לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת סנהדרין דף קי״א

דף קי"א – ע"א
'לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק' –  לריש לקיש: מתרחב הגיהנום למי שמשייר גם
חוק אחד. לרבי יוחנן: אין נוח להקדוש ברוך הוא שתדרוש כן, אלא גם אם לא למד רק חוק אחד ניצול מגיהנום.
'והיה בכל הארץ נאום ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה– לריש לקיש: רק שליש
מזרעו של הבן השלישי 'שם' [ארפכשד] ישאר בזמן הגאולה. לרבי יוחנן: אין נוח להקב"ה
שתדרוש כן, אלא אפילו שלישי של נח [כל זרעו של ארפכשד].
'כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה– לריש לקיש: דברים ככתבם. לרבי יוחנן: אין נוח וכו', אלא אחד מעיר מזכה כל העיר כולה, ושנים ממשפחה מזכים כל המשפחה כולה.רב כהנא – דרש כריש לקישואמר לו רב כפי שאמר רבי יוחנן לריש לקיש.

רב ראה את רב כהנא חופף ראשו בשעה שהיה צריך לעסוק בתורהאמר לו: 'ולא תמצא בארץ
החיים'. ואמר לו שאין כוונתו לקללו, אלא לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, רק במי שמצער עצמו עליה.
'ולקחתי אתכם לי לעם… והבאתי אתכם  – מה ביאתם לארץ שניים והם יהושע וכלב, מששים ריבוא, גם יציאתם ממצרים שניים מששים ריבוא, והשאר מתו בשלשת ימי אפילה, וכן לימות המשיח –  כנאמר וכיום עלותה מארץ מצרים.'
רבי אלעזר ברבי יוסי נכנס לאלכסנדריא של מצרים,ומצא זקן שאמר לו בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך, מהם טבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבניין.
משה רבינו נענש שיראה רק במלחמת פרעה ולא במלחמת ל"א מלכים– מפני שאמר: 'ומאז
באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה'. אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין,
שהאבות לא הרהרו על מדותי שהרי אמרתי לאברהם 'קום התהלך בארץ…', והוצרך לקנות בארבע מאות שקל כסף מקום לקבור שרה – ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק 'גור בארץ הזאת…,' ולא מצאו עבדיו מים לשתות עד שעשו מריבה עם רועי גרר – ולא הרהר. אמרתי ליעקב 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה,' ולא מצא מקום לנטוע אהל עד שקנה במאה קשיטה – ולא הרהר, ולא אמרו לי כמוך 'מה שמך', ועכשיו אתה אומר 'והצל לא הצלת את עמך' – 'עתה תראה אשר אעשה לפרעה' – ולא למלחמת מלכים.
'וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו' – לרבי חנינא בן גמלא: ראה 'ארך אפים', וכן תניא להלן. לרבנן:ראה 'אמת'.
כשעלה משה למרום מצא את הקב"ה יושב וכותב 'ארך אפים' –אמר: ריבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים?השיב: גם לרשעים. אמר: רשעים יאבדו. השיב: עוד תראה שתצטרך לכך. כשחטאו ישראל אמר הקב"ה: לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים? השיב: ריבונו של עולם, ולא כך אמרת לי אף לרשעים –וזה 'ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר.'
רבי חגא שמע ילד שאמר 'עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לארך ימים' ולפניו סמוך המזמור 'תפלה למשה' וגו', הרי שמשה אמרו – אמר: שמע מינה 'ארך אפים' ראה משה.
דף קי"א – ע"ב
'ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה' – עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש
הצדיקים העושים רצונו ומצפים לישועתו. אך רק 'לשאר עמו' – השם עצמו כשיריים. 'ולרוח משפט' -הרודה את יצרו. 'וליושב על המשפט' – הדן דין אמת לאמיתו. 'ולגבורה' – המתגבר ביצרו. 'משיבי מלחמה' – הנושא ונותן במלחמתה של תורה. 'שערה' – המשכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מה נשתנו אלו שיש בהם מידות אלו, מאלו שאין בהם. אמר לה: 'וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה' – אין פוקה אלא גיהנום, ואין פלילה אלא דיינים.
משנה . אנשי עיר הנידחת אין להם חלק לעולם הבא -שנאמר 'יצאו אנשים…'.
דין עיר הנידחת א. צריך שיהיו המדיחים מאותה העיר. ב. מאותו השבט. ג. שיודח רובה. ד.
שידיחו אנשים ולא נשים וקטנים. אבל בלי זה דין הנידחים כיחידים שעבדו עבודה זרה .
אנשי עיר הנידחת – צריך שיהא שני עדים והתראה לכל אחד.
חומר ביחידים העובדים עבודה זרה ממרובים עיר הנידחת, שהיחידים בסקילה – לפיכך ממונם פלט,והמרובים בסייף – לפיכך ממונם אבד.
'הכה תכה את יושבי העיר – החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום הרי הם בכלל יושבי העיר
(אם שהו שלושים יום), ומצילים אותה שלא יהא רוב, וכן להיפך.
'החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב:'נכסי צדיקים – שבתוכה אובדים, שחוצה לה פליטים. של רשעים – גם מה שחוצה לה אובדים.
'ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה,אין לה רחוב – עושים, וכן אם היתה מחוצה לה – כונסים
אותה לתוכה.
'ושרפת… ואת כל שללה' – ולא שלל שמים. הקדשות – יפדו, תרומות – ירקבו, מעשר שני וכתבי
הקדש – יגנזו.
'כליל לה' אלוקיך' – אמר הקב"ה: אם אתם עושים דין בעיר הנידחת, מעלה אני עליכם כאילו אתם
מעלים עולה כליל לפני.
'והיתה תל עולם לא תבנה עוד– לרבי יוסי הגלילי: גם לא גינות ופרדסים. לרבי עקיבא: רק
לכמות שהיתה אינה נבנית.
'למען ישוב ה' מחרון אפו' – כל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מהעולם
נסתלק החרון.
יצאו – ולא שלוחי. אנשים – לפחות שנים, ולא נשים וקטנים.בני בליעל – בנים שפרקו עול שמים מצוואריהם. מקרבך – ולא מן הספר. יושבי עירם – ולא יושבי עיר אחרת. לאמר – צריך כל אחד עדים והתראה.
עיר שתחום השבטים עוברת בתוכה – לרבי יוחנן: מתחלקת לשני השבטים. לריש לקיש: ניתנת
לשבט שרובה בתחומו.אין להוכיח כרבי יוחנן ממה ששנינו שצריכים המדיחים להיותמאותההעיר ומאותו שבט – שיתכן שיהא לאדם חלק בנחלת שבט אחר, כגון שנשא אשה מהשבט ונפלה לה שם ירושה, או שניתן לו במתנה מבן השבט.נאמר שקיבלו הלויים מנחלת יהודה ושמעון תשעערים – היינו ארבע וחצי ערים מכל שבט, וקשה על ריש לקיש, שאם הכוונה ד' מאחד וה' מהשני היה לו לפרש.

***************

דף קי"ב – ע"א
הודחו רוב העיר מאליהם –  איבעיא אם דינם כעיר הנידחת, או שמא דווקא 'וידיחו' ולא שהודחו
מאליהם. ואין להוכיח מהדין שאם הדיחו נשים וקטנים אין זו עיר הנידחת – שאפשר דווקא שם
שנמשכים אחר אלו, אך כשנמשכים מאליהם גרע.
פסק דינם של אנשי עיר הנידחת –לרב יהודה: דנים וחובשים כל אחד, ואם נמצא רוב דנים כעיר
הנידחת. לעולא ורבי יוחנן: אין מענים את דינם, אלא דנים וסוקלים עד שיהא רוב. לריש לקיש: מרבים בתי דינים לעיין בדין כולם ביום אחד, ואם נמצאו רוב מעלים אותם לבית דין הגדול שבירושלים לגמור דינם, שנאמר 'והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא' – איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל העיר כולה לשעריך.
החמרת והגמלת העוברת בעיר,  להיות יושבי העיר בעיר הנידחת – מששהו שלושים יום. להיות אנשי העיר להשתתף בצורכי העיר – משידורו י"ב חודש. וכן לענין נודר תלוי אם נדר מבני העיר אלו שדרים בה י"ב חודש, או מיושבי העיר – ל' יום.
'החרם אותה' – פרט לנכסי צדיקים שחוץ לה. ואת כל אשר בה – לרבות נכסי צדיקים שבתוכה, שממונם גרם שידורו בתוכה לפיכך יאבד שללה– ולא שלל שמים 'ואת כל שללה – לרבות נכסי רשעים שחוצה לה, ודווקא בנקבצים לתוכה שקרובים לעיר, שהיו פעם בתוכה.
פיקדון של אנשי עיר אחרת המופקדים בעיר הנידחת – מותר אף שהם באחריות אנשי העיר.
חציה של עיר הנידחת וחציה של עיר אחרת – בהמה: אסורה, שאין לה היתר אלא בשחיטת כולה,
וסימן של עיר הנידחת אין בו שחיטה אלא מיתה.  עיסה:  מותרת – שהרי היא מתחלקת.
שחיטת בהמת עיר הנידחת – איבעיא אם מועילה לטהרה מטומאת נבילה, או כיון שנאמר 'לפי חרב' גם השחיטה הרי היא כמיתה.
שיער אנשי עיר הנידחת המחובר לגוף – ודאי לא נאסר, שנאמר 'תקבץ ושרפת,' מי שאינו מחוסר
אלא קביצה ושריפה, וזה מחוסר גם תלישה. פאה נכרית של צדיקות –אם קשור לגופה – כגופה
ומותר. תלוי על היתד – איבעיא אם נשרפת כנכסי צדיקים שבתוכה, או שהוא כלבושה שאינו נשרף.
עיר שאין לה רחוב – לרבי ישמעאל: אינה נעשית עיר הנידחת, ש'רחובה' מעיקרא משמע. לרבי עקיבא:רחובה משמע גם עכשיו, ועושים לה רחוב.

דף קי"ב – ע"ב
קדשי מזבח שבעיר הנידחת:
לתנא קמא:לרבי יוחנן – ימותו, משום זבח רשעים תועבה. לריש לקיש: אשמות – ירעו עד שיסתאבו ויפדו ויפלו דמיהם לנדבה, שרק על זבח הרשעים עצמו נאמר 'תועבה'. חטאות – ימותו, כדין חטאת שמתו בעליה. קדשים קלים – ימותו, כרבי יוסי הגלילי שהם ממון בעלים. (ולכולי עלמא בכור ומעשר בעלי מום בסייף, שהם ממון בעלים, ושלא כרבי שמעון.לרבי שמעון:  בהמתך' – ממעט ולא בהמת בכור ומעשר. לרבינא – בבעלי מומים, ואף שהם ממון בעלים גמור, מותרים כיון שאין נאכלים בתורת 'בהמתך' אלא בתורת בכור ומעשר. לשמואל – כל קדשים קלים כדין קדשי קדשים, שאינם ממון בעלים ונתמעטו מ'שללה' ולא שלל שמים ושלא כתנא לפירוש ריש לקיש, אבל רק הקרב כשהוא תם ונפדה כשהוא בעל מום נתמעט משם, אך בכור ומעשר תמים שאם נעשו בעלי מומים אינם צריכים פדיון נתמעט מ'בהמתך'. אך אם הם בעלי מומים – הרי הם ממונו ונהרגים בסייף, ושלא כרבינא.
קדשי בדק הבית שבעיר הנידחת –  יפדו.  מעשר שני וכתבי הקדש –  יגנזו. לרבי שמעון: שללה
פרט לכסף הקדש וכסף מעשר.
תרומה שבעיר הנידחת,ביד כהן – תירקב. ביד ישראל – תינתן לכהן שבעיר אחרת.
עיסה של מעשר שני, לרבי מאיר: פטור מחלה, שהוא ממון גבוה, לחכמים: חייבת, שממון הדיוט הוא. לרב חסדא היינו דווקא בירושלים, אך בגבולים לכו"ע פטורה כיון שאסורה באכילה קודם פדיון הרי היא ממון גבוה, או משום שאין לה היתר אכילה בשעת גלגול לא חל עליה חיוב,עשרה דברים נאמרו בירושלים –  ואחת מהם שאינה נעשית עיר הנידחת.
מעשר שני שנכנס לירושלים –  אסור להוציאו, והוא מדרבנן, אבל לא גזרו רק כשמחיצות קיימות, ולכן אם נפלו המחיצות מותר להוציאו. נטמא  פודים אותו גם בירושלים, שנאמר 'לא תוכל שאתו' –לאכלו (כאמור 'וישא משאות מאת פניו').
לקוח בכסף מעשר שנטמא –  לחכמים: יפדה, לרבי יהודה: יקבר.
לרב חסדא בעניין עיסת מעשר שני –  מעשר שני של עיר הנידחת שמחוץ לירושלים מותר, משום שלל שמים, ומה ששנינו שיגנז היינו שכבר היה בירושלים, ואמנם כל זמן שמחיצות קיימות מותר, כיון שקלטוהו מחיצות שבירושלים, אלא מדובר שנפלו המחיצות, וכיון שמותר להוציאו הרי הוא בכלל עיר הנידחת, אלא שאינו נשרף רק נגנז.

 **************

 

דף קי"ג – ע"א
עיר הנידחת שיש בה מזוזה אחת – לרבי אליעזר: אינה נעשית עיר הנידחת– שאי אפשר לשרוף כל
שללה משום שנאמר 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם'. ומשנתינו שכתבי הקודש שבתוכה יגנזו – שלא כדבריו.
לרבי אבין: כל מקום שנכתב 'כלל' בעשה ו'פרט' בלא תעשה  – אינו נידון בכלל ופרט (ואין אומרים
שאין בכלל אלא מה שבפרט ורבי יוסי הגלילי שסובר עיר הנידחת אינה נעשה גם גינות ופרדסים, ולרבי עקיבא רק לישוב לא –יש לפרש שכולם סוברים הכלל של רבי אבין, וכיון שנאמר כלל – 'והיתה תל עולם' – בעשה, ופרט – 'לא תבנה עוד' – בלא תעשה, אין לדרוש ב'כלל ופרט' שהכלל הוא רק לבניין, אלא שרבי עקיבא דרש מ'עוד'רק כמו שהיתה אינה נבנית, ורבי יוסי הגלילי פירש 'עוד' מלשון 'ועד' (לעולם), וגם לגינות ופרדסים אינה נבנית.
אילנות עיר הנידחת – תלושים – אסורים, מחוברים – מותרים. של 'עיר אחרת', והוא יריחו שהוחרם על ידי יהושע – אסור גם מחוברים, שנאמר 'וכל אשר בה'.
קילל יהושע מי שיחזור לבנות יריחו בשם אחר, וגם מי שיבנה עיר אחרת על שמה -שכשיתחיל לבנות ימות בנו הבכור, ועד שיסיים ימותו כל בניו. ונתקיים הדבר אצל 'חיאל', שבנה עיר על שמה וכשהתחיל מת 'אבירם' בכורו, וכשסיים מת 'שגוב' צעירו, וכיון שנאמר 'צעירו' הרי שהיו לו עוד בנים ביניהם, שגם הם מתו בזמן שבנה העיר.
אליהו הנביא ואחאב באו לנחמו על מיתת בניו  – ושאל האם מתו בניו מחמת קללת יהושע, ואמר אליהו שאכן. אמר אחאב: הרי קללת משה 'וסרתם ועבדתם… ועצר את השמים' לא נתקיימה, שהרי העמדתי עבודה זרה בכל תלם ויש הרבה גשמים, ואיך אפשר שקיללת תלמידו יהושע נתקיימה. מיד ביקש אליהו שיתנו לו מפתחות גשמים ועצר. וציווה השם להסתתר בנחל כרית, והעורבים הביאו לו לחם ובשר ממטבחו של אחאב. כיון שראה השם שיש צער בעולם מהבצורת, שלח את אליהו להתאכסן אצל אלמנה בצרפת, וכשחלה בנה ומת ביקש אליהו מפתח תחיית המתים, אמרו לו: ג' מפתחות לא נמסרו לשליח, של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב, והוצרך להחזיר מפתח גשמים, ובאו גשמים.משל אליהו– לאדם שנעל השער ונאבד לו המפתח, כך אליהו נלקח ממנו מפתח גשמים ולא נפתח על ידו.
דף קי"ג – ע"ב
אליהו היה רגיל לבוא אל רבי יוסי,פעם דרש רבי יוסי בציפורי: אבא אליהו קפדן היה (שהקפיד על אחאב). לא בא אליו אליהו שלשה ימים, וכשבא אמר לו: קפדן קרית לי. השיב: הרי לפנינו שאתה קפדן, שלא באת אלי שלשה ימים.
כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם – הם גנבים.
רשע בא לעולם – חרון בא לעולם,שנאמר 'בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה'. רשע אבד מהעולם – טובה באה לעולם שנאמר 'ובאבוד רשעים רינה.'

צדיק נפטר מהעולם – רעה באה לעולםשנאמר 'כי מפני הרעה נאסף הצדיק'. צדיק בא לעולם – טובה באה לעולם – שנאמר 'זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו.'

הדרן עלך כל ישראל יש להם חלק – וסליקא לה מסכת סנהדרין
הדרן עלך והדרך עלן, דעתן עלך ודעתן עלן, לא נתנשי מנך ולא תתנשי מנן לא בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי

מודים אנחנו לפניך ששמת חלקינו מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות, שאנו משכימים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, הם רצים לבאר שחת ואנחנו לחיי העולם הבא.

וזכות כל התנאים ואמוראים יעמוד לי ולזרעי שלא ימוש התורה מפינו עד עולם, אמן.

***************