
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ה' חשון תשפ"א
מסכת עירובין דף ע"ה
דף ע"ה ע"א
שתי חצירות זו לפנים מזו – עירבה פנימית לעצמה ולא עירבה החיצונה, מותר לטלטל בפנימית ואסור בחיצונה. עירבה חיצונה ולא פנימית, אסור לטלטל בשתיהם (פנימית משום שלא עירבה, וחיצונה משום שיש לפנימית דריסת רגל עליה, ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה). עירבה כל אחת לעצמה, לת"ק כל אחת מותרת לעצמה, ולר"ע אסור לטלטל בחיצונה, שדריסת רגל של פנימית אוסרתה אע"פ שהיא מותרת במקומה.
שכח אחד מן החיצונה לערב, פנימית מותרת וחיצונה אסורה. שכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות, שהפנימית היא רגל האסורה במקומה ואוסרת על החיצונה.
אם בכל חצר יש רק אדם אחד, א"צ לערב זה עם זה – לשיטת חכמים – שהפנימית היא רגל המותרת במקומה, ואינה אוסרת משום דריסת רגל על החיצונה.
שיטת רב דימי: לרבי עקיבא פנימית אוסרת על החיצונה משום דריסת הרגל שיש לה עליה, בין כשהיא מותרת במקומה ובין כשהיא אסורה. ואם עשתה פנימית דלת קטנה לפני פתחה, סילקה דריסת רגלה מחיצונה ואינה אוסרת. ולחכמים בין כשמותרת במקומה ובין כשאסורה במקומה, אינה אוסרת על החיצונה. ונדחו דבריו.
לשיטת רבין שלש מחלוקות בדבר: לת"ק רגל המותרת במקומה אינה אוסרת, והאסורה במקומה אוסרת. לרבי עקיבא אפילו רגל המותרת אוסרת. ולחכמים אפילו רגל אסורה אינה אוסרת.
דף ע"ה ע"ב
עירבו שתי החצירות זו עם זו, ואחד מבני החצר שכח לערב: אם נתנו את עירובם בחיצונה – שתיהם אסורות. שאם השוכח מן הפנימית, פנימית אסורה משום האחד שלא עירב, ואוסרת את החיצונה משום רגל האסורה במקומה. ואם הוא מן החיצונה, גם פנימית אסורה, שאין יכולה לסגור את דלתה ולהסתלק מן החיצונה, לפי שהעירוב אינו אצלה.
נתנו את העירוב בפנימית – אם השוכח מן הפנימית שתיהם אסורות, שפנימית אסורה ואוסרת על חיצונה (וחיצונה אינה יכולה להסתלק מן הפנימית, ועוד שהעירוב אינו אצלה). ואם השוכח מן החיצונה, לחכמים פנימית מותרת וחיצונה אסורה, שפנימית סוגרת את דלתה ומסתלקת מן החיצונה, ואין אומרים 'עירוב מרגילה', ש'לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי'. ולרבי עקיבא אין אומרים כן לפי שיכולה לבטל רשותה, ושתיהן אסורות עד שתבטל החיצונה רשות של הרגל עירובה בפנימית. (ולחכמים אין יכולה לבטל שאין ביטול רשות מחצר לחצר, ולרבי יוחנן עיוות הוא אע"פ שיש ביטול רשות, כיון שאוסרת עליה קודם ביטול).
לשמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר. וגם לר"ע יש ביטול רשות רק בחצירות שאוסרות זו את זו, כגון חיצונה ופנימית, אבל כשאין אוסרות אין ביטול רשות. ולרבי יוחנן יש ביטול רשות מחצר לחצר.
אם היו דרים שנים בפנימית ואחד בחיצונה – שתיהן אסורות, שהפנימית אסורה במקומה ואוסרת על החיצונה. היו שנים בחיצונה ואחד בפנימית – י"א שתיהם אסורות, גזירה משום רבים בפנימית. וי"א שאם ישראל דר בפנימי מותרות, שהיודע שהוא יחידי יודע שאין דריסת רגלו אוסרת, ומי שאין יודע שהוא יחידי סבור שהם עירבו. אבל אם נכרי דר בפנימית דריסת רגלו אוסרת על החיצונה עד שישכיר את רשותו, שמא יטעו שדר עם ישראלים, ולא יחשבו שהגוי השכיר להם רשותו שיש לזה קול.
***************
שבת קודש ו' חשון תשפ"א
מסכת עירובין דף ע"ו
דף ע"ו ע"א
עשרה בתים זה לפנים מזה – לשמואל פנימי נותן את עירובו ודיו, שכולם נעשים בית שער לו. ולרבי יוחנן גם הבית התשיעי צריך ליתן פת. ונחלקו אם בית שער של יחיד נחשב בית שער.
שתי חצירות ושלשה בתים ביניהן – בית אחד פתוח לחצר אחת ובית אחד לחצר השניה, ובית האמצעי פתוח לשני הבתים – ושתי החצירות מערבים יחד ונותנים את עירובם בבית האמצעי, אחד מבני חצר אחת מביא פת של חצירו אל הבית האמצעי דרך הבית הפתוח לו, ואחד מבני חצר האחרת מביא דרך בית הפתוח לו. והדרים בשלשה בתים אלו א"צ ליתן פת, האמצעי משום בית שמניחים בו את העירוב, ושתים החיצונים שנעשו בית שער לאמצעי.
שתי חצירות ושני בתים ביניהן, ורוצים לערב כל חצר לעצמה, וכל חצר הניחה את עירובה בבית הפנימי – שניהם לא קנו עירוב. שאם שני הבתים נחשבים כבית שער אין מניחים עירוב בבית שער, ואם נחשבים כבית, בית זה מפסיק בין החצר לעירוב, שלא עירב עימה ואין יכולה להביא את העירוב דרך בית זה. ואין מחשיבין את הבית לגבי חצר זה כבית ולגבי חצר האחר כבית שער, שעושין דברי חכמים כ'חוכא וטלולא'.
אמרו לו שנים צא וערב עלינו, לאחד עירב מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות, ולשני עירב בין השמשות ונאכל משתחשך – שניהם קנו עירוב שספק דבריהם להקל. ואע"פ שלגבי עירוב זה מחשיבין בין השמשות כלילה ולגבי עירוב זה כיום אין זה 'חוכא וטלולא', שאין הדבר ניכר.
פרק חלון
חלון שבין שתי חצירות: אם הוא ארבעה על ארבעה ומקצתו בתוך עשרה טפחים, רצו מערבין כל אחת לעצמה רצו מערבין ביחד. פחות מארבעה על ארבעה, או שכולו למעלה מעשרה -מערבין כל אחת לעצמה ואין מערבין ביחד. ואפילו לחכמים הסוברים שיותר משלשה יצא מכלל לבוד, פתח פחות מארבעה אינו חשוב פתח.
חלון עגול – לפי הכלל שכל אמה בריבוע הוא אמה ושתי חומשין באלכסון, צריך שיהיה בהיקיפו ששה עשר וארבע חומשין, כדי שיהיה בו ריבוע של ארבעה על ארבעה טפחים. לרבי יוחנן בשיטת רבנן דקיסרי צריך שיהיה בהיקיפו כ"ד טפחים, וצריך שיהיו שני טפחים ומשהו של אורך היקיפו למטה מעשרה, כדי שמקצת מן הריבוע של ארבעה על ארבעה יהיה למטה מעשרה.
דף ע"ו ע"ב
חלון שבין שני בתים, אפילו אם הוא למעלה מעשרה מערבין יחד, שהבית נחשב כאילו הוא מלא.
אחד חלון שבין שתי חצירות ואחד שבין שני בתים או עליות או גגין או חדרים, צריך שיהיו ארבעה על ארבעה.
בית ועליה של שנים, יכולים לערב יחד על סמך הארובה הפתוחה מן הבית לעליה, אע"פ שהיא גבוהה מקרקע הבית יותר מעשרה, ואין שם סולם אפילו עראי, לפי שהבית נחשב כמלא גם באמצע ולא רק מן הצד.
***************