לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י' טבת תשפ"א

מסכת פסחים דף ל"ד

דף ל"ד ע"א

גידולי תרומה תרומה אפילו בדבר שזרעו כלה. וחומרא מדרבנן הוא שלא להפסיד את הכהנים, אבל גידולי טבל מותרין. ובדבר שאין זרעו כלה, גם גידולי גידולין אסורין בין בטבל ובין בתרומה.

היסח הדעת בתרומה וקדשים – לר' יוחנן פסול משום חשש טומאה, ואם יבוא אליהו ויטהרנה שומעין לו. לריש לקיש פסול הגוף הוא, שמעלה היא בקדשים שנפסלים בכך ואפילו אם יאמר אליהו שלא נטמא.

שתילי תרומות שנטמאו ושתלן טהורים מלטמא, שחיבורם לקרקע בטלן מתורת אוכל. ואסורים לאכול לזרים, שהרי גידולי תרומה תרומה. וגם לכהנים אסורים – י"א משום היסח הדעת, וכריש לקיש שהיסח הדעת פסול הגוף הוא. וי"א (להלן ע"ב) שעשו חכמים מעלה בתרומה, שלא תועיל לה זריעה לטהרה גמורה להיתר אכילה.

דף ל"ד ע"ב

כל קרבן שפסולו בגופו (פסול וודאי בבשר עצמו כגון פיגול) – ישרף מיד.בדם ובבעלים (שנשפך הדם או נטמאו הבעלים), תעובר צורתו בלינת לילה ויצא לבית השריפה. פסול של היסח הדעת – למ"ד משום חשש טומאה תעובר צורתו, ואסור לשורפו מיד שמא יבוא אליהו ויטהרנו. ולמ"ד פסול הגוף ישרף מיד. וי"א שגם קרבן שפסולו בגופו (כגון פיגול או היסח הדעת למ"ד פסול הגוף) תעובר צורתו.

נטמא או נפסל הבשר או שיצא חוץ לקלעים – לר' אליעזר יזרוק את הדם, שיש דם אע"פ שאין בשר. ולר' יהושע לא יזרוק, שאם אין בשר אין דם. ואם זרק בדיעבד – אם נטמא, הורצה ע"י הציץ. וכן כשיצא חוץ לקלעים הורצה, לפי שהבשר בעין. ואם נפסל בהיסח הדעת, למ"ד משום חשש טומאה הורצה ע"י הציץ, ולמ"ד פסול הגוף לא הורצה.

מי החג שנטמאו (בשבת), משיקין אותם באמת המים שבעזרה, ונעשו חיבור ובטלו למקוה. ודוקא כשהשיקן ואח"כ הקדישן, אבל אם הקדישן ואח"כ השיקן אינו מועיל, משום מעלה שעשו חכמים שאין זריעה להקדש. ואם הקדישם בפה ולא בכלי שרת, נסתפקו בגמרא אם עשו בהם מעלה (ולרבא נפשט הספק שעשו בהם מעלה). ובתרומה עשו מעלה בקדושת פה, שלא שייך בהם הקדש בכלי.

ענבים של תרומה שנטמאו – אם דרכן פחות פחות מכביצה ואח"כ הקדישן, לר' יוחנן יינם טהור (שהמשקין מופקדין ואינם חיבור לאוכל. כמבואר לעיל לג:). ואם נגעו הענבים בשני (ונשמרו על טהרת תרומה), דורך גם יותר מכביצה, שהענבים שלישי ואינם מטמאים את היין היוצא מהם. ואם הקדישן ואח"כ דרכן טמאים בכל אופן, משום מעלה שעשו חכמים בתרומה וקדשים שהמשקין שבתוך האוכל נטמאים.

מי חטאת צריך שתהא חיותן בכלי – פירוש שימלא אותם מן המעיין לתוך הכלי שהוא מקדשן. ומעלה הוא שעשו חכמים, והסמיכוהו על הפסוק 'מים חיים אל כלי', אבל מן התורה מותר למלאותם בכלי אחר שנאמר 'ונתן'.

ליקוטי תוספות:

א.    הנאה בתרומה טמאה לישראל מותר דווקא באופן שאינו של כילוי.שהנאת כילוי מותרת רק לכהנים.

ב.     גידולי תרומה תרומה גזירה מדרבנן שלא ישהה ביד כהן ,וחייב בלקט שכחה ופאה ועניי כהנים וישראלים מלקטים אותם,וישראל מוכר אותו לכהן בדמי תרומה.

ג.      גידולי גידולין: לרש"י היינו שנוסף על גידול ראשון ,לתוספות שחוזר ונוטען.

***************

שבת קודש י"א טבת תשפ"א

מסכת פסחים דף ל"ה

דף ל"ה ע"א

מחוסר כיפורים שהעריב שמשו אוכל בתרומה ואינו אוכל בקדשים, משום מעלה שעשו בקדשים. וכן עצים ולבונה של קודש מקבלים טומאה אע"פ שאינם אוכל, משום מעלה שעשו בקדשים.

משנה. דברים שיוצא בהם ידי חובת מצה: חטים, שעורים, כוסמין, שיפון, שיבולת שועל. כוסמין מין חטים הם, שיבולת שועל ושיפון מין שעורים. (ונפ"מ לענין תרומה, שאין תורמין מין על שאין מינו, ותורמין חטין על כוסמין).

חלות תודה ורקיקי נזיר, עשאן לעצמו אינו יוצא בהם, למכור בשוק יוצא בהם.

דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם ידי חובתו במצה, שנאמר 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות'. אבל אורז ודוחן שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון, אין יוצאין בהם. ולר"י בן נורי אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת, ויוצאים בו ידי חובת מצה. וכן 'קרמית' לר"י בן נורי מין דגן היא וחייבת בחלה.

עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש (ולא נתן בה מים) אין חייבין על חימוצה כרת, ש'מי פירות' אין מחמיצין. ואין יוצאים בה למצה שהיא 'מצה עשירה' (והתורה אמרה 'לחם עוני').

המחהו וגמעו – אם חמץ הוא ענוש כרת, שהגמיעה כאכילה. ואם מצה היא לא יצא, שלא אכלו דרך אכילה.

דף ל"ה ע"ב

יוצאים ידי חובת מצה בדמאי, שאם יפקיר נכסיו ראויה היא לו, שהרי מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי (לבית הלל).

מעשר ראשון שהקדימו בשיבלים (קודם מירוח), מפריש תרומת מעשר ופטור מתרומה גדולה, ויוצאים בו ידי חובת מצה. ואם הקדימו בכרי, כבר חלה עליו חובת תרומה גדולה.

יוצאים ידי חובת מצה במעשר שני והקדש שנפדו אע"פ שלא הוסיף חומש, שאין החומש מעכב. אבל אם לא נפדו כהלכתם, כגון מעשר שפדאו באסימון שאין עליו צורה, והקדש שחיללו ע"ג קרקע, אין יוצאים בהם.

הכהנים יוצאים בחלה ובתרומה, ואין צריך מצה השוה לכל אדם, לפי ש'מצות מצות' ריבה.

אין יוצאים בטבל אפילו מדרבנן, כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב (שמצוה הבאה בעבירה היא).

אין יוצאין במצה של טבל, ואפילו כשנתקן ולא כל צרכו, כגון שניטלה ממנה תרומה גדולה ולא תרומת מעשר, מעשר ראשון ולא שני, ואפילו מעשר עני. וטעם הדבר לר' שמעון: שנאמר 'לא תאכל עליו חמץ' שאיסורו משום בל תאכל חמץ, יצא זה שאיסורו משום טבל ולא משום חמץ, שאין איסור חל על איסור.

ליקוטי תוספות:

א.   כוסמין הינו גם מין חיטין וכ"ש מין שעורין ,שיבולת שועל ושיפון מין שעורין ולא חיטין .ולענין חלה בעשה עיסה מכל מין בפני עצמו אינו מצטרף אבל אם נילושו כל הקמחים ביחד מצטרפין.

ב.     מי פירות אין מחמיצין :לתוספות כל עיקר ומותרים לגמרי (ולרש"י דף ל"ו ע"א דהוי חמץ נוקשה) ,עירב בו מים ממהרת יותר להחמיץ ,מי ביצים לרש"י מספקא ליה אם דינו כמי פירות ולתוספות שרי לגמרי.

ג.      מצה עשירה מותר לאכול בערב פסח כיון שאי אפשר לצאת בו ידי חובת מצה בלילה הראשון.

ד.     מצת דמאי: לרש"י יוצא בו בדיעבד הגם שאם מפקיר נכסיו מותר לכתחילה ,ולתוספות מספקא ליה כיון שמצה נקרא לחם עוני.

ה.     אכסניא:לרש"י חיילי ישראל, ולתוספות בשם הירושלמי נכרים הם.

***************