לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום חמישי כ"ז אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף קי"א

דף קי"א ע"א

כל המזוג מצטרף, שאם שתה יין מזוג ואח"כ משקה אחר מזוג, מצטרפין.מים מזוגים, כגון מים קרים במים חמים או להיפך – לשמואל אין מצטרפין עם משקה אחר המזוג, ולרבי יוחנן מצטרפין.

ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו ומתחייב בנפשו: א) הנפנה בין דקל לכותל שאין ביניהן ארבע אמות, ואין למזיק דרך אחר לעבור משם, הואיל ומפסיד את דרכו הוא מזיקו.ב) העובר בין שני דקלים ואין רשות הרבים ביניהם, אבל אם רה"ר עובר ביניהם, כיון שהוא מקום רבים אין לו רשות להזיק. ג) השותה מים ששאלם קטן בשדה, שאין המים מצויים שם למזיק לשתות, אבל יין ושכר או מים בעיר, אין בהם סכנה.ד) העובר על מים שפוכים, אפילו אם שפכה אותם אשתו בפניו. ואם פיזר עליהם עפר או זרק עליהם רוק או זרח עליהם השמש, או דרך עליהם שישים פסיעות, או רכב על חמור ונעל נעליים, א"צ לחשוש. ובמקום שיש לחוש לכשפים צריך לחשוש בכל אופן.

שלשה אין ממצעין בין שני אנשים, ולא מתמצעין כשאיש אחד עובר ביניהן – כלב, דקל, אשה. וי"א גם החזיר, וי"א גם הנחש. ואם ממצעין, תקנתו הוא שיאמר הפסוקים מ'אל מוציאם ממצרים' עד 'מה פעל אל', או מן הפסוק 'לא איש אל ויכזב' עד 'ולא יקימנה'.

שני אנשים שהנידה ממצעת ביניהם, אם תחילת נידתה היא – הורגת אחד מהם, ואם בסוף נידתה – עושה מריבה ביניהם, ותקנתם היא לומר הפסוקים 'אל מוציאים ממצרים' עד 'פעל אל'.

שתי נשים היושבות משני הצדדים בפרשת דרכים ומכוונות את פניהן זו לזו, ודאי עוסקות בכשפים, וילך בדרך אחרת. ואם אין לו דרך אחרת, יחזיק את ידו ביד אחר ויעברו שניהם, ואם אין אחר עמו, יאמר את הלחש הנזכר בש"ס.

גם כי אלך בגיא צלמוות – הישן בצל דקל יחידי דמיו בראשו. ודווקא כשאין שם צל של דקל אחר. ובחצר גם אם יש שם צל של דקל אחר לא ישן שם. הישן בצל לבנה בסוף החודש כשהלבנה זורחת בצד מזרח ועושה צל בצד מערב, דמו בראשו.

דף קי"א ע"ב

הנפנה על דקל קצוץ, אוחזו חולי שיתוק, והמשים את ראשו עליו אוחזו כאב חצי הראש, הפוסע מעליו לא יניח את רגלו עליו, שאם מניחה אם אילן קצוץ הוא נהרג, ואם אילן עקור הוא מת.

צל שהמזיקין שולטין בהן – דקל יחידי (כנ"ל), אילן ששמו כנדא, אילן של צלף, (ואם הוזק יכתוב בקמיעא שם המזיק שהוא רוחי, והיא בריה שאין לה עיניים ואינה רודפת אחריו אם יברח ממנה), אילן של עוזרדין ושם המזיק שידא (ואם הוא סמוך לעיר, יש בה לפחות שישים שדים, וצריך לכתוב את הקמיעא לשישים שדים). י"א גם צל ספינה, צל ערבה. כללו של דבר כל עץ שיש הרבה ענפים או שעצו קשה, חוץ מה'כרו משא' שאין המזיקין שולטים בו. ורב כהנא היה נזהר מכל צל.

קטב מרירי שולט לפני זריחת החמה, ונראה ככף המתגלגל בתוך כד של כותח. וקטב ישוד צהריים שולט בצהריים ונראה כנפה המתגלגלת בין קרני עזים, ומצויים מא' עד ט"ז בתמוז, ולאחר מכן ספק אם מצויים או לא, ומצויים בצל עשב הנקרא 'חצב' כשלא גדל אמה, ובצל בוקר וערב שאין בהם אמה, ובצל בית הכסא,

מי שיש לו מזל טוב אינו ניזוק משדים.

דברים המביאים את האדם לעיורון: הסורק את שערו כשהוא יבש, השותה יין המטפטף מן החבית, והנועל נעלו בעוד שרגליו לחים ממי רחיצה, השותה מים בקערה קשה לכליון עיניים.

דברים שהן קשים לעניות: פת התלוי בתוך סל באויר הבית, מורסן בבית, פירורין של פת בבית. המלאך הממונה על המזונות שמו 'נקיד' מלשון נקיות, והממונה על עניות שמו 'נבל', ונכנס לבית שאין נוהגים מנהג נקיון בפת. קערה המונחת על פי הכד.

***************

יום שישי כ"ח אדר תשפ"א

מסכת פסחים דף קי"ב

דף קי"ב – עמוד א'

אם לא נטל ידיו לאחר שאכל שחלים – מפחד שלשים יום, לאחר הקזת דם מן הכתפיים – מפחד שבעה ימים, לאחר שהסתפר – מפחד שלשה ימים, לאחר שנטל ציפורניים – מפחד יום אחד, ואינו יודע ממה מפחד.

הרגיל להניח את ידיו על השפתיים סמוך לנחיריו, דרך הוא להעלות עליו פחד רוח רעה. ואם רגיל להניח על מצחו, דרך הוא להביא עליו שינה.

אוכלים ומשקים ששהו תחת המטה, אפילו אם מחופים בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהם.

לא ישתה מים בחושך בלילי רביעיות ובלילי שבתות, ואם שתה דמו בראשו, מפני סכנת רוח רעה. ואם הוא צמא יאמר שבעה קולות שאמר דוד המלך על המים, ואם לא, יאמר את הלחש המובא בש"ס, ואם לא, אם יש אחר עימו יעורר אותו משנתו ויאמר לו פלוני בן פלונית צמא למים, ואם לא, יקרקש עם המכסה על החבית ולאחר מכן ישתה, ואם לא, ישליך בה דבר וישתה.

לא ישתה מים מנהרות ואגמים בלילה מפני סכנת סנוורים, ואם שתה דמו בראשו. ואם הוא צמא, אם יש אחר עמו יאמר לו פלוני בן פלונית צמא למים, ואם אין עמו אחר – יאמר לעצמו הלחש המובא בש"ס.

רבי עקיבא סובר 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', אבל יהא עז כנמר להתחזק במצוות יותר מיכולתו, לעשות רצון אבינו שבשמים, ויצמצם משלו לעשות לכל הפחות דבר מועט כגון דגים קטנים. ובארבע כוסות חייב ליטול אפילו מן התמחוי, משום פרסומי ניסא.

שבעה דברים ציוה רבי עקיבא לבנו רבי יהושע בן קרחא: א. שלא ילמד במקום שבני העיר עוברים ושבים. ב. שלא ידור בעיר שראשיה תלמידי חכמים, שטרודים בלימודם ולא בצרכי העיר. ג. שלא יכנס לביתו פתאום, שמא עושים דבר צניעות, וכל שכן לבית חביריו. ד. שלא ימנע מנעלים מרגלו, שגנאי הוא לתלמיד חכם שילך יחף. ה. שישכים לאכול בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה. ו. שיעשה שבתו חול ולא יצטרך לבריות. ז. שיעשה שותפות עם אדם שמצליח, ולדברי רב שמואל בר יצחק גם משא ומתן יעשה עמו.

חמשה דברים ציוה רבי עקיבא לרבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורים: א. אם אתה רוצה לומר דבר שישמע לבריות ויקבלו ממך, למוד בפני רב ואמור שמועות משמו. ב. כשאתה מתחיל ללמד לבנך, תלמדהו בספר מוגה. ג. אל תישא אלמנה או גרושה בחיי בעלה. ד. אם תרצה לעשות מצוה וגם להשתכר, תלוה כסף לחבריך לאכול פירות קרקעו וכנגד זה תנכה לו דבר מועט מדמי החוב. ה. אם תרצה לעשות מצוה והגוף יהיה טהור, תישא אשה ותוליד בנים.

דף קי"ב – עמוד ב'

ארבעה דברים ציוה רבינו הקדוש את בניו: א. שלא ידורו במקום לצים. ב. שלא לשבת על מיטת ארמית, והיינו שלא לישן בלי קריאת שמע, ויש אומרים שלא לשאת גיורת, ויש אומרים שלא לשבת על מיטת ארמית ממש, משום מעשה שהיה אצל רב פפא בארמית שהרגה בנה והניחה שם, והושיבה את רב פפא על המיטה, וחשדוהו שהרג את בנה והוצרך לברוח. ג. שלא יבריחו את המכס, שמא יקחו מהם את כל אשר להם. ד. שלא לעמוד בפני שור שחור בשעה שעולה מן האגם בימי ניסן, שהצמחים עולים וגס לבו בהם ונוגח.

מרחיקים משור תם חמשים אמה, משור מועד כמלא עיניו, ואפילו בשעה שהוא טרוד באכילתו

להבריח שור יאמר הן הן, להבריח אריה יאמר זה זה, להבריח גמל יאמר דא דא. ויש לחש המובא בש"ס כדי למשוך את הספינה לתוך הנהר.

דברים הקשים לצרעת – הישן על העור קודם שנגמר עיבודו, האוכל דג הנקרא 'שיבוטא' בימי ניסן, האוכל שיורי כסא דהרסנא, הרגיל לשפוך מים חמים יותר מדאי על בשרו, הדורך על קליפי ביצים, הלובש חלוק שהיו בו כינים לבנים, כשעדיין לא עברו שמונה ימים לאחר כיבוסו.

דרכן של החתולים לאכול את הנחשים, ולפיכך יש אומרים שלא להיכנס בלי מנעלים בבית שיש בו חתול, מפני עצמות קטנות של נחשים שאכל החתול, ויש אומרים שלא יכנס בחושך בבית שאין בו חתול שמא יש שם נחש.

שלשה דברים ציוה רבי ישמעאל בן רבי יוסי את רבי:  א. שלא יהא לו דין נגד שלש אנשים, שיכולים לרמות שאחד יהיה בעל דינו, והשנים יעשו עצמם כעדים להעיד כנגדו לתבוע ממנו שלא כדין. ב. שלא לעמוד על המקח בשעה שאין לו דמים, שמפסיד את המוכר שעל ידי זה לא יקחנו אחר. ג. שלא יזקק בלילה ראשונה שטבלה אשתו (בזמן שלא החמירו על עצמם לשבת שבעה נקיים, והוחזק מעינה פתוח היום).

שלשה דברים ציוה רבי יוסי בר יהודה את רבי: א. שלא יצא יחידי בלילה מפני המזיקים, (ומתחילה היו מצויים כל לילה, ולאחר מכן גזר עליהם רבי חנינא בן דוסא שלא יעברו רק בלילי רביעי ובלילי שבת, ולאחר מכן גזר עליהם אביי שלא יכנסו ליישוב כלל, אלא בשבילי הכרמים, וכשסוסיהם בורחים נכנסים לתוך הישוב). ב. שלא יעמוד בפני הנר ערום. ג. שלא יכנס למרחץ חדש עד י"ב חודש, שמא יפחת, וליפול לחלל שתחתיו שהוא מלא מים.

נכפה העומד בפני הנר ערום , בנים נכפים המשמש מיטתו לאור הנר, ועל מיטה שהתינוק ישן בה –  אם אינו בן שנה, וישן לצד ראשו, אם אינו מניח ידיו עליו.

***************