהולכים נעשים שרים לאדוניהם. מעשה בשני בני אדם שנשבו בהר כרמל ושבאי מהלך אחריהם, אמר אחד לחבירו: גמל ההולכת לפנינו סומא באחת מעיניה, וטעונה שתי נודות אחת יין ואחת שמן, ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד ישראל ואחד נכרי. שאל השבאי מניין הם יודעים? אמרו לו: גמל – שאוכלת עשבים שלפניה רק מצד אחד. נודות – של יין מטפטף ושוקע ושל שמן מטפטף וצף. מנהיגים – נכרי נפנה לדרך וישראל נפנה לצדדים. רדף אחריהם ומצא כדבריהם, נשק על ראשיהם והביא לבית ועשה סעודה גדולה וריקד לפניהם, ואמר: ברוך שבחר בזרעו של אברהם, ונתן להם מחכמתו ובכל מקום שהולכים הם שרים לאדוניהם, ושחררם והלכו לבתיהם לשלום.
ה. 'בכה תבכה' – שתי בכיות, אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני.
ו. 'בלילה' – א. על עסקי לילה, במעשה מרגלים שנאמר 'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא', שהיה ליל תשעה באב, אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות. ב. שהבוכה בלילה – קולו נשמע. ג. שהבוכה בלילה – כוכבים ומזלות בוכים עמו. ד. שהבוכה בלילה – כל השומע קולו בוכה כנגדו, כמעשה בשכנתו של רבן גמליאל שמת בנה ובכתה בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, למחר הכירו בו תלמידיו והוציאה משכונתו.
ז. 'ודמעתה על לחיה' – כאשה שבוכה על בעל נעוריה.
ח. 'היו צריה לראש' – כל המיצר לישראל נעשה ראש. 'כי לא מועף לאשר מוצק לה' – כל המציק לישראל אינו עייף.
ט. 'לא אליכם כל עוברי דרך' – אמר רבא אמר רבי יוחנן מכאן לקובלנא מהתורה (ג' פירושים ברש"י). 'כל עוברי דרך' עשאוני כעובר על דת, שבסדום נאמר 'והשם המטיר על סדום', ובירושלים נאמר 'ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה' וגו', 'ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום'. לא נהפך כסדום – משום שהיה בהם רחמנות, שבסדום נאמר 'הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה', ובירושלים נאמר 'ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו' – שזימנה גם חברותיה.
י. 'סילה כל אבירי ה' בקרבי' – כאדם שאומר לחברו 'נפסלה מטבע זו'.
יא. 'פצו עליך פיהם' – הקדים אות פ' לאות ע', בשביל מרגלים שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם.
יב.'אוכלי עמי אכלו לחם' – רק האוכל מלחם ישראל טועם טעם לחם.
'ה' לא קראו' – לרב: אלו הדיינים שהטו משפט. לשמואל: אלו מלמדי תינוקות שעשו מלאכתם רמיה.
אנשי כנסת הגדולה ביקשו למנות שלמה בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא,באה דמות דיוקנו של דוד ונשטחה לפניהם ולא השגיחו עליה, באה אש מן השמים וליחכה אש בספסליהם ולא השגיחו עליה, יצאה בת קול ואמרה להם 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב בל יתייצב לפני חשכים' – מי שהקדים ביתי לביתו, ולא עוד אלא שביתי בנה בשבע שנים וביתו בנה בשלש עשרה שנה, לפני מלכים יתייצב בל יתייצב לפני חשכים, ולא השגיחו עליה, יצאה בת קול ואמרה 'המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני'.
דורשי רשומות אומרים כולם באים לעולם הבא, שנאמר 'לי גלעד' – זה אחאב, שנפל ברמות גלעד. 'לי מנשה' – כמשמעו. 'אפרים מעוז ראשי' – זה ירבעם, שבא מאפרים. 'יהודה מחוקקי' – זה אחיתופל, שבא מיהודה. 'מואב סיר רחצי' – זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה. 'על אדום אשליך נעלי' – זה דואג האדומי. 'עלי פלשת התרועעי' – אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם אם יבוא דוד שהרג הפלשתי והוריש את בניך גת מה אתה עושה לו על טענתו מדוע אתה מנחיל לשונאיו עולם הבא. אמר להם עלי לעשותם ריעים זה לזה.
***************
דף ק"ה – ע"א
'מדוע שובבה העם הזה ירושלים משבה נצחת' – תשובה ניצחת השיבה כנסת ישראל לנביא. א. לרב: שאמר להם חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם. והשיבו: ונביאיכם שלא חטאו היכן הם?, שנאמר 'אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו'. אמר להם: אבותיכם חזרו והודו. ב. לשמואל: באו עשרה בני אדם וישבו לפני נביא, אמר להם: חזרו בתשובה. אמרו לו: עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום?. אמר הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור להם 'אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם. ג. לרבה בר בר חנה: 'ויסרו למשפט אלוקיו יורנו' – אמר נביא לישראל: חיזרו בתשובה. אמרו לו: אין אנו יכולים, יצר הרע שולט בנו. אמר להם: יסרו יצריכם. אמרו לו: אלוקיו יורנו.
'דוד עבדי', וגם בנבוכדנצר כתוב עבדי' – גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידים ישראל לומר כך, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא וקרא 'עבדו' – עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי.
'והעולה על רוחכם היו לא תהיה… ובחמה שפוכה אמלוך עליכם' – אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן.
'בלעם'
'בלעם' – בלי עם, דבר אחר: שבלה עם. 'בן בעור' – שבא על בעיר.
נקרא בעור – שבא על בעיר, נקרא כושן רשעתים – שעשה שתי רשעיות בישראל, בימי יעקב ובימי שפוט השופטים, ולבן הארמי – שמו.
'בן בעור – בנו בעור' – שהיה אביו בנו בנביאות.
שאר גוים יש להם חלק לעולם הבא, שהרי שנינו במשנה שאין לבלעם חלק לעולם הבא, ומשמעשיש לשארגוים חלק לעולםהבא – והוא כרבי יהושע, שדרש רבי אליעזר: 'ישובו רשעים לשאולה' – אלו פושעי ישראל, 'כל גוים שכחי אלוקים' – אלו פושעי גויים. אמר לו רבי יהושע: האם נאמר 'בכל גוים', אלא 'ישובו רשעים לשאולה' ומי הם – כל גוים שכחי אלוקים.
בלעם נתן סימן בעצמו – שאמר: 'תמות נפשי מות ישרים' אם תמות נפשי מות ישרים – 'תהא אחריתי כמוהו', ואם לאו – 'הנני הולך לעמי'.
'וילכו זקני מואב וזקני מדין' – לא היה ביניהם שלום מעולם, משל לשני כלבים שהיו בעדר והיו כעוסים זה לזה, בא זאב על האחד, אמר האחד אם איני עוזרו היום הורג אותו ולמחר בא עלי, הלכו שניהם והרגו הזאב. וכמאמר העולם החולדה והחתול (ששונאים זה לזה) חגגו עם חלבו של חסר מזל.
'וישבו שרי מואב עם בלעם' – אבל שרי מדין הלכו, כיון שאמר להם 'לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר' אמרו: כלום יש אב ששונא את בנו.
'חוצפה' – עוזר גם כלפי שמים,והוכחה מבלעם שאמר לו השם יתברך מתחילה אמר לבלעם 'לא תלך עמהם', ולבסוף אמר 'קום לך אתם'. היא מלכות בלי כתר – שנאמר 'ואנוכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני'.
בלעם: – חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר 'וילך שפי'. שמשון: בשתי רגליו – שנאמר 'שפיפון עלי אורח'.
בלעם: שנאמר בו 'שתום העין' – סומא באחת מעיניו היה. נאמר בו 'נופל וגלוי עינים' – קוסם באמתו היה, ונאמר 'והמן נופל על המטה'. ויש אומרים: שבא על אתונו – שנאמר 'כרע שכב', ונאמר 'בין רגליה כרע נפל שכב'.
דף ק"ה – ע"ב
בלעם לא ידע דעת בהמתו – ששאלו אותו שרי מואב מדוע אינו רוכב על סוס?. השיב בלעם: שהסוס במרעה. אמרה לו: 'הלא אנוכי אתונך', אמר: רק לטעינה, אמרה: 'אשר רכבת עלי', אמר: באקראי בעלמא, אמרה: 'מעודך עד היום הזה', ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה, שנאמר 'ההסכן הסכנתי', ונאמר 'ותהי לו סכנת'.
'ויודע דעת עליון' – והרי דעת בהמתו לא ידע, אלא שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, וכמאמר נביא לישראל 'עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם… למען דעת צדקות ה" – אמר הקב"ה לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי בכל אותם הימים בימי בלעם הרשע, שאם כעסתי לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט, ולכן אמר בלעם לבלק: 'מה אקב לא קבה קל, ומה אזעם לא זעם ה'.
כמה הזעם ? – רגע: שנאמר 'כי רגע באפו', או 'חבי כמעט רגע עד יעבר זעם'..
מתי הזעם ? – בשלשה שעות ראשונות של היום שמלבין לגמרי כרבולות של התרנגולות. ובשעה שזורחת החמה ומניחים מלכים הכתרים, ומשתווים לחמה מיד כועס הקדוש ברוך הוא.
לרבי יהושע בן לוי היה שכן כופר שציערו, קשר רבי יהושע בן לוי תרנגולת לכרעי המיטה כדי שיוכל לקלל באותה שעה, ומתי שהגיע הזמן נמנם, אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא, שנאמר 'גם ענוש לצדיק לא טוב'.
אהבה: מבטלת שורה של גדולה – מאברהם, שנאמר, 'וישכם אברהם בבוקר ויחבש את חמורו'. שנאה: מבטלת שורה של גדולה – מבלעם, שנאמר, 'ויקם בלעם בבוקר ויחבש את אתונו'.
לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות גם שלא לשמה – שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק, זכה ויצאה ממנו רות שהייתה בתו של עגלון בן בנו של בלק.
'ייטב אלוקים את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך' – לרבה בר מרי: הכוונה רק 'מעין', שהרי אין דרך ארץ לומר שיגדל ממנו. וכן 'תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך' – 'נשים באהל' היינו שרה רבקה רחל, היינו גם רק 'מעין'. לרב יוסי בר חוני: בשלמה הכוונה כפשוטו, שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, בבנו: הראיה משלמה, ובתלמידו: – או מאליהו שנאמר 'ויהי נא פי שנים ברוחך אלי', או ממשה שנאמר, 'ויסמך את ידיו עליו ויצוהו' שנתן שתי ידיו על יהושע אף שצווה רק 'ידך'.
'וישם דבר בפי בלעם' – לרבי אלעזר: שם לו מלאך, לרבי יונתן: שם לו חכה.
מברכות בלעם לומדים מה היה בליבו: 'מה טובו אהליך יעקב' – ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, 'ומשכנותיך ישראל' – לא תשרה עליהם שכינה, 'כנחלים נטיו' – לא תהא מלכותם נמשכת, 'כגנות עלי נהר' – לא יהא להם זיתים וכרמים, 'כאהלים נטע ה' – לא יהא ריחם נודף, 'כארזים עלי מים' – לא יהיו להם מלכים בעלי קומה, 'יזל מים מדליו' – לא יהיה להם מלך בן מלך, 'וזרעו במים רבים' – לא תהא מלכותם שולטת באומות, וירום מאגג מלכו' – לא תהא עזה מלכותם, 'ותנשא מלכותו' – לא תהא אימת מלכותם.
כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות – שנאמר 'ויהפוך השם אלוקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך השם אלוקיך', 'קללה' ולא 'קללות'.
'נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא' – טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מברכה שבירך בלעם הרשע, שאחיה השילוני קיללם ב'קנה' – מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושורשיו מרובים, וגם אם כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אינם מזיזות אותו ממקומו, רק הוא הולך ובא עמהם, כיון שדוממו הרוחות – עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכם ב'ארז', מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושורשיו מועטים ואין גזעו מחליף, וגם אם כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אינם מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרת והופכת אותו על פניו. ולא עוד אלא שזכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב ממנו ספרי תנ"ך.
***************