לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"א אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל"ב

דף ל"ב ע"א

'חזקה על שליח שהוא עושה שליחותו' – לרב נחמן סומכין על חזקה זו רק בדין דרבנן, ולרב ששת גם בדין של תורה.

משקרב העומר הותר החדש מיד. והרחוקים מירושלים שאין יודעים אם כבר קרב, מותרים מחצות היום ואילך, שסומכין על הכהנים שהקריבוהו. וגם לרב נחמן שאין סומכין על חזקה ששליח עושה שליחותו בדין תורה, על בית דין סומכין שאין מתעצלין בו. ומטעם זה מותר כבר מחצי היום ולא רק בסופו.

וכן אשה שיש עליה לידה או זיבה ונתנה דמי שתי תורים בשופר שכתוב עליו 'קינין', סומכת על הכהנים שהקריבוהו, וטובלת ואוכלת בקדשים לערב גם לרב נחמן, לפי שאין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל מעות שבשופר.

האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים מתאנתי – אוכל מהן עראי בלא מעשר, ואם אכלם קבע מעשרן בתורת ודאי, שאין ספק שמא עישרם בעה"ב ממקום אחר לפי שאינו יודע כמה ליקט.

אמר לו מלא לך כלכלה זו תאנים מתאנתי (שיודע בעה"ב כמה הוא לוקט) ואוכלם הלוקט קבע – אם בעל הבית עם הארץ, מעשרם הלוקט מספק כשאר לוקח מעם הארץ שהוא דמאי. ואם בעה"ב חבר, ואמר כן לעם הארץ בפני חבר אחר, לרבי א"צ החבר השני לעשר – גם לרב נחמן שאין סומכין על חזקת 'שליח עושה שליחותו' בדין תורה – שחזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאין מתוקן תחת ידו, ונוח לו לחבר לעבור על איסור קל של הרמת תרומה שלא מן המוקף, כדי שלא יכשיל ע"ה באיסור חמור של אכילת טבל. ולרשב"ג צריך לעשר וודאי, שנוח לחבר שלא יעבור הוא עצמו על איסור קל אע"פ שיכשל ע"ה באיסור חמור.

דף ל"ב ע"ב

דין הנותן עירובו על האילן – יתבאר בס"ד בסיכום של יום המחר.

***************

יום שישי כ"ב אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל"ג

דף ל"ב ע"ב – ל"ג ע"א

נתן את עירובו באילן העומד ברשות היחיד – אפילו למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע ויכול להורידו בשבת.

נתנו באילן העומד ברה"ר ונתכוון לשבות למעלה (על האילן) – אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב, שהוא ועירובו במקום אחד.

נתנו באילן העומד ברה"ר ונתכוון לשבות למטה:

באילן שאינו רחב ארבעה – אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב, שהוא מקום פטור ומותר להורידו בשבת אפילו מדרבנן.

נתנו באילן רחב ארבעה העומד בעיבורה של עיר – גם למעלה מעשרה עירובו עירוב, אע"פ שאסור להורידו מן התורה משום מוציא מרה"י לרה"ר, לענין העירוב נחשב העיר כמלא עפר וכאילו נתכוון לשבות למעלה, והוא ועירובו במקום אחד.

באילן העומד מחוץ לעיבורה של עיר – אם העירוב בתוך ארבע אמותיו, גם למעלה מעשרה עירובו עירוב, שד' אמותיו נחשבות כרה"י (לענין תחומין) עד הרקיע. אם העירוב חוץ לד' אמותיו (שהניחו על נוף הנוטה חוץ לד' אמות ונתכוון לשבות בעיקרו) – נתנו למטה משלשה טפחים, מותר להורידו (ועירובו עירוב). נתנו למעלה משלשה טפחים עד עשרה, לרבי עירובו עירוב, אע"פ שאסור מדרבנן להורידו למקום שביתתו (משום משתמש באילן או משום מוציא מכרמלית לרה"י), בבין השמשות – שהיא שעת קניית העירוב – לא גזרו על שבות. ולחכמים אינו עירוב, שגזרו על שבות בבין השמשות. נתנו למעלה מעשרה שאסור להורידו מן התורה משום מוציא מרה"י לרה"ר (באופן שאינו יכול ליטלו דרך עליו, שרבים מכתפים על הנוף הנוטה חוץ לד' אמות והוא גבוה תשעה), לדברי הכל אינו עירוב.

נתן את העירוב בכלכלה התלויה באילן אפילו למעלה מעשרה עירובו עירוב – לרבי ירמיה (ע"ב) גם אם האילן רחב ארבעה, משום שהכלכלה ארוכה ויכול לנטותה לתוך י' וליטול את עירובו. ולרבינא אם רחב ארבעה אינו עירוב, ומדובר כשאינו רחב ארבעה והכלכלה משלימתו לארבעה, ורבי סובר כרבי יהודה שעירוב המונח למעלה מעשרה צריך להיות על מקום רחב ארבעה, וחוקקים באילן להשלים את רוחב הכלכלה כאילו יש בה ארבעה (כרבי מאיר הסובר 'חוקקין להשלים').

דף ל"ג ע"ב

נעץ קנה ברה"ר והניח עירובו עליה, אם אינו גבוה עשרה א"צ שיהיה בראשה ארבעה, אם גבוה עשרה – לרבי יהודה – צריך שיהיה בראשה ארבעה.

נעץ קנה ברה"ר והניח בראשו טרסקל רחב ארבעה, וזרק מרה"ר ונח על גביו, חייב משום זורק מרה"ר לרה"י. ואע"פ שהקנה אינו רחב ארבעה, מחשיבין את מחיצות הטרסקל כאילו הם למטה ע"י דין 'גוד אחית'. אבל כלכלה התלויה באילן ויש בה רוחב ארבעה יחד עם האילן אין דינה כרה"י. לפי שאין ארבעה בכלכלה עצמה רק ע"י שחוקקין באילן להשלים, ואין אומרים דין 'גוד אחית' ודין 'חוקקין להשלים' יחד.

***************

שבת קודש כ"ג אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל"ד

דף ל"ד ע"א

המערב ביו"ט שלפני השבת, מוליך את עירובו ע"י שליח בערב יו"ט לסוף אלפים ומחשיך עליו, וחוזר ונוטלו כדי שלא יאבד, וחוזר ומוליכו בע"ש ומחשיך עליו ואוכלו שם, שאין יכול להחזירו בשבת.

אם לא הוליך את העירוב למקום שביתתו, אינו מועיל אע"פ שיכול להוליכה. וגם לרב ירמיה הסובר בעירוב למעלה מעשרה שהוא מועיל משום שיכול לנטותה לתוך עשרה, גזרו חכמים משום יו"ט שחל אחר שבת (שאין יכול להוליכה בשבת).

נתכוין לשבות ברה"ר והניח עירובו בכותל – חוץ לארבע אמותיו – למטה מעשרה עירובו עירוב, שיכול לטלטלו פחות פחות מארבע אמות מדאורייתא, ובבין השמשות לא גזרו על שבות (כשיטת רבי). למעלה מעשרה אינו עירוב, שאסור לטלטלו מן התורה משום מוציא מרה"י לרה"ר.

נתכוון לשבות בראש שובך או מגדל הגבוהים הרבה והניח את העירוב בתוך המגדל (ע"פ ל"א ברש"י) – אם העירוב למעלה מעשרה עירובו עירוב, שהוא ועירובו במקום אחד (אע"פ שאין יכול להעלות העירוב אליו שמושיט מרה"י לרה"י דרך רה"ר, יכול לירד ולאכלו שם, וכל למעלה מעשרה עד הרקיע רשות אחד הוא). אם העירוב למטה מעשרה (שיש עליות במגדל, ולמטה מעשרה דינו ככרמלית), אינו עירוב, שאין יכול להביאו אליו, שמביאו דרך אויר רה"ר לרה"י. ולרבי ירמיה דין זה דווקא במגדל התקוע במסמרות בכותל שאין יכול לנטותו, או במגדל ארוך מארבע אמות שאם יטנו למטה מעשרה לא יהיה עירובו בארבע אמותיו, אבל אם לא כן גם אם הניחו למטה מעשרה עירובו עירוב. ואם יש ארובה בראש המגדל וחבל בידו ויכול להביאו משם למקום שביתתו ולא דרך רה"ר, גם למטה מעשרה עירובו עירוב.

יש מפרשים (ל"ב ברש"י, ועיקר) ששובת במגדל והעירוב בכותל שאצלו – למעלה מעשרה עירובו עירוב שיכול להביאו מהכותל למגדל שאין ביניהם הפסק, למטה מעשרה ורבים מכתפים עליו אינו עירוב, שדין הכותל כרה"ר, ואין יכול להביאו למגדל שמביא מרה"ר לרה"י. ואם יש חלון במגדל נגד עירובו וחבל קשור בעירוב מבעוד יום עירובו עירוב, שאיגודו בידו אסור רק משום שבות ולא גזרו עליו בין השמשות (לרבי).

דף ל"ד ע"ב

נתן את עירובו בבור ברה"י – אפילו עד מאה אמה עירובו עירוב, כשם שרה"י עולה עד לרקיע כך הוא יורד למטה. בבור ברה"ר – נתכוין לשבות למעלה, אינו עירוב שהוא ברשות הרה"ר ועירובו ברה"י, נתכוין לשבות למטה עירובו עירוב. בבור בכרמלית – לרבי הסובר שלא גזרו על שבות בבין השמשות, עירובו עירוב.

נתנו בראש קנה או קונדס תלוש ונעוץ, אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. בראש קנה מחובר – י"א לרבי עירובו עירוב ולחכמים אינו עירוב, שאסור להשתמש בו כמו באילן ונחלקו אם גזרו על שבות בבין השמשות. וי"א שגם לרבי אסור גזירה שמא יקטום. (ורק באילן שהוא קשה לא גזרו בבין השמשות)).

'קנים רכים' אין בהם איסור של משתמש באילן, ו'עוזרדים' שהוקשו כבר דינם כאילן. וכן יש חילוק ביניהם לענין כלאים בכרם אם דינם כאילן או כירק.

***************