לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ט אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"ג

דף ק"ג ע"א

סדר קידוש והבדלה ביו"ט שחל להיות במוצאי שבת

לרב יקנ"ה – יין קודם משום דתדיר, קידוש קודם להבדלה שאם יבדיל קודם נראה שקדושת היום היא כמשאוי עליו, ונר קודם הבדלה כשאר מוצאי שבתות.

לשמואל ינה"ק – יין קודם כנ"ל, נר קודם להבדלה כנ"ל, הבדלה קודם לקידוש – משל למלך יוצא ואפרכוס נכנס, שמלווים את המלך ואח"כ יוצאים לקראת אפרכוס.

לרבה יהנ"ק – יין קודם כנ"ל, הבדלה קודם לקידוש כשמואל, נר לאחר הבדלה להפסיק בין הבדלה לקידוש, שההבדלה מכחישה קדושת היום שעושה הקידוש.

ללוי קני"ה – קידוש קודם להבדלה כרב, נר להפסיק בין קידוש לברכת היין כדי שיהא נראה שמבדיל על היין, שעיקר הבדלה תקנו על היין, אבל קידוש אפשר גם על פת.

לרבנן קינ"ה – קידוש קודם כרב, יין נר הבדלה ככל מוצ"ש, או כדי להפסיק יותר בין קידוש להבדלה.

למר בריה דרבנא נקי"ה – נר קודם ככל מוצ"ש שמברך עליה קודם משום שנהנה ממנו תחילה, קידוש קודם להבדלה כרב, ויין סמוך להבדלה כלוי.

לרבי יהושע בן חנניה נהי"ק – נר תחילה כדי שהיין יהיה סמוך להבדלה ולקידוש, והבדלה קודם לקידוש כשמואל.

דין ברכת שהחיינו ביו"ט שחל במוצ"ש: לאביי – יקזנ"ה. כרב דקידוש לפני הבדלה, ומאחר שמתחיל בקידוש יאמר גם זמן, שהקידוש גורם לברכת הזמן. לרבא – יקנה"ז. שברכת הזמן בסוף – ככל יו"ט, ומשום שעיקרו לא נתקן על הכוס. והלכה כרבא.

ברכת בשמים ומאור בכל מוצ"ש – י"א שמברך על המאור תחילה בין לב"ש ובין לב"ה. ולרבי יהודה – לב"ש מברך על המאור ואח"כ על הבשמים, ולב"ה על הבשמים ואח"כ על המאור.

סדר ברכת המזון והבדלה למי שאין לו אלא כוס אחד: לר"מ – לב"ש נר מזון בשמים והבדלה, ולב"ה נר בשמים מזון והבדלה. ולרבי יהודה – מברך על המזון תחילה לדברי הכל, שכשגמר סעודתו נתחייב בברכת המזון, ואין מעבירים על המצוות.

דף ק"ג ע"ב

בירך על היין שלפני המזון – אמימר בירך על כל כוס שבתוך הסעודה, שנמלך מלשתות לאחר כוס ראשון. רב ותלמידיו רבא ומר זוטרא בירכו רק על כוס ראשון, ועל כוס של ברכת המזון, שכשאומר 'הב לן ונברך' הו"ל היסח הדעת. ורב אשי לא בירך על כוס של ברכת המזון, שסבר ש'הב לן ונברך' לא הוי היסח הדעת.

ביו"ט שחל במוצ"ש אין צריך לברך ברכת היין שתי פעמים – על קידוש ועל הבדלה – כיון שעדיין לא שתה ולא הסיח דעתו.

אבוקה לברכת בורא מאורי האש מצוה מן המובחר.

***************

יום חמישי כ' אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"ד

דף ק"ד ע"א

סמוך לחתימת ברכת הבדלה – לשמואל צריך שיאמר מעין חתימה, ולפומבדיתאי מעין הפתיחה. ונפקא מינה ביו"ט שחל במוצ"ש, אם צריך לומר 'בין קדושת שבת לקדושת יו"ט הבדלת' שהוא מעין חתימה של המבדיל בין קודש לקודש.

הבדלה אומרים במוצאי שבת, מוצאי יו"ט, מוצאי יוה"כ, מוצאי שבת ליו"ט, מוצאי יו"ט לחולו של מועד. אבל לא במוצאי יו"ט לשבת, דאפרכוס יוצא והמלך נכנס, ואין דרך ללוות האפרכוס, שהכל נמשכין אחר המלך.

מנין ההבדלות שאומרים בהבדלה: לרבי מנחם בר סימאי וחנניא בר אידי – אחת, ואין הלכה כמותן. העם נהגו לומר שלש. לרבי אלעזר א"ר אושעיא הפוחת לא יפחות משלש, והמוסיף לא יוסיף על שבע. ומה שאומרים בסוף 'בין יום השביעי לששת ימי המעשה' אינו מן המנין לפי שמעין חתימה היא.

המבדיל צריך שיאמר מעין הבדלות האמורות בתורה – בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין טמא לטהור, בין מים העליונים למים התחתונים, בין כהנים ללויים, בין לויים לישראלים.

רבי מנחם בר יוסי נקרא בנן של קדושים, לפי שלא הסתכל על צורת מטבע.

נוסח החתימה בברכת הבדלה: לת"ק – ברוך סודר בראשית, לאחרים – יוצר בראשית, לרבי יוסי ברבי יהודה ורב – מקדש ישראל, לרבי יהושע בן חנינא כל החותם מקדש ישראל והמבדיל בין קודש לחול מאריכין לו ימיו ושנותיו, ואין הלכה כמותו לפי שאין חותמין בשתים, אלא כשמואל דאמר המבדיל בין קודש לחול.

דף ק"ד ע"ב

כל הברכות פותח וחותם בהן בברוך, חוץ מברכת המצוות ופירות שאין בהן ריבוי דברים, וברכה הסמוכה לחברתה, וברכה אחרונה שבקריאת שמע שחותם בברכה ואינו פותח, שהיא נחשבת סמוכה לחברתה שהרי מחובר אמת ויציב לסוף ק"ש, וסמוכה לברכה שלפני ק"ש. וברכת הטוב ומטיב פותח בברכה ואינו חותם, שברכה בפני עצמה היא שנתקנה על הטובות שנעשו עם הרוגי ביתר.

עולא פתח בברכת הבדלה ולא חתם, משום שהיא כברכת הודאה, שאין בה הפסק תחינה או ריצוי באמצע.

***************

יום שישי כ"א אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"ה

דף ק"ה ע"א

שבת קובעת לקידוש כשם שקובעת למעשר, ולכן מי שאכל סעודה ערב שבת וקידש עליו היום, אין צריך לעקור שולחנו, שסעודת שבת חשובה ונבדלת מעצמה מסעודת חול, ודי בזה שפורס מפה ומקדש.

מוצאי שבת אינה קובעת להבדלה, ולכן מי שאכל סעודת שבת מבעוד יום וחשיכה, אין צריך להפסיק מלאכול ולהבדיל, שזהו כבוד שבת שיגמור סעודתו אף לאחר שתחשך, ולאחר שגמר סעודתו יבדיל. ודווקא כשהתחיל מבעוד יום א"צ להפסיק, אבל להתחיל סעודה משחשיכה אסור.

שתיה קודם הבדלה, אסור גם אם קבע עצמו לשתות מבעוד יום, שאינו דבר חשוב וצריך להפסיק. לרבנן דווקא יין ושכר אסור לשתות, אבל מים מותר. ולר"ע כל הטועם כלום מיתתו באסכרא.

 

מי שלא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום כולו.

לילי שבת ויו"ט יש בהן קדושה על הכוס, אבל ימי שבת ויו"ט אין בהן קדושה על הכוס, כי אם ברכת בורא פרי הגפן.

כבוד היום קודם לכבוד הלילה, ולפיכך אם אין לו יין הרבה או שאר מיני מגדים יניחם עד היום.

דף ק"ה ע"ב

אם אין לו אלא כוס אחד של יין, אומר עליו קידוש בליל שבת, שקידוש היום בליל שבת קודם לכבוד היום. ולא ימתין מלקדש עד היום, לפי שחביבה מצוה בשעתה.

במצות הבדלה  אין אומרים חביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצוות, אלא מאחרין לצאת מן השבת – במקום שמצינו שום עלילה לאחרה, כגון כשאין לו אלא כוס אחד – שלא יהא עליו כמשאוי.

שנינו בברייתא: הנכנס לביתו במוצ"ש מברך על היין, ועל האור ובשמים, ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו. ולמדנו ממנה שמונה הלכות.

א. המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס. ב. ברהמ"ז טעונה כוס. ג. כוס של ברכה צריך שיעור רביעית. ד. המברך צריך שיטעום, לכתחילה הוא עצמו, ואם טעם אחד מן השומעים ואפילו תינוק – יצאו. ה. טעמו, פגמו מלברך עליו. ו. אע"פ שכבר אכל יבדיל, ולא ימתין מלהבדיל עד למחר קודם אכילה. ז. אומר שתי קדושות על כוס אחד כשאין לו עוד כוס. ח. שהברייתא שנויה כשיטת ב"ש שמאור קודם לבשמים.

***************