לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי י"ז כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י"ב

דף י"בע"א

דין עדים שלא הושוו בחקירותיהם:

עד אחד אמר בשנים לחודש הרג פלוני את הנפש, והשני אמר בשלשה (והושוו שניהם ביום השבוע) – עדותן קיימת, שאחד מהם לא ידע בעיבורו של חודש. אחד אמר בשלשה ואחד אמר בחמשה – עדותן בטלה.

אחד אמר בשתי שעות ואחד בשלש – עדותן קיימת. אחד אומר בשלש שעות ואחד אומר בחמש – לר"מ עדותם בטלה, ולרבי יהודה קיימת. אחד אומר בחמש שעות ואחד בשבע – עדותם בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע במערב.

ביאור מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה – לשון א' של אביי: לר"מ אין אדם טועה כלום, ותולים שהמעשה היה בסוף שעה שניה שהיא תחילת שלישית. ולרבי יהודה אדם טועה בחצי שעה, וכשאחד אומר שלש והשני חמש, תולים שהיה באמצע הרביעית. לשון ב': לר"מ אדם טועה משהו, והמעשה היה או בסוף שתים או תחילת שלש. לרבי יהודה אדם טועה שעה ומשהו, וכשאחד אומר שלש והשני חמש, תולים שהיה או בסוף שלש או בתחילת חמש.

לשיטת רבא: אין תולין מספק לומר שזה נתכוין לתחילת השעה וזה לסופה כדי לצרף את עדותם, שנאמר 'והצילו העדה'.אלאלר"מ אדם טועה שתי שעות חסר משהו, והמעשה היה בתחילת שתים או בסוף שלש, ולרבי יהודה טועה בשלש חסר משהו, והמעשה היה בתחילת שלש או בסוף חמש.

עדי נפשות נבדקין בשבע חקירות: איזה שמיטה, איזה שנה, איזה חודש, איזה יום בחודש, איזה יום בשבוע, איזו שעה, איזה מקום. אמר אחד מהם 'איני יודע' עדותם בטילה, שהיא עדות שאי אפשר להזימה. ובבדיקות (כגון מכירין אתם אותו, התריתם בו, במה הרגו, כליו שחורים או לבנים) אם אמר אחד 'איני יודע' עדותם קיימת, שעדיין אפשר להזימם.

המזימין צריכין להעיד שהעדים היו עמם בכל השעה שעליה העידו, וגם בשעות הסמוכות שעלולים לטעות בהם – ולפיכך: לר"מ (לרבא) צריכים להעיד על שתי שעות שלפני השעה שהעיד כל אחד מהם ושתי שעות לאחריה, ולרבי יהודה על שלש שעות. אמנם, אם העידו על שעה מן היום, א"צ להזימם על השעות הסמוכות שהן בלילה, שאין אדם טועה בין יום ללילה. וכן אם העידו על שעה שלפני חצות היום, א"צ להזימם על הזמן של אחר חצות.

דף י"ב ע"ב

מן התורה אוכלים חמץ בער"פ עד סוף שעה ששית. ומדרבנן: לר"מ עד סוף חמישית, ולרבי יהודה עד סוף רביעית.

ויוצא מזה: שלשיטת אביי מרחיקים באיסור אכילת חמץ יותר מן השעות שטועים בהגדת עדות, שלר"מ בלשון א' אינו טועה כלל וללשון ב' במשהו, ובחמץ מרחיקים שעה אחת. ולרבי יהודה ללשון א' טועים בחצי שעה וללשון ב' שעה ומשהו, ובחמץ מרחיקים שתי שעות. וטעם הדבר, ש'עדות מסורה לזריזים וחמץ לכל מסור'.

ולשיטת רבא מרחיקים בחמץ פחות מטעותם של עדים. שלר"מ טועים בשתי שעות פחות משהו, ובחמץ מרחיקים רק בשעה. ולרבי יהודה טועים בשלש חסר משהו, ובחמץ מרחיקים שתים. וטעם הדבר ש'בחמש חמה במזרח ושבע במערב'. אבל שעה ששית אסרו לר"מ לפי שהחמה קרובה לאמצע הרקיע. ולרבי יהודה אסרו גם שעה חמישית גזירה משום יום המעונן, ושעה רביעית לא אסרו שהיא זמן סעודה לכל ובקיאין בה.

זמן סעודה: שעה ראשונה מאכל לודים (אוכלי אדם), שניה של לסטים, שלישית של יורשין, רביעית של כל אדם, חמישית של פועלים, ששית של תלמידי חכמים. מכאן ואילך כזורק אבן לחמת, אם לא טעם דבר בבוקר.

עד אחד אומר קודם נץ החמה, והשני אומר לאחר הנץ או בתוך הנץ, עדותם בטילה.

***************

יום שישי י"ח כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י"ג

דף י"ג ע"א

לשיטת רב – הלכה כרבי יהודה שאוכלין כל ארבע ותולין כל חמש. ואע"פ שהלכה כדברי המכריע אין הלכה כר"ג שמכריע בין חולין לתרומה, שאינו נקרא מכריע אלא דעה שלישית.

י"ד שחל בשבת מבערים כל החמץ מערב שבת. ושורפין מע"ש תרומות 'תלויות' (ספק טהורות ספק טמאות). אבל תרומות טהורות – לחכמים אין שורפין כדי שלא להפסיד תרומה בידים, ואע"פ שבקשו להם אוכלים ולא מצאו, שמא לנו כהנים חוץ לחומה ויבואו בשבת. ולר"א בן יהודה איש ברתותא שורפים גם את הטהורות, ומשיירים מהם מזון שתי סעודות. והלכה כדבריו.

כבר מובטח לישראל שלא יבוא אליהו בע"ש או בערב יו"ט, מפני הטורח שיש להן לעסוק בסעודות שבת, ויטרדו בו.

מי שהפקיד אצלו חבירו חמץ והגיע ערב פסח, אע"פ שנחסר והולך לא ימכרנו קודם שעה חמישית, שמא יבוא בעליו ויאכלנו. ובשעה חמישית ימכרנו, כדי שלא ייאסרו בהנאה ויפסיד לגמרי. לר"מ ימכרנו לישראל אחר (אבל לא לעצמו משום חשד), ולרבי יהודה ימכרנו לגוי.

גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק, פורטין פרוטות של נחושת בכסף לאחרים ולא לעצמן, וכן גבאי תמחוי מוכרין לאחרים ולא לעצמן, שנאמר 'והייתם נקים מה' ומישראל'.

המפקיד פירות אצל חבירו והן נחסרין והולכים: כדי חסרונן – לת"ק לא יגע בהם ולרשב"ג מוכרם בב"ד. יותר מכדי חסרונן – מוכרם בב"ד.

דף י"ג ע"ב

אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה. וכן אין מביאין בבוקרו של י"ד – למ"ד אין מביאין קדשים לבית הפסול, שיתמעט זמן אכילתו שקבעה לו תורה ויבוא לידי נותר. ולכן מי שיש לו להביא תודה ברגל מביאה בי"ג.

שתי חלות המונחות על גג האיצטבא: י"א שהיו פסולות, שתודות מרובות היו ביום י"ג ונפסלו בלינה. וי"א שלא היו פסולות לגמרי, אלא שלא היה להם תקנה ליאכל שנשחט הזבח שלהם ונשפך הדם (ולר"א ב"ר שמעון צ"ל שנשפך לאחר שנתקבל בכלי). וי"א שהיו כשירות.

האומר זו תודה וזו לחמה: אבד הלחם, מביא לחם אחר במקומו, אבדה תודה אינו מביא אחרת במקומה (והלחם נפדה ויוצא לחולין), שהלחם 'גלל תודה' (שנטפל אליה), אבל הבהמה היא העיקר ואינה 'גלל לחם'.

כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה. שחטן וזרק דמן שלא לשמן – לא קידש הלחם כלל. שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן – לרבי הלחם קדוש ואינו קדוש (שנפסל ביוצא ואינו נפדה, אבל לא הותר לאכילה). לר"א ב"ר שמעון אינו קדוש כלל. ואם נתקבל בכלי ונשפך הדם, סובר ר"א כר"ש אביו ש'כל העומד לזרוק כזרוק דמי', וחל עליו קדושה ליפסל (אבל אינו ניתר באכילה עד שיזרוק ממש).

אבא שאול אומר: שתי פרות חורשות בהר המשחה ביום י"ד – שתיהם חורשות, אוכלים. ניטלה אחת, תולין. ניטלו שתיהם, התחילו כל העם שורפין.

***************

שבת קודש י"ט כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י"ד

דף י"ד ע"א

משנה ר"ח סגן הכהנים אומר: מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף בשר שנטמא בוולד וולד הטומאה שהוא שלישי, עם בשר שנטמא באב הטומאה שהוא ראשון, אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו, שהשלישי נוגע בראשון ונעשה שני. (ואפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל גם בקדשים, מדרבנן מטמא).

הוסיף ר"ע שכמו כן לא נמנעו מלהדליק שמן שנפסל בטבול יום שהוא שלישי, בנר של מתכת שנטמא בטמא מת שהוא אב הטומאה (שחרב הרי הוא כחלל), אע"פ שהשלישי נעשה ראשון.

לר"מ – שורפין תרומה טהורה עם טמאה בפסח. ולרבי יוסי – טהורה וטמאה, שורפין כל אחת לעצמה. תלויה וטמאה, לר' אליעזר שורפין כל אחת לעצמה, ולרבי יהושע שתיהם כאחת.

מן התורה אין אוכל מטמא אוכל ומשקה משקה. י"א רק בחולין, אבל בתרומה וקדשים מטמא. וי"א בחולין ובתרומה אינו מטמא, ובקדשים מטמא. וי"א שגם בקדשים אינו מטמא. ומדרבנן אוכל מטמא אוכל ומשקה מטמא משקה לכו"ע מנבואת חגי.

דף י"ד ע"ב

כלי מתכות שנגע במת, הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו, שנאמר 'בחלל חרב' חרב הרי הוא כמת. וכן אם נגע בטמא מת, הרי הוא אב הטומאה כמוהו. וגזירת הכתוב הוא אצל טומאת מת ולא בשאר טומאות.

שלישי בתרומה אינו 'טמא' לטמא אחרים אלא 'פסול', שאין שלישי עושה רביעי בתרומה. אבל בקדשים שלישי עושה רביעי.

כל דבר שיש לו תורת שני לטומאה ופוסל את התרומה, מטמא משקין (אפילו חולין) להיות תחילה, לפי שמשקין עלולין לקבל טומאה בלא הכשר, גזרו עליהם חומר הרבה. חוץ מטבול יום שפוסל את התרומה מן התורה, שדברי תורה א"צ חיזוק.

אין אוכל ומשקה נעשה אב הטומאה מדאוריתא ולא מטמא כלי ורבנן גזרו שיטמאו כלי משום משקה דזב .

ליקוטי תוספות:

א.משקה פחות מרביעית .לשיטת ריב"א ,נטמא ומטמא אוכלים וכלים חוץ מטומאת גוויה שצריך רביעית.לשיטת ר"י ,אלו שעיקר טומאה שלהם מדרבנן כסתם יינם ודם הירוק צריך רביעית, משא"כ שאר משקים שמדאורייתא בכל שהוא .לשיטת ר"ת,מדאורייתא צריך רביעית לטמא אחרים ומדרבנן גם בכל שהוא .

ב.שלישי של תרומה עושה רביעי בקדשים ולא בתרומה.

ג.שמן חשוב משקה להיות תחילה בלא נקרש ,ובנקרש ואח"כ נימוח לר"מ חשוב משקה ,לר"ש שזורי לא.

***************