לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי כ"ד טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף מ"ח
דף מ"ח ע"א
חילוק מלאכות אמרינן רק בשבת, שאם עשה שתי מלאכות בהעלם אחד חייב שתיים, אבל אין חילוק מלאכות ביו"ט, וכגון אם הבעיר עצים ובישל עליהם גיד הנשה, לכו"ע אינו לוקה שתיים [משום מבשל שלא לצורך ומשום מבעיר שלא לצורך]
המבשל בעצי אשירה לוקה שתיים, משום 'לא ידבק בידך מאומה מן החרם', ומשום 'לא תביא תועבה אל ביתך'.
המבעיר עצי הקדש לוקה משום שעבר על 'ואשיריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלוקיכם'.
מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע במשנה כיצד מפרישים חלה מעיסה טמאה ביו"ט פסח היא בשני יסודות, רבי אליעזר סובר ש'טובת הנאה ממון' ולכן אי אפשר להפריש מהעיסה, משום שאם תחמיץ יעבור על בל יראה ובל ימצא, וכן סובר שמותר לאפות קודם הפרשה את כל המצות על אף שאחת מהן בכוונתו להפרישה לחלה ותהא אסורה באכילה, משום שסובר דאמרינן 'הואיל', ויכול להפריש חתיכה קטנה לחלה מכל אחת מהן מותר לאפות כולן, ולבסוף ליקח מצה אחת לחלה. ורבי יהושע לית ליה 'הואיל' ואם יאפנה עובר ב'לא תעשה כל מלאכה', וגם סובר 'טובת הנאה אינה ממון', ולכך יכול להפריש מן העיסה ולהניחה להחמיץ, שאינו מוזהר על חמץ זה. ונחלקו אמוראים כמאן הלכתא.
רמי בר חמא סבר שרבי אליעזר ורבי יהושע נחלקו אי אמרינן 'הואיל' והיינו המחלוקת שנחלקו רב חסדא ורבה (מו:) אם אומרים 'הואיל' לפטור את המבשל ביו"ט לצורך חול. ורב פפא ורב שישא נחלקו שיש לחלק בין הנידונים, ש'הואיל' שבמשנתינו עדיף שמהני גם לדידיה, משא"כ הואיל שם הוא רק לאורחים (ועדיין לא הזמינם), ומצד שני הואיל שם עדיף מהואיל שבמשנתינו שמצה זו שיפרישנה לחלה אינה ראויה לא לדידיה ולא לאורחים, משא"כ שם הכל ראוי לאורחים.
שיעור העיסה שיכול לשומרה מחימוץ:לרבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה בדגן טוב – חיטים ב' קבים ושעורים ג', ובדגן רע חיטים ג' קבין שעורין ד', ורבי נתן בשם רבי אליעזר מהפך שיעור שעורים בשיעור החיטים, שסובר שהשעורים קרובות להחמיץ יותר מחיטים. לרבא אין לשין יותר משיעור חלה שהוא שבעת רבעי קב ועוד, ולרב יוסף המנהג ללוש ג' לוגים (ג' רבעי קב)
חיטים רעות גרועות מחיטים טובות שליש, ונפק"מ לעניין מקח וממכר.
דף מ"ח ע"ב
צירוף לחלה: לרבי אליעזר בסל, והלכה כמותו. וספק בגמרא בטבלא בלא מסגרת האם צריך תוך כלי לצירוף, או די באויר כלי. לרבי יהושע בתנור, לרשב"ג דווקא בככרות של בבל עגולות שנושכות זו מזו בתנור, ולרבי חנינא אפילו בככרות כעכין (שאינן נושכות זמ"ז)
משנה: לרבן גמליאל שלש נשים לשות כאחת, אע"פ שהאחת ממתנת עד שיאפו חברותיה אין בזה שיעור כדי להחמיץ, לחכמים – מותר רק כששלשתם עוסקות בבצק, שהשלישית מתחילה ללוש בזמן שהשניה כבר עורכת, ואז השלישית כבר אופה. וכל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ. לרבי עקיבא לא כל הנשים והעצים והתנורים שוים. ואם תפח הבצק תרטיבו במים צוננים.
'משנה: שיאור' והיינו בצק שלא החמיץ כל צרכו ישרף והאוכלו פטור, 'סידוק' הוא חמץ גמור והאוכלו חייב כרת. שיאור – לרבי יהודה היינו כקרני חגבים סדק לכאן וסדק לכאן, ולחכמים [רבי מאיר] שהכסיפו פניו. סידוק – לרבי יהודה היינו שנתערבו הסדקים, ולחכמים [רבי מאיר] כקרני חגבים, שאין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה.
ליקוטי תוספות:
א. הואיל אי בעי מיתשיל עלי'ה שלפי סוגיא בדף מ"ו נחלקו בו ר"א ור"י אם עובר על ידי זה בב"י וב"י,לרש"י כאן לכו"ע אינו עובר משום כיון שעכשיו אינו שלו לא אמרינן הואיל ואי בעי מייתי ליה לרשותיה,ולפירוש מה ששמע נחלקו ר"א ור"י.
ב. מחלוקת בתוספות אם אמרינן הלכה כרבי מחביריו במחלוקת אמוראים.
ג. הלכה כרבי אליעזר וכן מנהג.
***************
שבת קודש כ"ה טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף מ"ט
דף מ"ט – עמוד א'
משנה. זמן ביעור חמץ בערב פסח שחל בשבת – לרבי מאיר מבערין הכל לפני שבת, ולחכמים בשבת, ולרבי אליעזר בר צדוק תרומה לפני שבת וחולין בשבת, שיכול למצוא להם אוכלים הרבה.
משנה. ההולך לשחוט פסחו או למול את בנו או לסעודת אירוסין ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יש לו שהות ביום לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור, ואם לאו מבטלו בלבו, הלך להציל מן הנכרים ומשאר סכנות יבטלו בלבו, לשבות שביתת רשות יחזור מיד.
מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו קדשים קלים ונפסלו עם יציאתו,אם עבר 'צופים' שורפו במקומו, ואם לאו חוזר ושורפן בהר הבית מעצי המערכה.
שיעור החמץ והקדשים לחיוב חזרה: לרבי מאיר – בין בחמץ בין בקדשים בכביצה. לרבי יהודה זה וזה בכזית. לחכמים קודש בכזית וחמץ בכביצה, לרבי נתן (נ.) בין בחמץ בין בקדשים בכשתי ביצים, ולא הודו לו חכמים.
סעודת אירוסין – הראשונה היא מצוה, השניה של סבלונות, לרבי יוסי מצוה ולרבי יהודה רשות.
סעודת נישואי בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ, אינה סעודת מצוה, ואין זיווגן עולה יפה, שנעשית אלמנה או גרושה, או זרע אין לה, או קוברה, או מביאתו לידי עניות. ר' יהושע תלה חולשתו ורב כהנא תלה גלותו בכך שנשאו כהנת. אבל תלמיד חכם שנשא בת כהן שבח הוא, רב אידי בר אבין זכה לשני בנים סמוכים, ורב פפא זכה לעשירות, מפני שנשאו כהנת.
סעודת רשות: א. אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה. ב. הנהנה ממנה סופו להיות גולה. ג. תלמיד חכם המרבה בסעודתו בכל מקום, לסוף מחריב ביתו, מאלמן אשתו, מייתם ילדיו, תלמודו משתכח, מחלוקות רבות באות עליו, דבריו אינם נשמעים, מחלל שם שמים, ושם רבו, ושם אביו, וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף הדורות.
דף מ"ט – עמוד ב'
לישא בת תלמיד חכם: א. ימכור כל מה שיש לו לצורך כך – שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ב. משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, ובת עם הארץ כענבי הגפן בענבי הסנה ומכוער. ג. לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת אנשי מעשה וצדיקים, לא מצא, ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא, ישא בת גבאי צדקה, לא מצא, ישא בת מלמדי תינוקות. ד. לא ישא בתעם הארץ, שהן שקץ ונשותיהן שרץ (שאינן זהירות במצות), ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה (שדומות לבהמה שאין להן לב להבין).
להשיא בתו לתלמיד חכם: א.ימכור כל מה שיש לו לצורך כך. ב. משל לענבי הגפן, ג. המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי.
עם הארץ: א. אסור לאכול בשר. ב. מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל בשבת (במכירו שהוא כופר להכעיס, שהוא פיקוח נפש. תוס'). ג. מותר לקרעו כדג ומגבו. ד. אסור להתלוות עמו בדרך, שעל חייו לא חס (ללמוד תורה ולחיות), על חיי חבירו לא כל שכן. ה. כל העוסק בתורה לפניו כבועל ארוסתו בפניו (שמביישו)
שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים: א. אמר רבי עקיבא, כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, שהוא שובר עצם בנשיכתו. ב. אלמלא אנו צריכים להם למשא ומתן היו הורגין אותנו. ג. גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמידי חכמים יותר משנאת עכו"ם לישראל, ונשותיהן יותר מהן, שנה ופירש יותר מכולן.
ששה דברים נאמרו בעמי הארץ: א. אין מוסרין להם עדות. ב. אין מקבלין מהם עדות. ג. אין מגלים להם סוד, לפי שהולך רכיל ומגלה סוד. ד. אין ממנין אותם אפוטרופוס על יתומים וקופה של צדקה (שחשודים על הגזל). ה. אין מתלוים עמהם בדרך. ו. ויש אומרים אף אין מכריזים על אבידתם (לאו אחיך הוא, שאינו עושה מעשה עמך), ותנא קמא סובר שצריכים להחזיר אבידתו, שמא יצא ממנו זרע טוב שיהנה ממון זה.
מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה במשנה אם השיעור לחיוב חזרה הוא כביצה או כזית, לרבי יוחנן נחלקו בשיעור חשיבות אוכל, וזהו גם מחלקותם בשיעור כמות האוכלים שמזמנים עליו [ויש להפוך השיטות במשנה בברכות]. ולאביי, בזימון נחלקו בפירוש הפסוק 'ואכלת ושבעת וברכת', שלרבי מאיר די בשיעור 'אכילה', והיינו כזית, ו'שבעת' מלמד שצריך גם שתיה, ולרבי יהודה צריך 'אכילה שיש בה שביעה', והיינו כביצה. ובחמץ וקדשים נחלקו בסברא, שלרבי מאיר חזרתו כשיעורו לענין טומאתו, והיינו כביצה, ולרבי יהודה חזרתו כשיעור איסורו, והיינו כזית.
ליקוטי תוספות:
א. שביתת הרשות: לרש"י היינו שהלך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם, ולתוספות שהולך לשמוח בפסח בבית אוהבו או קרובו.
ב. צופים: לרש"י שם כפר, ולתוספות על פי תוספתא כל מקום מסביב ירושלים שיכול לראותו משם.
ג. שריפת קדשים שנפסלו לפני הבירה מהא שכתוב בקודש באש תשרופו: לרש"י היינו כל הקדשים, ולתוספות דווקא קדשי קדשים ואימורי קדשי קלים ,אבל שאר קדשים שנאכלים לזרים הצריכו חכמים לשורפם לפני הבירה משום גזירה .
ד. בזמננו מקבלים עדות מעמי הארץ כשיטת רבי יוסי במסכת חגיגה משום איבה.
***************
יום ראשון כ"ו טבת תשפ"א
מסכת פסחים דף נ'
דף נ' – עמוד א'
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון: א. לר' אליעזר זה אור שיקר בעולם הזה דהיינו חמה, יהיה קל לעולם הבא. ב. לרבי יוחנן זה תלמוד נגעים ואהלות, שקשה בעולם הזה וקל לעולם הבא. ג. לרבי יהושע בן לוי אלו בני אדם שיקרים בעולם הזה, דהיינו עשירים וחשובים, ואינם טובים למקום ולכך קלים הם (אינם חשובים) לעולם הבא.
רבי יוסף בן רבי יהושע בן לוי פרחה נשמתו וראה בעולם העליון: א. עולם הפוך, עליונים למטה (החשובים כאן קלים שם) ותחתונים למעלה. ב. שמע שאומרים 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'. ג. הרוגי לוד (שני אחים שמסרו עצמם למיתה להציל ישראל) אין אדם יכול לעמוד במחיצתם.
ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קודש לה', א. לרבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים כשיעור ריצת הסוס עד חצי היום. ב. לר' אליעזר כל מצילות שתולין בסוס לנוי ולקשקש יהיו קודש לה', ג. לר' יוחנן כל ביזה שבוזזין כשיעור ריצת הסוס עד חצי היום יהיה קודש לה'.
יתעשרו ישראל לעתיד,כדכתיב והיו הסירות בבית ה' כמזרקים (של כסף וזהב מנדבת ישראל), והגזברים לא יהיו צריכים לעשות סחורה בנכסי הקדש לפי שיהא שם עושר גדול, וכדכתיב ולא יהיה עוד כנעני בבית ה', וכנעני הוא תגר. ולפירוש שני הוא מלשון 'אין כאן עני', שכל ישראל יהיו עשירים.
וירא שם יהודה בת איש כנעני, היינו תגר, שהרי הזהיר אברהם ליצחק, ויצחק ליעקב שלא ישאו מבנות כנען.
ביום ההוא יהיה ה' אחד, לא כעולם הזה עולם הבא, בעולם הזה מברכים על בשורות טובות הטוב והמטיב ועל בשורות שאינן טובות דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב (שאין שם בשורה רעה)
שם ארבע אותיות, א. זה שמי וזה זכרי – לא כשאני נכתב (יו"ד ה"א) אני נקרא (אלף דלת). ב. ביום ההוא שמו אחד – בעולם הבא נקרא ונכתב ביו"ד ה"א. ג. שמי לעלם כתיב ששם של ארבע אותיות הוא בהעלמה הן קריאתו והן דרשתו וטעמיו.
פרק מקום שנהגו
דף נ' – עמוד ב'
משנה. מקום שנהגו לעשות מלאכה בערב פסח עד חצות עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ההולך ממקום למקום נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם, ואל ישנה מפני המחלוקת, ההולך ממקום שכלו פירות שביעית שחייבים בביעור למקום שלא כלו חייב לבער, רבי יהודה אומר (יכול לומר להם) צא והבא לך אף אתה.
בערבי שבתות וימים טובים אסור לעשות מלאכה מן המנחה ולמעלה, ואם עשה מלאכה אינו רואה בה סימן ברכה לעולם, ובערב פסח אסור מחצות, ואם עשה שמותי משמתינן ליה.
אינו רואה סימן ברכה: א.במלאכה בערב שבת ויום טובמן מנחה ולמעלה. ב. במלאכה במוצאי שבת ויום טוב ומוצאי יום הכיפורים. ג. במלאכה בזמן שיש נדנוד עבירה, כתענית ציבור על הגשמים. ד. המצפה לשכר אשתו (שמתבזה אשתו על שכר מועט). ה. במשכיר ריחים (שטורח גדול ושכר מועט. מה שאין כן כשהוא קונה ריחים ומוכרן הרי זה כשאר סחורה). ו. המשתכר בקנים ובקנקנים (שנפח שלהם גדול ועין הרע שולטת). ז. תגרי סימטא (עין הרע שולטת). ח. מגדלי בהמה דקה (הכל צווחין עליהן). ט. קוצצי אילנות טובות (הכל תמיהין ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת וצעקת בני אדם). י. נותנין עיניהם בחלק יפה (כשחולקין עם אחרים מקפידיםליטול חלק יפה). יא. שכר כותבי סת"ם, שכ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי סת"ם שלא יתעשרו, שאם יתעשרו אינם כותבים. יב. וכן תגריהם ותגרי תגריהם, וכל העוסקים במלאכת שמים לרבות מוכרי תכלת. יג. מתורגמנים (שנראה כשכר שבת). יד. שכר יתומים, הם לא בני מחילה נינהו. טו. מעות הבאות ממדינות הים (שמשלח ספינותיו למקום סכנה ולא בכל יום מתרחש נס).
לשמה ושלא לשמה: א. שפל ונשכר – שאינו עושה מלאכה כל השבוע וגם לא בערב שבת אף על גב שלא לשם שמים מיכוין מכל מקום הוי מצוה. ב. כי גדול עד שמים חסדך – לעוסק שלא לשמה, על שמים חסדיך – לעוסק לשמה. ג. לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ד. העוסקין במלאכת שמים לשמה רואים סימן ברכה (שלא יניחו מלאכתם בשביל עשרם).
אל תטוש תורת אמך, ולכך אסר רבי יוחנן לבני ביישן לילךמצור לצידון בערב שבת (שלא להתבטל מלהכין צרכי שבת), שכך נהגו אבותיהם וקיבלו אבותיהם עליהם.
***************