
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ"ח אלול תש"פ
מסכת עירובין דף ל"ט
דף ל"ט ע"א
לא יהלך אדם בשבת לסוף שדהו לידע מה היא צריכה, ולא יטייל סמוך לחשיכה על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד במוצאי שבת, שכל מה שאסור לעשות בשבת אסור להזמין עצמו לכך משום 'ממצוא חפצך'. ודווקא כשהדבר מוכח שהולך לשם כך. ומטעם זה מותר לילך לסוף התחום ביו"ט שחל ע"ש, ולישב בשתיקה עד שתחשך כדי לקנות שביתה לשבת – ואין איסור משום מכין מיו"ט לשבת – שאינו מוכח שהלך לשם כך.
יו"ט הסמוך לשבת – ועירב ברגליו ביום ראשון, מערב ברגליו בשני אבל לא בפת, שאין מערבין בפת מיו"ט לשבת שקורא עליו שם עירוב ביו"ט עבור שבת ואסור משום 'הכנה'. עירב בפת ביום ראשון מערב ברגליו בשני או באותה פת שעירב בראשון, אבל לא בפת אחרת משום הכנה. וי"א שאין איסור הכנה בין אם מערב ברגליו ובין אם מערב בפת אחרת.
שני ימים טובים של ר"ה: לרבי יהודה – וכן לחכמים החולקים על רבי אליעזר (לעיל לח.) ביו"ט הסמוך לשבת – שתי קדושות הן, ומערב בראשון לכאן ובשני לכאן, שאחד מן הימים חול ועושים שני הימים קודש שמא עיברו ב"ד את החודש. ולרבי יוסי קדושה אחת הן ואין מערבין לשתי רוחות, שמא באו עדים לאחר תמיד של בין הערבים ונוהגים קודש בראשון אע"פ שיקדשוהו למחר.
לרבי יהודה – שהן שתי קדושות – מתנה אדם ביו"ט ראשון של ר"ה על פירות טבל, ואומר 'אם היום חול תהא זו תרומה על אלו, ואם קודש אין בדברי כלום', וכן אומר למחר. ולחכמים – רבי יוסי – שקדושה אחת הן, אסור.
לרבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה: 'החליצנו ה' אלוקינו את יום ר"ח הזה אם היום אם למחר' ולמחר אומר 'אם היום אם אמש'. וחכמים חולקין.
דף ל"ט ע"ב
למסקנת הגמרא מודה רבי יוסי בשתי ימים טובים של גלויות שהן שתי קדושות, שיום אחד חול ואחד קודש.
רב ששת לא אכל ביו"ט שני מבשר צבי שנשחט אצל ריש גלותא – ללשון א' לפי שניצוד ע"י נכרים ביום ראשון, והיה סבור שגם שני יו"ט של גלויות קדושה אחת הן ואסור עד מוצאי יו"ט שני, ושאר אמוראים אכלו שגם לרבי יוסי שתי קדושות הן (כנ"ל). ללשון ב' הובא בו ביום מחוץ לתחום, ושאר אמוראים אכלו, שהבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר, ורב ששת החמיר לפי שהמובא לריש גלותא בא עבור כל החכמים.
***************
יום שישי כ"ט אלול תש"פ
מסכת עירובין דף מ'
דף מ' ע"א
לפת שנקצר בשבת ע"י גוי – אסור (משום מוקצה. תוס'). לפת שהובא לפנינו כמוש מותר, שהוא סימן שנקצר מאתמול.
גוי שהביא בשבת מחוץ לתחום בשביל ישראל, אסור לישראל זה ומותר לישראל אחר. רבא התיר מה שהובא במחוזא מחוץ לתחום לפי שהגיע עבור הנכרים, ואסר כשהרבו להביא – לאחר שקנו ישראל מהם – לפי שהובאו עבור ישראל.
גויים שגזזו הדסים ביו"ט שני עבור ישראל, אסור להריח מהם במוצאי יו"ט עד שימתין בכדי שיעשו.
העובר לפני התיבה בשני ימים טובים של ר"ה או בשני ימים של ר"ח – לרבי דוסא מתנה ואומר 'החליצנו ה' אלוקינו וכו' אם היום אם למחר' וכו',ולחכמים מזכיר בשני הימים סתם ואינו מתנה.
ראש השנה שחל בשבת – לבית שמאי מתפלל עשר ברכות: שלש ראשונות ושלש אחרונות, מלכיות עם קדושת היום, זכרונות, שופרות, ושל שבת. ולבית הלל תשע ברכות, שכולל שבת ויו"ט בברכה אחת.
דף מ' ע"ב
ראש חודש שחל בשבת – לבית שמאי מתפלל שמונה ברכות, שלש ראשונות ושלש אחרונות, של שבת ושל ר"ח. לבית הלל מתפלל שבע, שכולל שבת ור"ח בברכה אחת.
שבת שחל בראש חודש או בחול המועד: במוסף – מתחיל ברכה רביעית בשל שבת, ומזכיר קדושת היום של ר"ח או מועד באמצע, ומסיים בשל שבת (לבד בלא ר"ח. אבל להלכה נפסק במסכת ביצה שמזכיר קדושת היום גם בחתימה, ואומר 'מקדש השבת וישראל והזמנים' או 'וראשי חדשים'). בערבית שחרית ומנחה – י"א שמתפלל כדרכו שבע – ואינו מזכיר ר"ח בקדושת היום – ואומר יעלה ויבוא בעבודה (וכן הלכה). וי"א בהודאה. וי"א שמזכיר באמצע ברכה רביעית (כמו במוסף).
נסתפקו בגמרא אם מזכירין של ראש חודש בראש השנה. לשיטת רבי דוסא במשנתינו (לט.) מזכירין. ולהלכה אין מזכירין, שזכרון אחד עולה לכאן ולכאן.
ברכת שהחיינו על פרי חדש שרואה משנה לשנה, רשות היא.
ברכת שהחיינו בר"ה ויום הכיפורים: לרב ושמואל אין מברכים אלא בשלש רגלים, וי"א שמברכים גם בר"ה ויוה"כ, וכן הלכה.
מי שלא בירך שהחיינו בתחילת החג, יכול לברך בכל שבעת ימי החג.
לרב נחמן מברכים שהחיינו אפילו בשוק – ואין צריך כוס. וכן הלכה.
אין לברך על כוס יין ביוה"כ וליתנו לתינוק לשתות, שמא יבוא לשתות ביוה"כ גם לאחר שיגדיל.
***************