לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"ה כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף כ'

דף כ' ע"א

דם קדשים אינו מכשיר – (נתבאר לעיל טז.).

משקה בית המטבחים לא די שהוא טהור, אלא שאין מכשיר את האוכל לקבל טומאה.

חיבת הקודש – מכשיר את האוכל לקבל טומאה אע"פ שלא נגע במשקה. ונסתפקו אם מועיל גם שיטמא את אחרים, או רק שיהא הוא עצמו פסול.

מחט שנמצאת בפרש – הכל טהור. ואין הבשר נטמא ע"י הפרש, י"א בפרש עבה שאין עליו תורת משקה, וי"א אפילו בפרש רכה שהוא משקה סרוח.

שרץ מטמא את הכלי, וכלי מטמא אוכל, ואוכל מטמא משקה – כר"ע ששני עושה שלישי בחולין.

אויר כלי חרס המטמא את האוכלין – אין אומרים שכל הכלי נתמלא טומאה והשרץ עצמו מטמא את האוכלין, אלא השרץ מטמא את הכלי והכלי מטמא את האוכל. ולפיכך: שרץ שנמצא בתנור,התנור נעשה ראשון, והפת שבתוכו – שלא נגע בשרץ – שניה. ואין כלי נטמא מאויר כלי חרס, שהכלי הוא ראשון ואינו מטמא כלים.

דף כ' ע"ב

דין שריפת תרומה תלויה עם הטמאה בפסח – לר"מ שורף ביחד (ואפילו טהורה עם הטמאה). לר' יוסי אליבא דר' יהושע שורף כל אחת לעצמה, שאסור לטמאות ספק תרומה בידים שמא יבוא אליהו ויטהרם. ולשיטת ר' שמעון – לר' יהושע שורף ביחד, שמותר לטמאותה בידים. ולר' אליעזר שורף כל אחת לעצמה.

דין שריפת תרומה תלויה יחד עם הטהורה – לר' יוסי אסור. ולר' שמעון מותר, כיון שלא הוחזקה טומאה אין נראה כמטמא בידים.

לר' יוסי אליבא דר' יהושע מותר לגרום טומאה לספק תרומה. ובמקום הפסד מרובה, כגון אם יפסיד גת של חולין, מותר גם לטמאותה בידים. אבל בהפסד מועט (כגון הפסד עצים לשתי הסקות, או שנופלת לשמן של חולין וראוי להדלקה), אסור לטמאותה בידים.

שמן של תרומה שנטמא – מותר להשהותו ולהדליק ממנו מעט מעט. ולמ"ד חוששין לתקלה (ראה בסמוך), מניחו בכלי מאוס.

חבית יין של תרומה שנטמאת – לב"ש ישפך ולא ישהה אותה לזילוף, שחוששין לתקלה שמא ישתה ממנה. (ואם יניחנה בכלי מאוס, לא תהא ראויה לזילוף). לב"ה יעשה זילוף (ואין חוששין לתקלה). לר' ישמעאל ב"ר יוסי – בשדה ישפך, שאין מזלפין בשדה ואם יביאנה לביתו חוששין לתקלה, בבית יעשה זילוף. וי"א בחדש ישפך שאין ראוי עכשיו לזילוף וחיישינן לתקלה אם ישהנו עד שיתישן, ובישן יעשה זילוף.

ליקוטי תוספות:

א.משקין בית מטבחייא שאינן מכשירין לא שייך שבלאו הכי נכשרין משום חיבת הקודש ונפק"מ רק בדברים שלא שייך בהם חיבת הקודש וכגון ביכורים או חולין שאוכלים בעזרה כדי לאכול הזבח והמנחה על השובע.

ב.בשר הנכשר בהעברת הנהר:לרש"י משום שאי אפשר שלא יפול כל שהוא ממשקה שעל העור על הבשר,לתוספות למ"ד שצריך הכשר מים מחוברים ,נתכשר הבשר ע"י העור בעוד המים מחוברין.

***************

שבת קודש כ"ו כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף כ"א

דף כ"א ע"א

חבית שנשברה בגת העליונה ותחתיה מאה חולין טמאין – לדברי הכל תרד ותטמא ולא יטמאנה בידים, שהתרומה תיבטל בחולין ולא יהיה לו הפסד. ומחלוקת ר"א ור' יהושע אם יטמאנה בידים הוא כשאין בחולין מאה כנגד התרומה, שאם תיפול התרומה לא תיבטל, ויפסדו החולין.

כלי שתוכו טהור וגבו טמא (שנטמא אחוריו במשקין, ואין תוכו טמא לפי שטומאתו מדרבנן) – מותר להציל בו תרומה טהורה גם לר"א, ואין חוששים שמא יגע התרומה בגבו.

פרק כל שעה

משנה כל שעה שמותר לכהן לאכול בתרומה – והיינו בשעה חמישית כרבן גמליאל -ישראל מאכיל חולין לבהמה לחיה ולעופות, ומותר בהנאתו.

החידוש במה ששנינו בהמה וחיה: מאכילין לחיה אע"פ שדרכה להצניע, ומאכילין לבהמה אע"פ שאין דרכה להצניע, ואם תשייר ולא יבטל יעבור בבל יראה.

לרבי יהודה אין ביעור חמץ אלא שריפה, לחכמים אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים.

לבית שמאי לא ימכור אדם חמצו לנכרי אא"כ יודע בו שיכלה קודם פסח, שסוברים שמצוה עליו לבערו מן העולם. וכן סבר ר"י בן בתירא, ולפיכך אוסר למכור כותח שלושים יום קודם פסח שאינו נאכל מהר. ולב"ה כל שעה שמותר לאכול מותר למכור כמו ששנינו במשנתינו.

דף כ"א ע"ב

חרכו באור קודם זמנו עד שבטל טעמו ומראיתו, מותר בהנאה לאחר זמנו.

המקדש בחמץ בזמן שהוא אסור בהנאה מדרבנן (בשעה שישית), אין חוששין לקידושין.

עבר זמנו לא יסיק בו תנור וכירים, אפילו לרבי יהודה שמצותו בשריפה.

חמץ בפסח אסור בהנאה: לחזקיה שנאמר 'לא יֵאָכֵל', ללמד שלא יהא בו היתר המביא לידי אכילה. לר' אבהו כל מקום שנאמר 'לא יאכל' 'לא תאכל' 'לא תאכלו' משמע גם איסור הנאה, עד שיפרט לך הכתוב שמותר בהנאה כדרך שפרט בנבילה.

לר"מ אחד גר תושב ואחד נכרי נותנים או מוכרים להם נבילה, ולרבי יהודה לגר רק בנתינה ולנכרי רק במכירה, אבל להיפך אסור.

צריך להקדים נתינה לגר למכירה לנכרי – לר"מ שנאמר 'או', ולרבי יהודה סברא היא, שגר אתה מצווה להחיותו ונכרי לא.

ליקוטי תוספות:

א.חמץ שאסור למכור אם מכרו דמיו מותרין שאינו תופס דמיו.

ב.מותר להאכיל לחיה אע"פ שדרכה להטמין שאינה טומנת בחורין וסדקין כחולדה .

ג.חיה שדרכה להטמין אינו עובר על איסור בל יראה ,ובאיסור בל ימצא לשיטת התוספות אינו עובר וגם על בל יטמין כיון שאין ידוע היכן הוא ואין זה מצוי,ולספרים אחרים ברש"י עובר על בל ימצא.

ד.איסור מכירת כותח לנכרי לשיטת ר' יהודה בן בתירא:לפי רש"י שסובר כבית שמאי שאסור לשהות ,לפי תוספות אפילו לפי בית הלל שמותר לשהות אסור למכור משום ששם בעליו עליו ויסברו שמכרו בפסח.

ה. חרכו קודם זמן איסורו מותר בהנאה אף לאחר זמנו היינו דווקא אם נפסל מאכילת כלב.

בימי חנוכה המקודשים עזור לנו להילחם במלחמת החשמנואים נגד היוונים שרצו להשכיח תורה מכלל ישראל כדי שאף אחד לא ישכח ח"ו את דבר השם עד שיהא מחודד בפיהם.

***************