לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ד אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל"ה

דף ל"ה ע"א

נתן את עירובו במגדל (הנמצא ברה"י) ואבד המפתח – נחלקו תנאים אם עירובו עירוב. י"מ המחלוקת במגדל של לבנים סדורות זו על זו בלא טיט. אם לא נמצא המפתח – בשבת, אינו עירוב שאסור לסותרו. ביו"ט, לת"ק הרי זה עירוב, שסובר שמותר לסתרו ביו"ט לכתחילה, ולרבי אליעזר אינו עירוב שאסור לסתרו ביו"ט. אם נמצא המפתח – בשבת – לת"ק אינו עירוב אפילו נמצא בעיר, שאסור לטלטלו. לרבי אליעזר, נמצא בעיר הרי זה עירוב, שמותר לטלטלו (כר"ש הסובר גגות וקרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן). נמצא בשדה, אינו עירוב שאסור לטלטלו.

י"מ המחלוקת כשנתן את עירובו במגדל של עץ – לת"ק הרי זה עירוב, ולרבי אליעזר אינו עירוב. לרבה ורב יוסף נחלקו אם כלי הוא ויכול לסתרו שאין בנין וסתירה בכלים, או שהוא אהל ואסור לסתרו. לאביי ורבא מדובר כשהמנעול קשור בחבל, לת"ק מותר לחתכו בסכין, אע"פ שאין עשוי לחתוך בו חבלים, ולר"א אסור כרבי נחמיה שאין כלי ניטל אלא לצורך תשמישו.

כלי או אהל הניסט מחמת כוחו של זב (שניתקו ממושבו משהו) – טמא. ניסט מחמת רעדה (שטפח רגליו בקרקע, ומחמת ניענוע הקרקע ניסט הכלי וניתק מן הארץ) – טהור, שהוא כח כוחו. הקיש עליהן ורעדו מחמת כחו אבל לא הוסטו ממקומן, לת"ק טמאין לרבי נחמיה ור"ש טהורין.

נתגלגל העירוב ארבע אמות חוץ לתחום, או שנפל עליו גל של אבנים, או נשרף, או תרומה ונטמאת: אם מבעוד יום אינו עירוב, אם משחשיכה הרי זה עירוב.

ספק אם מבעוד יום או משחשיכה: לרבי מאיר ורבי יהודה יכול לילך רק באלפים אמה שבין ביתו לעירובו ('חמר גמל'), ולרבי יוסי ור"ש ספק עירוב כשר. (טעם ואופן המחלוקת מבואר להלן ע"ב ודף ל"ו ע"א).

נתגלגל העירוב חוץ לתחום תוך ארבע אמותיו הרי זה עירוב, שהנותן עירוב יש לו ארבע אמות.

נפל עליו גל ויכול ליטלו משם ע"י טלטול האבנים – לרבי הסובר שלא גזרו על שבות בבין השמשות הרי זה עירוב. ואם צריך להוציאו ע"י כלי חפירה, אינו עירוב.

דף ל"ה ע"ב

טמא מן התורה שיש ספק אם טבל במקוה שיש בה ארבעים סאה, טמא. טמא מדרבנן שיש ספק אם טבל – כגון שאכל אוכלין טמאין או שתה משקין טמאין, הבא ראשו ורובו במים שאובין, או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין – לרבי מאיר טהור לרבי יוסי טמא.

המודד תחום שבת והגיע לעמק או גבעה – למ"ד תחומין דרבנן – מבליעו בחבל של חמשים אמהמשפתו אל שפתו, אע"פ שיש בשיפועו ובעליתו מאה או מאתים אמות. אם יש משפתו אל שפתו יותר מחמשים, מודדו בחבלים קטנים של ארבע אמות, ואוחזין שני בני אדם בשני ראשי החבל, התחתון נותן ראש החבל כנגד לבו והעליון כנגד מרגלותיו, ומשתכרין בכל ארבע אמות כשיעור חצי קומת אדם. אבל במדידות של תורה – כגון מדידת עיר הקרובה לחלל בעגלה ערופה, או מדידת תחומין של ערי מקלט, או תחום שבת למ"ד תחומין דאורייתא – מודדין שיפועי ההרים כמות שהן.

ספק אם נשרף או נטמא העירוב בבין השמשות אינו עירוב לרבי מאיר. ואע"פ שמטהר ספק טמא מדרבנן, תחומין מן התורה וספק דאורייתא לחומרא. ואין מעמידין את העירוב על החזקה, שמדובר כשיש שתי כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום ואחת אומרת משחשיכה, ובאופן זה אין הולכין – לרבי מאיר – אחר חזקה.

נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת והשכים מצאו מת – לר"מ טהור, שמעמידין אותו על חזקתו שהיה חי. ולחכמים טמא שכל הטומאות כשעת מציאתם. י"א שאם היו שתי כתי עדים אם היה חי או מת בשעת נגיעה – מודה רבי מאיר שהוא טמא, וי"א שגם בשתי כתי עדים מטהר, לפי שיש שתי חזקות, חזקת חי וחזקת הנוגע שהיה טהור קודם נגיעה.

***************

יום שני כ"ה אלול תש"פ

מסכת עירובין דף ל"ו

דף ל"ו ע"א

לרבי יוסי טמא מדרבנן שיש ספק אם טבל – טמא, וספק עירוב כשר. טעם החילוק: א. טומאה שיש לה עיקר מן התורה, החמירו חכמים בספק טבילה שלא יזלזלו בספק טבילה בטומאה מן התורה, אבל תחומין דרבנן. ב. בטבילה יש חזקה לחומרא שמעמידין טמא על חזקתו, ואין חזקה לקולא – להעמיד מקוה על חזקתו – שלא נמדד בתחילתו, בעירוב יש חזקה לקולא שהעירוב היה כשר, וחזקה לחומרא – להעמידו על תחום ביתו שלא עירב – וספק דרבנן לקולא. ג. י"א לרבי יוסי עצמו גם ספק עירוב כשר כספק טבילה, ולרבו ספק טבילה וספק עירוב לחומרא.

כיצד ספק עירוב כשר לרבי יוסי? בתרומה שנטמאת או פירות שנפלה בהם תרומה לאחר שהניחם, ויש ספק אם מבעוד יום או משחשיכה, שמעמידין אותם על חזקה הראשונה שהיו כשרות בין השמשות. אבל אם נולד הספק קודם שעירב, אינו עירוב, שלא היה שם חזקת הכשר עירוב מעולם. הניח פירות של טבל ולאחר מכן הפריש תרומות ומעשרות, וישספק אם הפריש מבעוד יום או משחשיכה, אינו עירוב, שמעמידין אותם על חזקת טבל.

הניח שתי ככרות של תרומה אחת טהורה ואחת טמאה ואינו יודע איזו טהורה ואיזו טמאה, וסומך עירובו על הטהורה במקום שהיא, אינו עירוב – גם לרבי יוסי המכשיר בספק עירוב – שצריך שתהיה סעודה ראויה מבעוד יום.

אמר על ככר בע"ש 'היום תהא חול ולמחר קודש' ועירב בה – עירובו עירוב, שבבין השמשות לא חל עליה קדושה מספק. אמר 'היום תהא קודש ולמחר חול' (שתתחלל על מעות שבביתי) – אינו עירוב, שבבין השמשות לא פקע ממנה קדושה מספק.

כד של עץ שהוא טבול יום שמילאהו במעשר ראשון טבל (שלא הפרישו ממנו תרומת מעשר) מן החבית, ואמר 'הרי זו שבכד תרומת מעשר על החבית לכשתחשך' (שתהיה הכד טהורה ולא תיפסל התרומה) – דבריו קיימין והתרומה טהורה. ואם עירב בה אינו עירוב, שאינה סעודה הראויה מבעוד יום.

דף ל"ו ע"ב

מתנה אדם על עירובו ואומר: אם באו נכרים – שצריך לברוח מהם – ממזרח עירובי למערב, ממערב עירובי למזרח (וכן להיפך אם יבואו נכרים שצריך לילך אליהם לפייסם או לצעוק). אם יבואו לכאן ולכאן למקום שארצה אילך, לא לכאן ולא לכאן הריני כבן עירי. וכן אם יבא חכם – לדרוש ברבים – ממזרח עירובי למזרח וכו'. ואם יבואו שני חכמים אחד לדרוש והשני מלמד תינוקות, מתנה שיהא עירובו בצד שבא החכם לדרוש.

אם בא חכם לכאן ולכאן ואחד מהם רבו – לרבי יהודה ילך אצל רבו, שבוודאי רצה בשעת קניית עירוב לילך לצד רבו. ולחכמים הולך למקום שירצה, שלפעמים רוצה לשמוע את חבירו יותר מרבו.

***************