לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ז' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף מ"ז

דף מ"ז ע"א

מי שהלך לשבות בעיר אחרת ולא עירב עם בני החצר: לרבי מאיר – בין נכרי ובין ישראל אוסר על בני חצירו להוציא מבתיהם לחצר. לרבי יהודה – אינו אוסר לפי שאינו בעיר (ודירה בלא בעלים אין נחשבת לדירה). לרבי יוסי – גוי אוסר לפי שיכול לבוא בשבת, וישראל אינו אוסר שאין דרכו לבוא בשבת, והסיח דעתו מביתו וכאילו אין לדירה זו בעלים. לרבי שמעון – אפילו הלך לשבות אצל בתו באותה העיר הסיח דעתו מביתו, ואינו אוסר. והלכה כמותו.

לרבי מאיר לא התירו לערב ברגליו – בלא פת – אלא למי שאין לו פת. ולרבי יהודה מותר גם למי שיש לו, ולא אמרו שמערבין בפת אלא כדי להקל ולשלחו ע"י שליח ולא יצטרך לצאת ברגליו. והלכה כמותו.

יבמה לא תחלוץ ולא תתייבם תוך שלשה חדשים של מיתת בעלה, שמא מעוברת היא.

לרבי מאיר – אשה ארוסה או נשואה שנתגרשה או נתאלמנה, אסורה ליארס או לינשא תוך שלשה חדשים, שמא תלד בתוך תשעה של מיתת בעלה, ויהיה הולד ספק בן שבעה לאחרון ספק בן תשעה לראשון. וגזרו חכמים אירוסין אטו נישואין. לרבי יהודהנשואה מותרת ליארס וארוסה גם לינשא, חוץ מארוסה שביהודה שלבו גס בה. לרבי יוסי כל הנשים מותרות ליארס ולא לינשא, חוץ מאלמנה שלא תתארס בימי אבלה.והלכה כרבי יוסי.

אם אין חשש שהיא מעוברת – כגון שהיתה מרוחקת מבעלה או שבעלה זקן או חולה או שאינה ראויה לילד, לר"מ צריכה להמתין שלש חדשים כמו בארוסה, ולרבי יוסי אין צריך. והלכה כרבי יוסי (אע"פ שבכל מקום הלכה כרבי מאיר בגזירותיו).

לוקחים מן הנכרים בשוק הנקבע ביום חגם בתים ושדות מפני שממעיטן או משום יישוב א"י, ובהמה ושפחות מפני שמכניסם לקדושה. וחותם ומעלה בערכאות שלהם אע"פ שחשיבות הוא להם ויש לחוש שיודו לע"ז, מפני שמציל מידם שלא יוכלו לחזור ולערער על המכירה. אם היה כהן, מטמא בטומאת חוץ לארץ או בבית הפרס שמטמא מדרבנן כדי לדון ולערער עמהן.

מותר לכהן לטמא את עצמו בבית הפרס ובחו"ל כדי לישא אשה וללמוד תורה. לרבי יהודה רק אם אינו מוצא ללמוד בארץ ישראל, ולרבי יוסי מותר גם בזמן שמוצא ללמוד, לפי שאין מן הכל זוכה אדם ללמוד. והלכה כרבי יוסי.

דף מ"ז ע"ב

רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי – גם אם נחלקו בברייתא.

חפצי נכרי  – לשיטת שמואל דינם כחפצי הפקר, שלרבי יוחנן בן נורי קונים שביתה ולחכמים אין קונים. לשיטת רבי יוחנן קונים שביתה גזירה בעלים נכרי אטו בעלים ישראל.

אילים שהובאו מחוץ לתחום לעיר שיש לה מחיצות, מותר לטלטלם בכל העיר שהיא כארבע אמות (כרבן גמליאל במשנה לעיל מא: שהלכה כמותו).

***************

שבת קודש ח' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף מ"ח

דף מ"ח ע"א

מצודת דגים המפסיק במים מכונסים בין שתי תחומין של שתי עיירות – י"א שלרבי יוחנן בן נורי – שחפצי הפקר קונים שביתה – צריך מחיצה של ברזל להפסיקו, שלא יעברו מים של תחום זה לתחום זה. ולחכמים החולקים עליו אין צריך. וי"א שגם מחיצה של קנים מועיל, שהרי גם במחיצה של ברזל יכנסו המים מתחתיה, אלא קל הוא שהקילו חכמים במים שכל שהוא מחיצה וגבוה עשרה מועיל, אע"פ שהמים מתערבין.

הישן בדרך וחשכה לו לרבי יהודה יש לו ארבע אמות לרוח אחת, ויכול לברור לאיזה רוח שירצה. ולרבי מאיר יש לו ד' אמות לכל צד והיינו שמונה על שמונה. ומחלוקת להלך, אבל לטלטל, לדברי הכל ד' אמות ולא יותר.

שיעור ארבע אמות נלמד מהפסוק 'שבו איש תחתיו' כתחתיו, שגופו שלש אמות, ועוד אמה אחת לרבי מאיר כדי לפשוט ידיו ורגליו ויש לו ד' אמות גדולות, שפישוט ידים ורגלים הוא יותר מאמה, ולרבי יהודה כדי שיטול חפץ תחת מרגלותיו ויניח תחת ראשותיו, ויש לו ארבע אמות מצומצמות.

ארבע אמות שאמרו, מודדים בכל אחד לפי אמות שלו, ולאדם שגופו בינוני ואמתו קצרה מודדים באמה של ששה טפחים.

שלש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר, ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית, לרבי שמעוןמותר לטלטל מאמצעית לשתי החיצונות ומהחיצונות לאמצעית, ושתי החיצונות אסורות זו עם זו.לחכמים שלשתם אסורות, שדיירי החצירות מרובים, וחוששים שלא ידעו כולם ליזהר ויטלטלו כלים ששבתו באחת מן החיצונות לחיצונה האחרת דרך האמצעית. שלשה אנשים שיש להם ד' אמות והאמצעי מובלע ביניהם, החיצונים אסורים זה עם זה והאמצעי מותר עמהם – גם לחכמים – לפי שהם מועטים ואין לחשוש שלא יזהרו.

דף מ"ח ע"ב

שלש חצירות הפתוחות זו לזו, ועירבו שתי החיצונות עם האמצעית. אם נתנו את עירובן בחצר האמצעית בבית אחד, כולם נחשבות כחצר אחת ומותר לטלטל מזו לזו.

מה ששנינו במשנה שחיצונות אסורות זו עם זו הוא באחד מאופנים אלו:

א. י"מ שאמצעית נתנה עירוב בכל אחת מן החיצונות, ואז אין נחשבות כחצר אחת. ואין אומרים שלאחר שעירבה האמצעית עם הראשונה, היא מערבת עם האחרת בשליחותה של ראשונה, כיון שלא עירבו שתי החיצונות יחד גילו דעתם שאין רוצים להתערב.

ב. י"מ שנתנו שתי החיצונות עירוב בשני בתים של האמצעית, שאין החיצונות מתערבין יחד.ואין איסור לטלטל באמצעית משום שלא נשתתפו כולם בעירוב אחד (כאחד מאנשי חצר שלא עירב שאוסר את כולם), שלא נחשב ע"י העירוב שכולם דרים שם רק להקל ולהתיר טלטול ולא להחמיר.

חמשה בני חצר אחת שנתנו את עירובם בבית אחת בשתי כלים, לבית שמאי אינו עירוב ולבית הלל הוא עירוב. נתנוהו בשתי בתים, לדברי הכל אינו עירוב.

***************