לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ט' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף מ"ט

דף מ"ט ע"א

לשיטת רב – שלש חצירות הפתוחות זו לזו, ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית. לרבי שמעון מותר לטלטל כלים ששבתו בחיצונות לאמצעית, ומאמצעית לחיצונות. ולחכמים מותר לטלטל מחיצונות לאמצעית ולא מאצעית לחיצונות, משום ששתי החיצונות שלא עירבו יחד רשויות חלוקות הן, וזו מושכת את האמצעית לכאן וזו לכאן. והלכה כרבי שמעון (גמ' להלן ע"ב). לשיטת שמואל (ללשון שני שנראה לרש"י עיקר) – לר"ש מותר לטלטל מחיצונות לאמצעית ולא מאמצעית לחיצונות, ולחכמים שלשתן אסורות.

חצר שבין שני מבואות – עירבו בני החצר עם שני המבואות, אסורים לטלטל מהחצר לשני המבואות (גם לר"ש שהלכה כמותו,לשיטת שמואל הנ"ל). לא עירבו עם שניהם – אם רגילים בימות החול לצאת ולבוא דרך שניהם, אוסרת חצר זו על בני שני המבואות להוציא מחצרותיהם למבוי. אם רגילים רק במבוי אחד ולא בשני, בני מבוי שרגילים בו אסורים בטלטול, שחצר זו אוסרת עליהם משום שלא נשתתפה עמהם, ובני מבוי שאינם רגילים בו מותרים, שאין החצר חלק ממבוי זה. עירבו רק עם בני מבוי שאין רגילים בו, הותר המבוי שרגילים בו, שסילקו את עצמם ממבוי זה. עירבו בני מבוי שרגילים בו לעצמן, ובני מבוי שאין רגילים בו לא עירבו, ובני חצר זו לא עירבו עם אחד מהן, דוחים אותה אצל מבוי שאינה רגילה בו שלא תאסור על בני מבוי שרגילים בו, שכופין על מדת סדום.

המקפיד שלא יאכלו בני החבורה את הפת שנתן בעירוב, לשמואלאין עירובו עירוב, שהרי 'עירוב שמו' וצריך שתהיה שותפות נוחה ועריבה. לרבי חנינא עירובו עירוב.

הניח את העירוב בשני כלים – אם משום שנתמלא כלי הראשון, לבית שמאי אינו עירוב ולב"ה עירובו עירוב. ואם חילקו מתחילה לשני כלים, גם לב"ה אינו עירוב משום ש'עירוב' שמו.

בעליו של הבית אשר בו מניחים את העירוב א"צ ליתן שם פיתו (ואפילו אם אין לו פת בכל הבית), שלכולם נחשב כדירה משום פיתן, וק"ו על זה שדר בו ממש.

י"א עירוב משום קנין – שבעל הבית מקנה לכולם את רשותו וכולם בעליו, ואין קונים במעה מפני שאינה מצויה בערבי שבתות, ואם עירב במעה אינו מועיל שמא יאמרו מעה עיקר, וכשלא ימצאו מעה לא יערבו בפת ותשתכח תורת עירוב. וי"א עירוב משום דירה – שדעתו של אדם על פיתו, וכאילו דר באותו בית.

למ"ד עירוב משום קנין מערבין בכלי וקונה רשותו ע"י קנין סודר, וצריך שתהיה הפת שוה פרוטה, ואי אפשר לעשות את הקטן שליח לערב עליו שאין יכול לקנות ולהקנות. ולמ"ד משום דירה אין מערבין בכלי, ומערבין בפת שאינו שוה פרוטה, וקטן גובה את העירוב שאינו עושה כלום.

דף מ"ט ע"ב

חמשה שעירבו בחצר אחת ורוצים לערב גם עם חצר אחרת, נותנין בתוכה את העירוב שהניחו בחצירן. ויכול אחד מהם להוליך פת אחת בחצר השניה, משום שנעשה שליח לכולם (לעשות להם קנין או דירה).

הבא בדרך וחשכה לו, ומכיר אילן וגדר בסוף אלפים ממקום שעומד, ואמר 'שביתתי תחתיו' – כדי שיוכל לילך משם אלפים אמה לביתו – לא אמר כלום (בסיכום של דף נ' יבואר בס"ד מה דינו).

אמר 'שביתתי בעיקרו של אילן', מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה, ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה. ואם אמר שביתתי במקומי, יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח.

אלפים אמה – של תחום שבת – לרבי חנינא בן אנטיגנוס הם עגולות, ולחכמים מרובעות, כדי להרויח זויות.

לרבי מאיר לא התירו לערב ברגליו – בלא פת – אלא למי שאין לו פת. ולרבי יהודה מותר גם למי שיש לו, ולא אמרו שמערבין בפת אלא כדי להקל ולשלחו ע"י שליח.

***************

יום שני י' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף נ'

דף נ' ע"א

האומר שביתתי תחת אילן שעומד סוף אלפים ממקומו – לשיטת רב לא יזוז ממקומו, שבמקום רגליו אין לו שביתה משום שעקר דעתו ולבו מכאן, וגם תחת האילן אין לו שביתה, י"א משום שלא פירש באיזה ד' אמות שתחת האילן תהיה שביתתו, וי"א משום 'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו', וכמו שאם בירר ד' אמות בצפון אין יכול לקנות שביתה גם בד' אמות בצד דרום, כך בבת אחת אינו קונה. לשיטת שמואל, אין יכול לילך לביתו, אבל הולך עד תחת האילן ותחתיו של אילן נעשה 'חמר גמל', שלצד צפון – לביתו – מודד אלפים מד' אמות שבדרום האילן, ולצד דרום מודד מן הצפון, כיון שלא בירר איזה ד' אמות קנה לשביתתו.

לשיטת רב – אם אמר יקנו לי ארבע אמות מתוך שמונה שיש תחת האילן, לסוברים ב'שביתתי תחתיו' שלא קנה משום שלא פירש מקום שביתתו, גם כאן לא קנה. למפרשים משום כל שאינו בזה אחר זה וכו', כאן קונה שביתה משום שקנה רק ד' אמות.

המרבה במעשרות, פירותיו מתוקנים, ומעשרותיו מקולקלים משום שטבל מעורב בהם. ואין אומרים שלא יחול עליו כלל שם מעשר משום 'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו', שמעשר שייך גם על חצאין, ועל כל גרגיר חל שם מעשר לפי חשבון.

יצאו שנים בעשירי וקרא אותם עשירי, עשירי ואחד עשר מעורבים זה בזה, והיינו שאחד מהם מעשר והשני שלמים ואין ידוע איזה מהם, וינהג בשניהם כדיני מעשר ושלמים. ואין אומרים שלא יחול שם מעשר משום כל שאינו בזה אחר זה וכו', לפי שמעשר בהמה שייך בזה אחר זה בטעות, שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי, שלשתם מקודשים.

תודה שנשחטה על שמונים חלות, אם אמר שיקדשו ארבעים מתוך שמונים נתקדשו ארבעים, אמר 'לא יקדשו ארבעים אלא אם קדשו שמונים' לא נתקדשו כלל. הפריש שמונים סתם, לחזקיה נתקדשו ארבעים שכוונתו לאחריות אם יאבדו או יטמאו ארבעים הראשונים, ולר' יוחנן לא נתקדשו שנתכוון לקרבן גדול.

דף נ' ע"ב

לשיטת רב שאין קונה שביתה כלל לפי שלא בירר ד' אמות, י"א שאם יש תחת האילן פחות מי"ב אמה, נחשב שקנה שביתה במקום מסוים, שבוודאי יש חלק ממקום שביתתו בארבע אמות האמצעיות. וי"א רק אם יש שם שבע אמות, שאז 'מקצת ביתו ניכר', שבאמה האמצעית וודאי קנה שביתה.

אמר שביתתי במקום שיש לו מחיצות והוא מארבע אמות ועד בית סאתיים, א"צ לסיים ארבע אמות – גם לשיטת רב – לפי שכל המקום נחשב כד' אמות ומהלך בכולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח.

היו שנים בדרך, אחד מכיר מקום השביתה ואחד אינו מכיר, זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, והמכיר אומר 'שביתתי במקום פלוני'.

אם יש ממקום שעומד בדרך עד עיקרו של אילן – שקונה שביתה תחתיו – אלפים וארבע אמות, מודה שמואל לרב שלא יזוז ממקומו אם לא בירר ארבע אמותיו, שמא שביתתו בצד השני של האילן שהוא חוץ לתחומו.

לשיטת שמואל – אם טעה ועירב לשתי רוחות, או ששלח את עבדיו לערב ועירבו לו כל אחד לרוח אחרת, מהלך לצפון כעירובו לדרום ולדרום כעירובו לצפון, ואם הניח כל אחד את העירוב בסוף אלפיים, לא יזוז ממקומו.

***************

יום שלישי י"א תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף נ"א

דף נ"א ע"א

הבא בדרך ומכיר אילן ואמר שביתתי בעיקרו, קנה שביתה רק באופן שאם ירוץ יכול להגיע לשם קודם שתחשך.

שנים שהלכו בדרך, אחד מכיר מקום מסוים לשבות בו והשני אינו מכיר, זה שאינו מכיר אומר למכיר 'שביתתי עמך', והמכיר אומר 'שביתתינו במקום פלוני'.

שבו איש תחתיו – אלו ד' אמות שיש למי שיצא חוץ לתחום. אל יצא איש ממקומו – אלו אלפים אמה של תחום שבת, שלמדנו מקום ממקום ומקום מניסה וכו' ממגרשי הערים שנאמר בהם 'ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה'.

לרבי חנינא בן אנטיגנוס מודדין אלפים אמה עגולות, אע"פ שבמגרשי הערים מודדים מרובעות שנאמר 'פאת', משום שנאמר 'זה יהיה לכם מגרשי הערים', לזה אתה נתן פיאות ולא לשובתי שבת. ולחכמים מודדים מרובעות כמגרשי הערים, שדורשים תיבת 'זה' – כזה יהו כל שובתי שבת.

המעביר ד' אמות ברשות הרבים אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן, והיינו שיעביר ד' אמות וח' חומשי אמה – שצריך ליתן פיאות לד' אמות כמו במגרשי הערים משום 'כזה יהיו כל שובתי שבת', ולענין העברה שלא שייך פיאות נותנים בכל אופן שיעור אלכסונם.

עמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה שדינו כרשות היחיד, היינו דוקא רבוע שיש לו פיאות כמגרשי הערים משום 'כזה יהיו כל שובתי שבת', אבל עגול שאין בו אלכסון לא.

דף נ"א ע"ב

שיטת רב נחמן: האומר שביתתי במקומי – לרבי מאיר, אם הוא עני כגון הבא בדרך ואין לו פת, מערב ברגליו, אבל עשיר לא. ולרבי יהודה גם עשיר מערב ברגליו. האומר שביתתי במקום פלוני – לדברי הכל עני מערב ברגליו, ועשיר לא. שיטת רב חסדא: האומר שביתתי במקומי – אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו, שעיקר עירוב ברגל. האומר שביתתי במקום פלוני – לרבי מאיר עני מערב ברגליו ועשיר לא, ולרבי יהודה אפילו עשיר מערב ברגליו.

הלכה כרבי יהודה וכשיטת רב נחמן, שהאומר שביתתי במקומי אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו.

***************