
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שני ז' כסלו תשפ"א
מסכת פסחים דף ב'
דף ב' ע"א
אור לי"ד בודקין חמץ לאור הנר. מקום שאין מכניסין חמץ א"צ בדיקה. בודקין שתי שורות במרתף שמכניסין בו חמץ (שמסתפק ממנו יין לשולחנו).לב"ש שתי שורות על פני כל המרתף, ולב"ה שתי שורות החיצונות שהן העליונות.
'אור' – לרב הונא 'נגהי' (להו"א: יום), ולרב יהודה 'לילי'. ו'אורה' לדברי הכל יום הוא.
היוצא לדרך יכנס ערבית לבית מלון בעוד שהחמה זורחת, ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא, שהאור – שנאמר בו כי טוב – טוב לו מפני החיות ומפני הלסטים.
לעתיד לבוא יהא אור החמה לצדיקים גדול מאד, ואפילו עלות השחר יאיר כנץ החמה של עכשיו.
פירוש הפסוק: 'ויקרא אלקים לאור יום' – קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו וציווהו לשמש ביום, וקרא לחושך וציווהו לשמש בלילה.
פירוש הפסוק: 'הללוהו כל כוכבי אור' – הללוהו כל כוכבים המאירים.ולמדנו מזה שאור כוכבים נקרא אור. ולפיכך: הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים.
דף ב' ע"ב
הבא במחתרת – כאשר ברור כאור שאם עומד כנגדו להציל ממנו ממונו יהרגנו (והיינו כל אדם חוץ מאב על הבן או שאוהבו מאד), רוצח הוא ומותר להרגו. ואם ספק לך כלילה, כגון אביך או אוהבך, ואם היית עומד כנגדו להציל ממונך אינו הורגך, אסור להרגו.
'ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני' – אמר דוד: אני אמרתי מפני חטאי, שרק חושך ישופני לעולם הבא שדומה ליום, עכשיו שמחל לי, העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדני.
במקום שנהגו אסור לעשות מלאכה בי"ד ניסן – לר"א בן יעקב אסור מעלות השחר, ולרבי יהודה משעת הנץ החמה (אבל קודם לכן, אפילו נהגו בטלה דעתן).
עד מתי אוכל ושותה בתענית ציבור? לר"א בן יעקב עד שיעלה עמוד השחר, ולר"ש עד קרות הגבר.
אין משיאין משואות (אבוקות בראשי הרים להודיע שקידשו בית דין את החדש) אלא בחודש שמקדשים אותו ביום שלשים (שהחודש שעבר חסר). ומשיאין בלילה שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש.
***************
יום שלישי ח' כסלו תשפ"א
מסכת פסחים דף ג'
דף ג' ע"א
המפלת תוך שמונים יום לאחר לידת נקיבה, מביאה קרבן אחד. הפילה לאחר שמונים, מביאה שתי קרבנות. הפילה בליל כניסת שמונים ואחד, לב"ש פטורה מקרבן שני אע"פ שכבר עברו ימי מלאות, משום שבלילה עדיין אינה ראויה להביא קרבן. ולב"ה חייבת בקרבן שני, שהיום והלילה שוים לכל דבר, וכן מצאנו לענין טומאה שאם ראתה דמים בליל שמונים טמאה.
שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד, אבל אין נאכלין בלילה שלאחר יום שני (ליל שלישי) כתודה הנאכלת ביום ראשון ובלילה שלאחריו. ושורפין שלמים ביום השלישי ולא בלילה, ואין אומרים 'תיכף לאכילה שריפה' כתודה שהיא נשרפת בבוקרו של יום שני.
בתפילות של יום הכיפורים – מתפלל שבע ומתוודה. בערבית של מוצאי יוה"כ – לת"ק מתפלל מעין שמונה עשרה, לר"ח בן גמליאל בשם אבותיו מתפלל שמונה עשרה שלימות שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.
למסקנא הכל מודים ש'אור' לילה הוא – והטעם שלא שנה התנא במשנה 'ליל' י"ד, שמצוה ודרך נקיי הדעת לספר בלשון נקיה, ולשון חכמים לחזר אחר לשון צח ונקי.
לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות – וי"א תשע וי"א עשר וי"א ט"ז – ולא הוציא דבר מגונה מפיו.
לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שגם התורה הקפידה בלשונה, וגם החכמים בוחרי לשון הם. ואפילו ב'מילי דעלמא' צריך לדבר בלשון נקיה.
דף ג' ע"ב
לעולם ישנה אדם לתלמידו בלשון קצרה, שגירסא שלה מתקיימת יותר מן הארוכה.
במקום שלשון צח אינו ארוך מלשון המגונה, דיברה תורה בלשון כבוד.ובמקום שהוא ארוך מן המגונה דיברה בלשון קצרה (ללמדךשישנה אדם לתלמידו בלשון קצרה). חוץ מהמקראות הנ"ל שעיקם הכתוב כמה אותיות לדבר בלשון נקי, כדי ללמד שצריך לחזר אחר לשון נקי.
עובדות של אנשים שנבדקו בלשונם: א) תלמיד שישב לפני רב לא הקפיד לדבר בלשון נקיה, ורב לא דיבר עמו. ב) ר"י בן זכאי ישב לפני הלל (וי"א ר' יוחנן לפני רבי) והקפיד לדבר בלשון נקיה, והבטיח עליו רבו שיורה הוראה בישראל. ג) כהן אחד אמר על חלקו שקיבל מלחם הפנים 'הגיעני כזנב הלטאה', בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול (פסול כהונה, חלל), וי"א שחץ פסול (שהיה גס רוח ומבזה קדשי שמים ואין ראוי לשמש).
כהן ששימש במזבח א"צ לבדוק למעלה ממנו (לענין יוחסין לישא אשה), שמיחסי כהונה ולויה ישבו בלשכת הגזית, ולא הניחו לעבוד כהן שנמצא בו פסול. וי"א שאם הריע את עצמו בודקין אחריו, שגילה שלא בדקוהו יפה מתחילה.
מוציא דבה הוא כסיל, ומשום כך לא רצו חכמים לבשר בשורה שאינה טובה.
***************