לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ד חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף צ"ד

דף צ"ד ע"א

כותל שבין שתי חצירות שנפל בשבת (ולא היה פתח ביניהם ולא עירבו יחד) – לרב אין מטלטלין בהם אלא בד' אמות, שכל אחת פרוצה במלואה למקום האסור לה, ואין אומרים הואיל והותרה בתחילת שבת הותרה. לשמואל מטלטלים בכל אחת עד עיקר המחיצה, שהואיל והותרה הותרה.

חצר שנפרצה (במלואה או יותר מעשר אמות) לרה"ר – למסקנת הגמרא – תוך החצר דינה ככרמלית לדברי הכל, והמכניס ממנה לרה"ר או לרה"י או להיפך פטור אבל אסור. ומקום שהיה המחיצה, לחכמים דינו ככרמלית, ולר' אליעזר דינו כרה"ר. ללשון א' מדובר כשאין מקום המחיצה ניכר (ובני רשות הרבים מרחיבין רה"ר קצת, ואמרו שעד כאן היה רשותן), ור"א סובר שרבים שאבדה להם דרך בשדה ובררו דרך לעצמן, מה שבררו בררו. ללשון ב' מקום המחיצה נחשב כצדי רה"ר, ולר"א דינו כרה"ר, ולחכמים אין דינו כרה"ר (גם כשאין שם יתידות ואבנים כשאר צדי רה"ר).

חצר או בית שנפרץ בשבת לרה"ר משתי רוחות (באופן שיתבאר להלן ע"ב), כן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו בשבת – לרבי יהודה מותרים בשבת זו הואיל והותר למקצתה, ואסורים לשבת הבאה. לר' יוסי אסורים גם בשבת זו.

דף צ"ד ע"ב

פירצה בחצר יותר מעשר אמות – אפילו מרוח אחת – פוסלת את המחיצה.פירצהשל עשר אמות, אפילו בשתי רוחות זו כנגד זו, אינה פוסלת את המחיצה. ואם היא בקרן זוית, פוסלת, שאין דרך בני אדם לעשות פתח בקרן זוית.

פירצה בבית בין מרוח אחת בין משתי רוחות (זו כנגד זו), אפילו ביותר מעשר כשירה, שאומרים 'פי תקרה יורד וסותם'. ואםהתקרה משופעת אין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם' לפי שאין לה פה, ופסולה. (ואם הפירצה פחות מעשר כשירה משום פתח וא"צ לדין 'פי תקרה', ואם היא בקרן זוית פסולה כמו בחצר).

נפרץ הבית בקרן זוית ונפרץ גם חלק מן הקירוי (רוחב ארבעה במקום הפירצה), לשמואל פסולה, שאין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם' בארבע מחיצות. ולרב כשירה שאומרים כן גם בארבע מחיצות.

אכסדרה בבקעה – שפרוצה מארבע רוחותיה, וקירויה על ארבע יתידות. לרב מותר לטלטל בכולה, שאנו אומרים 'פי תקרה ויורד וסותם' אפילו בארבע מחיצות. ולשמואל מטלטלים רק בד' אמות, שאין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם' בארבע מחיצות (אבל כשמחיצה אחת כשירה, אומרים 'פי תקרה' לשלש מחיצות). י"א שחולקים ביותר מעשר אמות, אבל בעשר הכל מודים שמטלטלים בכולה שהם פתחים וא"צ לדין 'פי תקרה'. וי"א שביותר מעשר אסור לטלטל לדברי הכל, ונחלקו בעשר אמות.

***************

יום חמישי כ"ה חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף צ"ה

דף צ"ה ע"א

חורבה הפרוצה ברשות הרבים (ואין לה מחיצות), ויש בה קורה ברוחב ארבעה, מטלטלים תחת הקורה, שארבע פיותיה יורדין וסותמין. וכן קורה ארבעה הנתונה מעל המים. (ומדובר בקורה שאין בה יותר מעשר אמות, וי"א דברי הכל היא, וי"א שלשמואל אסור).

סיכך על אכסדרה שיש לה 'פצימין' (עמודים הקבועים במחיצותיה כל פחות משלשה), כשירה. אין לה פצימין, לשיטת שמואל שאין אומרים 'פי תקרה' בארבע מחיצות, פסולה. לשיטת רב, לאביי כשירה משום 'פי תקרה', ולרבא אין אומרים 'פי תקרה' רק באכסדרה ולענין שבת שהקורות עשויות עבור האכסדרה, אבל לא בסוכה שאינן עשויות לשם סוכה (ואע"פ שא"צ מחיצות לשם סוכה, אין מקילין בזה כל כך לומר בהם גם 'פי תקרה').

י"א הלכה כרבי יוסי לענין חצר שנפרצה לרה"ר שאסור גם לאותו שבת. וי"א שאם נפרצה לכרמלית, מותר לאותו שבת כרבי יהודה, שגם אם יוציא לחוץ אין כאן איסור דאורייתא, ואם נפרצה לרה"ר אסור כרבי יוסי.

הבונה עליה על גבי שני בתים משני צדי רה"ר, וכן גשרים מפולשים (שיש להם מחיצה מלמטה בשני הצדדים), לרבי יהודה מטלטלים תחתיהן בשבת, שפי התקרה מכאן ומכאן יורד וסותם. ולחכמים אסור. ועוד הוסיף רבי יהודה שמערבין למבוי מפולש (אע"פ שאין לו תקרה לומר שפיו יורד וסותם), וכן שני בתים משני צידי רה"ר עושה לחי או קורה מכאן ומכאן ומטלטל באמצע, שמן התורה א"צ יותר משתי מחיצות. וחכמים אוסרין.

פרק המוצא תפילין

המוצא תפילין בשדה במקום שנאבדין, לת"ק מכניסם לעיר זוג זוג אחד בראש ואחד בזרוע, ולר"ג שני זוגות, זוג בראש וזוג בזרוע. ודווקא כשניכר שהם ישנות שבודאי תפילין הם ואסור להניחם בבזיון, אבל חדשות פטור מלהכניסם, שמא קמיע הן ואין בהם קדושה שלא נעשו לשם תפילין.

דף צ"ה ע"ב

מצאן כשהן קשורים יחד, ימתין במקומן וישמרם עד שתחשך ויכניסם. ואם אין יכול להמתין שם שמתירא מפני הלסטים, לת"ק מכסה אותם והולך לו, ולר"ש נותנם לחבירו וחבירו לחבירו, וכל אחד מוליכם פחות מד' אמות עד שמגיע לחצר משתמרת הראשונה שבעיר. וכן בנו שילדתו אמו בשדה, נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו מאה.

לרבי יהודה נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום, ולחכמים אסור להרחיקה יותר מתחום שביתת הבעלים.

גם לרבי מאיר שאדם לובש כדי להציל מן הדליקה כל מה שיכול ללבוש, אין ללבוש יותר מזוג אחד של תפילין, שחכמים התירו להציל כדרך מלבושו בחול, ובבגדים לובש כמה שירצה, אבל תפילין מניח זוג אחד ולא יותר.

מקום יש בראש וביד שראוי להניח בו שתי תפילין. על ידך – זו קיבורת (אבר האמצעי שבזרוע), בין עיניך – זו קדקד, והוא במקום שמוחו של תינוק רופף.

לשיטת ת"ק מכניס זוג זוג ולא יותר, ולשיטת ר"ג מכניס שנים שנים. טעם מחלוקתם: א. לת"ק שבת זמן תפילין, ולא התירו משום הצלה יותר מן המצוה (שאינו תכשיט, וגם נחשב כמשאוי משום איסור בל תוסיף), ולר"ג לאו זמן תפילין, והתירו להציל דרך מלבוש אם מניחו במקום תפילין, ויש שם מקום להניח שתים (ואין איסור בל תוסיף שאין כאן מצות תפילין כלל אלא כשאר מלבוש הוא). ב. לדברי הכל שבת זמן תפילין, לת"ק מצוות א"צ כוונה לצאת, ואם מניח שתים עובר משום בל תוסיף ונחשב כמשאוי, לר"ג צריך כוונה לצאת, ואין עובר משום בל תוסיף עד שיתכווין למצוה. ג. לד"ה א"צ כוונה לצאת, ונחלקו אם צריך כוונה כדי לעבור על בל תוסיף, לת"ק א"צ, ולר"ג צריך כוונה ואם לא כיוון למצוה לא עבר.

***************

יום שישי כ"ו חשון תשפ"א

מסכת עירובין דף צ"ו

דף צ"ו ע"א

העושה מצוה שלא בזמנו ואינו מתכוין לשם מצוה – כגון שישן בשמיני בסוכה משום ספק שביעי, או שלובש תפילין בשבת כדי להצילם (למ"ד שבת לאו זמן תפילין) – למסקנת הגמרא הכל מודים שאינו עובר משום 'בל תוסיף'.

לר"י הגלילי אין מניחין תפילין בלילה ולא בשבת ויו"ט, שנאמר 'מימים ימימה', ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים. לר"ע מניחין תפילין בלילה (ש'מימים ימימה' עולה על קרבן פסח), ולא בשבת ויו"ט, שנאמר 'והיה לך לאות' ימים שישראל צריכין להעמיד אות על עצמם להכיר שמחזיקים בתורתו של הקב"ה, יצאו שבת ויו"ט שהן עצמן אות בין הקב"ה לישראל. לר"מ ור' יהודה (ע"ב) מניחין בשבת ויו"ט ובלילה, שהרי סוברים שאשה חייבת בתפילין, ובהכרח שהיא מצות עשה שאין הזמן גרמא.

מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' בדבר שאין לעשותו, כגון 'השמר בנגע צרעת' שלא יקוץ בהרתו, אינו אלא בלא תעשה. אבל מקום שנאמר 'השמר' לענין עשית מעשה, כגון 'ושמרת את החוקה' לר"ע שעולה על עשיית קרבן פסח, הרי זה ב'עשה'.

הניעור בלילה, אם רצה מניח תפילין – למ"ד לילה זמן תפילין הוא – שאין לחוש שמא יפיח בהם (אבל הישן אסור, שמא יפיח בהם).

דף צ"ו ע"ב

לר"מ ור' יהודה מעכבין את הנשים לקיים מצוות שאינן חייבות בהם, כגון לתקוע שופר שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכן סמיכה שנאמר 'בני ישראל וסמך' להוציא בנות ישראל, משום שנראה כמוסיפות על המצוות. ולר' יוסי ור"ש אין מעכבין אותם, ולכן נשים סומכות רשות ואין כאן בל תוסיף. ולשיטתם אמרו שמיכל בת כושי (שאול) הניחה תפילין, ואשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בהם חכמים, אע"פ שעליה לרגל מצות עשה שהזמן גרמא הוא (וכן תפילין למ"ד לילה או שבת אינו זמן תפילין).

אין מעכבין את התינוקות מלתקוע בר"ה, שצריך לחנכם במצוות. אבל את הנשים מעכבין – לר"מ ור' יהודה – אע"פ שאינה מלאכה (שנראות כמוסיפות כנ"ל).

המוצא לשונות של צמר צבוע תכלת בשוק – פסולות לציצית, שמא לא צבעו אותם לשמה. המוצא חוטין אם אינם שזורים, או שהם שזורים ואינם מופסקים, דינם כלשונות, שמא הכינו אותם לארגם בשפת הבגד. ואם הם שזורים ומופסקים, י"א שהם כשרים, שאין אדם טורח לחזור ולקשרם ומסתמא נעשו לשם ציצית, וי"א שהם פסולים שאדם טורח לחזור ולקושרם.

***************